דגם ירושלים של סטפן אילש
פעולות נוספות
דגם ירושלים של סטפן אילש הוא דגם של העיר ירושלים מעשי ידי סטפן אילש, כורך ספרים קתולי מפרסבורג שחי בעיר בין השנים 1864–1876. הדגם (נקרא לעיתים "מפת תבליט") נוצר עבור ביתן האימפריה העות'מאנית בתערוכה העולמית של וינה (1873), עשוי עץ ומצופה באבץ, בגודל 4.5X4 מ"ר (קנה מידה של 1:500) ומתאר את השטח הרבוע שבין הר הזיתים במזרח (בין עין רוגל בדרום למוזיאון רוקפלר בצפון) למגרש הרוסים במערב. הדגם מחולק באופן מודולרי לשמונה חלקים על מנת לאפשר את טלטולו[1].
סטפן אילש עריכה
סטפן אילש (Stephan Illes) נולד בברטיסלאבה (אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית). שנת לידתו של אילש אינה ידועה אך ידוע. שם הוכשר ככורך ספרים. הוא הגיע לירושלים בשנת 1864 כאיש צעיר. לאחר שהוזמן לעבוד בכריכיית ספרים של המיסדר הפרנציסקאני במנזר סן סלוודור, שפעלה בחסות הקונסול האוסטרי ובמימון הממשלה ההבסבורגית. לאחר מכן פתח בית מלאכה עצמאי והתחיל לעסוק גס בקרטוגראפיה. אז גם החל להתפרסם כמומחה בהכנת מפות תבליט של ירושלים[1].
כאזרח אוסטרו הונגרי היה מקורב למנהל ההוספיס האוסטרי בין השנים 1866-1864, הרמן צ'וקה (Zischokke), שהיה חוקר ירושלים והכיר את החוקרים טיטוס טובלר, קונרד שיק ואחרים.
הדגם עריכה
תיאור עריכה
הדגם בנוי באופן מפורט ביותר, כאשר מופיעים בו בדייקנות רבה לא רק מבני העיר העיקריים אלא כל בתי העיר בדיוק, על מאפייניהם המיוחדים. בנייני הקונסוליות מעוטרים בדגלים והכנסיות בצלבים, כמו כן מוצגת צמחייה. בניית הדגם נעשתה תוך הקפדה דקדקנית על פרטי פרטים כגון שבכות בולטות כלפי חוץ בחלונות בתים בעיר העתיקה, שלטי חנויות, מעקות מרפסות וגגות וקו טלגרף המגיע לעיר ממערב, עובר ליד החומה עד שהוא נכנס לעיר דרך שער יפו וממשיך עד בית הסראייה. קו הטלגרף כמו גם צריחי המסגדים גבוהים בצורה לא פרופורציונית לשאר המבנים כדי להדגיש את המודרניות של ירושלים בצד היותה עיר מוסלמית.
התשתית הטופוגרפית לדגם נערכה על סמך מפת צ'ארלס וילסון מ-1865.
בדגם לא נראה השער החדש, שלא היה קיים באותה תקופה ושער הפרחים מוצג כשער אטום. מחוץ לעיר העתיקה ניתן להבחין בקברים ובמתחמים בנויים על הר ציון, על הר הזיתים, במגרש הרוסים, במשכנות שאננים ובמחנה ישראל, אך ככלל סביבת העיר שוממת. כן מופיעים שני מגדלים מצפון לעיר, שככל הנראה נהרסו כיוון שאינם מופיעים לא במפות אחרות מהתקופה ולא בתרשים הדגם שהוצג בתערוכה בווינה. כמו כן מכיל הדגם שמונה צריחי מסגדים הניתנים להרכבה על גבי הדגם באתרים בהם לא היו כלל מסגדים. כנראה שהדבר נעשה על מנת לתאר את העיר כעיר מוסלמית עתירת צריחים עבור הממשלה העות'מאנית, מזמיני הדגם. מצד שני חסרים צריח מסגד סידנא עומר וצריחי הר הבית: צריח שער השבטים וצריח מסגד ע'וונאמה.
היסטוריה עריכה
אילש יצר את הדגם בירושלים במשך כחמישה חודשים יחד עם שני עוזרים. לאחר שהושלם הדגם הוא הובל בתיבות לתערוכה, כאשר בנוסף לשמונת חלקיו הובלו בתיבה נפרדת חלקי מבנים גדולים ככיפת הסלע, קתדרלת יעקב הקדוש ברובע הארמני, כיפת בית הכנסת תפארת ישראל, טחנת הרוח במשכנות שאננים ועשרה צריחי מסגדים. דרך ההכנה של הדגם ידועה לפי חוברת שהדפיס אילש בבזל ב-1878[2].
הדגם, שזכה להמלצתו של אחד מגדולי חוקרי ירושלים, טיטוס טובלר, הוצג בתערוכה לצד דגמים מאת קונרד שיק בהם דגם הר הבית ותמונת תרשים "ירושלים ממעוף הציפור" שנעשתה על ידי אילש על סמך הדגם: המפה באתר הספרייה הלאומית. לאחר שננעלה התערוכה נדד הדגם בין ערי אירופה והוצג בין השאר בקלן, מינכן, ציריך, בזל, לוזאן ולבסוף, ב-1878 הגיע לז'נבה.
המשפחות המכובדות של העיר ז'נבה ביקשו לרכוש את הדגם ולפיכך ערכו מגבית וגייסו 10,000 פרנק ורכשו את הדגם, שהוצג מאז במשך 40 שנה ב"אולם הרפורמציה" (Salle de la Reformation) בעיר. לאחר מלחמת העולם הראשונה פורק הדגם, אוחסן ונשכח מלב.
בשנת 1984 ניסה החוקר מוטי יאיר להתחקות אחר הדגם הנשכח, בסיועו של דוד ליטמן אותר הדגם שנשמר באופן סביר בעליית הגג של הספרייה האוניברסיטאית של העיר. הדגם הועבר לירושלים, שופץ ומוצג מאז בהשאלת קבע במוזיאון מגדל דוד בעיר[1].
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- ריכב רובין ומוטי יאיר, מפותיו של סטפן אילש – כרטוגרף ירושלמי מן המאה הי"ט, קתדרה 36, יוני 1985, עמ' 72-63
- דגם ירושלים במאה ה-19 באתר מוזיאון מגדל דוד
- מפת ירושלים ממעוף הציפור, סטפן אילש, 1873 - משאב הוראה מאתר החינוך של הספרייה הלאומית
- בתים מבפנים - דגם ירושלים במאה ה-19