ג'ון פוקס (היסטוריון)

ג'וֹן פוֹקְס (באנגלית: John Foxe; ‏) היה איש כמורה, תאולוג והיסטוריון אנגלי, הנודע בשל המרטירולוגיה (אנ') שלו "ספר המרטירים של פוקס" (אנ') (Foxe's Book of Martyrs), המספרת על מרטירים נוצרים לאורך ההיסטוריה המערבית, אך בייחוד על סבלם של פרוטסטנטים אנגלים ו"פרוטו-פרוטסטנטים" (אנ') מהמאה ה-14 ובתקופת שלטונה של מרי הראשונה, מלכת אנגליה. הספר היה בבעלותם של פוריטנים אנגלים רבים ונקרא בהרחבה, ועזר לעצב את דעת הקהל הבריטית על הכנסייה הקתולית במשך כמה מאות שנים.

קורות חיים עריכה

השכלה עריכה

פוקס נולד בבוסטון, בלינקולנשייר, אנגליה, למשפחה בולטת ממעמד הביניים, ונראה היה שהיה ילד שקדן ודתי באופן יוצא דופן. בערך ב-1534, כשהיה כבן 16, החל ללמוד בברייזנוז קולג' (אנ'), באוניברסיטת אוקספורד, שם היה תלמידו של ג'ון הווארדן (או הרדינג), עמית בקולג'. ב-1535 התקבל פוקס לבית הספר של מודלין קולג', שם ייתכן ששיפר את הלטינית שלו או שימש כמדריך זוטר. הוא הפך לעמית על-תנאי (probationer fellow) ביולי 1538 ולעמית מלא ביולי שלאחר מכן.

פוקס קיבל את התואר הראשון שלו ב-17 ביולי 1537, את התואר השני ביולי 1543, והיה מרצה ללוגיקה בשנים 1539–1540. סדרת מכתבים בכתב ידו של פוקס המתוארכת ל-1544–1545, מראה את פוקס כ"אדם בעל מזג ידידותי ואהדה חמה, דתי אדוק, סטודנט נלהב, להוט לערוך היכרות עם מלומדים". עד שהיה בן עשרים וחמש, קרא את אבות הכנסייה הלטיניים והיוונים, את הסכולסטיקנים, את המשפט הקאנוני, ו"רכש מיומנות לא מבוטלת בשפה העברית".

התפטרות מאוקספורד עריכה

פוקס התפטר מהקולג' שלו ב-1545 לאחר שהפך לפרוטסטנט ובכך אימץ אמונות שגינתה הכנסייה האנגליקנית תחת הנרי השמיני, מלך אנגליה. לאחר שנה של "עוצרות חובה" (הרצאות ציבוריות), פוקס היה מחויב לקבל הסמכה לכהונה עד חג מיכאל הקדוש (אנ') של 1545, והסיבה העיקרית להתפטרותו הייתה כנראה התנגדותו לרווקות אנשי כהונה, אותה תיאר במכתבים לחברים כסירוס עצמי. ייתכן שפוקס נאלץ לעזוב את הקולג' במסגרת טיהור כללי של חבריו הפרוטסטנטים, אם כי רשומות הקולג' מציינות כי התפטר מרצונו החופשי ו"מסיבה מכובדת" (ex honesta causa). שינוי דעתו הדתית של פוקס אולי ניתק זמנית את יחסיו עם אביו החורג ואף העמיד את חייו בסכנה. פוקס היה עד אישית להעלאה על המוקד של ויליאם קוברידג' בספטמבר 1538.

לאחר שנאלץ לנטוש מה שיכולה הייתה להיות קריירה אקדמית מבטיחה, חווה פוקס תקופה של מחסור חמור. יו לטימר הזמין את פוקס לגור עמו, אך פוקס הפך לבסוף למורה פרטי בבית משפחתו של תומאס לוסי (אנ') מצ'ארלקוט (אנ'), ליד סטרטפורד על האייבון. לפני שעזב את משפחת לוסי, נישא פוקס לאגנס רנדל ב-3 בפברואר 1547. נולדו להם שישה ילדים.

לונדון תחת אדוארד השישי עריכה

סיכוייו של פוקס, ושל המחנה הפרוטסטנטי בכלל, השתפרו לאחר עלייתו של המלך אדוארד השישי לשלטון בינואר 1547 והקמתה של המועצה המלכותית שנשלטה על ידי פרוטסטנטים תומכי רפורמה. באמצע או בסוף 1547 עבר פוקס ללונדון וכנראה התגורר בסטפני (אנ'). שם השלים שלושה תרגומים של דרשות פרוטסטנטיות שפורסמו על ידי יו סינגלטון, "הפרוטסטנט האמיץ". בתקופה זו מצא פוקס פטרונית בדמותה של מרי פיצרוי, הדוכסית מריצ'מונד (אנ'), שהעסיקה אותו כמורה לילדי אחיה, הנרי הווארד, רוזן סארי (אנ'), קתולי שהוצא להורג באשמת בגידה בינואר 1547. הילדים היו תומאס (אנ'), שיהפוך לדוכס נורפוק הרביעי וחבר יקר של פוקס; ג'יין (אנ'), לימים רוזנת וסטמורלנד; והנרי (אנ'), לימים רוזן נורת'המפטון (אנ').

הדוכסית הייתה אלמנתו של בנו הלא-חוקי של הנרי השמיני, הנרי פיצרוי (אנ'), ובמובן זה הייתה גיסתו של המלך החדש. פוקס התגורר בביתה של הדוכסית בלונדון, בית מאונטג'וי, ומאוחר יותר בטירת רייגייט (אנ'), וחסותה "הקלה על כניסתו של פוקס לשורות האליטה הפרוטסטנטית של אנגליה". במהלך שהותו ברייגייט, עזר פוקס לדכא כת שצמחה סביב מקדש של הבתולה מריה באולדסוורת', לו יוחסו כוחות ריפוי נסיים. בהזדמנות אחרת לקח את הילדים תחת חסותו לטיול בדורסט, שם עלה על ספינת שודדי ים שעגנה במערב לולוורת' וקיבל למשמורת חבילה יקרת ערך של קטיפה אדומה ושחורה מקברניט הספינה.

פוקס הוסמך לדיאקון על ידי ניקולס רידלי ב-24 ביוני 1550. חוג חבריו, מקורביו ותומכיו כלל את ג'ון הופר (אנ'), ויליאם טרנר, ג'ון רוג'רס (אנ'), ויליאם ססיל, וחשוב מכל, ג'ון בייל (אנ'), שעתיד היה להיות חבר קרוב ו"בוודאי עודד, וככל הנראה הנחה, את פוקס בכתיבת המרטירולוגיה הראשונה שלו". מ-1548 עד 1551, פרסם פוקס מסה אחת המתנגדת לעונש מוות בגין ניאוף, ואחרת התומכת בחרם כנסייתי על אלו שלדעתו "הסוו שאפתנות תחת אצטלה של פרוטסטנטיות". הוא גם פעל ללא הצלחה למנוע שתי הוצאות להורג בהעלאה על המוקד על רקע דתי שהתרחשו בתקופת שלטונו של אדוארד השישי.

הגלות המריאנית עריכה

עם עלייתה של המלכה מרי הראשונה לשלטון ביולי 1553, איבד פוקס את משרת ההוראה שלו כאשר סבם של הילדים, תומאס הווארד, דוכס נורפוק השלישי, שוחרר מהכלא. פוקס התנהל בזהירות בהתאם למי שפרסם ספרים פרוטסטנטיים בשמו. ככל שהאקלים הפוליטי החמיר, האמין פוקס שהוא מאוים אישית על ידי הבישוף סטיבן גרדינר (אנ'). ממש לפני שהגיעו קצינים לעוצרו, הוא הפליג עם אשתו ההרה מאיפסוויץ' לניופורט בבלגיה. משם נסע לאנטוורפן, רוטרדם, פרנקפורט ושטרסבורג, אליה הגיע ביולי 1554. בשטרסבורג פרסם פוקס היסטוריה בלטינית של הרדיפות אחרי הנוצרים, שהטיוטה שלה הובאה עמו מאנגליה ולפי אנציקלופדיה בריטניקה, "יצרה את המתווה הראשון של הספר המעשים והמונומנטים". הפרסום הסופי יעזור מאוחר יותר לעצב את התיאור והאגדה של מרי הראשונה כ"מרי העקובה מדם" (Bloody Mary).

בסתיו 1554 פוקס עקר לפרנקפורט, שם שימש כמטיף לכנסייה האנגלית ששירתה את הפליטים בעיר. שם נגרר בעל כורחו למחלוקת תאולוגית מרה. פלג אחד העדיף את סדרי הכנסייה והליטורגיה של סידור התפילה הכללי, בעוד שהאחר דגל במודלים הרפורמיים שקודמו על ידי הכנסייה של ז'אן קלווין בז'נבה. הקבוצה האחרונה, בהנהגת ג'ון נוקס, נתמכה על ידי פוקס; הראשונה הונהגה על ידי ריצ'רד קוקס (אנ'). לבסוף נוקס, שנראה כי פעל באצילות נפש, גורש, ובסתיו 1555 עזבו גם פוקס וכעשרים אחרים את פרנקפורט. אף שפוקס העדיף בבירור את נוקס, הוא היה רודף שלום במזגו והביע את סלידתו מ"האלימות של הפלגים הלוחמים".

פוקס עבר לבזל ועבד עם בני ארצו ג'ון בייל (אנ') ולורנס המפרי (אנ') בעבודת הפרך של הגהה. (אנגלים משכילים נודעו בלמדנותם, חריצותם ויושרם, ו"היו גם האנשים האחרונים לריב עם מקור פרנסתם". לא נדרש ידע בגרמנית או צרפתית כי האנגלים נטו להתרועע זה עם זה ויכלו לתקשר עם מלומדים בלטינית). פוקס גם השלים והדפיס דרמה דתית, "Christus Triumphans"‏ (1556), בחרוזים לטיניים. אך אף על פי שקיבל תרומות כספיות מזדמנות מסוחרים אנגלים ביבשת, נראה שפוקס חי בצמצום רב ו"היה עני מרוד".

כאשר קיבל פוקס דיווחים מאנגליה על הרדיפות הדתיות המתמשכות שם, הוא כתב קונטרס המפציר באצולה האנגלית להשתמש בהשפעתה אצל המלכה כדי לעצור זאת. פוקס חשש שהפנייה תהיה חסרת תועלת, וחששותיו התאמתו. כאשר תקף נוקס את מרי, מלכת הסקוטים, בחיבורו המפורסם "התרועה הראשונה בחצוצרה נגד שלטון הנשים המפלצתי", ביקר פוקס ככל הנראה את "הלהיטות הגסה" של נוקס, אם כי נראה שידידותם לא נפגעה.

שיבה לאנגליה עריכה

לאחר מות מרי הראשונה ב-1558, לא מיהר פוקס לשוב לביתו, והמתין לראות אם השינויים הדתיים שהונהגו על ידי יורשתה, אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה, יכו שורש. פוקס היה גם עני מכדי לנסוע עם משפחתו עד שנשלח לו כסף. בחזרתו לאנגליה, נראה שחי במשך עשר שנים באולדגייט (אנ'), לונדון, בביתו של תלמידו לשעבר, תומאס הווארד (אנ'), אז כבר דוכס נורפוק (אנ') הרביעי. פוקס חבר במהרה למדפיס ג'ון דיי (אנ') ופרסם עבודות של מחלוקת דתית בעודו עובד על מרטירולוגיה חדשה שתהפוך לבסוף ל"מעשים ומונומנטים" (אנ') (Actes and Monuments).

פוקס הוסמך לכומר על ידי חברו אדמונד גרינדל (אנ'), שהיה אז הבישוף של לונדון (אנ'), אך הוא "היה פוריטן במידת מה, וכמו רבים מהגולים, היו לו נקיפות מצפון לגבי לבישת בגדי הכהונה שנקבעו בצווי המלכה מ-1559". רבים מחבריו קיבלו עליהם לבסוף את הדין, אך פוקס היה "עקשן או חד-מטרה יותר". היו שניסו למצוא לו משרות במשטר החדש, אך "לא היה קל לעזור לאדם בעל טבע כה לא-גשמי, שבז לשימוש בחברויות החזקות שלו כדי לקדם את עצמו".

מעשים ומונומנטים עריכה

קובץ:Actes and Monuments.jpg

עמוד מהמהדורה הראשונה של "Actes and Monuments", המכונה גם "ספר המרטירים של פוקס", שפורסם בשנת 1563.

מהדורות לטיניות עריכה

פוקס החל את "ספר הקדושים המעונים" שלו ב-1552, בתקופת שלטונו של אדוארד השישי, כאשר הרדיפות המריאניות היו בגדר העתיד. ב-1554, בעודו בגלות, פרסם פוקס בשטרסבורג בלטינית את הסנונית הראשונה של ספרו הגדול, תוך שימת דגש על רדיפת הלולרדים (אנ') האנגלים במהלך המאה ה-15.

ככל שהגיעו ליבשת שמועות על הרדיפה האנגלית של אותה תקופה, החל פוקס לאסוף חומרים כדי להמשיך את סיפורו עד להווה. הוא פרסם את המהדורה הלטינית האמיתית הראשונה של ספרו המפורסם בבזל באוגוסט 1559. היה קשה לכתוב היסטוריה אנגלית עכשווית תוך כדי מגורים (כפי שאמר מאוחר יותר) "בחלקים המרוחקים של גרמניה, היכן שמעט חברים, שום התייעצות, [ו]מידע מועט ניתן היה להשיג". אך פוקס, שעזב את אנגליה עני ואלמוני, חזר רק עני. הוא זכה ב"מוניטין משמעותי" דרך עבודתו הלטינית.

מהדורה ראשונה עריכה

ב-20 במרץ 1563 פרסם פוקס את המהדורה האנגלית הראשונה של "מעשים ומונומנטים" (Actes and Monuments) מבית הדפוס של ג'ון דיי. זה היה "כרך פוליו (אנ') ענק" של כ-1,800 עמודים, בערך פי שלושה מאורכו של הספר הלטיני מ-1559. כפי שאופייני לתקופה, הכותרת המלאה הייתה באורך פסקה ומקוצרת על ידי חוקרים כ"מעשים ומונומנטים", אף שהספר היה ידוע אז בציבור, כמו היום, בשם "ספר הקדושים של פוקס". פרסום הספר הפך את פוקס למפורסם באופן מיידי – "הידוען הספרותי הראשון של אנגליה" – אם כי מכיוון שלא היו אז תמלוגים, פוקס נותר עני כתמיד אף שהספר נמכר ביותר מעשרה שילינג, שכר של שלושה שבועות לבעל מלאכה מיומן. פרסום זה עתיד היה להפוך לספר השני הפופולרי ביותר שנכתב באנגלית, אחרי הביבליה.

מהדורה שנייה עריכה

"מעשים ומונומנטים" הותקף מיד על ידי קתולים כגון תומאס הרדינג (אנ'), תומאס סטייפלטון (אנ') וניקולס הרפספילד (אנ'). בדור הבא, רוברט פרסונס (אנ'), ישועי אנגלי, תקף גם הוא את פוקס ב"מסה על שלוש המרות דת של אנגליה" (1603–1604). הרדינג, ברוח התקופה, כינה את הספר "אותה ערמת זבל ענקית של המרטירים המסריחים שלך", המלאה באלף שקרים.

בכוונה לחזק את ספרו כנגד מבקריו, ובהיותו מוצף בחומר חדש שנחשף בעקבות פרסום המהדורה הראשונה, הכין פוקס מהדורה שנייה ב-1570, ובמקומות שבהם האשמות מבקריו היו מדויקות במידה סבירה, הסיר פוקס את הקטעים הבעייתיים. היכן שיכול היה להפריך את ההאשמות, "הוא פתח במתקפת נגד נמרצת, מבקש למחוץ את יריבו תחת ערימות של מסמכים". אף על פי שמחק חומר שנכלל במהדורה הראשונה, המהדורה השנייה הייתה גדולה כמעט כפליים מהראשונה, "שני כרכי פוליו ענקיים, עם 2,300 עמודים גדולים מאוד" של טקסט בשני טורים.

המהדורה התקבלה היטב על ידי הכנסייה האנגלית, והבית העליון של אספת הכמורה של קנטרברי שהתכנסה ב-1571, הורתה כי עותק של "הביבליה של הבישופים" (אנ') ו"אותה היסטוריה מלאה הנקראת מונומנטים של מרטירים" יוצבו בכל קתדרלה וכי פקידי כנסייה יציבו עותקים בבתיהם לשימוש משרתים ומבקרים. ההחלטה הייתה בעלת תועלת ודאית למדפיס של פוקס, דיי, כיוון שלקח סיכונים כלכליים גדולים בהדפסת יצירה כה עצומה.

פוקס פרסם מהדורה שלישית ב-1576, אך היא הייתה למעשה הדפסה חוזרת של השנייה, אם כי הודפסה על נייר נחות ובגופן קטן יותר. המהדורה הרביעית, שפורסמה ב-1583, האחרונה בימי חייו של פוקס, הייתה בגופן גדול יותר ובנייר טוב יותר והכילה "שני כרכים של כאלפיים עמודי פוליו בשני טורים". באורך של כמעט פי ארבעה מהביבליה, המהדורה הרביעית הייתה "הספר האנגלי המרשים, המסובך והתובעני ביותר טכנית מבחינה פיזית בעידן שלו. נראה בטוח לומר שזהו הספר הגדול והמסובך ביותר שהופיע במהלך שתיים או שלוש המאות הראשונות של היסטוריית הדפוס האנגלי". עמוד השער כלל את הבקשה הנוגעת ללב שהמחבר "מבקש ממך, קורא טוב, לעזור לו בתפילתך".

דיוק עריכה

פוקס ביסס את דיווחיו על מרטירים מלפני העת החדשה המוקדמת על כותבים קודמים, כולל אוסביוס מקיסריה, בדה ונרביליס, מתיו פריז ורבים אחרים. תרומתו שלו הייתה ליקוט המרטירים האנגלים מתקופת הלולרדים (אנ') ועד לרדיפות של מרי הראשונה. כאן היו לפוקס מקורות ראשוניים מכל הסוגים לשאוב מהם: רשומות אפיסקופליות (של בישופים), דוחות ממשפטים, ועדויות ראיה, מגוון יוצא דופן של מקורות לכתיבה היסטורית אנגלית של התקופה. כל זה תרם לחיזוק "הזיהוי האנגלי של הקתוליות עם קנאות ואכזריות".

החומר של פוקס מדויק יותר כשהוא עוסק בתקופתו שלו, אם כי הוא מוצג באופן סלקטיבי, והספר אינו דיווח אובייקטיבי. לעיתים העתיק פוקס מסמכים מילה במילה; לעיתים התאים אותם לשימושו. שיטתו של פוקס בשימוש במקורותיו "מכריזה על האדם הישר, השוחר הכנה אחר האמת".

פוקס התייחס לעיתים לחומר שלו באגביות, וכל קורא "חייב להיות מוכן לפגוש שפע של טעויות קטנות וחוסר עקביות". יתר על כן, פוקס לא החזיק בתפיסות מאוחרות יותר של נייטרליות או אובייקטיביות. הוא הוסיף הערות שוליים חד-משמעיות בצידי הטקסט, כגון "ראה את המצעדים הקופיים של אפיפיורים אלה" ו"תשובה זו מריחה מזיוף ומרמה", שכן עידנו של פוקס היה עידן של שפה חריפה כמו גם של מעשים אכזריים. המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה הרחיקה לכת והאשימה את פוקס ב"זיוף מכוון של ראיות". עם זאת, פוקס "מפורט עובדתית ומשמר חומר רב מיד ראשונה על הרפורמציה האנגלית שלא ניתן להשיג במקום אחר". לפי ההיסטוריון האנגליקני ג'. פ. מוזלי (אנ'), פוקס הציג "תמונות מלאות חיים של ההליכות והרגשות של התקופה, מלאות בפרטים שלעולם לא היו יכולים להיות מומצאים על ידי זייפן".

במקרים מסוימים, דיווחיו של פוקס הוכחשו על ידי פרשנים קתולים: למשל, פוקס טען ששבעה אנשים הועלו על המוקד על שלימדו את ילדיהם את תפילת האדון, תפילת "אני מאמין", ועשרת הדיברות באנגלית. הישועי בן התקופה רוברט פרסונס כתב "מי יאמין לסיפור מפלצתי זה [... המעשייה הזו] שאנו (הקתולים) מחשיבים קריאה של כתבי הקודש באנגלית [...] כמינות?".

חיים תחת אליזבת הראשונה עריכה

סולסברי ולונדון עריכה

פוקס הקדיש את "מעשים ומונומנטים" למלכה, וב-22 במאי 1563 מונה לכומר (פרבנד) של שיפטון בקתדרלת סולסברי, כהוקרה על הגנתו על הכנסייה האנגלית. פוקס מעולם לא ביקר בקתדרלה או ביצע חובות כלשהן הקשורות לתפקיד מלבד מינוי כומר (ויקאר), ויליאם מסטרס, פרוטסטנט עמית משכיל מאוד וגולה מריאני לשעבר. חוסר המעש של פוקס כקאנון של הקתדרלה הוביל להכרזתו כמי מי שמזלזל בסמכות החצר הכנסייתית (contumacious), והוא הואשם בכישלון במתן מעשר כספים לתיקונים בקתדרלה. ייתכן ועוניו גרם לו לחוסר רצון להקדיש את הזמן או הכסף לביקורים או תרומות. בכל מקרה, הוא החזיק בתפקיד עד מותו.

בהגיע 1565, פוקס נקלע למחלוקת בגדי הכמורה (אנ') שלה גרם עמיתו רוברט קראולי (אנ'). שמו של פוקס הופיע ברשימה של "מטיפים יראי שמיים אשר זנחו לחלוטין את האנטיכריסט ואת כל בגדי הסחבות הרומאיות שלו" שהוצגה ללורד רוברט דאדלי זמן מה בין 1561 ל-1564. הוא היה גם אחד מעשרים אנשי הכמורה שב-20 במרץ 1565 עתרו לאפשר להם לבחור שלא ללבוש בגדי כמורה (אנ'); אך בניגוד לרבים מהאחרים, לפוקס לא הייתה משרת כהונה בלונדון לאבד כאשר הארכיבישוף מתיו פארקר (אנ') אכף את הקונפורמיות. נהפוך הוא, כאשר קראולי איבד את משרתו בכנסיית סנט ג'יילס קריפלגייט (אנ'), ייתכן שפוקס הטיף במקומו.

בשלב מסוים לפני 1569, עזב פוקס את ביתו של נורפוק ועבר לביתו שלו ברחוב גרוב (אנ'). ייתכן שהמעבר נבע מחששותיו לגבי שיקול הדעת הלקוי במיוחד של נורפוק בניסיונו להינשא למרי, מלכת הסקוטים, מה שהוביל למאסרו במצודת לונדון ב-1569 ולהרשעתו ב-1572 בעקבות קשר רידולפי. אף על פי שפוקס כתב לנורפוק "מכתב גלוי לב בצורה יוצאת דופן" על חוסר התבונה שבדרכו, לאחר הרשעתו של נורפוק, הוא ואלכסנדר נואל (אנ') סייעו רוחנית לאסיר עד להוצאתו להורג, שבה נכח פוקס, ב-2 ביוני 1572.

ב-1570, לבקשתו של אדמונד גרינדל (אנ'), הבישוף של לונדון, נשא פוקס את דרשת יום שישי הטוב בכנסיית צלב סנט פול (אנ'). ביאור נשגב זה של הדוקטרינה הפרוטסטנטית של הגאולה וההתקפה על הטעויות הדוקטרינריות של הכנסייה הקתולית הורחב ופורסם באותה שנה כ"דרשה של המשיח הצלוב". דרשה אחרת שנשא פוקס שבע שנים מאוחר יותר בכנסיית צלב סנט פול הביאה להוקעתו בפני המלכה על ידי השגריר הצרפתי בטענה שפוקס צידד בזכותם של ההוגנוטים לאחוז בנשק נגד מלכם. פוקס השיב כי דבריו הובנו שלא כהלכה: הוא טען רק שאם המלך הצרפתי לא יתיר לשום כוח זר (האפיפיור) לשלוט בו, הפרוטסטנטים הצרפתים יניחו מיד את נשקם.

ב-1571 ערך פוקס מהדורה של הבשורות באנגלית עתיקה (אנגלו-סקסית), במקביל לתרגום "הביבליה של הבישופים" (אנ'), תחת חסותו של הארכיבישוף מתיו פארקר (אנ'), שהתעניין באנגלו-סקסית והכומר שלו, ג'ון ג'וסלין (אנ'), היה חוקר אנגלו-סקסית. ההקדמה של פוקס טוענת שכתבי הקודש בשפת המקום היו מנהג עתיק באנגליה.

מותו ומורשתו עריכה

פוקס מת ב-18 באפריל 1587 ונקבר בכנסיית סנט ג'יילס קריפלגייט (אנ'). אלמנתו, אגנס, מתה כנראה ב-1605. בנו של פוקס, סמואל פוקס (אנ') (1560–1630), שגשג לאחר מות אביו ו"צבר עזבון משמעותי". הוא גם שימר את כתבי היד של אביו, והם נמצאים כעת בספרייה הבריטית.

אישיות עריכה

פוקס היה תולעת ספרים קיצוני עד שהרס את בריאותו בלימודיו המתמידים. עם זאת היה לו "כישרון לידידות", שימש כיועץ רוחני ונהג לחלק צדקה בצנעה. הוא אפילו עסק בשידוכים. פוקס היה כה ידוע כאיש תפילה עד שפרנסיס דרייק ייחס את ניצחונו בקדיס בחלקו לתפילותיו של פוקס. יתר על כן, חוסר הגשמיות הקיצוני של פוקס גרם לאחרים לטעון שהיו לו כוחות נבואיים ושהוא יכול לרפא חולים.

בוודאי שהייתה לפוקס שנאה לאכזריות שהקדימה את זמנו. כאשר מספר אנבפטיסטים פלמים נתפסו על ידי ממשלת אליזבת ב-1572 ונידונו להעלאה על המוקד, פוקס כתב תחילה מכתבים למלכה ולמועצתה בבקשה לחוס על חייהם, ולאחר מכן כתב לאסירים עצמם (כשהטיוטה הלטינית שלו תורגמה לפלמית) והתחנן בפניהם לזנוח את מה שחשב לטעויות התאולוגיות שלהם. פוקס אפילו ביקר את האנבפטיסטים בכלא. (ניסיון ההתערבות היה לשווא; שניים הועלו על המוקד בסמית'פילד (אנ') "באימה גדולה תוך שאגות ובכי").

בנו של ג'ון דיי, ריצ'רד, שהכיר את פוקס היטב, תיאר אותו ב-1607 כ"איש מצוין... עמל בצורה יוצאת דופן בעטו... למדנותו אינה נופלת מזו של איש בעידן ובזמן שלו; ביושר חייו אור בהיר לכל מי שהכיר אותו, התבונן בו וחי עמו". הלווייתו של פוקס לוותה "בהמוני אבלים".

מוניטין היסטורי עריכה

קובץ:John-Foxe-engraving.jpg

פוקס, תחריט מאת מרטין דרושאוט

לאחר מותו, המשיך הספר "מעשים ומונומנטים" של פוקס לצאת לאור ולהיקרא בהערכה. ג'ון בורו מתייחס אליו, אחרי הביבליה, כ"ההשפעה היחידה הגדולה ביותר על החשיבה הפרוטסטנטית האנגלית של שלהי תקופת טיודור וראשית תקופת סטיוארט".

אולם עד סוף המאה ה-17, הייתה נטייה לקצר את היצירה כך שתכלול רק את "האפיזודות הסנסציוניות ביותר של עינויים ומוות", ובכך שיוותה לעבודתו של פוקס "איכות מזעזעת שבוודאי הייתה רחוקה מכוונת המחבר". מכיוון שנעשה שימוש בפוקס כדי לתקוף את הקתוליות ואת הגל הגואה של "אנגליקניזם של "הכנסייה הגבוהה" (אנ'), אמינות הספר עמדה בפני אתגר בתחילת המאה ה-19 על ידי מספר מחברים, והחשוב שבהם, סמואל ר. מייטלנד. במילותיו של קתולי ויקטוריאני אחד, לאחר הביקורת של מייטלנד, "אף אדם עם יומרות ספרותיות כלשהן... לא העז לצטט את פוקס כסמכות". ניתוח נוסף של הביקורת של מייטלנד במאה ה-21 קובע, במילותיו של ההיסטוריון הבריטי דייוויד לודס (אנ'), שמייטלנד "ראוי ליחס של כבוד אמיתי, אך מוגבל. הריסת ההיסטוריה של המרטירולוג על התנועה הוולדנסית, ועל כמה מהשחזורים האחרים שלו מימי הביניים, הייתה מדויקת עד נקודה מסוימת, אך הוא מעולם לא התייחס לאותם חלקים של 'מעשים ומונומנטים' שבהם פוקס היה בשיאו, ומסקנתו הכללית שהיצירה אינה אלא רשת של המצאות ועיוותים אינה נתמכת על ידי ניתוח מודרני".

רק כאשר ג'. פ. מוזלי פרסם את "ג'ון פוקס וספרו" ב-1940, החל שיקומו של פוקס כהיסטוריון, והחל פולמוס שנמשך עד היום. עניין מחודש בפוקס כדמות מכוננת בלימודי העת החדשה המוקדמת יצר ביקוש למהדורה ביקורתית חדשה של "מעשים ומונומנטים".

במילותיו של תומאס ס. פרימן, אחד מחוקרי פוקס החשובים, "המחקר הנוכחי גיבש הערכה מורכבת ומרובדת יותר של הדיוק של 'מעשים ומונומנטים'... אולי יהיה מועיל ביותר לראות את [פוקס] באותו אור כמו "באריסטר" (עורך דין) הטוען למען לקוח שהוא יודע שהוא חף מפשע ואותו הוא נחוש להציל. כמו הבאריסטר ההיפותטי, פוקס נאלץ להתמודד עם הראיות של מה שקרה בפועל, ראיות שנדיר שהיה בעמדה לזייף. אך הוא לא הציג עובדות המזיקות ללקוח שלו, והיו לו הכישורים שאפשרו לו לארגן את הראיות כך שיתאימו למה שרצה שיאמרו. כמו הבאריסטר, פוקס מציג ראיות מכריעות ומספר צד אחד של סיפור שחייב להישמע. אך לעולם אין לקרוא אותו ללא ביקורת, ויש לזכור תמיד את מטרותיו הכיתתיות".

לקריאה נוספת עריכה

Freeman, Thomas S. (2004) "Foxe, John," Oxford Dictionary of National Biography.
Haller, William (1963) Foxe's First Book of Martyrs and the Elect Nation. London: Jonathan Cape
MacLure, Millar (comp.) (1989) Register of Sermons Preached at Paul's Cross 1534–1642; revised and expanded by Peter Pauls and Jackson Campbell Boswell. Ottawa: Dovehouse Editions
Mozley, J. F. (1940) John Foxe and His Book. London: SPCK
The "Critical apparatus and additional material" of the Foxe's Book of Martyrs Variorum Edition includes a score of interpretative essays about Foxe and the Book of Martyrs.
Thornton, Wallace (2013) John Foxe and His Monument: A Theological-Historical Perspective (Aldersgate Heritage Press: Birmingham, AL)