בת הגדוד
פעולות נוספות
| נתונים על היצירה | |
|---|---|
| מיקום | {{#property:P276}} |
בת הגדוד הוא ציור מן השנים 1854–1855 מאת הצייר הבריטי ג'ון אוורט מיליי. היצירה שואבת את נושאה מן האופרה La Fille du Régiment משנת 1840 מאת המלחין האיטלקי גאטנו דוניציטי, אך אינה מתארת סצנה ישירה מן העלילה אלא אירוע מדומיין מראשית חייה של הגיבורה.
הציור הוצג באקדמיה המלכותית לאמנויות בלונדון בשנת 1856. כיום הוא מצוי באוסף המרכז לאמנות בריטית באוניברסיטת ייל.
תיאור היצירה עריכה
במרכז הקומפוזיציה נראית הילדה מארי, ישנה על גבי מצבת קבר עתיקה של אביר בעל אדמות, בתוך חלל כנסייתי. זרועה חבושה בעקבות פציעה, ומעילו של חייל צרפתי מונח עליה.
משמאל נראית תכונה צבאית סוערת מחוץ לקבר, אך מארי ישנה באין מפריע, מנותקת מן הרעש והמהומה. לפי התיאור, קצין חבש את ידה והניח עליה את מעילו בטרם שב אל הקרב. על אף הסכנה, הרעש והכאוס, הילדה שוקעת בשינה.[1]
מקור ספרותי והקשר עלילתי עריכה
נושא היצירה מבוסס על האופרה "בת הגדוד". גיבורתה, מארי, היא בת לקשר סודי בין אצילה אנגלייה לבין קצין צרפתי מן הגדוד האחד-עשר בצבאו של נפוליאון בונפרטה. לאחר מות אביה בקרב במלחמות נפוליאון (1803–1815), היא מאומצת בידי קציני הגדוד ומתקבלת אל חיקם כבתם המאומצת.
מיליי אינו מציג סצנה מן האופרה עצמה, אלא מדמיין אירוע מוקדם יותר: במהלך לחימה בשטח מנזר ימי-ביניימי, מארי נפצעת ומובאת למקום מבטחים בתוך הכנסייה. שם היא מושכבת על קבר אביר עתיק. הסצנה משלבת לחימה, פציעה ומחסה זמני בתוך אתר היסטורי בעל זיקה צבאית.[1]
פרשנות ומשמעות עריכה
הציור מדגיש את המחיר האנושי של המלחמה. הילדה הפצועה, הישנה בשלווה בתוך סערת הקרב, מגלמת תמימות ופגיעוּת בתוך מציאות אלימה. הניגוד בין השקט האינטימי של הדמות לבין התנועה והמהומה שמחוץ לקבר מעצים את הממד הרגשי של היצירה.
הקבר האבירי העתיק – סמל למסורת לוחמת ולהיסטוריה של גבורה צבאית – הופך למקום מחסה לילדה פצועה. בכך נוצרת זיקה בין עבר להווה ובין אידיאל הלוחם לבין תוצאות המלחמה בפועל.
הסצנה מתוארת כעדינה וסנטימנטלית, והיא מציעה לא רק תיאור של פציעה וסכנה אלא גם רמז לתקווה ולפתרון עתידי, באמצעות דמות הילדה הישנה באמון בתוך כאוס הלחימה.[1]
