בית טימא
פעולות נוספות
| שרידי המסגד הממלוכי על חורבות בית טימא | |
| שרידי המסגד הממלוכי על חורבות בית טימא | |
| מדינה / טריטוריה | {{#property:P17}} |
|---|---|
| נפה | נפת עזה |
| קואורדינטות |
Coordinates: חסר קו רוחב |
| {{#property:P856}} | |
| מזהים לא נמצאו עבור מידע חיצוני. | |
בית טִ֫ימָא (בערבית: <phonos ipa="" lang="he" text="<span dir="auto">بيت طيما</span>" wikibase="no entity" file="">بيت طيما</phonos>Ⓘ) היה כפר ערבי פלסטיני בנפת עזה, ששכן 21 קילומטרים מצפון-מזרח לעיר עזה וכ-12 קילומטרים מקו החוף. הוא היה ממוקם בשטח שטוח במישור החוף הדרומי של ארץ ישראל. הכפר התרוקן מאוכלוסייתו במהלך מלחמת העצמאות. טרם המלחמה מנתה אוכלוסיית הכפר 1,060 תושבים.[1]
היסטוריה עריכה
בתקופת המנדט נבדק הכפר על ידי מחלקת העתיקות הבריטית, וצוינו מספר שרידים עתיקים.[2] בבית הקברות הממוקם דרומית לכפר נמצאה מדרכת פסיפס בלויה, המעידה על נוכחות רומית עתיקה או ביזנטית במקום.[1]
במקום התגלה מסגד מתקופת הממלוכים מהמאה ה-14 שהוקדש לנביא או קדוש מקומי מסוים בשם "נבי טימא". בחצר המסגד ולידו חיקויים של כותרות קורינתיות ועמודי אבן אפורה. שאר המבנה נבנה באבן כורכר מקומית. אין אזכור של בית טימא במקורות ערביים מוקדמים והכתובת על המסגד היא ההקשר הממלוכי היחיד.[3]
בית טימא עברה לשלטון עות'מאני בתחילת המאה ה-16, וברישומי המס של 1596 נכללה בתת-מחוז (נאחייה) עזה, שהיה חלק ממחוז (סנג'ק) עזה, עם אוכלוסייה של 126 משקי בית מוסלמים, כ-693 נפשות. התושבים שילמו מס קבוע של 33.3% על מספר גידולים, בהם חיטה, שעורה, פירות, שקדים, שומשום, כוורות ועיזים; סך של 21,200 אקצ'ה.[4]
במהלך המאה ה-17 והמאה ה-18, הלחצים כלכליים וביטחוניים לנטישת יישובים סביב אל-מג'דל, ומישור החוף הדרומי בכלל. אוכלוסיית הכפרים הנטושים עברה ליישובים ששרדו, בעוד שאדמות היישובים הנטושים המשיכו להיות מעובדות על ידי כפרים שכנים. כך קלטה בית טימא את אדמות הכפרים סמא, בית סמאן ואירזא, המוזכרים בנפרד ככפרים מיושבים בפנקסי המיסים העות'מאניים של המאה ה-16.[5]
בשנת 1838 צוין בית טימא ככפר מוסלמי באזור עזה.[6]
העות'מאנים בנו תוספות למסגד, והמצרים תחת שלטון מוחמד עלי שיחזרו אותו בשנות ה-30 של המאה ה-19. בשנת 1863 ביקר בכפר החוקר הצרפתי ויקטור גרן, ציין שש בו 400 תושבים והזכיר את המסגד הממלוכי.[7][3]
בשנת 1883, תיארה מפת הקרן לחקר ארץ ישראל את הכפר ככפר בגודל בינוני, עם שתי בריכות ושני אתרים קדושים, ושני חלקי גן קטנים בקרבת מקום.[8]
תקופת המנדט עריכה
במפקד האוכלוסין בארץ ישראל (1922) נערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, מנתה אוכלוסיית בית טימא 606 מוסלמים,[9] שגדלה במפקד של 1931 ל-762, עדיין כולם מוסלמים, ב-157 בתים.[10]
בסקר הכפרים (1945) מנתה אוכלוסיית בית טימא 1,060 תושבים, ושטח האדמה היה 11,032 דונם, על פי סקר קרקע ואוכלוסייה רשמי. מתוכם, 197 דונם שימשו למטעים ולקרקעות להשקיה, 10,444 לדגנים,[11] ואילו 60 דונם היו שטחים בנויים.[12]
בתקופת המנדט הבריטי היו בכפר חנויות, ובית ספר יסודי שנבנה ב-1946. תושבי הכפרים הסמוכים חולייקאת וכאוכבה למדו גם הם באותו בית הספר. בכפר היו 157 בתים שקובצו יחד ב"בלוקים", מופרדים על ידי רחובות או שטחים פתוחים; הבלוק הגדול ביותר היה במרכז הכפר. רוב התושבים עבדו בחקלאות, בגידול דגנים, ירקות ופירות, במיוחד תאנים, משמשים ושקדים.[1]
במלחמת העצמאות ואחריה עריכה
ב-30 או ב-31 במאי דיווחה חטיבת הנגב כי כבשה את בית טימא.[13] בני מוריס מציין כי מאוחר יותר הוא נכבש מחדש על ידי הצבא המצרי, עד שנפל לבסוף בידי הישראלים באוקטובר.[14]
על פי Associated Press טענו מקורות ישראליים כי הם כבשו את בית טימא בתחילת יוני, אך לדברי הסופר המצרי מוחמד עבד אל-מונְעֶם איימו כוחות ישראליים על הכפר חודש לאחר מכן. הוא כותב כי בתום ההפוגה הראשונה, בתחילת יולי, הוחזק הכפר על ידי אנשי מיליציה פלסטינית, וכוחות ישראליים התקדמו לעבר הכפר וכבשו את הגבעות המשקיפות עליו. הפלסטינים תוגברו על ידי פלוגה סעודית שנלחמה בחזית הדרומית ובית טימא נשארה בידיים ערביות לאורך ההפוגה השנייה.[1]
הפצצה אווירית וארטילרית על הכפר באמצע אוקטובר 1948 הביאה לבריחתם של מספר רב של פליטים מבית טימא. היא נכבשה ב-18–19 באוקטובר, בשלבים הראשונים של מבצע יואב, על ידי חטיבת גבעתי. הניו יורק טיימס ציטט הודעה ישראלית ב-20 באוקטובר, שבה נכתב כי בית טימא נפלה, יחד עם חולייקאת וכאוכבה.[1][15]
לאחר המלחמה נכלל הכפר בשטח מדינת ישראל, אך הכפר חרב. לדברי ההיסטוריון הפלסטיני וליד ח'אלדי, "עצי שקמים וחרובים צומחים סביב ההריסות באתר. האדמה משמשת לחקלאות".[1]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 Khalidi, 1992, p.89.
- ^ Petersen, 2001, p. 126, with illustrations of the inscriptions.
- ^ 1 2 Sharon, 1999, p.157-p.158.
- ^ Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 142. Quoted in Khalidi, 1992, p. 89
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Robinson and Smith, 1841, vol 3, Appendix 2, p. 118
- ^ Guérin, 1869, pp. 127 -128
- ^ Conder and Kitchener, 1883, SWP III, p. 259. Cited in Khalidi, 1992, p. 89
- ^ Barron, 1923, Table V, Sub-district of Gaza, p. 8
- ^ Mills, 1932, p. 2
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 86
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 136
- ^ Morris, 2004, p. 258, note #784
- ^ Morris, 2004, p. 306, note #784
- ^ Morris, 2004, pp. 462, 466
