מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי
פעולות נוספות
תבנית {{סוכנות ממשלתית}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים. מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי (באנגלית: Department of Antiquities, Government of Palestine) הייתה הגוף הממשלתי שנוצר בידי ממשלת המנדט הבריטי על ארץ ישראל כדי לטפל בכל העניינים הנוגעים לעתיקות בארץ-ישראל, ובכלל זה לאכוף את פקודת העתיקות.
הקמת המחלקה עריכה
השלטון העות'מאני שקדם למנדט הבריטי לא התקיימה בארץ ישראל מחלקת עתיקות שתפקידה לשמור על עתיקות הארץ. רישיון (פירמאן) לחפירה ארכאולוגית ניתן באיסטנבול בקשיים מרובים.
מיד עם שוך קרבות מלחמת העולם הראשונה הבינו שלטונות הכיבוש הבריטי כי בידיהם נפל חבל ארץ שרבים בו אתרי העתיקות, שחלקם אף בבחינת מקומות קדושים לשלוש הדתות. המייג'ור ג'נרל א"ו מוני, ששימש כראש המינהל, מיהר לפרסם "פְּרוֹקְלֵמַצְיָה" (הצהרה) - הוראות שעה המסדירות את הצד החוקי של שמירת עתיקות, סחר בעתיקות וחפירות ברשות. בשלוש השנים שעברו מאז כיבוש הארץ מידי האימפריה העות'מאנית, היה הטיפול בסוגיית העתיקות ובעיקר בשמירתן, נתון בידי "מנהלת שטח האויב הכבוש - דרום" (.O.E.T.S) המדיניות הייתה לשמור על הקיים ולא לאפשר פעולות יזומות של חפירה ארכאולוגית. לפעולה זו הקצו שלטונות הכיבוש הבריטים והצרפתים ארבעה קציני עתיקות. על כל מרחב ארץ-ישראל המערבית היה ממונה קפטן מקקיי (Mackay), אך פרט לגילויים מקריים, כמו בית הכנסת של נערן שבעמק הירדן, וכנסית שלאל שליד נחל הבשור, שניהם מפגיעה אקראית של פגז, לא התקיימו פעולות מיוחדות, ובוודאי שלא חפירות מסודרות.
לאחר כינון ממשלת המנדט ביולי 1920, מינה הממשל הבריטי האזרחי על ארץ-ישראל את פרופסור ג'ון גרסטנג מאוניברסיטת ליברפול להקים את מחלקת העתיקות. פעולתו בארץ הייתה כפולה. מצד אחד פעל להקמתו של בית הספר הבריטי לארכאולוגיה בירושלים (לקרן הבריטית לחקר ארץ-ישראל לא היה בסיס פעולה מקומי); ומצד שני, לסייע לשלטונות המנדט להקים את מחלקת העתיקות. ב־14 ביולי 1920 אישר הנציב העליון את הקמתה של מחלקת העתיקות. המחלקה סונפה למחלקת העבודות הציבוריות (Public Works Department).
המועצה הארכאולוגית עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – המועצה הארכאולוגית
במקביל למחלקת העתיקות הוקם גוף מייעץ היא המועצה הארכאולוגית, ובישיבתה הראשונה ב-20 בספטמבר 1920 היו מיוצגים בה, נציגי מוסדות המחקר, היישוב היהודי, הערבי והכנסיות. ב־1922 למשל, היו חברים במועצה האישים הבאים: ג'ון גרסטנג (מנהל מחלקת העתיקות), ויליאם אולברייט (בית הספר האמריקאי לחקר המזרח), האדריכל אנטוניו ברלוצי, הארכימנדריט קלאופס (הפטריארך היווני-אורתודוקסי של ירושלים), ארנסט ריצ'מונד (מחלקת העתיקות), אליעזר בן-יהודה (החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה), האב לואי-איג ונסאן (בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה), ו"ג פיתיאן-אדמס (Phythian-Adams) מבית הספר הבריטי לארכאולוגיה בירושלים, איסמעיל ביי חוסייני, מושל ירושלים רונלד סטורס והפרקליט הראשי.
פעילות מחלקת העתיקות עריכה
אחת הפעולות הראשונות הייתה ניסוח תקנות לשמירת עתיקות הארץ שהחליפו את חוק העתיקות הטורקי ואת הוראות השעה (ה"פרוקלמציה") של הממשל הצבאי.[1] תקנות אלה הוחלפו בשנת 1929 על ידי פקודת העתיקות, שהייתה בשימוש גם על ידי מדינת ישראל עד שהוחלפה בחוק העתיקות ב־1978.
מחלקת העתיקות הנפיקה רישיונות לחפירה לחופרים ומוסדות מן הארץ ומארצות חוץ. במקביל ערכה חפירות משל עצמה, בעיקר חפירות הצלה. למשל, במספר מקומות שבהן הוקמו בשנות השלושים משטרות ה'טיגארט' נתגלו אתרים שנחפרו. כאלה הם תחנת משטרת מגידו ותחנת משטרת מעלות-תרשיחא. נערכו גם חפירות גדולות ממדים לשם מחקר כגון ארמון הישאם בח'רבת מפג'ר שליד יריחו, המצודה בירושלים והעיר הצלבנית של עתלית.
פעולה יוצאת דופן שיזם גרסטנג כבר בימיה הראשונים של מחלקת העתיקות היה ארגון מפעל חפירות בינלאומי משותף למספר מוסדות מחקר בעיר דוד בירושלים. מתוך הכרה בחשיבותו ומיוחדותו של אתר זה. בהיותו בדעה שאין נכון להפקיד את חפירתו בידי מוסד אחד בלבד, פנה בקריאה למוסדות המחקר השונים בעולם להשתתף בחפירה. נענו לקריאה מעטים ולבסוף חפרו בפועל את החלקות שהקצו להם רק הקרן לחקר ארץ ישראל (PEF) באמצעות רוברט מקאליסטר, ריימון וייל, בסיועו של הברון רוטשילד ערך באתר את עונת חפירתו השנייה. החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, אשר באותם ימים החלה לחדש את פעילותה, לא הצליחה לגייס למשימה את הסכום הדרוש, ולא השתתפה למרות רצונה להשתתף.
ב־1923 הוקמה באמירות עבר הירדן יחידה לשימור עתיקות כחלק ממחלקת העתיקות של פלשתינה־א"י. בראשה עמד הארכאולוג הבריטי ג'ורג' הורספילד. בשנת 1928 הפכה יחידה זו למחלקה עצמאית בממשלת עבר הירדן.[2]
בשנת 1926 התרחש חידוש נוסף בתחום הפעילות המדעית הארכאולוגית בארץ כאשר קיימה מחלקת העתיקות קונגרס ארכאולוגי בינלאומי. היה זה, ככל הנראה, הקונגרס המדעי הראשון בכל תחום שהוא שנערך בארץ ישראל. אופיו הבינלאומי של הכנס היה כפול: משתתפיו הגיעו ממוסדות מדע מארצות רבות, והוא גם ערך את סיוריו באתרי לבנון, סוריה, עבר הירדן; ולבסוף התכנסו כולם בירושלים.
בשנת 1927 תרם ג'ון ד. רוקפלר (הבן) שני מיליון דולר לשם הקמתו של בניין שיחזיק בתוכו מוזיאון ארכאולוגי גדול ואת מחלקת העתיקות על משרדיה, מעבדותיה, מחסני הממצאים, ספריה, אולם הרצאות וכיוצא בזה. מיליון אחד הופנה לבניין עצמו ולציודו, ואילו פירותיו של המיליון השני, שהופקד כקרן, היוו תוספת משמעותית להגדלת פעולותיה של מחלקת העתיקות. בניין המוזיאון לארכאולוגיה של ארץ ישראל (מוזיאון רוקפלר), שימש כמשכן המחלקה.
צוות המחלקה עריכה
צוות העובדים הקבוע של מחלקת העתיקות כלל, בשנים שלפני סיום המנדט הבריטי את רוברט המילטון, מנהל; סֶדריק ג'ונס, סגן מנהל; ג'ון אייליף, האוצר הראשי; גס"ב ריצ'מונד, משמר מונומנטים; עמנואל בן דור, מפקח עתיקות בכיר. מפקחי העתיקות היו ערבים, יהודים ונוצרים ובהם: דימיטרי בראמכי, נעים מַחוּלי, סלים חוסייני, יעקב עורי, ג'רלד לנקסטר הרדינג. בארכיון, בספרייה ובמוזיאון עבדו מיכאל אבי-יונה, יוחנן לנדאו, פטר כהנא, סטפאן חנא סטפאן, רות עמירן.
פרסומי המחלקה עריכה
מחלקת העתיקות המנדטורית הוציאה לאור כתב עת מקצועי, בעריכת מיכאל אבי-יונה: (QDAP) Quarterly of the Department of Antiquities in Palestine.
ראו גם עריכה
שגיאה: התמונה שגויה או שאינה קיימת. |
קישורים חיצוניים עריכה
- יהושע בן אריה, המוסדות הזרים לארכאולוגיה ולחקירת ארץ-ישראל בתקופת המנדט, חלק א, קתדרה 92, יוני 1999, עמ' 172-146
- הרבעון של אגף העתיקות עמודים ראשונים של גיליון 1 כרך ראשון (באנגלית)