בארדו
פעולות נוספות
"בארדו" (בטיבטית: བར་དོ་, תעתיק ויילי (אנ'): "bar do") הוא מושג מפתח בבודהיזם, ובמיוחד בבודהיזם הטיבטי, המתייחס לכמה מצבי ביניים בין מוות ללידה מחדש. מצבים אלה, בשל חוסר היציבות שלהם (שלב אחד נגמר ואילו האחר עוד לא התחיל) מהווים תקופות שבהן האפשרות להתעוררות מתחזקת במיוחד, ותורת הברדו היא המפתח או הכלי המאפשר להכיר אותן, ולנצל אותן במלואן לשם השגת שחרור ממעגל הלידה והמוות[1].
בבודהיזם הטיבטי, "בארדו" הוא הנושא המרכזי של "ספר החיים והמתים הטיבטי", הנקרא בטיבטית "בארדו ת'ודול" (שפירושו המילולי: "שחרור באמצעות שמיעה במהלך מצב הביניים"). הספר נועד להדריך את האדם שנפטר לאחרונה דרך שלושת מצבי הבארדו לאחר המוות כדי שיוכל לזכות בלידה מחדש טובה יותר.
מקור השם עריכה
המשמעות המילולית של המונח מורכבת משתי מילים: "בר" = "בין ו-"דו" = "נקודה" או "אי". כלומר, בארדו הוא מצב ביניים, או מצב מעבר — בין שני מצבים מוגדרים של תודעה או קיום.
התפתחות המושג עריכה
תפיסת הבארדו נוצרה זמן קצר לאחר מותו של גאוטמה בודהה, כאשר מספר אסכולות בודהיסטיות מוקדמות יותר קיבלו את קיומו של מצב ביניים כזה, בעוד שאסכולות אחרות דחו אותו. מושג ה"אנטאראבהוה" ("antarabhāva") הובא לבודהיזם מהמסורת הפילוסופית הוודית-אופנישדית (מאוחר יותר ההינדית). מאוחר יותר, הבודהיזם הרחיב את מושג הבארדו לשישה מצבי תודעה או יותר, המכסים כל מצב של חיים ומוות.[2]
הבודהיזם הסיני מקבל רעיון זה ככלל, בעקבות ההשפעה הגדולה של פירוש האופאדשה על סוטרות ה"פראז'נה פרמיטה".
במהלך המאות הראשונות של הבודהיזם היה ויכוח על תפיסה זו, בין הטוענים כי הלידה מחדש מתרחשת מייד לאחר המוות, ובין המחזיקים בתפיסה שחייב להיות מרווח בין השניים. מכתביהם של בתי ספר בודהיסטיים מוקדמים, נראה כי לפחות שש קבוצות שונות קיבלו את רעיון קיום הביניים. הנזיר וסובנדהו בן המאה ה-4, מסביר את משמעותו של המושג, וכן מצטט מספר טקסטים כדי להגן על הרעיון מפני אסכולות אחרות הדוחות אותו וטוענות כי מוות בפרק חיים אחד מלווה מיד בלידה מחדש בפרק החיים הבא, ללא כל מצב ביניים בין השניים. אסכולות אחרות טוענות שמצב ביניים נמשך "שבע פעמים שבעה ימים" (כלומר 49 ימים) לכל היותר. זוהי השקפה אחת, והיו גם אחרות, שהבחינו בין 17 מצבי ביניים.
עם עליית זרם המהאיאנה בבודהיזם, התקבעה האמונה בתקופת מעבר. מאוחר יותר הבודהיזם (במיוחד הטנטרי שלימד המאסטר פדמאסמבהאבה הידוע בתור רינפוצ'ה) הרחיב את המושג כולו לכדי ששת מצבי הברדו המוכרים כיום[1], המכסים את כל מחזור החיים, המוות והלידה מחדש, שמתוכם שלושת המצבים הראשונים מתרחשים לאורך החיים של אדם, ושלושת המצבים האחרונים מתרחשים לאחר המוות.
ששת מצבי הבארדו בבודהיזם הטיבטי עריכה
אף על פי שהמושג בארדו (מצב ביניים) כולל את חוויית הקיום בכללותה, עיקר העיסוק בו נוגע לתודעה לאחר המוות, ולכן שלושת מצבי הבארדו האחרונים נחשבים למשמעותיים ביותר. עם זאת, הבודהיזם הטיבטי מלמד שגם בחיים עצמם יש מצבי ברדו: בזמן חלום, מדיטציה, או משבר. גם הם מהווים מצבי מעבר בתודעה המאפשרים לראות את המציאות בצורה אחרת, וגם הם לא יציבים וניתן להשתחרר בהם מהאשליה הרגילה של "עצמי נפרד" ולזהות את הטבע האמיתי של המציאות.
יתרה מזאת, החיים עצמם הם ברדו, מצב זמני ומעברי בין מוות למוות. לידה כאדם נחשבת להזדמנות יוצאת דופן משום שרק במצב זה התודעה שחווה סבל (שדוחף אותה לחפש את האמת) מסוגלת לגייס מעצם היותה בגוף אנושי, גם את האינטליגנציה להתעלות מעליו.
פרנצ'סקה פרימנטל מתארת את התפתחות תפיסת הברדו:
במקור, בארדו התייחס רק לתקופה שבין פרק חיים אחד למשנהו, וזו עדיין משמעותו הרגילה... אבל אפשר גם לפרש זאת ככל חווית מעבר, כל מצב שנמצא בין שני מצבים אחרים. משמעותו המקורית, חוויית ההימצאות בין מוות ללידה מחדש, היא האב טיפוס של חוויית הברדו... על ידי חידוד נוסף של המושג, ניתן ליישם אותו בכל רגע של הקיום. הרגע הנוכחי, העכשיו, הוא בארדו מתמשך, הנמצא תמיד בין העבר לעתיד.[3]
בארדו הלידה והחיים עריכה
קיינאי בארדו (Kyenay bardo)
זהו הבארדו המוכר והארוך ביותר, "מצב הערות" שאדם חווה מדי יום. מתייחס לכל פרק הזמן מלידה פיזית ועד רגע המוות – במילים אחרות, החיים הנוכחיים. אף על פי ש"ברדו" מתייחס בדרך כלל למצבי ביניים או מעבר, התפיסה הבודהיסטית רואה את החיים עצמם כברדו – מצב זמני ומעברי בין מוות למוות. בחיים עצמם האדם יכול להתכונן לפגוש את המוות בחוכמה, לשנות את עתידו הקארמי, ולהימנע מהטרגדיה של נפילה לאשליה שוב ושוב וחזרה על הסיבוב הכואב של לידה ומוות[1].
בארדו החלום עריכה
מילם בארדו (Milam bardo)
מצב החלום המתרחש במהלך השינה. הוא נחשב לקרקע אימון רבת עוצמה להגשמה רוחנית מכיוון שחלומות, כמו שאר הברדו, הם אשליה אך נראים אמיתיים וחיים. מצב החלום משמש כשדה תרגול להגשמת טבע התודעה, ומתרגלים בו פיתוח מודעות צלולה – להיות מודעים בתוך החלום. מודעות זו מאפשרת להשפיע על תוכן החלום כדי לזהות את טבעו האשלייתי ולתרגל ויזואליזציה של האלוהות בחלום.
בארדו המדיטציה עריכה
סאמטן בארדו (Samten bardo)
מתייחס למצב של מדיטציה עמוקה, כשהתודעה הרגילה מושעית באופן זמני ובמקומה מתאפשרת חוויה ישירה יותר של המציאות. לרוב מסוגלים לחוות אותו רק מתרגלים בעלי הכשרה מתקדמת, אך לעיתים הוא מתרחש באופן ספונטני גם אצל מתחילים. מצב זה נחשב למדמה מוות, מכיוון שהאגו הרגיל מתמוסס באפן זמני, ולכן נתפס כשלב שמאפשר להכנה לברדו רגע המוות (ר' להלן).
בארדו רגע המוות עריכה
צ'יקאי בארדו (Chikhai bardo)
זהו אחד משלושת הבארדו העיקריים, והראשון מבין שלושת הבארדו שחווים לאחר המוות. הוא נחשב להזדמנות האולטימטיבית להגעה לנירוואנה[1]. הוא מתחיל ברגע המוות, הפרדת התודעה מהגוף. התודעה חווה את התמוססות של היסודות ואת האור הצלול של המציאות, שהוא מצב התודעה הטהור, הנמצא מעבר לצורה, מחשבה או דואליות. אם אדם יכול להכיר באור הצלול כטבעו האמיתי של עצמו ולהתמזג איתו ללא התנגדות או היצמדות, הוא יכול להשתחרר ממעגל הסמסרה, הלידה מחדש.
עם זאת, ברוב המכריע של המקרים התודעה לא מזהה אור זה ברגע המוות, משום שהיא אינה מאומנת. מי שאינם מזהים אור זה עקב בלבול והרגלים קארמתיים, עוברים לשלב הבא: צ'ון ניי בארדו (הבארדו של חוויית המציאות).
בארדו המציאות או האור הבהיר עריכה
צ'ון ניי (Chönyi bardo)
זהו השלב השני משלושת הבארדו של המוות. השלב מתחיל לאחר ה"נשימה הפנימית" האחרונה (סנסקריט: "פראנה", ואיו), כלומר לאחר המוות הפיזי, לאחר שהאור הבהיר דעך (אם הנפטר לא הצליח לזהות אותו ולהתמזג איתו בצ'יקאי ברדו). הנפש ממשיכה אל שלב שבו היא נתקלת בהשתקפויות של התודעה עצמה בדמות חוויות עזות, חזיונות, קולות ואורות, חלקם יפים ונעימים, וחלקם מאיימים.
תחילה מופיעות דמויות בודהיסטיות שונות כמו חמשת הבודהות של החוכמה, בהמשך, מופיעות עוד אלוהויות שלוות, ולאחריהן – אלוהויות זועמות. האלוהויות הזועמות עשויות להיראות מפחידות – עם ראשי חיות, כלי נשק או אש – אך הן אינן רעות. הן מסמלות אנרגיות פסיכולוגיות עוצמתיות, כמו פחד, תוקפנות או טרנספורמציה, והן אינן ישויות חיצוניות, אלא השלכות של התודעה. מופיעים גם צלילים עזים, הבזקי אור צבעוניים ורעידות. אלה יכולים להיות יפים או מפחידים, בהתאם לנטיות הקארמתיות של הפרט ולצלילות התודעה שלו.
הצ'ון ניי בארדו מציע הזדמנות שנייה לשחרור: אם הנפטר מזהה את החזיונות המפחידים והזועמים כביטויים של תודעתו, הוא יכול להשתחרר ממעגל הסמסרה ולהשיג הארה. אם הוא לא מצליח לזהות זאת, עקב פחד, בלבול או היאחזות במוכר, הוא ממשיך לסבב ההיוולדות מחדש.
בארדו ההתהוות או הלידה מחדש עריכה
סידפה בארדו (Sidpa bardo)
התודעה אינה מחוברת עוד לגוף פיזי, אלא חווה חזיונות ורגשות המעוצבים על ידי הקארמה והנטיות המנטליות שלה. התודעה מחפשת תנאי מתאים ללידה מחדש, המושפע מפעולותיה ותשוקותיה בעבר. היא מונעת על ידי דחפים קרמתיים ולעיתים קרובות חווה בלבול, פחד או געגועים. תודעה לא מאומנת יכולה להישאב בחוסר אונים אל לידה מחדש לא רצויה, המשקפת את הדפוסים שהיו מוכרים לה. עם זאת, מתרגלים מתקדמים יכולים לזהות את טבעו האשלייתי של מצב זה, להכיר בטבעה האמיתי של המציאות ולהשתחרר ממנה, או לבחור בלידה מחדש באופן מודע.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 SOGYAL RINPOCHE (Edited by Patrick Gaffney and Andrew Harvey), The Tibetan BooK of Living and Dying, p. 119
- ^ Posted on November 12, 2014, Birth, Death, and the Bardo Plane, Dharma Rain Zen Center | Portland OR, 2014-11-12
- ^ Francesca Fremantle, Luminous Emptiness, Boston: Shambala Publications, 2001, pp. 53–54