מצבת מרנפתח

מצבת מרנפתח או אסטלת מרנפתח, שידועה גם בתור מצבת ישראל או אסטלת ישראל, היא כינוי שנתנו ארכאולוגים למצבת ניצחון מצרית של פרעה מרנפתח, בנו של רעמסס השני, בשובו מאחד ממסעות הכיבוש שלו בשנת 1209–1208 לפנה"ס. המצבה מתארת בעיקר את מערכות מרנפתח בלוב. את שמה "מצבת ישראל" קיבלה המצבה מתוך תיאור קצר של מסע בכנען ובחת, ובו אזכור השם יסריאַר, שזוהה על ידי החוקרים כ"ישראל", שכן בכתב המצרי אין הבחנה בין ר ל-ל.^[1] אם הזיהוי נכון, זהו האזכור החוץ מקראי הקדום ביותר לשם זה.^[2]

המצבה התגלתה בשנת 1896 על ידי משלחת ארכאולוגית בראשותו של הארכאולוג האנגלי פלינדרס פיטרי, בקבר פרעה מרנפתח שבמקדש תבאי. גובהה עומד על כ-318 ס"מ ורוחבה 163 ס"מ.^[3] היא מוצגת כיום במוזיאון המצרי הלאומי שבקהיר, והעתק עתיק שלה מוצב בכּרנךּ.

גילוי המצבה עריכה

בתחילת שנת 1896 היו פיטרי וצִוותו עסוקים בחפירות במקדש באזור זיכיון החפירה שלהם בלוקסור.^[4] המקדש שכן מצפון למקדש הקבורה של אמנחותפ השלישי. על גבי לבני המקדש שהם חפרו הופיע רק שמו של אמנחותפ השלישי,^[5] עובדה שהפתיעה את החוקרים, שכן לא נראה לארכאולוגים שלמלך אחד יש שני מקדשי קבורה. כאשר המשיך פיטרי בחפירה נפתרה התעלומה: התברר שהמקדש נבנה על ידי פרעה מרנפתח, בנו ויורשו של רעמסס השני. התברר שכמעט כל המקדש שבנה מרנפתח נבנה מאבני בניין בשימוש משני שנלקחו ממקדשו של אמנחותפ השלישי. בתוך המקדש נמצא פסל של מרנפתח. זה היה הדיוקן הראשון של מרנפתח שנמצא. בנוסף נמצאו ליד פסלו של מרנפתח שתי מצבות מפוארות, שהיו מופנות לכיוון הקיר.^[6] אחת מהן, מגולפת יפה, מראה את אמנחותפ השלישי בעת קרב עם נוביה ואשור. המצבה השנייה עשויה מאבן שחם שחורה בגובה של יותר משלושה מטרים – הגדולה ביותר שנמצאה עד אותו מועד. הטקסט שעל המצבה מפאר את הישגי הבנייה של אמנחותפ השלישי, ומפאר את המקדש שבו הוצבו המצבות בעבר. כאשר הצליחו להפוך את המצבה לצדה השני, התגלתה כתובת המפארת את ניצחונו של מרנפתח על הלובים וגויי הים.

צוותו של פיטרי כלל בלשן גרמני בשם וילהלם שפיגלברג, שניגש מיד לתרגם את הכתובת. הוא הופתע למצוא תבנית של שם עם או שבט שנוצח על ידי מרנפתח, אשר הופיע בצורה הבאה :"I.si.ri.ar". היה זה פיטרי אשר קלט מיידית את משמעות השם ותרגמו לישראל. תגובתו של שפיגלברג הייתה: "האם לא יהיו הכמרים מרוצים?". בעת ארוחת הערב של המשלחת אמר פיטרי כי לדעתו תגלית זו תהיה הידועה ביותר מכל תגליותיו עד כה. זה היה הציון הראשון של השם "ישראל" בטקסט מצרי. כאשר הגיע המידע לעיתונות האנגלית הוא זכה מיד לפרסום בכותרות העיתונים.^[5]

תוכן וסגנון עריכה

השם "אי-סי-רי-אר", המזוהה כישראל, בכתב חרטומים

קובץ:Petrie 1897 plate14.png

פקסימיליה של המצבה בכתב מראה, כפי שפורסמה על־ידי פיטרי

הכתובת נפתחת בתאריך, תאריו של מרנפתח, ותיאור מיתי על תהילתו של מרנפתח בקרב השמש והאלים. לאחר מכן מובא תיאור ארוך ומהלל של ניצחון מרנפתח על אויביו הלובים. בחלק האחרון של המצבה מובא תיאור של השלום שהשכין מרנפתח בכל הארצות במלחמותיו. חלק זה כולל את הקטע הבא:^[7]

הנסיכים כורעים, קוראים: שלום!^[8]
אין אחד אשר ירים ראשו בין תשע הקשתות.
שממה לתחנו, שקטה חת,
נבוזה כנען בכל רע.
לוקחה אשקלון, נלכדה גזר,
ינועם הייתה כלֹא הייתה.
ישראל הושׁם, אין זרע לו.
חור הייתה כאלמנה למצרים!
בכל הארצות שלום.
כל אשר ינדוד רותק, על ידי מלך מצרים העליונה והתחתונה: בא־נ־רע מרי־אמון, בן רע, מרנפתח חתפ־חר־מאעת, נחון בחיים כמו (האל) רע בכל יום.

קטע זה נחשב לאזכור הקדום ביותר ששרד עד ימינו לשם ישראל, במשפט: ישראל הוּשָׁם (מהמילה שממה – חוסל) אין זרע לו. בהתייחסו לכיבושיו בכנען, מזכיר מרנפתח את אשקלון בדרום, גזר במרכז הארץ, ומקום בשם ינועם בצפון-מזרח הארץ (מיקום מדויק של העיר לא ברור).^[9]

סגנונה המילולי הוא ברובו פרוזי, אולם סופו פואטי, בדומה לשאר מצבות הממלכה החדשה.

<hiero>i-i-z:Z1sZ1s:r-i-A-r:Z1-T14-A1B1:Z2s</hiero>	<hiero>f:k:t-G36</hiero>	<hiero>b:n</hiero>	<hiero>O1:r:t</hiero>	<hiero>f</hiero>

ysrỉꜣr	fk.t	bn	pr.t	=f
ישראל	הוּשַם	אין	זרע	לו

משמעות המצבה עריכה

קובץ:Israel segment.jpg

החלק בו מוזכר ישראל

למצבה יש חשיבות רבה, בכך שהיא מזכירה את השם "ישראל" ושמות של מקומות בדרום ארץ ישראל. לגבי תוכנה – אמינות מסעו הצבאי של מרנפתח לכנען מוטלת בספק, בעיקר לאור השוואתה למקורות האשוריים בני אותה תקופה. תיאור המסע אינו מתיישב עם המצב הגאופוליטי ששרר באזור אחרי קרב קדש עם החתים, כפי שעולה ממקורות אחרים. אף על-פי-כן, גזר אכן חרבה בימיו של מרנפתח, כפי שמתואר במצבה, עניין שהוביל היסטוריונים להאמין כי מרנפתח יצא לדכא מרד אזורי.^[^{דרוש מקור}^{][מפני ש...]}

הכתובת מלמדת, לדעת רוב החוקרים, כי בימיו של מרנפתח התקיימה בכנען ישות בשם ישראל, אולם לא כישות מדינית אלא כשבט או קבוצה אתנית; זאת, משום שלמונח "יסריאַר" מלווה המגדיר הלשוני (סימן בכתב החרטומים – הירוגליף – המופיע אחרי מילה לא-מוכרת או רב-משמעית) המסמן עם זר או קבוצת אנשים זרה, אולם נעדר ממנו המגדיר הלשוני המסמן ארץ או ממלכה. לשם השוואה השם "לוב" המופיע בסמיכות, נלווה לו הן מגדיר לעם זר והן מגדיר לארץ זרה. כך גם המגדיר הלשוני המופיע אחרי שמות אחרים במצבה – גזר, אשקלון וינועם – הוא המגדיר המציין עיר או ארץ זרה. לאור זאת נראה כי העם המכונה "ישראל" לא היה מזוהה עם חבל ארץ מסוים בעת כתיבת המצבה. פרופ' דונלד רדפורד מזהה את "יסריאַר" עם שבטי השאסו שהוזכרו בכרוניקות דומות המתארות מסעות מלחמה של מלכי מצרים קודמים, כמו סתי הראשון או רעמסס השני.^[10]

פרעה מרנפתח מתפאר בכך שהצליח להכחיד את ישראל, אולם מכתובות מאוחרות יותר אנו למדים על קיומה של ישות בשם ישראל – בין היתר במונולית מכורח ובמצבת מישע, המתוארכים ל-300 שנה מאוחר יותר, לתקופתו של אחאב ובית עמרי, במאה ה-9 לפנה"ס. משום כך ברור שהאמירה ”ישראל הושם – זרע אין לו” היא התפארות מוגזמת החסרה כל ביסוס עובדתי (בהנחה שאותה ישות "יסריאַר" מכוונת ל"ישראל"). התפארות מוגזמת, לפעמים אפילו חסרת בסיס, בהתייחס להישגיו הצבאיים של מלך, אינה דבר נדיר בטקסטים מצריים עתיקים. לפיכך, ייתכן שכותב המצבה שיקר כדי להאדיר את שמו של המלך.^[^{דרוש מקור}^{][מפני ש...]}

מזמור ס"ח בתהילים עריכה

חוקר המקרא ישראל קנוהל מזהה בפרק ס"ח בתהילים את ההד המקראי ל'מלחמת ישראל–מצרים הראשונה' הנזכרת במצבת מרנפתח וטוען כי "לא זו בלבד שהוא קורע לנו צוהר לפרשייה נשכחת מראשית קורותיו של ישראל, אלא שיש בו כדי להאיר באור חדש את עולמם הדתי של אבות אבותינו ולהראות עד כמה רדיקלית וייחודית הייתה אמונתם כבר בתקופה שבה רק החלו את דרכם כעם על במת ההיסטוריה".^[11] חוקרי מקרא רבים אחרים פירשו את המזמור כמתייחס לאירועים אחרים.^[12]

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|מצבת מרנפתח]] בוויקישיתוף

ישראל קנוהל, ‏מלחמת ישראל-מצרים הראשונה: פרק עלום בהיסטוריה המקראית, תכלת אביב התש"ע 2010
קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg מה ידע פרעה מרנפתח על עם ישראל? כיצד נראו ישראלים בתבליטים מצריים? פרופסור דנאל קאהן, סרטון בערוץ "Alex Tseitlin", באתר יוטיוב (אורך: 59:19)

הערות שוליים עריכה

^ ואילו לדעת החוקר חיים בר-דרומא, אין להחליף במצבה שבנדון אות ר' באות ל', וכי השם המופיע בה אינו ישראל אלא שעיר; ראו בספרו 'וזה גבול הארץ', הוצאת "באר" בסיוע מוסד הרב קוק, תשי"ח-1958, עמוד 210
^ האזכורים הבאים הם במונולית מכורח ובמצבת מישע, המתוארכים 300 שנים מאוחר יותר, תקופתו של אחאב מבית עמרי, מהמאה ה-9 לפנה"ס.
^ Alessandro Bongioanni & Maria Croce (ed.), The Treasures of Ancient Egypt: From the Egyptian Museum in Cairo, Universe Publishing, a division of Ruzzoli Publications Inc., 2003. p.186
^ Margaret S. Drower, Flinders Petrie: A Life in Archaeology, Madison, Wis. University of Wisconsin Press, 1995, p.220-221
^ ¹ ² Margaret S. Drower, Flinders Petrie: a life in archaeology Madison, Wis. University of Wisconsin Press, 1995 p. 221
^ F. Petrie, Temples of Thebes 1896, London, 1897. pls X-XIV
^ John A. Wilson, "Egyptian Hymns and Prayers", in: James B. Pritchard (ed.), Ancient Near Eastern Texts Relating to the Old Testament, Third Edition with Supplement, Prinston University Press, 1969, pp. 376–378
^ המקור המצרי משתמש במילה הכנעניתת "שלום": 𓆷𓄿𓂋𓐛𓂝. ראו: James Atwell, "Treasures of Merenptah in the Karnak Temple at Luxor", in: J. K. Aitken, K. J. Dell, B. A. Mastin (eds.), On Stone and Scroll, Walter de Gruyter, 2011, p. 29
^ יוחנן אהרוני ובנימין מזר מזהים את ינועם עם תל עובדיה, אנסון רייני עם תל-שיהאב שעל גבול ירדן-סוריה, ויליאם אולברייט עם תל אַ-נַעְמֶה שבעמק החולה.
^ Donald B. Redford, Egypt, Canaan, and Israel in Ancient Times, Princeton University Press, 1992, p. 275
^ ישראל קנוהל, מלחמת ישראל-מצרים הראשונה: פרק עלום בהיסטוריה המקראית, תכלת, מס' 39, אביב התש"ע, 2010, עמ' 56–76
^ מ. ד. קאסוטו, תהלים סח, ספרות מקראית וספרות כנענית, כרך א', הוצאת ספרים על שם י“ל מאגנס, תשל"ב

[1] ואילו לדעת החוקר חיים בר-דרומא, אין להחליף במצבה שבנדון אות ר' באות ל', וכי השם המופיע בה אינו ישראל אלא שעיר; ראו בספרו 'וזה גבול הארץ', הוצאת "באר" בסיוע מוסד הרב קוק, תשי"ח-1958, עמוד 210

[2] האזכורים הבאים הם במונולית מכורח ובמצבת מישע, המתוארכים 300 שנים מאוחר יותר, תקופתו של אחאב מבית עמרי, מהמאה ה-9 לפנה"ס.

[3] Alessandro Bongioanni & Maria Croce (ed.), The Treasures of Ancient Egypt: From the Egyptian Museum in Cairo, Universe Publishing, a division of Ruzzoli Publications Inc., 2003. p.186

[4] Margaret S. Drower, Flinders Petrie: A Life in Archaeology, Madison, Wis. University of Wisconsin Press, 1995, p.220-221

[hana6-5] ¹ ² Margaret S. Drower, Flinders Petrie: a life in archaeology Madison, Wis. University of Wisconsin Press, 1995 p. 221

[6] F. Petrie, Temples of Thebes 1896, London, 1897. pls X-XIV

[7] John A. Wilson, "Egyptian Hymns and Prayers", in: James B. Pritchard (ed.), Ancient Near Eastern Texts Relating to the Old Testament, Third Edition with Supplement, Prinston University Press, 1969, pp. 376–378

[8] המקור המצרי משתמש במילה הכנעניתת "שלום": 𓆷𓄿𓂋𓐛𓂝. ראו: James Atwell, "Treasures of Merenptah in the Karnak Temple at Luxor", in: J. K. Aitken, K. J. Dell, B. A. Mastin (eds.), On Stone and Scroll, Walter de Gruyter, 2011, p. 29

[9] יוחנן אהרוני ובנימין מזר מזהים את ינועם עם תל עובדיה, אנסון רייני עם תל-שיהאב שעל גבול ירדן-סוריה, ויליאם אולברייט עם תל אַ-נַעְמֶה שבעמק החולה.

[10] Donald B. Redford, Egypt, Canaan, and Israel in Ancient Times, Princeton University Press, 1992, p. 275

[11] ישראל קנוהל, מלחמת ישראל-מצרים הראשונה: פרק עלום בהיסטוריה המקראית, תכלת, מס' 39, אביב התש"ע, 2010, עמ' 56–76

[12] מ. ד. קאסוטו, תהלים סח, ספרות מקראית וספרות כנענית, כרך א', הוצאת ספרים על שם י“ל מאגנס, תשל"ב

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]