Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אמיר גלבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
אמיר גלבע
קובץ:PikiWiki Israel 12275 morning song by amir gilboa.jpg
"שיר בבקר בבקר" בשדרות קוגל בחולון
קובץ:Memorial plaque to the poet Amir Gilboa in Tel Aviv.JPG
לוחית זיכרון על ביתו של אמיר גלבע ברח' קרני 12 בתל אביב

אָמִיר גִּלְבֹּעַ (גלבוע; 25 בספטמבר 1917, ט' בתשרי תרע"ח, ראדזיבילוב, ווהלין – 2 בספטמבר 1984, ה' באלול תשמ"ד, פתח תקווה, ישראל) היה משורר ומתרגם עברי ישראלי, זוכה פרס ישראל.

חייו עריכה

גלבע נולד בשנת 1917[1][2][3] בשם ברל פלדמן, במשפחה יהודית בעיירה ראדזיבילוב, (כיום ראדיביליב) באזור ווהלין באוקראינה, אז תחת השלטון הרוסי. הוא למד עברית מילדותו, תחילה בבית ספר עברי ואחר כך בגימנסיה "תרבות". גלבע עלה לארץ ישראל בשנת 1937, ועסק במגוון עבודות שהיו מקובלות על החלוצים באותה תקופה, ביניהן חציבה, חקלאות, בניין ועוד. בשנותיו הראשונות בארץ שהה בקסטינה, גבעת השלושה, פתח תקווה ומקומות נוספים. את סימן החיים האחרון מבני משפחתו שנשארו בפולין קיבל בשנת 1941.

גלבע התנדב לשירות בצבא הבריטי, במסגרת פלוגות ההובלה העבריות. במסגרת זו שירת במצרים, צפון אפריקה ואיטליה. בסוף יוני 1945 הגיע יחד עם הבריגדה היהודית וחיילי יחידתו[4] להולנד לעיר סכבנינגן שנחרבה כולה במלחמה, שם התחילו גלבע וחברו זליג פוסק לאסוף חומרים על חללי הבריגדה היהודית ברחבי אירופה. עם תום הלחימה שהה עם היחידות העבריות באירופה והשתתף בהעלאת עקורי השואה לארץ ישראל, דרך נמלי איטליה כחלק מתנועת הבריחה.

בתום שירותו בצבא הבריטי היה בין מייסדי החבורה הספרותית "חבורת הרעים", והשתתף ב"ילקוט הרעים", קובץ ספרותי שהוציאה החבורה. שותפיו לחבורה היו מי שלימים ייקראו סופרי דור הפלמ"ח. החל משנת 1941 פרסם משיריו בבמות ספרותיות שונות בארץ, וכן בעיתונות הבריגדה בעת מלחמת העולם.

גלבע השתתף בקרבות מלחמת העצמאות, ומשנת 1955 עבד כעורך בהוצאת הספרים "מסדה", שם ערך ספרי שירה, ספרי ילדים ועוד. בעבודתו זו המשיך עד צאתו לגמלאות בשנת 1980.

היה נשוי לגבריאלה (גבי) גלבע[5] ולהם שתי בנות.

אמיר גלבע נפטר ב-2 בספטמבר 1984 בעקבות מחלת לב, ונקבר בבית העלמין הדרום בחולון.

יצירתו עריכה

את שירו הראשון בעברית, "כי אז אצעק", פרסם ב-1941 בעמוד השער של "דפים לספרות" בעריכתו של אברהם שלונסקי. גלבע פרסם כתריסר ספרי שירה. בין ספריו היותר ידועים: "כחולים ואדומים", "שירים בבוקר בבוקר", "שבע רשויות". כמו כן פרסם ספר ילדים שזכה לתפוצה נרחבת, "איש המים של גילי". אחדים משיריו גם הולחנו וזכו לפופולריות כשירים מולחנים. המפורסם מביניהם הוא השיר "שיר בבוקר בבוקר" המוכר יותר בשם "פתאום קם אדם" שהלחינו גידי קורן ושלמה ארצי וביצע שלמה ארצי. השיר הפך לאחד מסמלי תנועת המחאה למען צדק חברתי ב-2011.

גלבע זכה בפרס ישראל לשירה בשנת 1982 בזכות "שירתו האישית, המקורית, המאחדת סגנון אישי מובהק עם לשון התרבות של העם" ועל ש"פילס דרכים באמנות הפיוט".

גלבע עסק גם בתרגום שירה מפולנית ומרוסית.

אופיר מינץ-מנור מצא כי שירתו של גלבע הושפעה באופן מכריע מספרות הפיוט, כפי שהיא מוכרת במחזור האשכנזי שהכיר גלבע בילדותו. בנוסף על שירים ספציפיים שהושפעו מפיוטים כמראה כהן, אהלי אשר תאבת ואז רוב נסים הפלאת בלילה, הוא סבור כי סגנונו הכללי של גלבע הושפע מהסגנון הפיוטי ועל כן יש לפיוט מעמד מרכזי בפרשנות שירת גלבע והבנתה בכלל.[6]

פרסים ואותות כבוד עריכה

הנצחה עריכה

ב-17 באפריל 1996 הנפיק השירות הבולאי סדרה של 14 בולי דואר תחת הכותרת "סופרים עבריים בדורות האחרונים", שעליהם דיוקנאות של 14 סופרים וסופרות, ביניהם אמיר גלבע.[7] כל בול בסדרה שויך לאישיות אחת. האמנית גליה לרך עיצבה את הבול שהוקדש לגלבע ושמה הופיע גם-כן על הבול עצמו.[8]

הערים תל אביב ופתח תקווה קראו רחוב על שמו.

ספרי השירה של אמיר גלבע עריכה

  • לאות: שירים (תל אביב, ארחה, 1942).
  • שבע רשויות (מרחביה, ספרית פועלים, 1949)
  • שירים בבקר בבקר (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1953).
  • אמיר גלבע: מבחר שירים ודברים על יצירתו - בעריכת דן צלקה (תל אביב, מחברות לשירה, 1962).
  • שלשה שערים חוזרים - לקט שירים (תל אביב : עם עובד, 1963)
  • כחולים ואדומים (תל אביב, עם עובד, 1963).
  • רציתי לכתוב שפתי ישנים (תל אביב, עם עובד, 1968).
  • קטף: שירים מכאן ומכאן (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1971).
  • אילה אשלח אותך (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1972).
  • הכל הולך: רישומים יומניים בעונה מאוחרת (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1985).
  • שירים - לקט בשני כרכים (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1987).
  • כל השירים - שני כרכים (תל אביב, הקיבוץ המאוחד 1994).
  • הכל הולך: רישומים יומניים בעונה מאוחרת (תל אביב, קשב לשירה, 2006).
  • הנה ימים באים: שירים 1942-1946 - שירים גנוזים מעזבונו (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2007).[9][10]

לקריאה נוספת עריכה

  • שמואל קליין ונעמה שקד (עורכים), "משיב הרוח" כ"א; גיליון מחווה לאמיר גלבע ויוסף צבי רימון, קיץ ה'תשס"ו 2006. בגיליון מספר מאמרים על חייו ושירתו.
  • שירו האידאולוגי של אמיר גלבוע "כי אז אצעק" בהשוואה לשירו של ברטולד ברכט "אגדה מודרנית", מאת חיים זכאי, נדפס במבית ומחוץ, תשנ"ו 1996.
  • "אם יראוני אבן": על אמיר גלבע ו"כחולים ואדומים", מאת אהרון קומם, נדפס במאזנים, נ"ח, 5, תשמ"ה 1985. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • "אחינו! האדמה בוערת!" "עם בני עמי" וזיקותיו לשירת אמיר גלבע, מאת יאיר צורן, נדפס במאזנים, ע"ט, תשס"ה 2005. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • על שני שירים של אמיר גלבוע, זרעים של עופרת; הולדת; מאת יוסף האפרתי, נדפס בעכשיו, 64, 1996.
  • "הנה ימים באים": על ספר גנוז של אמיר גלבע, מאת חגית הלפרין, נדפס ברחוב, 2, 1995.
  • אמיר גלבע - רקוויאם: הכול הולך, שירים, מאת נילי כרמל-יונתן, נדפס בידיעות אחרונות, 1985.
  • החיים, האצילות: עיונים בשירת אמיר גלבע, מאת אידה צורית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988.
  • אמיר גלבע: מונוגרפיה, מאת הלל ברזל, הוצאת ספריית פועלים, 1985.
  • שירת ארץ ישראל: מהפכות צורניות (פרק על שירת אמיר גלבע), מאת הלל ברזל, הוצאת ספריית פועלים, 2007.
  • הוא בא בדמיוני - מלים אחדות על אמיר גלבוע, מאת חנוך ברטוב, לגדול ולכתוב בארץ ישראל,כנרת זמורה ביתן דביר, 2007.
  • חמוטל בר יוסף, ארבעה שירים של אמיר גלבוע, טעמי הקריאה, צבעונים 2006, עמ' 80-70
  • חמוטל בר יוסף, כל שירי אמיר גלבוע, טעמי הקריאה, צבעונים 2006, עמ' 100-92
  • הרציג, שלמה. החלום כציר פואטי ואינטרפרטאטיבי ביצירת אמיר גלבע; עבודת גמר (מ.א.) בהנחיית ד"ר ראובן קריץ; אוניברסיטת תל אביב, תשמ״ז.

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אמיר גלבע

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אתר למנויים בלבד גילי איזיקוביץ', למה נשכח המשורר הגדול אמיר גלבע?, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2017
  2. ^ לקסיקון הספרות העברית החדשה, אמיר גלבע (1917–1984)
  3. ^ רחל ויסבורד, בימים האחרים: תמורות בשירה העברית בין תש״ח לתש״ך (האוניברסיטה הפתוחה: 2002), עמ' 192
  4. ^ אמיר גלבוע, חגית הלפרין, אילן ברקוביץ (ע), נספח: ציר הזמן והמקומות שבהם נכתבו שירי "הנה ימים באים", הנה ימים באים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007, עמ' 171-2. (בעברית)
  5. ^ אתר למנויים בלבד חגית הלפרין, גבריאלה (גבי) גלבֹּע (2022-1928), רעייתו של המשורר אמיר גלבע, באתר הארץ, 16 במרץ 2022
  6. ^ אופיר מינץ-מנור, "אז רב נסים הפליאונו בלילה של עם: שירת אמיר גלבוע וספרות הפיוט", דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות 2002.
  7. ^ סופרים עברים בדורות האחרונים, באתר התאחדות בולאי ישראל
  8. ^ אמיר גלבע - שייך לסדרה סופרים עברים בדורות האחרונים - עיצוב: גליה לרך, באתר התאחדות בולאי ישראל
  9. ^ חנן חבר, "על הדם ועל האור", באתר הארץ, 19 ביוני 2007
  10. ^ הנה ימים באים, שירים: 1942 - 1946 בעריכת חגית הלפרין, הקיבוץ המאוחד 2007


הקודם:
חיים הזז 		פרס ביאליק לספרות יפה
1971 		הבא:
אברהם רגלסון
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=אמיר_גלבע&oldid=16459"