אל-ימאמה

קובץ:Yamama english.jpg

האזור ההיסטורי של אל-ימאמה בהיקף הגדול ביותר שלו, כפי שתואר על ידי יאקות אל-חמאווי (בן המאה ה-13) ואל-חמדאני (בן המאה ה-10), יחד עם כמה מהיישובים הבולטים באזור בתקופה הטרום-אסלאמית והאסלאמית הקדומה.

אל-ימאמה (בערבית: اليَمامَة) הוא אזור היסטורי בדרום-מזרח נג'ד בערב הסעודית של ימינו.

אזור אל-ימאמה היה בעל חשיבות בולטת בהיסטוריה האסלאמית המוקדמת, והפך לזירה מרכזית במלחמות הרדה (634-632) לאחר מותו של הנביא מוחמד. על אף ששולב באזור נג'ד, המונח "אל-יאמאמה" נותר בשימוש, כמונח מסורתי והיסטורי, להדגשת עברו העתיק של האזור. כך למשל, המטה של ממשלת סעודיה בריאד, נקרא ארמון אל-ימאמה.

הגאוגרף בן המאה ה-13 יאקות אל-חמאווי מזכיר מספר אטימולוגיות לשם "אל-יאמאמה", כולל שורש המילה חמאם (בערבית: حمام مستأنس; יונה הבית). אך ההיסטוריון ג'. רקס סמית' סבור שהשם מתאים יותר לצורת היחיד של המילה הערבית יאמאם שפירושה: יונים פראיות.

היסטוריה

מהתקופה הקדם-אסלאמית ועד למאות הראשונות של האסלאם, יאמאמה הייתה מרכז ייצור חקלאי חשוב עבור ערב. היא נחשבה לחלק מהנג'ד, הרמה הערבית המרכזית. התושבי היו משבט "בנו חניפה" (قبيلة بنو حنيفة והעיר העיקרית שלה הייתה ח'ג'ר (אל-ימאמה) . היא נודעה במיוחד בשל איכותם ושפעם של התמרים, החיטה והבשר וסיפקה סחורות לתושבי מכה. הנביא מוחמד העסיק את תושבי האזור לייצור חימר ששימש לבניית המסגד שלו במדינה ושיבח אותם על עבודתם.

אל-ימאמה בתקופת ראשית האסלאם

בבתקופת הנביא מוחמד, היה הוודה אבן עלי , הדמות הפוליטית המרכזית בחבל אל-ימאמה והשפעתו השתרעה על מרכז וצפון ערב. לאחר מותו, עלה כוחו של בן שבט בנו חניפה, מסלמה בן חביב שפעל ככוהן ואף הכריז על עצמו כנביא. בשנת 631 מינה מוחמד את ת'ומאמה אבן אות'אל למושל האזור, בראש כוח מוסלמי, אך רוב האוכלוסייה נותרה תחת השפעתו של מסילמה.

מות מוחמד בשנת 632, חיזק את מעמדו של מסילמה ויורשו של מוחמד, הח'ליף אבו בכר שלח כוחות תגבור לת'ומאמה. מנגד, סג'אח , מנהיגה נוצרית משבט תמים התנגדה אף היא למוסלמים, צברה כוח וכרתה ברית עם מסילמה.

התקפות המוסלמים נהדפו ואבו בכר שלח לשם צבא בראשות המצביא ח'אלד אבן אל-וליד. אף הוא הובס בשלושת הקרבות הראשונים וניצח בקרב הרביעי, רוב מתנגדי האסלאם נטבחו, כולל מסילמה. וח'אלד חתם על חוזה עם הניצולים שהסכימו להתאסלם ומסרו את כל רכושם ונשקם. כיבוש האזור אפשר למוסלמים להרחיב את שליטתם עד לבחריין ולעומאן.

אל-ימאמה בתקופת מלחמת האזרחים המוסלמית השנייה

במהלך מלחמת האזרחים המוסלמית השניה (680–692), הפכה אל-ימאמה למרכז תנועת א-נג'דאת, פלג של הח'וארג' שהתנגד לבית אומיה, לזוביירים ולעלווים. הח'וארג' ניצחו במספר קרבות והרחיבו את שליטתם גם על בחריין, עומאן, חצרמוות, תימן והערים טאיף (Ta'if) ותבאלה , אולם, מחלוקות פנימיות הובילו לסכסוכים פנימיים ושטח השליטה הצטמצם לימאמה ובחריין בלבד. בקרב שנערך בשנת 692 או 693 ניצחו המוסלמים ובכך הסתיימה אמירות הנג'דאת.

התקופה האסלאמית המאוחרת יותר

הגאוגרף אל המדאני תיאר במאה ה-10 את אל-ימאמה כאזור משופע במבצרים, מטעי דקלים ומכרות כסף וזהב ובירתו חג'ר (Hajar) שימשה כמרכז שלטוני ומסחרי עתיק. במאה ה-11 נשלט האזור בידי אמירי הזיידים, ששלטובמקום עם כוח צבאי של מאות פרשים והגנו על ריבונותם אל מול המעצמות השכנות באותה תקופה.

יהודי ימאמה

ממסמכי הגניזה הקהירית שפרסם פרופסור שלמה דב גוייטין מתברר כי קהילות יהודיות חשובות חיו בארץ ימאמה. מדובר בקהילות יהודיות שהיו נחשבות כחלק מיהודי תימן, כיוון שארץ "ימן וימאמה" הייתה חטיבה רציפה אחת. הקהילות האלה תרמו סכומים נכבדים לישיבות בבל לצורך אחזקתם. ישנם מסמכים בגניזה שמתארים פנייה של גאון בבלי לחכמי תימן המכונים "אלופים", ובו הוא מבקש מהם את סיועם הכלכלי. במסמך זה נזכרת ארץ "ימן וימאמה", כלומר, תימן וימאמה. ואלו דברי הגאון הבבלי לחכם התימני:

"הנה העתדנוך שליחנו ומנינוך לחדש חק ישיבתנו מבני מקומך ואלחביל, ואנו שואלים ממך שתזדרז ותתחזק ותיה לבן חיל... (ותדבר) אל העם להתנדב וירוח לישיבתנו... אתם משתתפים בשכר מצ(וותיהם) וזכויותיהם... וכבר צוינו וכתבו כתב אל אנשי בית אלצאויל ואלחביל... קרא אותו בקהילות למען יעשו לפיהו וכל אשר ינדביהו תשלמו ליד מ'(ר) (ידי)דיה אלוף שמרו צורו אשר בצנעא, או תתנהו לידי מ'(ר) שר שלום ומ(ר) חיים בנו ישמרם קונם כי הם שופטינו ושליחנו בכל ארץ ימן וימאמה"

העידן המודרני

עד המאה ה-19, המונח "אל-יאמאמה" החל להתייחס לעיירה באזור אל-ח'רג', כ-70 קילומטרים (43 מיל) דרום-מזרחית לריאד המודרנית. בשנת 1865 התגוררו בה כ-6,000 תושבים.