Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אלפרד מנדלזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
קובץ:Crystal Clear app help index.svg
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אלפרד מנדלזון
Alfred Mendelsohn
קובץ:Alfred Mendelsohn.jpg
פרופיל ב-IMDb

אלפרד מנדלזון (ברומנית: Alfred Mendelsohn;‏ 17 בפברואר 1910, בוקרשט – 9 במאי 1966, בוקרשט) היה מלחין יהודי-רומני ל"מוזיקה קלאסית". הוא היה פרופסור לקונטרפונקט ולקומפוזיציה בקונסרבטוריון של בוקרשט (1966-1949). בימי המשטר הקומוניסטי ברומניה, כמזכיר, ואחר כך כסגן יושב ראש הוא היה סגנו של יון דומיטרסקו בהנהלת איגוד המלחינים של רומניה והיה פעיל מאוד במסגרתו.[1] מנדלזון היה מלחין פורה, בעל רקע קלאסי אקדמי, שכיסה ביצירותיו את כל סוגות המוזיקליות הגדולות, ותרם דרכן תרומה יוצאת דופן לאסכולה המוזיקלית הרומנית (עדה ברומרו).[1]

קורות חייו עריכה

ילדות וצעירות עריכה

אלפרד מנדלזון נולד בשנת 1910 בבוקרשט. אביו, ליאון מנדלזון (1885–1942), היה הוויולן הראשי של התזמורת הפילהרמונית בבוקרשט ושותף של ג'ורג'ה אנסקו בקונצרטים קאמריים רבים, וכן מלחין של יצירות סימפוניות וקאמריות. אמו, אידה, לבית שטרן, הייתה פסנתרנית, בעלת פעילות קונצרטים עשירה.[2] היא נפטרה בשנת 1929[3] מנדלזון למד בין השנים 1927–1931 באקדמיה למוזיקה ("Akademie für Musik und darstellende Kunst") של ווינה הלחנה אצל יוזף מרקס ופרנץ שמידט, ניצוח אצל רודולף ניליוס, עוגב אצל פרנץ שיץ והיסטוריה של המוזיקה אצל רוברט לאך. במקביל, בין השנים 1928–1931 הוא למד בפקולטה לרפואה וקורס לתולדות המוזיקה אצל אגון ולס בפקולטה לפילוסופיה של אוניברסיטת וינה.[3] אחרי שחזר לבוקרשט, בין השנים 1931 ל-1932 הוא היה תלמידו של מיכאיל ז'ורה בקונטרפונקט ובהלחנה בקונסרבטוריון של בוקרשט ובתום לימודיו התקבל כיבר באיגוד המלחינים של רומניה .[4]

המשך פעילותו המוזיקלית והאקדמית עריכה

בין השנים 1932 ו-1936 לימד מנדלזון תיאוריה והרמוניה, וכן ליווי בכיתת האופרה בקונסרבטוריון של אג'יציו מאסיני בבוקרשט.[5] לאחר מכן, לזמן קצר, עבד כקורפטיטור וכמנצח בלהקת אופרטה בעיר טימישוארה.[6]

בשנים 1936–1940, בעידודו של מאסיני, שירת בצבא הרומני כקצין "ראש מחלקת המוזיקה הצבאית" (תזמורות כלי נשיפה) תחילה בעיר פיטשט, לאחר מכן בבוקרשט, שם היה גם לימד בבית הספר לתלמידי מוזיקה צבאית, ערך את "הכתב עת למוזיקה הצבאית" ועמד בראש הוצאת הספרים למוזיקה צבאית.[7] [6]

בין השנים 1940–1944, עקב חוקי "הגזע" בתקופת המשטר הדיקטטורי הימני של יון אנטונסקו, נאלץ מנדלזון לעזוב את כל התפקידים הרשמיים, כולל בצבא וכן את תפקיד המנצח באופרה הרומנית בבוקרשט, שבו פעל מאז 1939. הוא עבר כמנצח ומלחין מוזיקת במה וכמרצה בהתיאטרון היהודי באראשאום בבוקרשט.[8] שהיה הבמה היחידה בה הורשו אמנים יהודים להופיע באותה תקופה. באותן שנים, 1944-1941, לימד מנדלזון תורת המוזיקה וכיהן כמנהל ב"בית הספר לאמנויות עבור היהודים", שנוסד על ידי קבוצת אקדמאים יהודים, ביניהם הוא עצמו, הצייר מאקס ה. מאקסי, השחקנית ביאטה פרדנוב, המלחינים הילדה ז'ריאה ולודוביק פלדמן, הבמאי אלכסנדרו פינצי ואחרים. .[9]

אחרי 23 באוגוסט1944, עם הפלת הדיקטטורה של אנטונסקו, חזר מנדלזון במהרה לחיים הציבוריים והפך לאחת הדמויות המרכזיות במוזיקה הרומנית. בשנת 1945 הצטרף למפלגה הקומוניסטית הרומנית, אשר תוך מספר שנים, בנוכחות הצבא הסובייטי, הפכה למפלגה הפוליטית החוקית היחידה ותפסה את השלטון במדינה, תוך הקמת דיקטטורה קומוניסטית. במקביל לפעילותו המוזיקלית הנמרצת, בתחומי הקומפוזיציה, הניצוח והפדגוגיה, הופקד מנדלזון גם על תפקידים פוליטיים ומנהליים, כגון מזכיר (1946-50) ובהמשך יושב ראש מחלקת המוזיקה של האיגוד ARLUS (האיגוד להידוק יחסי התרבות הרומנים-סוביטיים), חבר בוועדת האמנויות הכפופה למנהלת התעמולה של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית (1946–1948), מנהל במשרד האמנויות (וההסברה) (1948-1952); בשנים 1948–1952 נבחר כחבר במועצת העירייה של בוקרשט ("מועצת העם"). במאמרים בעיתונות המקצועיים ובכנסים רשמיים (כמו מליאת איגוד המלחינים במאי 1952), הוא הביע ביקורת על כמה מעמיתיו למקצוע, כמו מורו, מיכאי ז'ורה, תיאודור רוגלסקי, קונסטנטין סילבסטרי, והאשים אותם ברוח מדיניות המפלגה ב"אסתטיזם", "קוסמופוליטיות" וכו', בתקופה שבה מצבם המקצועי והחברתי היה לשברירי. [10] משנת 1944 עד 1963 ניצח מנדלזון על האופרה הלאומית הרומנית בבוקרשט. משנת 1949 כיהן כפרופסור לקונטרפונקט ולהלחנה בקונסרבטוריון בבירה.

מנדלזון חיבר כמה אופרות ובלטים, שמונה סימפוניות וסימפוניה דרמטית בשבע תמונות, פואמה סימפונית, סוויטה לכלי מיתר, קונצ'רטו לצ'לו, שני קונצ'רטי לכינור ושניים לפסנתר, מוזיקה קאמרית, אורטוריות, קנטטות, מוזיקה לתיאטרון ולקולנוע, יצירות כוראליות ושירים.

מנדלזון נפטר בגיל 56 בסנטוריום אוטופן בבוקרשט.

סוגיות שעוררו מחלוקת עריכה

כמזכיר איגוד המלחינים, סיגל את עצמו מנדלזון כמו רבים מאוד מהדמויות הציבוריות בתקופתו ל"שפת העץ" ולמינוח האידאולוגי של המשטר. כך בשנת ב-1956, הכריז, ש"איגוד המלחינים […] מבטל מהשורש את האופי המסחרי של האיגוד הישן […] ומכוון את מאמצי היוצרים והמוזיקולוגים לקראת תפיסה חדשה לכתיבת יצירות חשובות, הקשורות לחייו ולשאיפותיו של עמנו, הבונה את הסוציאליזם";[11]

כעורך של המגזין "Muzica" כתב למשל כי "באמנות מתקיים מאבק עז בין החדש לישן", האשים "נטיות ריאקציונריות ומסתגרות, הרוצות לבודד את האמנות מהעם" ושיבח את "האור הגדול שזרח באוקטובר 1917"; וכיוצר, הוא הלחין, ברוח התקופה, מספר יצירות מחווה למנהיגים, למפלגה הקומוניסטית ולאידאולוגיה הקומוניסטית, ביניהן "הסימפוניה השלישית, "השיקום" (1949), האודה "שיר לסטלין" (1950), הפואמה סימפונית "קריסת דופטאנהיי" (1950), הפתיחה החגיגית כבוד לידידות הרומנית-סובייטית (1952), היצירות "שחר הקוצרים", "השיר לידידות הגדולה", הקנטטה "קולו של לנין" (1957) ואחרות.[12]

כפי שסיפר עמיתו בהנהגת איגוד המלחינים, יון דומיטרסקו בזיכרונותיו, בשנת 1966, על ערש דווי, הוא רצה לבקש סליחה על דברי הביקורת הלא הוגנת כלפי כמה יוצרים מפוארים שאותם העריך, כמו תיאודור רוגלסקי, מיכאיל ז'ורה ואחרים.

חלק ממבקרי המוזיקה מהדורות החדשים – שרבאן ניקיפור וליאנה אלכסנדרה, התנגדו לנטייה להשמיץ את מנדלזון אחרי מותו ואחרי נפילת המשטר הקומוניסטי, כאשר שלדעתם, הוא לא היה, בשום אופן, ברוב כתיבתו, שופר של ריאליזם סוציאליסטי. מלחינים צעירים שנרדפו על ידי המשטר הקומוניסטי, כמו ולדימיר קוסמה, קוסטין מיריאנו, מיכאי מיטריה-צ'לריאנו, לוצ'יאן מציאנו, הזכירו את העזרה והעידוד שקיבלו ממנדלזון בבחירת דרכם האמנותית הלא-קונפורמיסטית, חלקם אף בסיוע שאיפשר להם להמשיך בלימודיהם בקונסרבטוריון, אחרי שהיו על סף גירוש מסיבות פוליטיות. בין היתר, הוא התערב בהגנה על המוזיקה של קונסטנטין סילבסטרי. הוא הכיר גם ליאנקו דומיטרסקו את המוזיקה האסורה אז של ארנולד שנברג ואנטון וברן.[13]

חייו האישיים עריכה

מנדלזון היה נשוי לפסנתרנית אינה אונצ'סקו. בנם, ולדימיר מנדלזון (מת ב-2018), הוא נגן ויולה ידוע.

הוקרה ופרסים עריכה

  • 1931 – דיפלומה בתחרות ההלחנה על שם אנסקו

[14] עבור קפריצ'ו לשני פסנתרים (בביצוע בכורה של תאודור רוגלסקי וקונסטנטין סילבסטרי)[5]

  • 1945 – פרס שני בתחרות ההלחנה של אנסקו – עבור הסימפוניה הראשונה
  • 1946 – פרס הראשון בתחרות ההלחנה על שם אנסקו – עבור סוויטת הזיכרון[15] (יצירה שזכתה להערכה מיוחדת מצד ג'ורג' אנסקו)[16]
  • 1946–1949 ו-1954–1963 מזכיר איגוד המלחינים של רומניה
  • 1963–1966 – סגן יושב ראש איגוד המלחינים של רומניה
  • 1952 פרס מדינה (עבור סימפוניה שלישית), 1954
  • 28 באפריל 1951 – הוענק לו התואר "מאסטרו מצטיין באמנויות"[17]
  • 24 בדצמבר 1952 – מדליה "יום השנה החמישית לרפובליקה העממית הרומנית" "על המאבק והעבודה שבוצעו על למען ליצירת, לחזוק ולשגשג הרפובליקה העממית הרומנית"[18]
  • 12 באוגוסט 1959 – עיטור "23 באוגוסט" דרגה רביעית" על פעילות פורייה בפיתוח המדע והתרבות ברפובליקה העממית הרומנית"[19]

הנצחה עריכה

  • 19 במאי 2010 – באולם "דינו ליפטי" באוניברסיטה למוזיקה בבוקרשט התקיים כנס שהוקדש "למלאות מאה שנה להולדתו של המלחין הרומני הגדול אלפרד מנדלזון" – בניהול תלמידתו פרופ' ליאנה אלכסנדרה מורארו (2011-1947) ובעלה שרבאן ניקיפור, ובו הוקראו בין היתר עדויות תלמידיו קוסטין מייריאנו ולוצ'יאן מציאנו, של בן דודו ויקטור ברלדיאנו ושל בנו, ולדימיר מנדלזון.

כתבים עריכה

  • Exerciții și solfegii polifonice, 1962 (תרגילים וסולפגיומים פוליפוניים – עם הקדמה מאת מיכאי ז'ורה – זכתה בפרס משרד החינוך של רומניה)
  • De la portativ la partitură – (מהחמשה אל הפרטיטורה) עוד לא הוצא לאור
  • Despre melodie și ritm (על מנגינה ומקצב)
  • Despre armonie și contrapunct (על הרמוניה וקונטרפונקט)
  • Despre instrumente muzicale și orchestra simfonică (על כלים מוזיקליים והתזמורת הסימפונית)
  • (în colaborare cu Titus Moisescu): Melodia și arta înveșmântării ei, 208 pag., tiraj 2.640 ex., Editura Muzicală a Uniunii Compozitorilor din R.P.R., 1963 (המנגינה ואמנות הלבשתה – עם טיטו מויססקו)
  • Despre arta muzicii și elementele ei, Editura „Universitatea Muncitorească de Cultură Muzicală”, București, 1963 (על אמנות המוזיקה ויסודותיה)

יצירות עריכה

מוזיקה תזמורתית עריכה

  • פואמה קונצרטנטית לכינור ולתזמורת מיתרים
  • סויטה קונצרטנטית לחילי ולתזמורת מיתרים
  • סויטה קונצרטנטית בסגנון קלאסי לכינור ולתזמורת מיתרים (1938, גרסה מתוקנת 1961) '
  • דיבטירמנטו" לחליל ותזמורת מיתרים (1938)
  • רפסודיה (1940)
  • סויטה לתזמורת קאמרית (1940)
  • Suită comemorativă סויטת זיכרון לתזמורת מיתרים הכוללת "קדיש" (1943) לזכר אביו[20] בוצעה באולם באראשאום בנוכחות ג'ורג'ה אנסקו[16]
  • 9 סימפוניות :
    • I Înainte 1944 (קדימה)
    • II Veritas 1947 (וריטאס) (אמת)
    • III Reconstrucția 1949 (השיקום)
    • IV Apelul păcil 1951 (הקריאה לשלום)
    • מאי 1953 "1848" V
    • יוני 1955 – VI לזכרו של ג'ורג'ה אנסקו
    • -יולי 1960 – VII
    • אוגוסט 1963 VIII
    • סימפוניה קונצרטנטית לעוגב ולתזמורת IX -pentru orgă și
  • 2 קונצ'רטי לפסנתר (ינואר 1945, פברואר 1949)
  • סינפונייטה (1946)
  • 2 קונצ'רטי לצ'לו (ינואר 1950, פברואר 1962)
  • הפואמה הסימפונית " קריסת דופטאנה" „Prăbușirea Doftanei” (1950)
  • 3 קונצ'רטי לכינור (ינואר 1950–1954, פברואר 1957, מרץ 1963)
  • Flori pentru Nikos Beloiannis (1953) (פרחים לניקוס בלויאניס)
  • „Eliberare” פואמה סימפונית ("שחרור") (1954)
  • פואמה סימפונית „Va înflori acel arminden” (1956) (יפרח אותו חודש מאי)
  • קונצ'רטו גרוסו לרביעיית מיתרים ולתזמורת מיתרים (1956)
  • קונצ'רטינו לנבל ולתזמורת מיתרים (1956)
  • קונצ'רטינו לכינור ולתזמורת מיתרים (1957)
  • דיברטימנטו לקרן ולתזמורת מיתרים (1957)
  • קונצ'רטו לעוגב ולתזמורת מיתרים (1958–1959)
  • ”קונצ'רטו לפסנתר (1959)
  • Schițe dobrogene (1960–1961) (רשימות מדוברוג'ה)
  • "סימפוניה קאמרית| לשתי תזמורות מיתרים ולכלי נקישה (1961)
  • "קונצ'רטינו בסגנון קלאסי" לשני כינורות ותתזמורת מיתרים (1961)
  • "קונצ'רטו" לשני כינורות ולתזמורת (1962)
  • (1963) 6 Schițe (שש רשימות)
  • קונצ'רטו לטובה ולתזמורת (1963)
  • "קונצ'רטו" לתזמורת (1965)
  • "קונצ'רטו" לוויולה ולתזמורת (1965)
  • אפיטף לתזמורת גדולה (1965)

מוזיקה קאמרית עריכה

  • "סוויטה זעירה" לוויולה סולו (1933)
  • סוויטה לצ'לו סולו (1960)
  • פרטיטה (פרלוד ופוגה) לכינור סולו
  • 10 רביעיות מיתרים (ינואר 1930, פברואר 1930, מרץ 1953,

אפריל 1954, מאי 1955, יוני 1955, יולי 1955–1956, אוגוסט 1958, ספטמבר 1959–1961, אוקטובר 1964)

  • בלדה לרביעיית מיתרים
  • דיברטימנטו לתזמורת קטנה
  • 4 קטעים לקלרנית ופסנתר (1952)
  • חמישיית פסנתר (1953)
  • שישייה מיתרים' (1956)
  • 4 קטעים לצ'לו ופסנתר (1959)
  • 2 שלישיות פסנתר (ינואר 1957, פברואר 1960)
  • 3 סונטות לכינור (1957, 1957, 1957)
  • סונטה 2 לכינור ולפסנתר (1957)
  • Sonata brevis לכינור ועוגב (1960)
  • "פרלודים ב"סגנון קלאסי" לכינור (1962)
  • "אוקטט" ל-8 צ'לים (1963)
  • "וריאציות רפסודיות" לצ'לו ופסנתר (1963)
  • "סונטה" לצ'לו סולו (1965)

יצירות כליות נוספות עריכה

  • "סונטה" לפסנתר (1947)
  • פנטזיה, כוראל ופוגה (1955)
  • פרטיטה לכינור סולו – מוקדשת לדוד אויסטרה (1959)
  • שלוש יצירות חגיגיות לעוגב: טוקטה, קנצונה, פאסקאליה (1959)
  • פרלוד, כוראל ופוגה על נושא מאת באך (1962)
  • 15 פרלודים בסגנון קלאסי לכינור (1962)
  • 24 Comentarii פרשנויות לפסנתר סולו (1963)
  • נושא עם וריאציות לעוגב (1963)
  • סונטה לצ'לו סולו (1965)

מוזיקה קולית עריכה

קנטטות עריכה

  • Cantata Bucureștiului קנטטת בוקרשט – לקריין, מקהלה ותזמורת (1953) על מילים של ניקולאיה לאביש ו-שטפן יורש
  • קנטטה "Glasul lui Lenin" – קולו של לנין – למקהלה ותזמורת (1957) על טקסט מאת מריה באנוש
  • קנטטה סימפונית "Sub cerul de vară" תחת שמי קיץ – לסולנים, שני קריינים, מקהלה ותזמורת (1959) – על טקסט מאת מריה באנוש – המוקדש להפיכה ב-23 באוגוסט 1944

אופרות עריכה

  • 1946 – Imnul iubirii (המנון לאהבה), לברית מאת אל. דלווקי לפי איוואן טורגנייב
  • 1948 הדרמה הלירית Meşterul Manole (הבנאי מנולה) אופרה לפי אגדת עם, לברית מאת אלכסנדרו ז'ר
  • 1964 – Michelangelo – (מיכלאנג'לו) – לברית מאת המלחין, לפי אלכסנדרו קיריצסקו – הוצגה באופרה בטימישוארה
  • Eminescu (אמינסקו) – לברית מאת מירצ'ה שטפנסקו
  • 1966 – Spinoza (שפינוזה) – סצנות ליריות מחיי הוגה דעות– לברית מאת פאול סטריאן
  • Bolnavul închipuit החולה המדומה – לפי מולייר

אופרטות עריכה

  • 1961 – Anton Pann (אנטון פאן) – לברית מאת יון רומאן וראדו אלבלה.

אורטוריות עריכה

לידר עריכה

אלפרד מרגול-שפרבר, מגדה איסאנוס

  • שירים לסופרן, אלט, עוגב – על מילים מאת מיכאי אמינסקו – 1960
  • 7 מסרים Mesaje על מילים מאת מריאנה דומיטרסקו
  • Maluri (גדות)- על מילים מאת מריאנה דומיטרסקו
  • עיבדוי 15 שירים ביידיש
  • שיר לקול ולפסנתר Se bate miezul nopții "מצלצים חצות ", על מילים מאת מיחאי אמינסקו 1960
  • שירים לבס ואלט – על מילים מאת ג'ורג'ה קושבוק – 1953, 1954 ,1958
  • ריטורנלה לסופרן
  • שירים לקול ולפסנתר – על מילים מאת דראגוש ויקול 1959
  • שירים לסופרן, אלט, עוגב, פסנתר – על מילים מאת יון בראד – 1960
  • שירים מחייה של אישה – מילים מאת ג'ורג'ה קושבוק
  • שירים עם מילים מאת מיכאי בניוק

יצירות אחרות למהקלה עריכה

שיר הלילה Cântecul nopții למקהלה ופסנתר 1947

  • Lied an die Jugend למקהלה א-קפלה
  • שירים למקהלה קאמרית, רביעייה כפולה ופסנתר – על מילים מאת טודור ארגזי

מוזיקת בלט עריכה

מוזיקת במה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Ada Brumaru, în Nicolae Cajal, Harry Kuller – Contribuția evreilor din România la cultură și civilizatie, Hasefer, București, 2004 pag. 510
  • Radu Negreanu: Alfred Mendelsohn, Editura Muzicală, 1978

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Ada Brumaru 2004 עמ' 510
  2. ^ המלחין היהודי-רומני הגדול אלפרד מנדלזון (1910-1966)
  3. ^ 1 2 R.Negreanu 1998 עמ' 13
  4. ^ muzicieni în arhive- Mihail Jora
  5. ^ 1 2 Radu Negreanu 1998 עמ' 14
  6. ^ 1 2 Radu Negreanu 1998 עמ' 15
  7. ^ Radu Negreanu 1998 עמ' 16
  8. ^ ישראל ברקוביץ' "מאה שנות תיאטרון יהודי ברומניה", Integral, בוקרשט 1998
  9. ^ Radu Negreanu 1998 עמ' 18
  10. ^ [chrome-extension://efaidnbmnnnibpcajpcglclefindmkaj/https://www.petrebrancusi.ro/assets/pdf/vol6/cap4.pdf על יצירות אינסטרומנטליות Petru Brâncuși – מבט על העבר הקרוב 2005]
  11. ^ ref>Revista Muzica, מס' 3/1956, apud P. Brâncuși 2006: 163-4
  12. ^ Kuller 2008: 261-2; P. Brâncuși 2006: 122, 147, 162, 163-4, 166-7; S.D. Pop 2007: 3, 9; O.L. קוסמה 2006
  13. ^ טים הודג'קנסון 1998
  14. ^ 2015 C.Stoianov
  15. ^ C.Stoianov 2015
  16. ^ 1 2 Radu Negreanu 1998 עמ' 20
  17. ^ צו של נשיאות האספה הלאומית הגדולה של הרפובליקה העממית הרומנית מס. 88 מיום 28 באפריל 1951 על הענקת התואר אמן העם של הרפובליקה העממית הרומנית; מאסטרו אמריטוס של הרפובליקה העממית הרומנית; מאסטרו אמריטוס באמנות של הרפובליקה העממית הרומנית, פורסם ב"עלון הרשומות של הרפובליקה העממית הרומנית", שנה ג', מס' 50, יום ראשון, 29 באפריל 1951, עמ' 561–562.
  18. ^ צו של נשיאות האספה הלאומית הגדולה של הרפובליקה העממית הרומנית מס' 508 מיום 24 בדצמבר 1952 להענקת המדליה "יום השנה החמישי לרפובליקה העממית הרומנית", פורסם ב"עלון הרשומות של האספה הלאומית הגדולה של הרפובליקה העממית הרומנית", שנה א', מס' 13, 29 בדצמבר 1952, עמ' 109
  19. ^ צו של נשיאות האספה הלאומית הגדולה של הרפובליקה העממית הרומנית מס' 308 מיום 12 באוגוסט 1959 בנוגע להענקת תארים, עיטורים ומדליות, שפורסם ב"עלון הרשמי של האספה הלאומית הגדולה של הרפובליקה העממית הרומנית", שנה ח', מס' 25, 17 בספטמבר 1959, עמ' 192.
  20. ^ Radu Negreanu – Alfred Mendelsohn עמ'.19
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=אלפרד_מנדלזון&oldid=401011"