Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אלעאי אלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלעאי אלון
קובץ:Ilay Alon.jpg
לידה י"ח בטבת תש"א (גיל: 85)
מדינה ישראלישראל ישראל
פרסים והוקרה יקיר האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם, 2023
תרומות עיקריות
  • המרכיבים התרבותיים של סכסוכים בני ימינו
  • חקר האמון בתרבות האסלאם דובר הערבית

אלעאי אלון (נולד ב-17 בינואר 1941) פרופסור בגמלאות מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת רייכמן.

ביוגרפיה עריכה

נולד בירושלים למינה וגדליה אלון, מרצה לתלמוד והיסטוריה של בית שני באוניברסיטה העברית בירושלים, וחתן פרס ישראל לשנת תשי"ג 1953. נשוי לזהבה לבית וינר ואב לשלושה ילדים.

את חינוכו היסודי רכש ב"בית הילד" (1946–1952), והתיכוני בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה העברית, במגמה המזרחנית (1953–1958).

לימודיו האקדמיים החלו באוניברסיטה העברית בשנת 1959 במסגרת העתודה האקדמית, בחוגים לשפה וספרות ערבית ופילוסופיה כללית. סיים תואר שני בהצטיינות 1968. נושא התזה בהנחייתו של פרופ' שלמה פינס היה ההדרה ושחזור משוער של המקור הערבי של פרק תורת הנפש מתוך "האמונה הרמה של הראב"ד הראשון, ר' אברהם בן דוד הלוי" (מת בשנת 1180)[1]. בשנת 1973 קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית, בהנחייתם של הפרופסורים שלמה פינס וריכרד וולצר (אנ'). במסגרת לימודי תואר דוקטור זכה במלגת לימודים לאוניברסיטת אוקספורד (1968–1970). נושא עבודת המחקר היה ההדרה של התרגום הערבי של ספרו של תאופרסטוס (מת ב-287 לפנה"ס) על המטפיזיקה.

פועלו עריכה

את הקריירה האקדמית התחיל בחוג לתרבות האסלאם באוניברסיטה העברית כעוזר מחקר והוראה של פרופ' מרטין פלסנר בפרויקט תרגום ספרו של אבן אבי אצייביעה (אנ') (מת ב-1270), "עיון אלאנבא פי טבקאת אלאטבא" שעוסק בתולדות הרפואה הערבית. עיקר הפעילות האקדמית של אלון היה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב (1975–2010) בתחום הפילוסופיה הערבית, ובמקביל מונה למופקד על הקתדרה להיסטוריה ופילוסופיה של הרפואה ע"ש ד"ר יוסף מישן, ובבית הספר לרפואה של האוניברסיטה. יותר מאוחר היה חבר בוועדה האקדמית של מרכז תמי שטיינמץ למחקרי שלום באוניברסיטה והוביל פעילות סביב מושג האמון באסלאם דובר הערבית. זו כללה עריכת כנס בינלאומי ופרסום ספר על הנושא. ב-2007 נמנה עם ועדה מייעצת ללמודים מתקדמים במכללת אלקאסמי בבאקה אל-גרבייה, ועל ועדה בינלאומית להערכת לימודי המזרח התיכון במוסדות האקדמיים בישראל. עם פרישתו לגמלאות מאוניברסיטת תל אביב (2012–2024), עבר ללמד בבית הספר לממשל באוניברסיטת רייכמן נושאים שסובבים סביב מוסד הסכסוך הישראלי-פלסטיני וניהול משא ומתן באסלאם דובר הערבית.

אלון שימש כפרופסור וחוקר אורח במוסדות מחוץ לישראל: אוניברסיטת סטנפורד (1976–1977), אוניברסיטת פרינסטון (1985–1987), אוניברסיטת הרווארד (1992–1993), אוניברסיטת קרלטון, אוטווה (1997); אוניברסיטת ליהיי (פנסילבניה) (1996–1997); אוניברסיטת שיקגו (2003–2006); והאוניברסיטה הבין-לאומית בוונציה (2016).

תחומי מחקר עריכה

עבודתו המחקרית של אלון עסקה בנושא המגעים הבין תרבותיים החל בימי הביניים, בין התרבויות היוונית, האסלאם, והתרבות היהודית, וכלה במרכיבים התרבותיים של סכסוכים בני ימינו. לדעתו מגעים אינטנסיביים אלה, ככל שהתקיימו, תרמו רבות לתרבות האסלאם, ומשנחלשו, מסיבות פוליטיות, דתיות ומסחריות, ירדה זו משיאה. תחום מחקרו הנוכחי הוא האמון בתרבות האסלאם דובר הערבית בהשוואה לתפיסות תרבותיות אחרות.

פעילות צבורית עריכה

  • בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 הקים קבוצת מרצים מתנדבים מהחוג לפילוסופיה להרצות על תחומיהם באוזני תלמידי תיכון בתל אביב
  • בשנים 1999–2000 שמש אלון חבר במשלחת ישראל לשיחות עם סוריה
  • בתחילת שנות האלפיים יסד יחד עם אשתו זהבה, עמותה להשכלה למבוגרים בגבעת שמואל
  • בין השנים 2008–2011 היה חבר הנהלת המועצה לשלום וביטחון
  • בשנת 2008 הקים קבוצת אנשי רוח מהאקדמיה והספרות למתן הרצאות העשרה לצוערי בית הספר לקצינים של צה"ל (בה"ד 1), יוזמה שפעלה כשלוש שנים.
  • בין השנים 2007–2022 שימש כמתנדב ביחידת המשא ומתן של משטרת ישראל.
  • מ-2016 חבר בעמותה הדנה בבחינת האפשרות להשיג הודנה[2] (הפסקת אש ארוכת טווח) עם הפלסטינים.

כתביו עריכה

  • אלון, אלעאי (1981). הרפואה תחת אזמל המוסר. תל אביב: הוצאת פפירוס
  • אלון, אלעאי (מתרגם). (1986) מאמר ההכרעה של אבן רשד. תרגום עברי של פצל אל-מקאל. תל אביב: הוצאת מפעלים אוניברסיטאיים
  • אלון, אלעאי (2022). אני ואחי נגד בן-דודי: קוים לתפיסת האמון באסלאם דובר הערבית, מרכז תמי שטיינמץ ללימודי שלום, ומרכז ולטר לייבך באוניברסיטת תל אביב.
  • Alon, I. (1991). Socrates in Mediaeval Arabic Literature, Leiden: Brill and Jerusalem: Magnes Press, (198 p)
  • Alon, I. (1995). Socrates Arabus, Jerusalem, The Hebrew University Institute of Asian and African Studies, (413 pp)
  • Alon, I. and S. Abed. (2008). Al-Fārābī's Philosophical Lexicon, Cambridge, The Gibb Memorial Trust, 2 vols. (1100 pp.)
  • Alon, I. and Daniel Bar-Tal (Eds.) (2017). The Role of Trust in Conflict Resolution: The Israeli-Palestinian Case and Beyond, Springer.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אברהם בן דוד הלוי, ראב"ד ה-1
  2. ^ אייל ארליך, הודנה: הרפתקה מדינית, הוצאת אריה ניר, ‏2005