אליאס דאו
פעולות נוספות
| לידה |
1967 (גיל: 59 בערך) כפר ראמה |
|---|---|
| השכלה | |
| תארים | כבוד האיקונומוס |
| תפקידים בולטים | נשיא בית הדין לערעורים של העדה היוונית קתולית |
| השקפה דתית | הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים |
| ילדים | 2 |
-he.svg){kind=link}
האב ד"ר אליאס דאו (נולד ב-1967) הוא משפטן, נשיא בית הדין הכנסייתי לערעורים של הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית, תחת הפטריארך היווני-אורתודוקסי של ירושלים[1], וסגן הארכיבישוף הלטיני לענייני בתי הספר של הכנסייה היוונית קתולית[2][3], עמית הוראה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה[4][5]. משמש גם כמנהל בית הספר טרה סנטה בנצרת[1]. כיהן כסגן מחוזי לבישוף[6].
ביוגרפיה ולימודים עריכה
אליאס דאו נולד ב-1967 וגדל בכפר ראמה. בוגר בית הספר התיכון חנא מואיז[1].
סיים תואר ראשון בפילוסופיה (1991) ותואר ראשון בתאולוגיה (1994) באוניברסיטה Pontifical University of Saint Thomas Aquinas ברומא, איטליה.
קיבל תואר שני במשפט הקאנוני באוניברסיטת Pontifical Oriental Institute ברומא, איטליה (1996), ותואר שלישי במשפט הקאנוני (2002) באותה האוניברסיטה.
בשנת 2001 סיים תואר ראשון במשפטים בקריה האקדמית אונו[6].
קריירה חינוכית ואקדמית עריכה
היה מורה בבית הספר טרה סנטה בנצרת במקצועות: דת נוצרית ואזרחות (מ-2004) וגם בבית הספר לנזירות "סליזיאן" בנצרת (2004–2009). בשנים 2010–2023 שימש סגן מנהל ורכז פדגוגי בבית הספר טרה סנטה נצרת.
בשנים 2002–2013 שימש כמרצה ב־Mar Elias Educational Institutions Department of Divinity & Holy Land Studies, בתחומים: תאולוגיה, היסטוריה כנסייתית ומשפט קאנוני ופילוסופיה מודרנית.
בשנת 2012 קיבל תעודת הוראה באזרחות ממכללת אורנים ובשנת 2017 קיבל תעודת הכשרה למנהלי בית ספר ממכון אבני ראשה במכללת אורנים.
משנת 2023 הוא משמש כמנהל תיכון טרה סנטה בנצרת.
משנת 2004 הוא עמית הוראה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה (למעט שנת הלימודים תשע"ז).
הדריך בקורסי השתלמות לעורכי הדין דרך לשכת עורכי הדין בישראל בנצרת, ונתן הרצאות בבתי חולים (רמב"ם – הקריה הרפואית לבריאות האדם, בית חולים נהריה ובית החולים האנגלי בנצרת) בנושא תרומת איברים על פי הנצרות.
קריירה כנסייתית עריכה
שימש כמלווה צליינים איטלקיים בישראל (1998–2000). היה חבר במועצת כהני הכנסייה המקומית, ראש ועדת המשפחה בכנסייה היוונית מלכיתית קתולית וחבר במועצת היועצים הכנסייתיים בכנסייה (2008–2013)
מיוני 2014 ועד יוני 2020 שימש כסגן הארכיבישוף הלטיני לענייני בתי ספר של העדה היוונית קתולית בישראל. בתפקידו כסגן הארכיבישוף, אישר את הספר 'פסיפס - דתות ועדות בצה"ל' של הרבנות הצבאית, המפרט בין היתר את מנהגיהם של בדואים, יהודים קראים, נוצרים ומוסלמים[7][8].
מאז נובמבר 2023 הוא גם כהן דת של הקהילה היוונית מלכיתית קתולית בטורעאן.
קריירה משפטית עריכה
בשנים 1997–2001 היה עו"ד כנסייתי. בשנת 2001 מונה לדיין בערכאה הראשונה בבית הדין הדתי של העדה היוונית קתולית בישראל.
משנת 2013 שימש כנשיא בית הדין, ערכאה ראשונה של הכנסייה המרונית בישראל.
משנת 2020 משמש יועץ משפטי לארכיבישוף יוסף מתא – ארכיבישוף של הכנסייה יוונית קתולית.
ביולי 2023 מונה כנשיא בית הדין לערעורים של העדה היוונית קתולית בישראל.
חבר ועדת האתיקה מחוז הצפון של לשכת עורכי הדין בישראל (משנת 2018)[9]. ביוני 2020 מונה כחבר בוועדת האתיקה לפי חוק זכויות החולה[10]. חבר בארגון המשפטנים הקאנונים המזרחים הקתולים בעולם, וראש הוועדה המשפטית הקתולית של מועצת ראשי הכנסיות הקתוליות בארץ הקודש (מאז 8/2013).
השתתף בכנסים כנסיתיים בינלאומיים: Symposium בנושא המשפט הקאנוני בוותיקן (2000); מינוי מטעם האפיפיור בנדיקטוס כמומחה בכנס הבינלאומי לראשי הכנסיות הקתוליות במזרח התיכון שðערך בוותיקן (2010), בכנס ענייני משפחה – מקסיקו (2010), משפט הקאנוני הקתולי, רומא, איטליה (2017).
חיים אישיים עריכה
נשוי לאמל ולהם שני ילדים.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 עמירם אורן, נצרת, בית ספר טרה סנטה נצרת
- ^ ברוכה הבאה 2013, דין שווה, גיליון 18, מרץ 2013, עמוד 20
- ^ עורכי הדין ממחוז הצפון קיבלו את השנה החדשה בחגיגה המסורתית, כוכב הצפון, גיליון 2417, 3 בינואר 2020
- ^ סגל אקדמי נוסף - הפקולטה למשפטים, באתר אוניברסיטת חיפה
- ^ בריאות הנפש בחברה הערבית - בין מדע לרוח, איגוד הפסיכיאטריה בישראל
- ^ 1 2 מנהיגי ארבע הדתות בישראל באתר הקריה האקדמית אונו
- ^ דביר עמר, פרסום ראשון: סגן הארכיבישוף אישר ספר של הרבנות הצבאית, באתר ערוץ 7, 9 בינואר 2023
- ^ דביר עמר, הרב זיני נגד הספר החדש של הרבנות הצבאית: "חילול ה'", באתר ערוץ 7, 12 בינואר 2023
- ^ ועדת האתיקה, באתר לשכת עורכי הדין בישראל
- ^ מינוי ועדת אתיקה והרכבה לפי חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, באתר נבו הוצאה לאור