Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

איסידור וורובקייביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
איסידור וורובקייביץ'
Сидір Іванович Воробкевич
ציור דיוקן משנת 1881 מאת יוזף מוקאז'ובסקי
ציור דיוקן משנת 1881 מאת יוזף מוקאז'ובסקי
ציור דיוקן משנת 1881 מאת יוזף מוקאז'ובסקי
לידה צ'רנוביץ', דוכסות בוקובינה, נחלת כתר של אוסטריה, האימפריה האוסטרית
פרופיל ב-IMDb

איסידור ווֹרוֹבּקייביץ' או סידיר איוואנוביץ' ווֹרוֹבּקייביץ' (באוקראינית: Сидір Іванович Воробкевич, ברומנית: Isidor Vorobchievici;‏ 18 במאי[א] 1836 צ'רנוביץ – 18 בספטמבר 1903 צ'רנוביץ) היה כומר, מורה, סופר, מלחין, מנצח מקהלה, וחוקר פולקלור אוקראיני מבוקובינה, כתב בשפות אוקראינית (רוטנית), רומנית וגרמנית. איוואן פרנקו כינה אותו "העפרוני הראשון של הספרות האוקראינית".

חייו עריכה

איסידור, סידור או סידיר וורובקייביץ' נולד ב-1836 בצ'רנוביץ, בחבל בוקובינה, אז אזור בחסות הקיסרית האוסטרית, במשפחה של מורה לתאולוגיה ולפילוסופיה בתיכון, ושמו איוואן ורובקייביץ'. סבא רבא שלו מצד אביו, סקלסקי מלאקה מאורובקו בא מאזור ליטא רבתי וכשהגיע לגליציה ולבוקובינה שינה את שם משפחתו מ"אורובקו" לוורובקייביץ' .

מפני שבגיל 4 התייתם מאמו ובגיל 10 גם מאביו עבר וורובקייביץ' לחסות סביו מצד האב בעיירה קיצמן. סבו, הפרוטופופ מיכאילו ורובקייביץ' לימד אותו לקרוא וסיפר לו מעשיות רבות מתולדות אוקראינה ,על אומן ,על מנהיגי קוזקים מזפורוז'יה כמו מקסים זליזניאק ואיוואן גונטה ושירי עם רבים. סבתו, פרסקיבה טיפחה בו את האהבה לאוצרות הפולקלור המקומי. בגיל 5 הילד ניגן היטב בכינור. הוא למד עד שנת 1848 בבית ספר עממי גרמני ואחר כך עד שנת 1857 בגימנסיה בעיר הולדתו.

קובץ:Указ Міністерства освіти та віровизнань Австрії 28 липня 1868 р.jpg
צו משרד החינוך והדתות של הקיסרות האוסטרית מ-28 ביולי 1868, המעניק לאיסידור וורובקייביץ' מלגת לימודי אמנות בווינה

מילדותו נמשך למוזיקה, לספרות ולציור, אך נשלח בסופו של דבר ללמוד בסמינר התאולוגי בצ'רנוביץ. לפני סיום הלימודים, התחתן עם בתו של מנהל בית הספר מסירט, לאונטינה בנדבסקיה. אחרי סיום הסמינר בשנת 1861 נשלח יחד עם אשתו לנהל קהילה אורתודוקסית בכמה יישובים בגבעות של דרום בוקובינה, כמו דוידני (1861–1865) ורושי-מולדוביצה (Ruşii-Moldoviţa) (באוקראינית - רוסקה - מולדוביציה).

בעת חייו בכפרים התוודע לפולקלור המקומי של הרוטנים והרומנים, קרא רבות מיצירות הסופרים האוקראינים באוקראינית ורוסית - במיוחד של טאראס שבצ'נקו, הריהורי קוויטקה-אוסנוביאננקו, מ. ששקביץ', מרקו וובצ'וק, ניקולאי גוגול.

החל משנת 1863 פרסם תכופות בכתבי עת רוטנים כמו "פרבדה", "זורה", וצ'ורניצי" ואחרים. בנובמבר 1867 חזר לגור בצ'רנוביץ והתמנה למורה לפיתוח קול בסמינר התאולוגי ובגימנסיה בעיר. מפני שהרגיש שחסר לו הרבה ידע תאורטי בתחום המוזיקה נסע ללמד בשנת 1867 בקונסרבטוריון בפראג ולאחר מכן בשנים 1868–1869 באקדמיה למוזיקה בווינה, אצל פרנץ קרן - הרמוניה), ואצל בנדיקט ראנדהרטינגר - ניצוח מקהלות ומוזיקה כנסייתית ביזנטית. בחזרתו למולדת עצר בלבוב בה נכח בקונצרט למוזיקה מקהלתית ליטורגית שכלל יצירות מאת דמיטרי בורטניאנסקי, מ. ברזובסקי, א.ודל, א. לבוב ופיוטר טורצ'אנינוב שהרשימו אותו מאוד.

המשך פעילותו המוזיקלית והפדגוגית עריכה

בשובו לצ'רנוביץ' בשנת 1869 לימד מוזיקה מקהלתית בסמינר התאולוגי, בסמינר למורים ולזמרים כנסייתיים ובבית הספר הריאלי היווני-קתולי. אחרי הקמת אוניברסיטת צ'רנוביץ בשנת 1875 התמנה בה לפרופסור לתאולוגיה. בשנת 1897 נבחר לחבר המועצה המאזורית של בתי הספר בבוקובינה, במקום הרומני יואן פון אונצ'ול, שנפטר, והפך כך לאוקראיני הראשון שנבחר בפורום זה. איסידור וורובקייביץ' הצטיין בפעילותו הפדגוגית המוזיקלית. הוא ערך מספר ספרי לימוד בשפות גרמנית, אוקראינית ורומנית, ביניהם ספר לימוד להרמוניה (Lehrbuch für Musikharmonie), ספר לתאוריה הכללית של המוזיקה (Allgemeines Musiklehrbuch), והוציא לאור אנטולוגיות של שירים רוטניים, רומנים ויהודים מהמורשת העממית הבוקובינית (שירתנו העממית 1870, „פרחים מבוקובינה” 1865). הוא התכתב עם יוהנס ברהמס וכתב סדרת מאמרים "מלחינינו", בין השאר על מיכאיל גלינקה. וורובקייביץ' היה המחבר הראשון של ספר לימוד להרמוניה בשפה הרומנית. הוא תרם תרומות מהותיות לקידום השירה המקהלתית בבוקובינה. עם תלמידיו נמנו צ'יפריאן פורומבסקו, אוסביה מנדיצ'בסקי, טודור פלונדור ואחרים. הוא הלחין מוזיקה כנסייתית ומוזיקה קולית חילונית לקול ופסנתר. בין שיריו בהשראת הפולקלור הרומני ניתן לציין את: Cobzarul”, „Bucovină, ţară dulce”, „Când Moldova purta jugul”, „Cântă cucul pe fântână” ("נגן הקובזה", "בוקובינה, ארץ מתוקה", "כשמולדובה נשאה בעול", "הקוקייה מזמרת"). אחרי מסע לקייב ב-1874 כתב וורובקייביץ' שני שירי מקהלת גברים "הדנייפר - הצאר שלנו" ו"נולדו על הדנייפר, על כן אני קוזק".

פעילותו הספרותית והפובליציסטית עריכה

קובץ:Меморіальна дошка Сидору Воробкевичу.jpg
לוח זיכרון על ביתו של וורובקייביץ' בצ'רנוביץ

וורובקייביץ' כתב פרוזה ושירה בשפה האוקראינית, תחת כינוי עט כמו דנילו מלאקה, וגם דמקו מקובצ'וק, מורוזנקו, "יתום מבוקובינה", איוואן איוואניב מקיצמן", סמיון הרין, ס.וולוך ואחרים. הוא כתב גם שירים ברומנית בהשראת המסורת הרומנית (למשל Ionică Darii – fiu bucovinean - "יוניקה דרין, בן בוקובינה", Când Moldova purta jugul "כשמולדובה נשאה בעול"). ב-1877 וורובקייביץ' הוציא לאור את האלמנך "רוסקה חאטה" (הבית הרוסיני), הלמנך הרוסיני הראשון בבוקובינה שאחסן על דפיו מידע ויצירות מכל חבלי אוקראינה. באותה תקופה התפשט רעיון איחוד כל האוקראינים מיסודו של יורי פדקוביץ' וורובקייביץ' ערך מאמרי עיון בשפה הרוסינית בכתב העל "קנדלה" (1900-1882), כמו כן נמנה עם מייסדיו ועורכיו של העיתון "בוקובינסקאיה זוריה" (הכוכב הבוקוביני"), כתב לעיתים קרובות ב"בוקובינסקי קלנדר" (לוח השנה הבוקוביני"). באוניברסיטה החל מ-1876 ארגן וורובקייביץ' את "איגוד הסטודנטים האוקראינים". הוא נמנה גם עם מייסדי האגודה האוקראינית לתרבות "רוסקה בסידה" והיה יושב ראש "האגודה הספרותית-הדרמטית הרוסינית". ב-1887 עמד בראש האיגוד "הבית העממי הרוסיני" בצ'רנוביץ'.

קובץ השירה היחיד שלו באוקראינית "על הפרוט" הופיע שנתיים לפני מותו, ב-1901 עם דיברי מבוא מאת איוואן פרנקו, את שיריו הקדיש וורובקייביץ' לאדמות ואנשי בוקובינה ("מולדת", זאת בוקובינה שלי" "על הפרוט", "גורל של הוצולים" ). היו ידועים מאוד גם שירי הילדים שלו "שפת האם" (מובו רידני) (1869) שנלמד עד היות בספרי האלף-בית המקומיים:

"Мово рідна, слово рідне, хто вас забуває,
Той у грудях не серденько, але камінь має."

שפת האם, מילת ילדות מי שאותך ישכח

אבן יש בחזהו, לא לבב

סיפוריו, שיריו האפיים והמחזות ההיסטוריים שכתב דנים בפרקים מתולדות אוקראינה ("השבויים הטורקים" 1865, "נצ'אי" 1868, הדרמה "פטרו קונשביץ' סהיידצ'ני" 1884 "קוצ'וביי ומזפה" 1891, "הבן האובד" ) או בסצנות מהווי הכפרי ("צועניה", "מי אשם"). וורבקייביץ' חיבר גם סדרת סיפורים קצרים היסטוריים, רומנים ומסות, הקרויה "פרו" שכללה בית השאר את הטקסטים "נרון", "סבליה סקנדרבג", קלאופטרה", "איוואן האיום". מחזותיו "הנאט פריבלודה" ו"הסטרוסט החדש" הוצגו בעבר על במות תיאטראות עממיים רבים. זכו בזמנו להצלחהלקהל גם אופרטות כמו "קספר רומפלמייר" בגרמנית, ובאוקראינית - יאנוש אישטנהאזי", "העלמה מבוסניה", כלכלב הזהב". העם אהב גם את סיפוריו ההומוריסטיים על עיר הטיפשים - "ברגלוזדיב"

חייו הפרטיים עריכה

מנישואיו עם לאונטינה בנדבסקייה מסירט נולדו בן, אלכסנדר ובת, ויקטוריה. בנו נפטר משחפת, ואביו, שהיה מדוכא משום כך, הפסיק את עפילותו בהוראה ולקה בלב. הוא הלךלעולמו בספטמבר 1903 בצ'רנוביץ. אחיו, הריהורי וורובקייביץ, היה משורר בשפה האוקראינית וכתב תחת שם העט "נאום שראם". הייתה להם גם אחות, אפולוניה.

ביבליוגרפיה עריכה

  • Zeno Vancea - „Creația muzicală românească, sec. XIX-XX”, vol.1, Editura Muzicală, București 1968

(זנו ואנצ'ה - היצירה המוזיקלית הרומנית במאה ה-19–20 כרך א)

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|איסידור וורובקייביץ']] בוויקישיתוף

(לוח השנה הלאומי, מאי 2006, הספרייה הלאומית של רפובליקה מולדובה, קישינב)


ביאורים עריכה

  1. ^ לפי לוח השנה הגרגוריאני
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=איסידור_וורובקייביץ%27&oldid=399977"