Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

איסור גנבת אדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איסור גנבת אדם
(מקורות עיקריים)
מקרא שמות כ"א, י"ב
משנה תורה ספר נזקים: הלכות גניבה, פרק ט'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו רמ"ג
ספר החינוך, מצווה ל"ו
סמ"ג, מצווה קנ"ד

איסור גנבת אדם היא מצווה מדאורייתא. על פי חז"ל, הדיבר "לא תגנוב", השמיני או השביעי מעשרת הדיברות לפי חלוקות מקובלות, הוא למעשה איסור על חטיפת אדם[1]. לפי מצווה זו, אסור לחטוף אדם מישראל. איסור חטיפת אנשים שאינם מישראל אינו כלול במצווה זו, אך הוא תקף מסיבות אחרות. על פי פרשנות זו, איסור גנבת רכוש נלמד מהפסוק "לֹא תִּגְנֹבוּ; וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ[2]."

מקור המצווה עריכה

מקורה של המצווה הוא בספר שמות כ, יב. היא הדיבר השמיני מעשרת הדיברות. חז"ל באמצעות מידת "דבר הלמד מעניינו" ב-מידות שהתורה נדרשת בהן, לומדים כי מדובר בגונב נפשות ולא בגונב ממון[3].

דיני המצווה עריכה

אסור לחטוף אדם מישראל. העונש המפורט בתורה "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ, מוֹת יוּמָת"[4] הוא על חטיפת אדם ומכירתו אחרי קבלת התראה מעדים ורק אחרי חקירתם וקבלת עדותם בסנהדרין.

הסמ"ג (מצווה קנ"ד) מרחיב את האיסור גם לגרים ועבדים משוחררים מכיוון שהם אחים לתורה ומצוות, ומעיר שלפי חז"ל מי שגנב אדם שחציו עבד וחציו בן חורין, פטור מעונש.

על-פי הפיוט אלה אזכרה, מומש עונש זה באופן ציני על ידי קיסר רומי, אדריאנוס, בעת שציווה להרוג את עשרת הרוגי מלכות כעונש על מכירת יוסף בידי אחיו.

ראו גם עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין פו.
  2. ^ ויקרא יט, יא
  3. ^ בבלי, סנהדרין פ"ו ע"א.
  4. ^ שמות כא,טז


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.