Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אושיק לוי (אלבום)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"אושיק לוי"
קובץ:אושיק לוי (אלבום).jpg
יצא לאור דצמבר 1974
סוגה פופ, רוק
חברת תקליטים ישראדיסק (1974)
פונוקול (דיסק, 1995)
כרונולוגיית אלבומים של אושיק לוי
"קצת שקט!"
(1971)
"אושיק לוי"
(1974)
"איפה טעינו"
(1976)

"אושיק לוי" הוא אלבום הסולו השני של הזמר אושיק לוי, שיצא בדצמבר 1974.[1] האלבום כלל שירים שהפכו למזוהים עם הזמר בשנים שלאחר מכן: "זה מכבר", "אגדת דשא", "יונתן סע הביתה", "לא הכרתי אותך", ו"ניגון עתיק" (בלחן של אלטר). ההבדל הבולט בין שני צידי האלבום הוא בכך שבצד הראשון בולטת השפעת מתי כספי, בעוד שבצד השני בולטת השפעת נפתלי אלטר.

הפקה עריכה

אושיק לוי תיאר את התקליט כמחולק לשניים: "לפני ואחרי המלחמה" (מלחמת יום הכיפורים).[2] ואף הוקלט בשתי תקופות שונות.[3] לפני המלחמה שהה בלונדון והכיר את נפתלי אלטר שלמד ושהה אף הוא בלונדון. הם הקליטו חלק מהשירים בתחילת 1973.[4] בזמן המלחמה, היה לוי בצוות בידור יחד עם מתי כספי ויחד איתו יצר שירים נוספים לאלבום. אושיק לוי רצה לשמור על עצמאותו המוזיקלית ולכן הפיק את התקליט בעצמו ורק ההפצה נעשתה דרך חברת תקליטים. לטענתו, התעקש על איכות ההקלטות ולשיר "ניגון עתיק" הקדיש 20 שעות הקלטה. עלות הפקת התקליט הייתה 20,000 לירות. התקליט הוקלט בשני אולפנים: שירים 4-1 בצד א' הוקלטו באולפני קולינור על ידי דודי רוזנטל. שאר השירים הוקלטו באולפני טריטון על ידי יצחק (פרנקי) גליקסמן וטומי פרידמן.[5]

הליווי הכלי והקולי בשירי האלבום התבצע על ידי אמנים רבים. בחלק גדול מהשירים להקת הליווי הבסיסית היא להקת "או שכן או שלא" שקמה ב-1971, ליוותה את אושיק לוי לאחר הוצאת אלבומו הקודם, "קצת שקט",[6] וליוותה אמנים רבים בהקלטות ואף הקליטה שירים של עצמה. הלהקה כללה את יצחק (איציק) ברנס - גיטרה חשמלית, אבי סרוסי - גיטרה בס ויוסי אטיאס - תופים.[7]

רשימת הקטעים עריכה

שירים עריכה

ביקורת עריכה

עם יציאת התקליט לחנויות, סבר מבקר "מעריב", יוסי חרסונסקי, כי לוי ניסה להוציא תקליט שבו אווירה מגובשת וכמעט הצליח בכך. הוא סבר שבחלק מהשירים אין הלימה והתאמה ליכולות הקוליות של הזמר. לעומת זאת, הוא ראה את השירים "זה מכבר", "אגדת דשא" ו"לא הכרתי אותך מקרוב" כמוצלחים מאוד. כפסגת האלבום הוא ראה את "יונתן סע הביתה" שהוא שילוב מוצלח ביותר של מילים, מנגינה ועיבוד מוזיקלי. כמו כן, חרסונסקי מציין את "ניגון עתיק" על גרסתו הארוכה (7:50 דקות) שבה השקיע אושיק לוי שעות אולפן רבות ושכר את מיטב הנגנים.[3][12]

ביקורתו של יגאל כץ ב"על המשמר" היא חיובית. הוא מציין את העצמאות והסיכון שלקח אושיק לוי בהפקה עצמית של התקליט ובכך הבטיח לו חופש אמנותי, והתוצאה מצדיקה את המהלך על פי המבקר. לחניו ועיבודין של נפתלי אלטר זוכים לשבחיו של כץ, אם כי הוא סבור ש"ניגון עתיק" ארוך יתר על המידה. את שיא האלבום הוא רואה בשיר "זה מכבר".[13]

גם מבקרו של "דבר" משבח את התקליט ורואה בו את המשך התפתחות דרכו הייחודית של אושיק לוי מזמן שהיה בלהקת פיקוד מרכז. הוא מציין לטובה את ההקפדה על ציון שם הנגנים המלווים על עטיפת התקליט, נגנים שהשפעתם רבה על התוצאה המוזיקלית.[2]

משתתפים עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה