Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אורי לוי (שחקן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
אורי לוי
אורי לוי
אורי לוי
לידה תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה 6 במרץ 2025
תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה קיבוץ עינת
תקופת פעילות 1952–2025 (כ־73 שנים)
עיסוק שחקן, מנהל
בת זוג טלילה לוי בן זכאי
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb

אורי לוי (30 באוקטובר 1931 – 6 במרץ 2025) היה שחקן תיאטרון וקולנוע, מדבב ומנהל תיאטרון ישראלי.

ביוגרפיה עריכה

לוי נולד בתל אביב וגדל בפתח תקווה. למד בבית הספר החקלאי מקוה ישראל. בגיל 16, הצטרף לארגון ההגנה. היה חבר בהכשרה בקבוצת כנרת, היאחזות בתל גזר וחבר קיבוץ יזרעאל.

בתיאטרון עריכה

בשנת 1952 הצטרף לתיאטרון האהל, ובמשך שלוש שנים הופיע בתפקידים מרכזיים בהצגות: "אלדורדו", "תה וסימפתיה", "הם ידעו מה רצונם", "העיר הזאת", "סוף העולם", "הדגן הוא ירוק" ועוד.

ב-1955 הוזמן על ידי יוסף מילוא להצטרף כשחקן קבוע בתיאטרון הקאמרי. בין תפקידיו הבולטים: "מריוס", "כנרת כנרת", "אדם לכל עת", "קוריולנוס", "נפוליון - חי או מת!"[1], "בשפל", "ירמה", "מלאך האבן", "מנהל הבית" ועוד.

ב-1960 הופיע בלונדון בתיאטרון "וורק שופ" בניהולה של ג'ון ליטלווד במחזהו של ויליאם סארויאן "סם הקופץ גבוה מכולם". הופיע בתיאטרון העממי (א. דשא-פשנל) במחזמר "הרוטשילדים" וכן בהצגות בתיאטרון הפרטי: "למה לא הלילה", "האדיוטית", "משפט מרי דוגן" ועוד.

בשנת 1985, הופיע לצד חנה מרון בהצגה "אח, הימים הטובים" מאת סמואל בקט בתיאטרון הקאמרי.

ב-1995 נבחר לתפקיד מנכ"ל תיאטרון גשר. בתקופת ניהולו הפך "פרויקט התיאטרון לעולים" לתיאטרון גשר, הגיע להישגים נכבדים ותפס מקום נכבד בשורה הראשונה של התיאטראות בארץ ומחוץ לה. לוי זכה בשם התיאטרון בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן והמרכז האקדמי רופין[2]. בנוסף קיבל התיאטרון את אות ארגון ליונס על התרומה לפיתוח התיאטרון בישראל, ועל מפעל חיים בתחום קליטת אמנים ושחקנים עולים חדשים[3]. הוא פרש מניהול תיאטרון זה באוקטובר 2007[4].

באוקטובר 2008 התמנה לחבר המועצה הישראלית לתרבות ואמנות ונבחר לשמש כיו"ר המדור לתיאטרון[5]. בתפקידים אלה שימש עד אוקטובר 2014[6].

במרץ 2012 יצא לאור ספרו "תיאטרון בגוף ראשון", עדות אישית לסיפורו של התיאטרון העברי[7].

בטלוויזיה ובקולנוע עריכה

בשנת 1955 שיחק לוי בסרט הקולנוע "גבעה 24 אינה עונה", בתפקיד לקוח בבית הקפה בתקופת המנדט הבריטי[8].

בשנות ה-60 שיחק בסרטים: "אלדורדו" (1963), "הבו בנות לאילת" (1964), "דליה והמלחים" (1964), "המניע לרצח" (1966), "מוישה ונטילטור" (1966)[9], "הוא הלך בשדות" (1967)[10], "כל ממזר מלך" (1968) ו"התרנגול" (1971).

ב-1972 שיחק לוי בתפקיד הראשי בסרטו של ברוך דינר - "הצד השני"[11]. ב-1974 התארח בסדרת הטלוויזיה "דני וגיל במסע בלתי רגיל" ששודרה בטלוויזיה החינוכית, גילם את דמותו של שאח עבאס. ב-1975 שיחק בסרטו של מיכאל קאליק "שלושה ואחת". ב-1977 שיחק בסרט "מבצע יונתן"

בשנות ה-80 של המאה ה-20 דיבב את פייטרו רוסי (אבא של מרקו) בסדרה "הלב" ואת דוקטור ג'יימס שיגל ולורד ג'ראלדאן ב"מקרון 1". כמו כן שיחק בסרטים "רומן בהמשכים" (1985)[12], גילם את נציג האליאנס בסרט "ברלין ירושלים" (1989); וגילם את מפקד בית הסוהר בסרט "מאחורי הסורגים 2" (1992).

כמו כן השתתף בעשרות סרטים בין-לאומיים, בהם: "השליח לפקין", "לפני בוא החורף", "אישה ושמה גולדה", "מזימות בירושלים"[13], "המתופפת הקטנה", "ירח 02", "אשנטי", "הבית ברחוב גריבלדי" ו"השגריר".

הוקרה עריכה

ב-2008 הוענק לו התואר יקיר העיר תל אביב-יפו.

חיים אישיים עריכה

לוי התגורר בתל אביב. משנת 1954 היה לוי נשוי לעיתונאית והתסריטאית טלילה לוי בן-זכאי עד למותה בשנת 2023. לזוג בת.

נפטר ב-6 במרץ 2025 בגיל 93, והובא למנוחות בקיבוץ עינת לצד אשתו.

אחיו היה תת-אלוף אשר לוי.

ספרים עריכה

  • תיאטרון בגוף ראשון - סיפורו של התיאטרון העברי (2012)

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ביקורות:
    חוה נובק, אחרי בכורה: נפוליאון – לא חי ולא מת, דבר, 3 במאי 1979
    גדעון עפרת, הנפוליונים האחרים של נסים אלוני: עם הצגת הגירסה החדשה של "נפוליון חי או מת", מעריב, 25 במאי 1979, המשך
  2. ^ ציפי שוחט, תיאטרון גשר קיבל ד"ר כבוד מבר אילן, באתר הארץ, 11 ביוני 2006
  3. ^ ציפי שוחט, אות ליונס ישראל לתיאטרון גשר, באתר הארץ, 6 במאי 2007
  4. ^ ציפי שוחט, מנכ"ל גשר, אורי לוי, פורש מתפקידו, באתר הארץ, 15 במאי 2007
  5. ^ ציפי שוחט, אורי לוי יהיה ראש מדור התיאטרון במשרד התרבות, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2008
  6. ^ תמר רותם, חיים פרלוק החליף את אורי לוי כראש מדור תיאטרון במשרד התרבות, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2014
  7. ^ מיכאל הנדלזלץ, מאחורי הקלעים של התיאטרון הישראלי, באתר הארץ, 12 ביוני 2012
  8. ^ זאב רב-נוף, "גבעה 24 אינה עונה", דבר, 22 במרץ 1955
    ר. עזריה, "גבעה 24 אינה עונה", מעריב, 29 בספטמבר 1953
  9. ^ זאב רב נוף, זהר של פארסה צבאית, דבר, 8 באפריל 1966
  10. ^ זאב רב-נוף, בצורת בשדות, דבר, 29 בדצמבר 1967 המשך
  11. ^ הצד האחורי של הצד השני, "העולם הזה", גיליון 1851 מ-21 בפברואר 1973, עמוד 24
    ורדה צ'צ'יק, המצלמה שמאחורי המצלמה, מעריב, 6 ביוני 1972
    שרגא הר-גיל, אורי לוי: שני הצדדים של הנוער הישראלי, מעריב, 20 במרץ 1973
  12. ^ רחל נאמן, הפלמ'יחניק מחפש את האתמול - 'רומן בהמשכים' - סרט על דור־הנח"ל - עובד היטב, על אף החריקות, כותרת ראשית, 9 באוקטובר 1985
    מאיר שניצר, סרטו הראשון של עודד קוטלר כבמאי קולנוע "רומן בהמשכים", יוצא הערב למסכים, חדשות, 11 באוקטובר 1985
  13. ^ מותחן מפוקפק - "מזימות בירושלים" (ארצות הברית-ישראל), "העולם הזה", גיליון 2016 מ-20 באפריל 1976, עמוד 28
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=אורי_לוי_(שחקן)&oldid=159647"