Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

פטי סמית'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
פטי סמית'
Patti Smith
קובץ:Patti Smith performing at TIM Festival, Marina da Gloria, Rio De Janeiro (4).jpg
לידה שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
מוקד פעילות שיקגו
תקופת פעילות מ-1974
סוגה רוק
פאנק רוק (Punk rock)
חברת תקליטים אריסטה רקורדס (1975-2002)
קולומביה רקורדס (2002-היום)
פרופיל ב-IMDb
קובץ:Patti Smith performing in Finland, 2007.jpg
פטי סמית' מופיעה בפסטיבל, פינלנד 2007

פטרישיה לי "פטי" סמית' (באנגלית: Patti Smith; נולדה ב-30 בדצמבר 1946) היא מוזיקאית, זמרת-יוצרת, משוררת, עיתונאית וסופרת אמריקאית. זכתה לכינוי "המשוררת הרשמית של הפאנק" בעקבות אלבום הבכורה פורץ הדרך שלה מ-1975, Horses. להיטה המפורסם ביותר הוא "Because the Night", שנכתב במשותף עם ברוס ספרינגסטין והגיע למקום 13 ברשימת 100 להיטים בשנת 1978.

ביוגרפיה עריכה

סמית' נולדה בשיקגו, אילינוי וגדלה בניו ג'רזי. אמה בוורלי סמית' הייתה זמרת ג'אז ומלצרית, ובן זוגה, גרנט סמית', היה מכונאי בהאניוול. סמית' לא הכירה את אביה הביולוגי, ובגיל 70, לאחר מות אמה, היא עברה בדיקת DNA גנאלוגית וגילתה כי אביה הביולוגי, סידני, היה טייס יהודי-רוסי שברח עם משפחתו לאוקראינה ולאחר מכן עבר לפילדלפיה.[1]

משפחתה הייתה דלת אמצעים והיא נשלחה לעבוד במפעל בגיל 16. במהלך לימודיה בקולג' היא נכנסה להריון ונאלצה לעזוב את הלימודים ולמסור את ילדה לאימוץ. ב-1967 עברה לניו יורק ובמהלך שנות השבעים המוקדמות פעלה כציירת, כותבת שירים (ללהקת בלו אויסטר קאלט) ועיתונאית רוקנרול (במיוחד במגזין "קרים") וכמקריאת שירה.[2]

ב-1974 החלה להופיע כזמרת רוק, בתחילה עם הגיטריסט לני קיי בלבד ולאחר מכן עם להקה שלמה שכללה את קיי, איבן קראל (גיטרה), ג'יי לי דוגרטי (תופים) וריצ'רד סול (פסנתר). במימונו של אוצר האמנות סם ווגסטף, שהיה בן חסותו של בן זוגה באותה עת רוברט מייפלת'ורפ[3], הם הוציאו סינגל ראשון בשם "Piss Factory/Hey Joe", כשצד א' ("בית חרושת לשתן") עוסק בזעם הנואש שחשה סמית' בתקופה בה עבדה במפעל, ובגאולה בדמות ספר שירים של ארתור רמבו אותו גנבה מחנות ספרים. הלהקה שנקראה הפטי סמית' גרופ הוציאה את אלבומה הראשון "Horses" ב-1975 בהפקתו של ג'ון קייל, לשעבר בוולווט אנדרגראונד.[2] האלבום נחשב כיום כאחד מאלבומי הבכורה החשובים של הרוק, משלב רוק אנד רול, פאנק רוק ושירה מדוברת ונפתח בגרסת כיסוי משוחררת ל-"Gloria" של ואן מוריסון ובמילים המפורסמות: "ישו מת למען חטאיו של מישהו, אך לא שלי".[4]

הפופולריות של תנועת הפאנק גברה תוך כדי הופעותיה הראשונות של הלהקה ואלבומה השני "Radio Ethiopia" ניצל זאת והתנהל בסגנון רוק כבד יותר מזה של האלבום הראשון. הוא לא התקבל היטב ולמעשה אלבומה המצליח היחיד משנות השבעים היה "Easter" מ-1978, בזכות הלהיט "Because the Night" (שיר לא גמור שכתב ברוס ספרינגסטין והעביר לסמית' לבקשת המפיק שלו) שהגיע למקום ה-13 במצעד המכירות.[5] במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום השני נפלה סמית' מהבמה ומספר חוליות בצווארה נשברו. האלבום הבא "Wave" ניסה להמשיך את הכיוון הפופי של קודמו אך נכשל והפך לאלבומה האחרון של סמית' שיצא כאלבום של הפטי סמית' גרופ.

במהלך רוב שנות השמונים לא הייתה סמית' פעילה מוזיקלית וחיה בפרבר של דטרויט עם משפחתה.[2] ב-1988 הוציאה את האלבום "Dream of Life" שזכה לביקורות טובות והתרחק עוד יותר מצליל הפאנק של עבודותיה המוקדמות.[6] באותה שנה היא הייתה שותפה ליצירת שיר "Stop!".

בדצמבר 1995 הופיעה עם בוב דילן ולאחר מכן חזרה לניו יורק והוציאה את אלבומה השישי "Gone Again", עם חברי הפטי סמית' גרופ, הכולל את השיר "About a Boy" שעוסק בקורט קוביין ("רק ילד קטן, שלא יגדל לעולם"). קוביין וסמית' היו מעריצים אחד של השני, אך סמית' הביעה את אכזבתה מקוביין על רקע התאבדותו.[7] באותה השנה היא שרה ב-"E-Bow the Letter" של אר.אי.אם. מאז הוציאה עם להקתה שלושה אלבומים נוספים: "Peace and Noise" מ-1997 שכלל את השיר "1959" על פלישת סין לטיבט, "Gung Ho" מ-2000 שכלל שירים על הו צ'י מין, ו"'Trampin" מ-2004 שזכה לביקורות נלהבות.[8]

באפריל 2002 יצאה לאור אלבום האוסף "Land (1975–2002)", שכלל 17 שירים.[9]

במאי 2007 יצאה לאור אלבומה "Twelve", הכולל 12 גרסאות כיסוי של שירים של להקות ואמנים. בהם "Smells Like Teen Spirit" של להקת "נירוונה" ו"Everybody Wants to Rule the World" של "דמעות לפחדים".[10]

ב-2008 יצאה לאקרנים הסרט "Patti Smith: Dream of Life" ("חלום של חיים") סרט תיעודי על חייה של סמית הכולל חומרים ארכיוניים מצולמים וקטעים מצולמים מהופעותיה, שצילם במשך 11 שנים צלם האופנה והקולנוען סטיבן סברינג.[11] באותה שנה גם הציגה תערוכה בפריז, שכללה מיצבים, שסמית בנתה במיוחד לתערוכה, השהורכבו מתצלומים, רישומים וסרטים שיצרה במשך 40 שנה, בין 1967 ל-2007.[12]

ב-2010 יצא לאור ספרה האוטוביוגרפי "רק ילדים" שזכה בפרס הספר הלאומי.[13] הוא תורגם מאנגלית בידי אורטל אריכא וראה אור בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן בשנת 2012.[14]

ביוני 2012 יצאה לאור אלבומה "בנגה", אלבום עם חמור מקורי חדש לאחר הפסקה של כעשור. השיר "This Is the Girl" באלבום הוא בלדה שסגנונה מושפע מלהקות הבנות של שנות ה-60 ואשר סמית כתבה כמחווה לזמרת איימי ויינהאוס, שאותה לא פגשה מעולם.[15] האלבום זכה לביקורות נלהבות והוגדר האלבום הטוב ביותר של סמית' מאז "Horses".[16]

בשנת 2015 יצאה לסיבוב הופעות עולמי בסימן 40 שנה לאלבום "Horses"[17], במסגרתו גם הופיעה בבמה המרכזית בפסטיבל גלסטונברי באנגליה.[18]

ב-10 בדצמבר 2016 ייצגה את בוב דילן בטקס קבלת פרס נובל לספרות וביצעה את שירו גשם כבד עומד ליפול[19]. בטקס התקשתה סמית' לשיר את השיר ברצף מרוב התרגשות.[20]

חיים אישיים עריכה

בשנת 1967, סמית' בת ה-20 עברה למנהטן, שם החלה לעבוד בחנות ספרים. ב-26 באפריל 1967, בגיל 20, סמית' ילדה את בתה הבכורה, והעבירה אותה לאימוץ. בזמן שעבדה בחנות הספרים היא פגשה את הצלם רוברט מייפלת'ורפ, איתו החלה במערכת יחסים רומנטית ואינטנסיבית, כאשר הזוג נאבקו בעוני. סמית' השתמשה בתצלומים של מייפלתורפ כעטיפות לאלבומים שלה, והיא כתבה מאמרים לכמה מספריו. השניים נפרדו אך נשארו חברים עד מותו של מייפלתורפ ב-1989.

בשנת 1979, בגיל 32 לערך, נפרדה סמית' מבן זוגה אלן לנייר ופגשה את פרד "סוניק" סמית', נגן הגיטרה לשעבר של להקת הרוק MC5. נולד להם בן, ג'קסון (יליד 1982), ובת, ג'סי פריס (נ' 1987), שהיא מוזיקאית ומלחינה.

פעילות חברתית ופוליטית עריכה

ב-1994 לאחר מותם של בעלה ואחיה בפרק זמן של פחות משנה, ובעידודם של חבריה מייקל סטייפ ואלן גינסברג, פנתה סמית' לטיפול פסיכיאטרי, שלאחריו היא הפכה לתומכת פעילה בטיפול פסיכיאטרי במחלות נפש, וכן מימנה את הקמתם של קווי טלפון לתמיכה נפשית באנשים על סף התאבדות.

במשך שנות האלפיים תמכה סמית' באופן פעיל בקמפיינים של רלף ניידר לנשיאות ולהדחתו של ג'ורג' ווקר בוש. במרץ 2003, זמן קצר לאחר מותה של פעילת זכויות האדם רייצ'ל קורי ברצועת עזה, כתבה לזכרה סמית את השיר "Peaceable Kingdom".[21] ב-2006 הופיעה בלונדון עם שני שירים חדשים, "Qana" העוסק בתקיפת חיל האוויר הישראלי בכפר קאנא ו-"Without Chains" העוסק באזרח הטורקי מוראט קורנאז שהוחזק בגואנטנמו במשך ארבע שנים ללא סיבה.

פרסים והוקרה עריכה

דיסקוגרפיה עריכה

אלבומים עריכה

אוספים עריכה

  • 2002 (Land (2002–1975

ספריה עריכה

  • Cowboy Mouth (1971) play co-written with Sam Shepard
  • Seventh Heaven (1972)
  • Early Morning Dream (1972)
  • A Useless Death (1972)
  • Witt (1973)
  • The Night (1976) poems with Tom Verlaine
  • Ha! Ha! Houdini! (1977)
  • Babel (1978)
  • Woolgathering (1992)
  • Early Work (1994)
  • The Coral Sea (1996)
  • Patti Smith Complete (1998)
  • Strange Messenger (2003)
  • Auguries of Innocence (2005) -Poems (Vintage Classics) by William Blake.
  • Edited by and with introduction by Patti Smith (2007)
  • Land 250 (2008)
  • Trois (2008)
  • Great Lyricists; foreword by Rick Moody (2008)
  • Just Kids (2010)
  • Hecatomb (2014) With 20 drawings by Jose Antonio Suarez Londono
  • M Train (2015)
  • Devotion (2017)
  • The New Jerusalem (2018)
  • Just Kids (Illustrated edition) (2018)
  • at the Minetta Lane (2018)
  • Year of the Monkey (2019)
  • A Book of Days (2022)

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פטי סמית'
  • קובץ:Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של פטי סמית' (באנגלית)

הערות שוליים עריכה

  1. ^ בגיל 70, גילתה הזמרת האגדית מי היה אביה הביולוגי - ושהוא היה יהודי, באתר ישראל היום, 10 בנובמבר 2025
  2. ^ 1 2 3 עומר מורג, בגלל הלילה, מעריב, 17 ביוני 1988
  3. ^ שחר אטואן, מה מסתתר מאחורי הצילומים השערורייתיים של רוברט מייפלתורפ, באתר הארץ, 14 ביולי 2016
  4. ^ עידו שחם, עכבר העיר, כוהנת הרוקנרול הגדולה: פטי סמית' במופע 40 שנה ל-"Horses", באתר הארץ, 30 במאי 2015
  5. ^ איתמר זהר, ברוס ספרינגסטין נתן לה שיר לא גמור - היא הפכה אותו ללהיט גדול, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2016
  6. ^ יורם בר, כבר לא אותן צמרמורות - פטי סמית, "חלום של חיים", הד־ארצי, כל העיר, 15 ביולי 1988
    שרון מולדבי, חיה מאולפת - פטי סמית' - "חלום חיים״ - הד ארצי, חדשות, 14 ביולי 1988
  7. ^ הרולינג סטון, 1996
  8. ^ גידי אביבי, המורדים האחרים, באתר הארץ, 6 במאי 2004
  9. ^ גידי אביבי, בגלל הלילה, באתר הארץ, 19 באפריל 2002
  10. ^ רויטרס, פטי סמית בגרסאות כיסוי לשירים מפורסמים, באתר הארץ, 13 במאי 2007
  11. ^ מנולה דארגיס, הניו יורק טיימס, 11 שנים עם פטי סמית, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2008
    אדוארד וייט | הניו יורק טיימס, פטי סמית כבר לא מרגישה צעירה, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2009
  12. ^ גלריה, הארץ, פטי סמית מציגה תערוכה בפריז, באתר הארץ, 31 במרץ 2008
  13. ^ הגרדיאן, הזמרת פטי סמית: בין אוטוביוגרפיה לאלבום חדש, באתר הארץ, 1 בפברואר 2011
  14. ^ נטע קובלנץ, "רק ילדים": אגדה אורבנית, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2012
    ארז שוייצר, "רק ילדים": חייתי למען האהבה, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2012
  15. ^ משה קוטנר, "בנגה" של פטי סמית: חזיונות של הרס ותקווה, באתר הארץ, 17 ביוני 2012
  16. ^ עינב שיף‏, פטי סמית' באלבום החדש: הכל במקום הנכון, באתר וואלה, 6 ביוני 2012
    רז ישראלי, כל האמצעים כשרים: הכל מתחבר באלבום החדש של פאטי סמית, באתר nrg‏, 21 ביוני 2012
  17. ^ עידו שחם, עכבר העיר, כוהנת הרוקנרול הגדולה: פטי סמית' במופע 40 שנה ל-"Horses", באתר הארץ, 30 במאי 2015
  18. ^ איתי שטרן, פטי סמית חגגה יום הולדת לדלאי לאמה בפסטיבל גלסטנברי באנגליה, באתר הארץ, 29 ביוני 2015
  19. ^ איתמר זהר, פטי סמית תשיר שיר של דילן בטקס הענקת פרס נובל, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2016
  20. ^ קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg Patti Smith - A Hard Rain's A-Gonna Fall (Bob Dylan Cover) at 2016 Nobel Prize Award Ceremony., סרטון בערוץ "Abdelrahman Khairy", באתר יוטיוב (אורך: 08:15)
  21. ^ ניר שחק, להלן עשרה מוזיקאים שלא ישתתפו בפסטיבל ההופעות שייפתח מחר, וסיבותיהם איתם, באתר הארץ, 20 במרץ 2010
  22. ^ איי.פי, צרפת העניקה אות כבוד לזמרת פטי סמית, באתר הארץ, 13 ביולי 2005
  23. ^ סוכנויות הידיעות, אר-אי-אם ופאטי סמית בהיכל התהילה של הרוקנרול, באתר הארץ, 9 בינואר 2007
זוכי פרס פולאר למוזיקה
שנות ה-90 פול מקרטני / המדינות הבלטיות (1992) • דיזי גילספי / ויטולד לוטוסלבסקי (1993) • קווינסי ג'ונס / ניקולאוס הרנונקור (1994) • אלטון ג'ון / מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1995) • ג'וני מיטשל / פייר בולז (1996) • ברוס ספרינגסטין / אריק אריקסון (1997) • ריי צ'ארלס / ראווי שנקר (1998) • סטיבי וונדר / יאניס קסנאקיס (1999)
שנות האלפיים בוב דילן / אייזק שטרן (2000) • ברט בכרך / רוברט מוג / קרלהיינץ שטוקהאוזן (2001) • מרים מקבה / סופיה גוביידולינה (2002) • קית' ג'ארט (2003) • בי. בי. קינג / ג'רג' ליגטי (2004) • ז'ילברטו ז'יל / דיטריך פישר-דיסקאו (2005) • לד זפלין / ואלרי גרגייב (2006) • סאני רולינס / סטיב רייך (2007) • פינק פלויד / רנה פלמינג (2008) • פיטר גבריאל / חוסה אנטוניו אבראו / אל סיסטמה (2009)
שנות ה-2010 ביורק / אניו מוריקונה (2010) • רביעיית קרונוס / פטי סמית' (2011) • פול סיימון / יו-יו מה (2012) • יוסו נ'דור / קייג׳ה סאריאהו (2013) • צ'אק ברי / פיטר סלארס (2014) • אמילו האריס / אוולין גלני (2015) • מקס מרטין / צ'צ'יליה ברטולי (2016) • סטינג / ויין שורטר (2017) • מטאליקה / המכון הלאומי למוזיקה באפגניסטן (2018) • גראנדמאסטר פלאש / אן-סופי מוטר / מנגנים לשינוי (2019)
שנות ה-2020 אנה נטרבקו / דיאן וורן (2020) • איגי פופ / אנסמבל אנטרקונטמפורן (2022) • כריס בלקוול / אנז'ליק קיג'ו / ארוו פרט (2023) • נייל רוג'רס / אסה-פקה סאלונן (2024)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=פטי_סמית%27&oldid=100398"