Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

יוהאן סבסטיאן באך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
קובץ:Disambig RTL.svg המונח "באך" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו באך (פירושונים).
יוהאן סבסטיאן באך
דיוקן מ-1748
דיוקן מ-1748
לידה 31 במרץ 1685
האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה אייזנך, סקסוניה-אייזנך
פטירה 28 ביולי 1750 (בגיל 65)
האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה לייפציג, סקסוניה
מספר יצירות ידוע 1127
זרם בארוק
כלי נגינה עוגב, כינור, צ'מבלו, ויולה, קלאוויקורד
חתימה קובץ:Johann Sebastian Bach signature.svg
פרופיל ב-IMDb

(מולטימדיה)

ישו, משוש לבב אנוש noicon
טוקטה ופוגה ברה מינור noicon
הפוגה הקטנה noicon
הפסנתר המושווה noicon
הפסנתר המושווה, פרלוד מס' 1 בדו מז'ור, רי"ב 846
סוויטה ללאוטה במי מינור noicon
סוויטה ללאוטה במי מינור, רי"ב 996, פרק חמישי
סוויטה לצ'לו מס' 1 noicon
קונצ'רטו לשני כינורות ברה מינור noicon
קונצ'רטו ברנדנבורגי מס' 3 noicon
קונצ'רטו ברנדנבורגי מס' 3, פרק ראשון, רי"ב 1048
אריה על מיתר סול noicon
לעזרה בהפעלת הקבצים

יוהאן סבסטיאן בַּאך (בגרמנית: ‏<phonos ipa="" lang="he" text="<span dir="auto">Johann Sebastian Bach</span>" wikibase="no entity" file="">Johann Sebastian Bach</phonos>‏Ⓘ‏; 31 במרץ 1685[1] – 28 ביולי 1750) היה מלחין גרמני מתקופת הבארוק. הוא נחשב לאחד המלחינים הגדולים ביותר בכל הזמנים. יצירותיו של באך, הכתובות תוך מיצוי אמנותי וטכני של טכניקת הקונטרפונקט, נודעות בעומקן וביופיין. רבים רואים בבאך את המלחין שהביא לשיאה את המוזיקה הפוליפונית. בתקופתו נודע בעיקר כנגן עוגב וירטואוז, ולאחר מותו דעכה תהילתו. שמו שב לתודעת הציבור במאה ה-19 ותהילתו לא פסקה מאז.

בין יצירותיו החשובות והמוכרות ביותר: טוקטה ופוגה ברה מינור, הפסנתר המושווה, וריאציות גולדברג, מתאוס פסיון, יוהנס פסיון, הקונצ'רטי הברנדבורגים, המנחה המוזיקלית, אמנות הפוגה, המיסה בסי מינור ועוד.

ביוגרפיה עריכה

באך נולד ב-1685 בעיירה אייזנך, בירת דוכסות סקסוניה-אייזנך (כיום בתורינגיה שבגרמניה), בן זקונים ליוהאן אמברוסיוס באך ולמריה אליזבטה לאמרהירט. אביו היה נגן העוגב של כנסיית גאורג הקדוש, וכן כנר וויולן, שהדריך את יוהאן הצעיר ביסודות הנגינה בכינור ובצ'מבלו. משפחת באך הוציאה מתוכה במשך כמה דורות עשרות מוזיקאים מקצועיים, כמו נגני חצר, עוגבני כנסייה ומלחינים. דודו של באך, יוהאן כריסטוף, הציג בפניו את אמנות הנגינה בעוגב. באך היה גאה במורשת המשפחתית, וב-1735 חיבר גניאולוגיה משפחתית: "Ursprung der musicalisch-Bachischen Familie“. במאי 1694 נפטרה אמו, ולאחר פחות משנה, בתחילת 1695, נפטר גם אביו.

באך, שטרם מלאו לו עשר שנים, עבר אל חסותו של יוהאן כריסטוף באך, אחיו בן ה-24. זה הביא אותו לביתו באורדורף, שם עבד כנגן עוגב. באך החל אז את לימודיו בבית הספר ועשה חיל בלטינית, ביוונית עתיקה, בחשבון ובשירה. בנוסף, עסק בהעתקה, לימוד וביצוע מוזיקה וייתכן שגם בתחזוקת העוגב. מאחיו קיבל הדרכה שכללה נגינה בקלאוויקורד, ונחשף למלחינים רבים בני ארצו, כמו יוהאן פכלבל (שהיה מורו של יוהאן כריסטוף) ויוהאן יאקוב פרוברגר, וכנראה גם למוזיקה של מלחינים מצפון גרמניה, למלחינים צרפתים כמו לולי, לואי מרשאן ומרן מארה ולמלחין המקלדת האיטלקי ג'ירולאמו פרסקובלדי. לא עבר זמן רב עד שהאח הקטן שלט בכל הידע שהקנה לו האח הגדול. יוהאן סבסטיאן הפציר באחיו ללמדו מוזיקה מתקדמת יותר, אולם יוהאן כריסטוף סבר, שבאך הצעיר עדיין אינו בשל לכך.

בשנת 1700 החל בלימודי מוזיקה בבית הספר היוקרתי מיכאל הקדוש, בעיר לינבורג והשתכר למחייתו מזמרה במקהלת הכנסייה הצמודה, עד שהתחלף קולו. לצד השירה המשיך בנגינה בעוגב, כינור וצ'מבלו. בנוסף ללימודיו המוזיקליים, רכש באך השכלה מקיפה שכללה תאולוגיה, היסטוריה, ופיזיקה וככל הנראה למד גם איטלקית וצרפתית. שהותו בלינבורג נמשכה 3 שנים ובזכותה זכה באך להכיר את מגוון התרבות האירופית, מה שלא היה אפשרי בעיר מולדתו. בית הספר היוקרתי אפשר לו להכיר בני אצולה מצפון גרמניה. הוא ניהל קשר משמעותי עם נגני העוגב בעיר, במיוחד עם המלחין גאורג בהם, נגן עוגב בכנסיית יוחנן המטביל, ואף פגש נגני עוגב מהמבורג הסמוכה, שהייתה מהערים הגדולות בצפון אירופה. קשרים אלו הקנו לו גם גישה לכלים מוזיקליים מעולים. נראה שבאותה עת למד להכיר את אסכולות העוגב הגרמניות, את כתביהם (המוזיקליים והתאורטיים) של מוזיקאים אלו, ובמיוחד את עבודתו של דיטריך בוקסטהודה. בעזרת כל אלה הוא התפתח לעוגבאי מעולה.

תחילת הקריירה המוזיקלית עריכה

עם סיום לימודיו, בינואר 1703, הועסק באך כמוזיקאי חצר בקפלה של הדוכס יוהאן ארנסט בוויימאר, עיר גדולה בתורינגיה. נראה שמשרתו שם לא הייתה מוזיקלית ביותר, אך המוניטין שלו כנגן מקלדת נודעו ברבים והוא הוזמן לחנוך את העוגב החדש בכנסיית בוניפציוס הקדוש ("הכנסייה החדשה") בארנשטאדט, העיר העתיקה ביותר בתורינגיה עמה קיימה משפחת באך קשר קרוב. בכירי הכנסייה התרשמו מנגינתו, והוא זכה במשרת נגן העוגב שלה. הייתה זו משרה קלה יחסית ונדיבת שכר, ולרשותו עמד עוגב חדיש בעל מערכת מודרנית, המאפשרת שימוש בסולמות רבים. באך פנה להלחנה של פרלודים לעוגב במסורת הצפון גרמנית: וירטואוזיים ואלתוריים. כבר אז ניכרה בפרלודים שכתב שליטה בפיתוח מוטיבי ועם זאת עדיין לא בשלו יכולותיו בארגון בקנה מידה רחב ובקונטרפונקט.

באוקטובר 1705 ניתנה לו חופשה בת חודש, אותה ניצל לעריכת מסע רגלי בן כ-400 קילומטרים לליבק שבצפון גרמניה, כדי להאזין לנגינתו של דיטריך בוקסטהודה. באך האריך לשהות בעיר שלושה חודשים, דבר המעיד על השפעתו הגדולה ורבת הערך של בוקסטהודה עליו. נראה שבאך ראה בו דמות אב, וסגנונו היווה יסוד ליצירותיו המוקדמות. באך חזר לארנשטאדט רק בפברואר 1706, לאחר שהתפטר בשל חילוקי דעות בינו לבין בכירי הכנסייה לגבי צורת נגינתו ורמת הזמרים במקהלה.

באך קיבל עליו ב-1707 משרה רווחית כנגן עוגב בכנסיית דיווי בלאסי (Divi Blasii) במילהאוזן, עיר צפונית גדולה וחשובה. ארבעה חודשים לאחר הגעתו נשא באך לאישה את דודניתו מדרגה שנייה, מריה ברברה באך מארנשטאדט. ראשי העיר והכנסייה ששו לממש את תוכניתו של המנהל המוזיקלי החדש לחידוש העוגב בכנסייה, הם אהבו את הקנטטה החגיגית "האל הוא מלכי", רי"ב 71, שכתב לכבוד חנוכת בית המועצה החדש ב-1708, ושילמו לו עבורה ביד נדיבה. הם קיוו שבאך יוסיף וינצח על קנטטה זו גם בעתיד, אך בינתיים הוצעה לו משרה מפתה יותר.

ויימאר עריכה

ב-1708, לאחר פחות משנה במילהאוזן, חזר באך לוויימאר בעקבות הזמנתו של הדוכס מוויימאר. הוא התמנה לעוגבאי ובהמשך למנהל הקונצרטים בבית התפילה הדוכסי, שם עמדו לרשותו מוזיקאים מקצועיים.[2] באך ואשתו עברו לגור בסמוך לארמון הדוכס, וכעבור שנה נולד בנם הבכור. אל משק ביתם הצטרפה אחותה המבוגרת והלא נשואה של מריה ברברה, כדי לסייע לה בגידול הילדים. בסך הכול נולדו לזוג שבעה ילדים, מהם רק ארבעה הגיעו לבגרות. שניים מהם, ילידי ויימאר – וילהלם פרידמן באך וקארל פיליפ עמנואל באך – היו למלחינים חשובים בסגנון הרוקוקו, שבא לאחר הבארוק.

בוויימאר השיג באך רמה טכנית, ביטחון כלכלי והשראה מספיקים כדי להרחיב את המבנים היצירתיים הקיימים ולשלב בהם השפעות מחוץ לארץ, וכך חיבר את יצירותיו הגדולות הראשונות למקלדת ולתזמורת. השפעתם של מוזיקאים איטלקיים כקורלי, טורלי, ובעיקר ויוואלדי ניכרת באופי הבהיר והנינוח של יצירותיו, במקצביהן הדינמיים, בפתיחות הדרמטיות ובתבניות ההרמוניות ההחלטיות. אחת משיטות הלימוד העצמי של באך הייתה תעתוק (transcription) קונצ'רטי של ויוואלדי ליצירות לצ'מבלו ועוגב (יצירות שעודן אהודות בקונצרטים). ייתכן ששאב רעיון זה מהנסיך יוהאן ארנסט, אחד ממעסיקיו, שהיה מוזיקאי מקצועי. בנוסף, ניגן באך מוזיקה קונצרטנטית מגוונת עם האנסמבל של הדוכס. ב-1713 חזר הדוכס מטיול בארצות השפלה ובאמתחתו אוסף גדול של פרטיטורות. באך נמשך במיוחד למבנה האיטלקי של קונצ'רטו גרוסו: תחלופה לסירוגין בין קבוצה של כלי סולו (concertino) לתזמורת שלמה (tutti). מאפיינים איטלקיים אלה אפשר לשמוע ביצירותיו המאוחרות יותר, כמו הסוויטה האנגלית מספר 3 (כאשר התחלופה היא בין המנעד הנמוך למנעד הגבוה של הצ'מבלו) והקונצ'רטי הברנדנבורגיים, המבוססים חלקית על מבנה זה. בתקופה זו החל באך בכתיבת הפוגות שלו, הנשענות על שליטתו הטובה בהלחנה קונטרפונקטית. עיקר יצירתו בתקופה זו הייתה לעוגב. הוא החל באותה עת בכתיבת הספרון לעוגב עבור בנו הבכור, וילהלם פרידמן. הספר כלל כוראלים לותרניים (מזמורים) מעובדים בצורות מורכבות לצורך הדרכת נגני עוגב, וללימוד הרמוניה וקונטרפונקט (והם משמשים למטרה זו מאז ואילך). במשך חייו באך הלחין מוזיקה רבה לעוגב, ומעטים יכולים להתחרות בתרומתו לכלי נגינה זה.

לאחר תשע שנות עבודה בוויימאר החל באך לחפש עבודה יציבה יותר, שתאפשר לו לפתח את רעיונותיו המוזיקליים. הוא נענה להזמנת הנסיך לאופולד מאנהלט-קטן (Anhalt-Cöthen) להתמנות למנהל מוזיקלי (Kapellmeister), אך הדוכס מוויימאר סירב לשחררו ממשרתו, ואף שלח אותו בנובמבר 1717 לכלא, שממנו שוחרר בדצמבר ועבר לקטן. הנסיך לאופולד, שהיה בעצמו מוזיקאי, העריך את כשרונותיו של באך, שילם לו כהלכה והעניק לו חופש ניכר בהלחנה ובנגינה. הנסיך היה קלוויניסט ולא נזקק למוזיקה דתית רבה, ולכן מרבית יצירתו של באך באותה עת הייתה חילונית. הוא חיבר את הסוויטות התזמורתיות, את שש הסונאטות והפרטיטות לכינור, את שש הסוויטות לצ'לו, את הקונצ'רטי הברנדנבורגיים, וכן חלק מיצירותיו למקלדת.

ביולי 1720, בזמן ששהה בקרלסבאד לצד הנסיך לאופולד, פקדה את באך טרגדיה: אשתו, מריה ברברה, מתה במפתיע. זמן לא רב אחר כך, בדצמבר 1721, נשא באך תחתיה את אנה מגדלנה וילקה, הצעירה ממנו ב-16 שנים. אנה מגדלנה הייתה זמרת סופרן מחוננת בחצרו של הנסיך לאופולד, בתו של חצוצרן העיר. נולדו להם 13 ילדים (מה שלא מנע את המשך הקריירה של אנה מגדלנה כזמרת), מהם שרדו והגיעו לבגרות שישה: שלושה בנים – גוטפריד היינריך, יוהאן כריסטוף פרידריך באך ויוהאן כריסטיאן באך, ושלוש בנות – אליזבט יוליאנה פרידריכה, יוהאנה קרולינה ורגינה סוזאנה.

לייפציג עריכה

קובץ:Statue of Johann Sebastian Bach at the St. Thomas Church in Leipzig.jpg
פסל של באך לפני כנסיית תומאס הקדוש בלייפציג

בשנת 1723 הגיש באך את מועמדותו לתפקיד מנהל המוזיקה בכנסיית תומאס בלייפציג (Thomaskantor), תפקיד שהתפנה עם מותו של יוהאן קונאו. למשרה ניגשו עוד ארבעה מועמדים והיה עליהם לעמוד במבחנים קשים. להוכחת יכולתו ניצח באך על שתי קנטטות שלו – רי"ב 22 ורי"ב 23 – וזכה במשרה. הוא מונה לקנטור של בית הספר (Thomasschule) הנספח לכנסייה הראשית, ולמנהל מוזיקלי של כמה כנסיות מרכזיות בעיר. היה זה תפקיד יוקרתי בעיר מסחר מובילה בסקסוניה (שכנתה של תורינגיה), תפקיד ממשלתי – בניגוד לתפקידיו הקודמים בחצרות האצולה. בתפקידו בלייפציג החזיק 27 שנים עד למותו.

מועצת לייפציג, מעסיקתו של באך, הייתה מפולגת בין נאמני הנסיך הבוחר פרידריך אוגוסטוס השני לבין העירוניים, מייצגי מעמד הסוחרים והאצולה הזעירה. באך היה מינוי של הפלג הראשון, ובתמורה למינויו ניתנה לפלג השני שליטה בבית הספר של כנסיית תומאס. באך ראה עצמו כראש המוזיקה הכנסייתית בעיר אך הפלג העירוני ניסה להגביל את השפעתו ולצמצם את הדגש על מוזיקה בבית הספר ובכנסיות. מועצת העיר גם לא כיבדה את ההבטחה שניתנה לבאך למשכורת של 1000 טלרים לשנה, אך עם זאת סיפקה לו הכנסה סבירה ודירה טובה בפאתי בניין בית הספר.

תפקידו של באך כלל הן חינוך והן הלחנה. הוא הדריך את תלמידי בית הספר בשירה ואף לימד לטינית (הוא היה רשאי להעסיק תחתיו ארבעה עוזרים לצורך מטלות אלו). כמלחין היה עליו לספק מוזיקה מדי שבוע לכנסיית תומאס ולכנסיית ניקולאי. מטלה זו עודדה יצירתיות רבה, שהתבטאה בהלחנת חמישה מחזורי קנטטות. בשנותיו בלייפציג באך הלחין יותר מ-300 קנטטות (מהן כ-100 אבדו),[3] רובן בשלוש השנים הראשונות לכהונתו. עבודות אלו מקיפות את כתבי הבשורה לכל יום ראשון ויום חג בשנה הלותרנית, ורבות מהן שאבו השראה ממזמורים כנסייתיים מסורתיים. במהלך החזרות והביצוע של יצירות אלו ניגן באך בצ'מבלו או בעוגב, או ניצח על המקהלה (ואז החליפו במקלדת נגן העוגב של הכנסייה או אחד משני בניו הבכורים).

מועצת העיר העמידה לרשותו שמונה נגנים קבועים בלבד והוא נאלץ לגייס כ-20 נוספים לצורך ביצוע יצירותיו, והדבר הוביל לחיכוך מתמשך בינו לבין המועצה. המוזיקאים שעבדו אתו התפרנסו גם מנגינה בחתונות ולוויות וכנראה למטרה זו, ולצורך אימון בבית הספר, כתב באך מספר מוטטים (חלקם למקהלה כפולה). בעבודתו השוטפת בכנסייה ביצע באך גם מוטטים של האסכולה הוונציאנית ושל מלחינים גרמנים כגון היינריך שיץ. אף שצבר רפרטואר עצום של מוזיקה כנסייתית עבור הכנסיות הראשיות בעיר, באך שאף להרחיב את דרכי ההבעה שלו וליצור גם מוזיקה שאינה דתית.

במרץ 1729 באך לקח על עצמו את ניהול ה-Collegium Musicum, הרכב חילוני ותיק שחודש ב-1702 על ידי מכרו הוותיק, המלחין גאורג פיליפ טלמן. הקולגיום היה מוסד פרטי נפוץ בערים גדולות של דוברי גרמנית, שתפס בהדרגה מקום חשוב בתרבות המוזיקלית הציבורית. בדרך כלל השתתפו בהרכבים הללו תלמידי אוניברסיטאות פעילים מוזיקלית והובילו אותם מוזיקאים מקצועיים בולטים בעיר. כריסטוף וולף תיאר את קבלת הניהול על ידי באך כמהלך פיקחי, ש"ביסס את אחיזתו האיתנה של באך במוסדות המוזיקליים העיקריים בלייפציג". רוב ימות השנה ערך ההרכב קונצרט בן שעתיים מדי שבועיים. אולם גדול הועמד לרשותם ומספר כלי נגינה נרכשו לשימושם. רבות מיצירותיו החילוניות של באך מאז ועד מותו נכתבו עבור הקולגיום ובוצעו על ידו ב"קפה צימרמן" ובמקומות אחרים בעיר, ביניהן חלקים מהתרגילים למקלדת (Clavier-Übung) ומרבית הקונצ'רטי לכינור ולצ'מבלו. בשנת 1737 הוחלף באך בניהול ההרכב על ידי תלמידו לשעבר, קרל גוטהלף גרלך.

ב-1733 הגיש באך לנסיך הבוחר החדש של סקסוניה, אוגוסט השלישי, את התווים לכמה חלקים מהמיסה בסי מינור, כדי לשכנעו למנות אותו למלחין חצר מלכותי. באך אכן מונה למלחין חצר, והמינוי תרם לחיזוק מעמדו מול מועצת העיר. מאוחר יותר הוא הרחיב את פרקי המיסה למיסה קתולית שלמה, שמרבית המוזיקה שלה נשאלה ממיטב פרקי הקנטטות שלו. יצירה זו, שהושלמה רק בשנות חייו האחרונות של באך ולא בוצעה במהלך חייו, נחשבת לאחד משיאי יצירתו.

באך קיים קשרים פעילים עם כמה חברי סגל של האוניברסיטה בלייפציג. ראויים לאזכור יחסיו הפוריים עם המשורר פיקנדר. הזוג באך קיבל בביתו חברים, בני משפחה, ומוזיקאים עמיתים מכל רחבי הממלכות הגרמניות. מוזיקאי חצר מדרזדן ומברלין, בהם טלמן, ערכו אצלו ביקורים תדירים או החליפו עמו תכתובות. אבל דווקא עם גאורג פרידריך הנדל לא הזדמן לו להיפגש. הם נולדו באותה שנה ועיר מולדתו של הנדל הייתה קרובה ללייפציג. הנדל אומנם חי באנגליה באותה תקופה, אך ביקר מספר פעמים בגרמניה.

סוף חייו עריכה

בשנותיו האחרונות הלחין באך שתי יצירות מופת מורכבות ביותר מבחינה פוליפונית. ב-1747, בעת ביקור בפוטסדאם בארמונו של פרידריך השני, מלך פרוסיה, ניגן המלך, שהיה מוזיקאי חובב, מנגינה קצרה, ואתגר את באך לאלתר עליה פוגה בשישה קולות. באך אלתר בו במקום פוגה בשלושה קולות, אך לאחר שחזר לביתו נענה לאתגר המקורי ואף הרחיבו: הוא שחזר מהזיכרון את הפוגה שניגן מול המלך, הוסיף עוד פוגות וקאנונים על בסיס "הנושא המלכותי", ואף כתב פוגה בשישה קולות. הוא שלח את היצירה למלך תחת הכותרת המנחה המוזיקלית. היצירה השנייה, אמנות הפוגה, גם היא סדרה של פוגות מורכבות וקאנונים על בסיס נושא פשוט, החלה להיכתב בשנת 1742 והעבודה עליה נמשכה עד סמוך למותו של באך.

בריאותו של באך הידרדרה במהלך 1749. כבר באמצע השנה החלו אבות העיר לחפש מועמדים לתפקיד הניהול המוזיקלי של כנסיית תומאס. באך הלך והתעוור. הוא נותח בידי רופא העיניים הבריטי ג'ון טיילור, אך ללא הועיל. עיתון מקומי תלה את סיבת מותו של באך בהשלכות הניתוח הכושל (אותו מנתח ביצע ניתוח כושל גם בהנדל). באך נפטר ב-28 ביולי 1750, בן 65. היסטוריונים משערים שמותו נגרם משבץ, שהוחמר על ידי דלקת ריאות. היצירה האחרונה אותה השלים באך הייתה פרלוד על כוראל, יצירה לעוגב שהוכתבה לחתנו, יוהאן אלטניקול, על ערש דווי. תווי הקדנצה המסיימת מאייתים את ראשי התיבות "JSB". כוראל זה מנוגן לעיתים לאחר הפוגה הארבע עשרה הבלתי גמורה מ"אמנות הפוגה", שבה מופיעים תווי המוטיב "BACH".

מורשתו של באך עריכה

בשנות חייו האחרונות, ועוד יותר מכך לאחר מותו, ירדה הפופולריות של יצירתו של באך והיא נחשבה למיושנת בהשוואה לסגנון הקלאסי שהחל להופיע באירופה, אולם באך לא נשכח לגמרי, בעיקר בזכות ילדיו (במיוחד קרל פיליפ עמנואל באך), שכמוזיקאים נשאו את המורשת המוזיקלית של שושלתם. יצירותיו של באך לכלי מקלדת המשיכו להוות דוגמת מופת ליכולות הטכניות של הכלים השונים. ב-1774 התוודע שגריר ממלכת הבסבורג בברלין, גוטפריד ואן סוויטן, ליצירותיו של באך, שלא היו מוכרות לו לפני כן. עם שובו לווינה ב-1777 הביא עמו דפי תווים של באך (והנדל) והמריץ את מוצרט ומאוחר יותר את בטהובן להכיר ולנתח את עבודתו של באך. כך הפכו מוצרט ובטהובן למעריציו של באך וכתבו יצירות ברוחו.[4]

חזרתו של באך לתודעת הציבור הרחב התרחשה בשנת 1829, כאשר פליקס מנדלסון-ברתולדי ביצע בפעם הראשונה את המתאוס פסיון בקונצרט פומבי. אמנם יצירה זו בוצעה לאחר מותו של באך במסגרת הכנסייה, אך מנדלסון היה הראשון שערך גרסת ביצוע של המתאוס פסיון עבור אולם הקונצרטים. היה בכך חידוש גדול: הבאת מוזיקה ליטורגית, שמעולם לא בוצעה מחוץ לכנסייה, אל אולם הקונצרטים ואל קהל שאינו דתי. בעקבות הקונצרט התעורר מחדש העניין בבאך ובמוזיקה שלו, והוא חזר לתודעה הציבורית כאחד מגדולי המלחינים בכל הדורות. ב-1850 הוקמה "חברת באך" (Bach Gesellschaft), שעסקה בפרסום יצירותיו של המלחין.

במהלך המאה ה-20 המשיכו חוקרי המוזיקה לגלות עוד ועוד רבדים ביצירותיו של באך, חלקם בעלי ערך לימודי רב לעוסקים בלימודי המוזיקה. התעוררות העניין בבאך ובמוזיקה שלו תרמה להופעת מגמה של ביצוע יצירות באופן אותנטי, בכלים עתיקים ובהרכבים המקוריים עבורם כתב המלחין.

יצירותיו של באך מצוטטות לעיתים במוזיקה הפופולרית:

להקת ג'ת'רו טאל הקליטה עיבוד ליצירה בורה במי מינור. היצירה אריה על מיתר סול הייתה השראה לליווי האורגן בלהיט של פרוקול הארום "בהיר יותר מחוורון" והבסיס ללהיט הפופ "Everything's gonna be alright" משנת 1997.

להקת הצ'רצ'ילים הישראלית עיבדה מספר יצירות של באך להרכב של להקת רוק וב-1969 ביצעה את העיבודים האלה בליווי התזמורת הפילהרמונית הישראלית ובניצוחו של זובין מהטה בהיכל התרבות (תל אביב).[5] השיר "אל נא תלך" של הזמר והמלחין שלמה גרוניך מבוסס על הפרלוד מס' 1 בפסנתר המושווה מאת באך.[6]

בג'אז – ההרכב הקולי "סווינגל סינגרס" הקליט עיבודים ג'אזיים ליצירות באך וב-1962 הוציא אלבום "ג'אז סבסטיאן באך" שהפך ללהיט בכל העולם.[7] הפסנתרן הצרפתי ז'אק לוסייה התמחה בביצוע יצירות באך בסגנון ג'אז.[8] רביעיית הג'אז המודרני הקדישה אלבום לבאך ובלוז.[9]

בקולנוע נעשה שימוש נרחב בטוקטה ופוגה ברה מינור – לדוגמה, כקטע הפתיחה בסרט המצויר "פנטסיה" של וולט דיסני משנת 1940; כפס הקול לסצנת הפתיחה של הסרט "רולרבול" משנת 1975; וכפתיח של סדרת הטלוויזיה "היה היה – האדם".

מדף הקרח באך באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו של יוהאן סבסטיאן באך.[10]

יצירות עריכה

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – יצירות מאת י. ס. באך, כוראלים מאת י. ס. באך, קנטטות מאת י. ס. באך, שירים ואריות מאת י. ס. באך, סוויטות תזמורתיות של באך

בשנת 1950 פרסם וולפגנג שמידר קטלוג של יצירות באך (רי"ב או BWV). בהוצאה הראשונה של הקטלוג נכללו 1,080 יצירות. הקטלוג מסודר על פי סוג היצירה וכלי הנגינה לו מיועדת היצירה. בחלוקה גסה ניתן לומר שכחמש מאות המספרים הראשונים מיוחדים למוזיקה קולית, חמש מאות המספרים הבאים מיוחדים לכלי מקלדת שונים, והמאה האחרונים מיוחדים לכלים אחרים ולהרכבים קאמריים ותזמורתיים.

חלוקה מפורטת יותר היא: רי"ב 1–222 – קנטטות; רי"ב 225–248 – מוזיקה מקהלתית בהיקף גדול; רי"ב 250–524 – כוראלים ושירים; רי"ב 525–771 – יצירות לעוגב; רי"ב 772–994 – יצירות לכלי מקלדת; רי"ב 995–1012 – יצירות לכלי מיתר; רי"ב 1013–1040 – מוזיקה קאמרית; רי"ב 1041–1071 – מוזיקה תזמורתית; רי"ב 1072–1078 – קאנונים, פוגות ועוד. יצוין שבמחקר המודרני נמצאו או שוחזרו יצירות רבות של באך שלא נכללו ברשימה המקורית, וכן התגלה שיצירות רבות שנכללו ברשימה המקורית לא נכתבו על ידי באך. ראו רשימת יצירות מאת יוהאן סבסטיאן באך.

קובץ:Ricercare a 6 from The Musical Offering.jpg
ריצ'רקר בשישה קולות מתוך המנחה המוזיקלית, בכתב-ידו של באך.

בין יצירותיו הנודעות:

מחקר קונטרפונקטי
קנטטות
  • "לב ופה ומעשה וחיים" (Herz und Mund und Tat und Leben), רי"ב 147, ובמיוחד הפרק האחרון שלה, "Jesu, Joy of Man's Desiring".
מוזיקה קולית
מוזיקה תזמורתית
מוזיקה לעוגב
מוזיקה לכלי מקלדת (צ'מבלו/קלאוויכורד)
מוזיקה לכלי סולו

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: יוהאן סבסטיאן באך
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יוהאן סבסטיאן באך

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 21 במרץ 1685 לפי הלוח היוליאני
  2. ^ Johann Sebastian Bach: a detailed informative biography. The Baroque Music Site. Archived from the original on 20 February 2012. Retrieved 19 February 2012
  3. ^ Wolff, Christoph, ed. (1997). The World of the Bach Cantatas: Johann Sebastian Bach's Early Sacred Cantatas. New York: W. W. Norton, p. 5
  4. ^ אלפרד איינשטיין, מוצרט: אפיו ויצירתו, תרגם יצחק הירשברג, הוצאת עידית 1957 עמ' 168-172
  5. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  6. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  7. ^ jazz sebastian bach les swingle singers, www.youtube.com
  8. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  9. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  10. ^ מקור שמו של מדף הקרח באך באתר הסקר הגאולוגי של ארצות הברית
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=יוהאן_סבסטיאן_באך&oldid=764"