חיל הנשים
פעולות נוספות
| סמל החיל ודגל החיל | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
שגיאות פרמטריות בתבנית:דגל פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים קובץ:Flag of None.svg [[|]] |
| שיוך | קובץ:Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צה"ל |
| פיקוד | |
| דרגת המפקד | תת-אלוף תת-אלוף |
.jpg){kind=link}
_-_IDF_WOMEN_SOLDIERS_MARCHING.jpg){kind=link}
חיל נשים (בר"ת: ח"ן) היה חיל צה"לי שהתקיים עד שנת 2001, שתחום אחריותו היה טיפול ספציפי בחיילות צבא ההגנה לישראל. תפקידיו היו קליטת החיילות, אימונן בהכשרה או טירונות, ושיבוצן ביחידות צה"ל השונות. במהלך שירותן היה החיל אחראי על שירותים שונים לחיילות על ידי יחידות ח"ן שפעלו ביחידות. הח"ן גם הפעיל בנות כמורות-חיילות באזורי פיתוח ושכונות עולים בישראל.
בשנת 2001 הורה הרמטכ"ל רב-אלוף שאול מופז על ביטול הח"ן[1]. כתוצאה מכך פורקה מפקדת קצינת חיל נשים ראשית (מקחנ"ר), והוקם גוף יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן).
היסטוריה עריכה
רקע עריכה
בימי היישוב היו נשים חברות במסגרות הצבאיות והמחתרתיות שהוקמו על ידו. נשים היו חברות בארגון השומר ובניל"י בשלהי התקופה העות'מאנית ובארגוני ימי המנדט ההגנה, פלמ"ח, אצ"ל ולח"י, ומסורת של לוחמות התקיימה בימי היישוב, מאסתר בקר, מניה שוחט ושרה אהרנסון ועד חנה סנש וברכה פולד.[2]
בדצמבר 1943 צורפה למפקדה הארצית של ההגנה שולמית קליבנוב כקצינת מטה לענייני חברוֹת.[2]
בינואר 1942 החל התנדבות בנות היישוב לחיל העזר לנשים וחיל העזר האווירי לנשים, ויוצאות הצבא הבריטי עתידות היו להניח את הייסוד לחיל הנשים.[2]
מלחמת העצמאות עריכה
החיל הוקם רשמית בעיצומה של מלחמת העצמאות ב־26 במאי 1948. במלחמת העצמאות שירתו נשים כקשריות, נהגות-אמבולנסים, חובשות, רופאות, קצינות-מודיעין, קצינות-תותחנים וגם לוחמות. הן ליוו שיירות במשוריינים והשתתפו בהגנת היישובים. כאשר הוקם חיל נשים הציע דוד בן-גוריון את השם חע"ן (חיל עזר נשים), ולבסוף התקבל השם ח"ן. יעודו של הח"ן היה לשחרר מספר מרבי של גברים לתפקידים קרביים במילוי תפקידים מנהליים ומקצועיים ותפקידי שירות. ייעוד נוסף היה לתרום לגיבוש רוח היחידה, טיפול בחייל כפרט (כמורות וקצינות-סעד) וקידום אופיו המיוחד של צה"ל כצבא קולט ומחנך עליה, אבל קשת התפקידים של ח"ן התרחבה והיא כללה צורות שונות של הוראה לבעור הבערות בישובי-עולים, להדרכת נוער ולאימון מבוגרים בישובי-ספר.[3]
במהלך מלחמת העצמאות כלל חיל נשים "גדודי נשים", מהן נלקחו חיילות לשירות ביחידות ובמפקדות השונות; מחנות קלט למתגייסות ובסיסי אימונים מיוחדים. מקימות החיל שאפו שכל הנשים המשרתות בצה"ל תהיינה כפופות לח"ן, בו תקבלנה את האימון הצבאי הבסיסי ותחבושנה על ראשן מצנפות מיוחדות עם תג החיל. חיילות ח"ן שירתו ביחידות השונות והיו כפופות בהפעלתן התפקודית לאותן יחידות, אך בתחומי המשמעת ותנאי השירות שלהן הן היו כפופות למפקדות הח"ן. בשיא היקפו של צה"ל במלחמת העצמאות שירתו בו כ־11,000 נשים, אך רק כמחציתן השתייכו לח"ן, בעוד חיילות רבות הגיעו במישרין ליחידות צה"ל, ורבות מהן העדיפו את סמלי היחידות בהן שירתו.[4]
בתחילת 1949 התרוקנו גדודי הח"ן עם צמצום הסד"כ הצבאי. ביולי 1949, עם תחילת צמצום צה"ל עקב תום מלחמת העצמאות והמעבר לתקופת שגרה, בוטלו היחידות הכפופות ישירות לחיל הנשים והחיל הפך ליחידת מטה ללא יחידות כפופות, פרט לאחראיות על בסיס האימון לטירוניות וקורסי מפקדות וקצינות בבה"ד 12, וכן מורות חיילות ששירתו במסגרות אזרחיות. מפקדת ח"ן במלחמה מינה בן-צבי התחלפה במפקחת ח"ן ראשית, תפקיד אליו מונתה שושנה ורנר, וביחידות צה"ל הוצבו קצינות כמפקחות ח"ן במעמד מייעץ למפקדי היחידות. חריג אחד היה סמכות השיפוט המשמעתי לחיילות שנותרה בידי מפקחות הח"ן בלבד. בקיץ 1950 שונה כינויה של מפקדת החיל לקצינת ח"ן ראשית.[4]
מאמצע שנות ה-90 החל הח"ן בהדרגה להעביר את סמכויותיו למפקדי היחידות. יחידת המורות החיילות הועברה אל חיל החינוך.
בשנת 2000 תוקן חוק שירות ביטחון ומעמדן של הנשים הושווה למעמד הגברים בצבא. בשנת 2001 הורה הרמטכ"ל רב-אלוף שאול מופז לבטל את מערך הח"ן ולהפוך את העומדת בראשו ליועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן; ומפברואר 2016 – יוהל"ם).[5]
קצינות ח"ן ראשיות עריכה
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| סא"ל מינה בן צבי | 1947 – 1949 | מפקדת ח"ן |
| אל"ם שושנה ורנר | 1949 – אפריל 1951 | מפקחת ח"ן ראשית עד קיץ 1950 |
| אל"ם שושנה גרשונוביץ | אפריל 1951 – 9 במאי 1959 | |
| אל"ם דינה ורט | 10 במאי 1959 – 1964 | |
| אל"ם סטלה לוי | 1964 – 1970 | לימים חברת הכנסת מטעם ד"ש |
| אל"ם דבורה תומר | 1970 – 1973 | האל"ם הראשונה בצה"ל מחוץ למסגרת הח"ן |
| אל"ם רות מושכל | 1973 – 1975 | לימים חברת מועצת עיריית חולון |
| אל"ם דליה רז | 1975 – 1982 | לימים חברת מועצת עיריית חיפה |
| אל"ם עמירה דותן | 1982 – 1987 | באוקטובר 1986 קודמה לתת-אלוף והייתה האישה הראשונה בצה"ל לקבל דרגה זו[6]; לימים חברת הכנסת מטעם קדימה |
| תא"ל חדוה אלמוג | 1987 – 1991 | לימים מזכ"ל נעמת |
| תא"ל יהודית בן נתן | 1991 – 1994 | מניחת התשתית לבג"ץ אליס מילר, לימים מנהלת כפר הנוער עיינות |
| תא"ל ישראלה אורון | 1994 – 1997 | לימים סגנית ראש המועצה לביטחון לאומי |
| תא"ל אורית אדטו | 1997 – 2000 | נציבת שב"ס הראשונה |
| תא"ל סוזי יוגב | 2000 – 2003 | הקחנ"ר האחרונה והיוהל"ן הראשונה |
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- היסטוריה של הח"ן, באתר יוהל"ן
- חגורת-צניעות לח"ן, "העולם הזה", גיליון 2017 מ-27 באפריל 1976, עמוד 28
- אליס שלוי, חיל הנשים, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- סרטונים אימוני ח"ן ומסדר במעמד שושנה גרשונוביץ, ינואר 1957, ארכיון הסרטונים של AP
- סרטונים ביקור ראש הממשלה לוי אשכול בבה"ד 12, פברואר 1967, הביקור במעמד יצחק רבין, סטלה לוי, עזר ויצמן, אריק שרון ושמחה דיניץ, בערוץ ארכיון צהל ומערכת הביטחון
- ראשית ימי הח"ן, תערוכה באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
הערות שוליים עריכה
- ^ הוכרז רשמית על ביטול חיל הנשים, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2001
- ^ 1 2 3 נורית גילת, שירות הנשים בשנותיו הראשונות של צה"ל, עלי זית וחרב י, 2010, עמ' 159–186
- ^ זאב שיף, איתן הבר, (עורכים), אריה חשביה, (עורך משנה), "לקסיקון לביטחון ישראל", זמורה, ביתן, מודן הוצאה לאור, 1976, עמודים 216-217.
- ^ 1 2 מרדכי בר-און, כשהצבא החליף מדיו: פרקים בהתפתחות צה"ל בשנים הראשונות לאחר מלחמת העצמאות 1953-1949, יד יצחק בן-צבי, 2017, עמ' 66–72, גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "פסיק"
- ^ הוכרז רשמית על ביטול חיל הנשים, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2001
- ^ אורן כהן, התא״ל הראשונה בצה"ל: רק בצבא נענשים באמת על הטרדות מיניות, חדשות, 2 באוקטובר 1986
