Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

חיל הנשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיל הנשים
קובץ:IDF Heil Nashim-1948.svg
סמל החיל ודגל החיל
סמל החיל ודגל החיל
סמל החיל ודגל החיל
פרטים
מדינה
שגיאות פרמטריות בתבנית:דגל

פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
קובץ:Flag of None.svg [[|]]
שיוך קובץ:Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צה"ל
פיקוד
דרגת המפקד תת-אלוף  תת-אלוף
קובץ:Chel Nashim IDF1948.jpg
חיילות בחיל נשים צועדות ברחוב אלנבי בתל אביב במצעד "יום המדינה" בשנת 1948
קובץ:IDF women soldiers in basic training 1954 (טירוניות בבה).jpg
טירוניות עם רובים צ'כיים, צריפין, אוקטובר 1954
קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - IDF WOMEN SOLDIERS MARCHING.jpg
חיילות צהל צועדות במצעד לכבוד חגיגות ה-30 למדינת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, 11 במאי 1978

חיל נשיםר"ת: ח"ן) היה חיל צה"לי שהתקיים עד שנת 2001, שתחום אחריותו היה טיפול ספציפי בחיילות צבא ההגנה לישראל. תפקידיו היו קליטת החיילות, אימונן בהכשרה או טירונות, ושיבוצן ביחידות צה"ל השונות. במהלך שירותן היה החיל אחראי על שירותים שונים לחיילות על ידי יחידות ח"ן שפעלו ביחידות. הח"ן גם הפעיל בנות כמורות-חיילות באזורי פיתוח ושכונות עולים בישראל.

בשנת 2001 הורה הרמטכ"ל רב-אלוף שאול מופז על ביטול הח"ן[1]. כתוצאה מכך פורקה מפקדת קצינת חיל נשים ראשית (מקחנ"ר), והוקם גוף יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן).

היסטוריה עריכה

רקע עריכה

בימי היישוב היו נשים חברות במסגרות הצבאיות והמחתרתיות שהוקמו על ידו. נשים היו חברות בארגון השומר ובניל"י בשלהי התקופה העות'מאנית ובארגוני ימי המנדט ההגנה, פלמ"ח, אצ"ל ולח"י, ומסורת של לוחמות התקיימה בימי היישוב, מאסתר בקר, מניה שוחט ושרה אהרנסון ועד חנה סנש וברכה פולד.[2]

בדצמבר 1943 צורפה למפקדה הארצית של ההגנה שולמית קליבנוב כקצינת מטה לענייני חברוֹת.[2]

בינואר 1942 החל התנדבות בנות היישוב לחיל העזר לנשים וחיל העזר האווירי לנשים, ויוצאות הצבא הבריטי עתידות היו להניח את הייסוד לחיל הנשים.[2]

מלחמת העצמאות עריכה

החיל הוקם רשמית בעיצומה של מלחמת העצמאות ב־26 במאי 1948. במלחמת העצמאות שירתו נשים כקשריות, נהגות-אמבולנסים, חובשות, רופאות, קצינות-מודיעין, קצינות-תותחנים וגם לוחמות. הן ליוו שיירות במשוריינים והשתתפו בהגנת היישובים. כאשר הוקם חיל נשים הציע דוד בן-גוריון את השם חע"ן (חיל עזר נשים), ולבסוף התקבל השם ח"ן. יעודו של הח"ן היה לשחרר מספר מרבי של גברים לתפקידים קרביים במילוי תפקידים מנהליים ומקצועיים ותפקידי שירות. ייעוד נוסף היה לתרום לגיבוש רוח היחידה, טיפול בחייל כפרט (כמורות וקצינות-סעד) וקידום אופיו המיוחד של צה"ל כצבא קולט ומחנך עליה, אבל קשת התפקידים של ח"ן התרחבה והיא כללה צורות שונות של הוראה לבעור הבערות בישובי-עולים, להדרכת נוער ולאימון מבוגרים בישובי-ספר.[3]

במהלך מלחמת העצמאות כלל חיל נשים "גדודי נשים", מהן נלקחו חיילות לשירות ביחידות ובמפקדות השונות; מחנות קלט למתגייסות ובסיסי אימונים מיוחדים. מקימות החיל שאפו שכל הנשים המשרתות בצה"ל תהיינה כפופות לח"ן, בו תקבלנה את האימון הצבאי הבסיסי ותחבושנה על ראשן מצנפות מיוחדות עם תג החיל. חיילות ח"ן שירתו ביחידות השונות והיו כפופות בהפעלתן התפקודית לאותן יחידות, אך בתחומי המשמעת ותנאי השירות שלהן הן היו כפופות למפקדות הח"ן. בשיא היקפו של צה"ל במלחמת העצמאות שירתו בו כ־11,000 נשים, אך רק כמחציתן השתייכו לח"ן, בעוד חיילות רבות הגיעו במישרין ליחידות צה"ל, ורבות מהן העדיפו את סמלי היחידות בהן שירתו.[4]

בתחילת 1949 התרוקנו גדודי הח"ן עם צמצום הסד"כ הצבאי. ביולי 1949, עם תחילת צמצום צה"ל עקב תום מלחמת העצמאות והמעבר לתקופת שגרה, בוטלו היחידות הכפופות ישירות לחיל הנשים והחיל הפך ליחידת מטה ללא יחידות כפופות, פרט לאחראיות על בסיס האימון לטירוניות וקורסי מפקדות וקצינות בבה"ד 12, וכן מורות חיילות ששירתו במסגרות אזרחיות. מפקדת ח"ן במלחמה מינה בן-צבי התחלפה במפקחת ח"ן ראשית, תפקיד אליו מונתה שושנה ורנר, וביחידות צה"ל הוצבו קצינות כמפקחות ח"ן במעמד מייעץ למפקדי היחידות. חריג אחד היה סמכות השיפוט המשמעתי לחיילות שנותרה בידי מפקחות הח"ן בלבד. בקיץ 1950 שונה כינויה של מפקדת החיל לקצינת ח"ן ראשית.[4]

מאמצע שנות ה-90 החל הח"ן בהדרגה להעביר את סמכויותיו למפקדי היחידות. יחידת המורות החיילות הועברה אל חיל החינוך.

בשנת 2000 תוקן חוק שירות ביטחון ומעמדן של הנשים הושווה למעמד הגברים בצבא. בשנת 2001 הורה הרמטכ"ל רב-אלוף שאול מופז לבטל את מערך הח"ן ולהפוך את העומדת בראשו ליועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן; ומפברואר 2016 – יוהל"ם).[5]

קצינות ח"ן ראשיות עריכה

שם תקופת כהונה הערות
סא"ל מינה בן צבי 1947 – 1949 מפקדת ח"ן
אל"ם שושנה ורנר 1949 – אפריל 1951 מפקחת ח"ן ראשית עד קיץ 1950
אל"ם שושנה גרשונוביץ אפריל 1951 – 9 במאי 1959
אל"ם דינה ורט 10 במאי 1959 – 1964
אל"ם סטלה לוי 1964 – 1970 לימים חברת הכנסת מטעם ד"ש
אל"ם דבורה תומר 1970 – 1973 האל"ם הראשונה בצה"ל מחוץ למסגרת הח"ן
אל"ם רות מושכל 1973 – 1975 לימים חברת מועצת עיריית חולון
אל"ם דליה רז 1975 – 1982 לימים חברת מועצת עיריית חיפה
אל"ם עמירה דותן 1982 – 1987 באוקטובר 1986 קודמה לתת-אלוף והייתה האישה הראשונה בצה"ל לקבל דרגה זו[6]; לימים חברת הכנסת מטעם קדימה
תא"ל חדוה אלמוג 1987 – 1991 לימים מזכ"ל נעמת
תא"ל יהודית בן נתן 1991 – 1994 מניחת התשתית לבג"ץ אליס מילר, לימים מנהלת כפר הנוער עיינות
תא"ל ישראלה אורון 1994 – 1997 לימים סגנית ראש המועצה לביטחון לאומי
תא"ל אורית אדטו 1997 – 2000 נציבת שב"ס הראשונה
תא"ל סוזי יוגב 2000 – 2003 הקחנ"ר האחרונה והיוהל"ן הראשונה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הוכרז רשמית על ביטול חיל הנשים, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2001
  2. ^ 1 2 3 נורית גילת, שירות הנשים בשנותיו הראשונות של צה"ל, עלי זית וחרב י, 2010, עמ' 159–186
  3. ^ זאב שיף, איתן הבר, (עורכים), אריה חשביה, (עורך משנה), "לקסיקון לביטחון ישראל", זמורה, ביתן, מודן הוצאה לאור, 1976, עמודים 216-217.
  4. ^ 1 2 מרדכי בר-און, כשהצבא החליף מדיו: פרקים בהתפתחות צה"ל בשנים הראשונות לאחר מלחמת העצמאות 1953-1949, יד יצחק בן-צבי, 2017, עמ' 66–72, גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "פסיק"
  5. ^ הוכרז רשמית על ביטול חיל הנשים, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2001
  6. ^ אורן כהן, התא״ל הראשונה בצה"ל: רק בצבא נענשים באמת על הטרדות מיניות, חדשות, 2 באוקטובר 1986