דת פוליטית
פעולות נוספות
הכינוי דת פוליטית מוכר בשתי משמעויות הפוכות: באחת מדובר בשימוש שעושה הפוליטיקה בדת, ובשנייה בשימוש שעושה הדת בפוליטיקה. במקרה הראשון מדובר על דת הנוצרת או משמשת למטרות פוליטיות או במסגרת פוליטית, או על דת המנצלת את המוסדות הדתיים או את האמונות הדתיות לקידום של מטרות פוליטיות, לעיתים תוך כדי הטעיה או מניפולציה.[1] במקרה השני, מדובר על דתות שהן בעלות השפעה משמעותית על הפוליטיקה, לעיתים כחלק אורגני מקיום מצוות הדת.
דת בשירות הפוליטיקה עריכה
האלהת המנהיג עריכה
כבר בימי קדם נפוץ השימוש בדת למטרות פוליטיות. ברוך שפינוזה מציין כי "סיבת הדבר שמלכים שתפסו את השלטון בימים שעברו השתדלו לשם ביטחונם... לנטוע את הדעה שמוצאם מן האלים... כי חשבו שהנתינים וכל הבריות יקבלו את שלטונם ברצון וייכנעו להם על נקלה, אם אך יביטו עליהם לא כעל שווים, אלא יאמינו שהם אלים".[2]
מנהיגים רבים בימי קדם אימצו לעצמם מעמד דתי-אלילי, כבר ביחס לפרעה נאמר במדרש על הפסוק "הנה יוצא המימה":
לפי שהיה אותו רשע משתבח, ואומר: שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו, לפיכך היה יוצא המימה בהשכמה, שלא יראוהו בני אדם שעומד בקלון.
— (מדרש תנחומא, פרשת וארא, סימן י"ד)
הקיסר הסיני היה מכונה 'בן השמים',[3] ואילו קיסרי יפן תוארו כצאצאיה של אלת השמש.[4] השמש הייתה פופולרית גם במקומות נוספים, כך למשל אצל מנהיגי האינקה שטענו שהם נמנים עם צאצאיה.[5]
יוליוס קיסר ואוגוסטוס קיסר 'הועלו לדרגת אל' לאחר מותם, את הקיסר אספסיאנוס מצטטים כמי שאמר בהומור כשחש שמותו מתקרב, "חוששני שאני הופך לאל".[6] בהמשך, הקיסר דיוקלטיאנוס קבע זאת כגישה רשמית ולפיה קיסר רומא הוא 'אלוהי'.
דת שנוצרה במסגרת פוליטית עריכה
יש המזהים בפשיזם אלמנטים דתיים שנועדו לשרת את המטרה הפוליטית, עד כדי יצירת דת 'פשיסטית' של ממש.[7] אומברטו אקו קבע כבר ברשימת מאפייני הפשיזם שלו ש"צריך רק להסתכל בתוכנית של כל תנועה פשיסטית כדי למצוא את ההוגים המסורתיים הגדולים. הנאציזם ניזון מאלמנטים מסורתיים, סינקרטיסטיים, נסתרים".[8] אחרים מצביעים על הקומוניזם כדת כזו. חוקרים תיארו את ההערצה למאו כדת פוליטית גדושה בישויות קדושות (מאו עצמו), טקסטים מקודשים (ממשנתו של מאו דזה-דונג) וטקסים (גינויים פוליטיים).[9]
אחד הראשונים שהשתמשו במונח דת פוליטית לתיאור של דת שנוצרה לצורך פוליטי, היה פרופסור גרמני-אמריקאי למדע המדינה. ב-1938, אריק פוגלין מאוניברסיטת וינה כתב מאמר בשם "הדתות הפוליטיות".[10] פוגלין המחיש כיצד האמונה מנוהלת על ידי דיקטטורות מודרניות, פשיסטיות וקומוניסטיות, כאשר המערכות הללו ניכסו אלמנטים מהסמליות של הנצרות כדי ליצור סוגים חדשים של זיקה קולקטיבית, המבוססת על זהות לאומית וגזע או מעמד. לטענתו, ההתפתחות הזו נעוצה בהתמוטטות האמונה הדתית בעקבות הרפורמציה והנאורות.
ב-1939 הזהיר הפילוסוף הצרפתי רמון ארון מהתופעה. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא תיאר כיצד מדינות טוטליטריות קומוניסטיות ופשיסטיות ניסו לפתח סוג של ודאות מוחלטת שהציעה הנצרות הקדם-מודרנית. אך לדעתו הם לא הצליחו בסופו של דבר להשיג את מטרתם לאחד את החברה באמצעות אמונה חדשה, מכיוון שהאידאולוגיות שלהם היו גסות, פשטניות והיוו רק קריקטורה של צורות קודמות של דת.[11]
החוקר אמיליו ג'נטילה (אנ'), שכתב כמה ספרים בנושא, מציג כמה מאפיינים מרכזיים המאפיינים דת פוליטית. לדעתו, הם מושתתים סביב אידיאל מקודש של זהות חילונית במהותה. חלק מהדתות הפוליטיות, כמו הדתות הפשיסטיות, מבוססות על זהות לאומית וגזע; אחרות, כמו הקומוניזם, מבוססות על מעמד. אף על פי שרעיונות של גזע, לאום ומעמד שונים בתכלית, ניתן להשתמש בהם כדי לעורר תחושה של זהות קולקטיבית, ולכן אנשים מחויבים מוסרית לבצע את הטוב ביותר עבור הקולקטיב, לא עבור עצמם. לפי ג'נטילה, יש גם חזון אוטופי בלב הדת הפוליטית, המעניק לחסידיה תחושה של שליחות משיחית. לבסוף, כדי לבטא זאת, הם מפתחים טקסים חדשים שהופכים אדם מוביל בתהליך של האנשה של השליחות של הדת הפוליטית, וכמו כן מיתולוגיה רחבה המאפשרת לחברות לעסוק בפעילויות המבטאות את אמונתן הקולקטיבית במטרה המקודשת שהאמונה החדשה דוגלת בה.[11]
שימוש במצוות הדת לצורך פוליטי עריכה
דתות יכולות לשמש גם ככלי להצדקת פעולות פוליטיות, גם אם הן שנויות במחלוקת, על ידי הצגתן כחלק מתוכנית אלוהית או כחלק ממלחמת מצווה. מלכי אירופה הרבו להשתמש בנימוקים נוצריים להצדקת פעולותיהם, לעיתים בחסות ובברכת האפיפיור. כך פרידריך ברברוסה, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, פיליפ אוגוסט (השני) מצרפת וריצ'רד הראשון ("לב הארי"), מלך אנגליה שהובילו את מסע הצלב השלישי.[12] או פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה שיצא למסע הצלב השישי בתמיכתו ובלחצו של האפיפיור הונוריוס השלישי.[13]
מלכים רבים השתמשו בזכותם האלוהית של מלכים כדי להצדיק את מעמדם ואת סמכויותיהם.[14] הפילוסופים של ראשית עידן הנאורות עסקו רבות בשאלת מקור הסמכות של המלכים ובהפרכת תאוריית הזכות האלוהית. כך למשל תומאס הובס בספרו לויתן,[15] או ג'ון לוק שהקדיש את המסכת הראשונה בשתי מסכתות על ממשל מדיני להפרכת טיעוניו של רוברט פילמר בספרו פטריארכה (אנ'), שנועד להצדיק את סמכות המלך על בסיס דתי.
ניקולו מקיאוולי בספרו דיונים מציין כי "השמירה על הפולחן היא הסיבה לגדולתן של הרפובליקות",[16] ובספרו הנודע הנסיך הוא חולק שבחים לפרננדו השני, מלך אראגון, על "השימוש הנכון" שעשה בדת. המלומד אבן ח'לדון קובע כי "הערבים אינם יכולים להגיע למלוכה אלא על בסיס צביון דתי, כגון נבואה או קדושה, או בהשפעת מאורע דתי גדול", ואילו דייוויד כריסטיאן מסכם זאת כך: "ברוב המקרים, השליטים ומנהיגי המסורות הדתיות עשו יד אחת, מפני שהבינו מה גדול כוחה של האמונה הדתית ליצירת תמיכה במערכות ששני הצדדים נהנו מהן".[17]
פוליטיקה בשירות הדת עריכה
מצב הפוך שניתן להגדירו גם כ'דת פוליטית', הוא דת שנוטה להתערב בפוליטיקה ולהשפיע עליה. למעשה, כמעט בכל דת, מטבע הדברים, קיימות גם הנחיות הנוגעות לניהול חיי הקהילה והקבוצה הדתית, וממילא, הן מהוות הנחיות פוליטיות. אך בחלק מן הדתות מדובר במאפיין מרכזי של הדת עצמה, כשחלק ממצוותיה עוסקות בהתרחבות פוליטית או בניהול פוליטי, או כשמנהיגי הדת משתמשים בה כדי להשיג לעצמם כוח והשפעה פוליטיים.
התופעה קיימת בעיקר בדתות הגדולות. הנצרות השפיעה על הפוליטיקה של אירופה במהלך ההיסטוריה, כולל דוגמאות בולטות כמו מסעי הצלב, מלחמת שלושים השנים והשימוש באינקוויזיציה. מדינת האפיפיור הייתה למעשה מדינה בה גם הסמכות החילונית והפוליטית ניתנה בידיו של האפיפיור.[18]
האסלאם מחלק את העולם לפי אזורים ומגדיר את החלק בו האסלאם עדיין לא שולט כ'דאר אל-חרב' (בית המלחמה), כאשר המאמין מצווה לתמוך או להשתתף במלחמה שתגדיל את גבולות שלטון הדת.[19] שתי שושלות מלוכה מוסלמיות נודעות בימי הביניים כונו על שם מסירותן הדתית והיותן לוחמות בשירות האסלאם – המוראביטון[20] והאל-מוואחידון.[21] ככלל, האסלאם נחשב דת שהמעורבות הפוליטית היא יסוד מרכזי בה,[22] זה גם היה הרעיון מאחורי פעילותו של ארגון המדינה האסלאמית.[23]
גם בעידן המודרני, קיימות דתות המתמודדות כמפלגות או ארגונים פוליטיים במגרש הפוליטי. כך למשל מפלגות נוצריות שונות[24][25] או מפלגות המזוהות עם האחים המוסלמים,[26][27] המנסות למנף את כוחן הפוליטי למטרות דתיות. מדינות שונות, כמו איראן, ערב הסעודית או הוותיקן נשלטות על ידי ממסד דתי או כזה הפועל בשם חכמי הדת, ובמדינות אחרות, ישנה השפעה מסוימת של הדת על הפוליטיקה, כחלק מהמסורת המקומית או בשל היותה דת ממלכתית.
קישורים חיצוניים עריכה
- הנאציזם כדת פוליטית, הרצאה מד"ר בעז נוימן
- התאולוגיה של הלאום, מאמר מאת תומר פרסיקו באתר תלם
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Philippe Burrin, Political Religion: The Relevance of a Concept, History and Memory 9, 1997, עמ' 321–349
- ^ ברוך שפינוזה, תרגום: חיים וירשובסקי, מאמר תיאולוגי-מדיני, ירושלים: מאגנס, 1961, עמ' 176
- ^ Mark Cartwright, Mandate of Heaven, World History Encyclopedia, 2017-07-25
- ^ גילי חסקין, המיתולוגיה היפנית, באתר גילי חסקין - מדריך טיולים, 2013-10-06
- ^ האינקה - ילדי השמש - פרו, באתר מסע אחר
- ^ ציטוט ב-ציטוטים, אבוי, אני חושב שאני הופך לאל, באתר Azgad.com, 2013-07-06
- ^ Emilio Gentile, Fascism as Political Religion, Journal of Contemporary History 25, 1990, עמ' 229–251
- ^ טקסטולוגיה, 14 הסימנים של אומברטו אקו לזיהוי מדינה פשיסטית בזמננו, באתר טקסטולוגיה, 2023-08-06
- ^ Political Religion - an overview | ScienceDirect Topics, www.sciencedirect.com
- ^ Eric Voegelin, The Collected Works of Eric Voegelin, University of Missouri Press, 1998, ISBN 978-0-8262-6193-9. (בEnglish)
- ^ 1 2 Political religions and fascism, openDemocracy (ב־English)
- ^ Mark Cartwright, Third Crusade, World History Encyclopedia, 2018-08-27
- ^ Mark Cartwright, Sixth Crusade, World History Encyclopedia, 2018-09-10
- ^ Divine right of kings | Definition, History, & Facts | Britannica, www.britannica.com (ב־English)
- ^ קראו בכותר - לויתן, באתר kotar.cet.ac.il
- ^ ניקולו מקיאוולי, תרגום: מרים שוסטרמן-פדובאנו, דיונים, ירושלים: הוצאת שלם, 2019, עמ' 37
- ^ דיוויד כריסטיאן, תרגום: עמנואל לוטם, פרק 9, היסטוריה גדולה, ראשון לציון: הוצאת ידיעות אחרונות, 2018
- ^ Papal States | Italian History, Papacy & Politics | Britannica, www.britannica.com (ב־English)
- ^ נטע איפרגן, דאר אל-חרב, באתר העין השביעית, 12 בפברואר 2024
- ^ Almoravids | Berber Dynasty, Islamic Empire, North Africa | Britannica, www.britannica.com (ב־English)
- ^ Almohads | Berber Empire, Islamic Spain, North Africa | Britannica, www.britannica.com (ב־English)
- ^ The Muslim Vision of Religion and Politics, www.islamicity.org (ב־English)
- ^ אתר למנויים בלבד המורדים הכריזו על ח'ליפות בשטחים שכבשו בעיראק ובסוריה, באתר הארץ, 30 ביוני 2014
- ^ Anton Burghardt, Catholic Social Thought in Austria, Social Research 34, 1967, עמ' 369–382
- ^ Paul Misner, Catholic Labor and Catholic Action: The Italian Context of "Quadragesimo Anno", The Catholic Historical Review 90, 2004, עמ' 650–674
- ^ Keren Ribo, Egypt's Muslim Brotherhood and Polotical Power:Would Democracy Survive?, meria.idc.ac.il
- ^ אתר למנויים בלבד צבי בראל, חידת האחים המוסלמים: תנועה פוליטית או ארגון טרור?, באתר הארץ, 1 במאי 2019
