זכותם האלוהית של מלכים
פעולות נוספות
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. הערך עוסק בקצרה ברעיון בעולם הנוצרי בלבד, אף שמלכים רבים בעולם הפוליתאיסטי (וכן ביהדות) שאבו גם הם לגיטימציה מהאלים.
| ||
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. הערך עוסק בקצרה ברעיון בעולם הנוצרי בלבד, אף שמלכים רבים בעולם הפוליתאיסטי (וכן ביהדות) שאבו גם הם לגיטימציה מהאלים. | |
זכותם האלוהית של מלכים היא דוקטרינה דתית-פוליטית ששימשה להצדקת מלוכה אבסולוטית, במיוחד באירופה.[1]
הרעיון העומד מאחוריה הוא שסמכותו של המלך נובעת מאלוהים, לפיכך המלך הוא אדם השולט בחסד אלוהי, ומכיוון שכך, אף אדם או מוסד בממלכתו, בין אם האצולה, הכנסייה או הפרלמנט, אינו יכול לפקפק בו. מכאן שהמלך אינו כפוף לחוקי הנוגעים לשאר בני האדם, כל ניסיון לשפוט את המלך בכלים ארציים מהווה כפירה.[1] המלך גם אינו נושא באחריות כלפי אף גוף אנושי כלשהו.[1]
מקורותיה של הדוקטריקה של זכות האלוהית של מלכים באירופה היא בימי הביניים בתפיסה ימי־ביניימית נוצרית שלפיה האל מעניק סמכות רוחנית לכנסייה ובמקביל הוא מעניק לשליט הפוליטי סמכות זמנית וחילונית. במאות ה־16 וה-17 החלו המלכים לטעון שיש להם סמכות הן בנושאי המדינה והן בנושאי הדת. ג'יימס הראשון, מלך אנגליה (שלט בשנים 1603–1625) היה מן התומכים הבולטים ביותר בזכות האלוהית של מלכים, אך לאחר המהפכה המהוללת (1688) נעלמה הדוקטרינה הזו כמעט לחלוטין מהמחשבה הפוליטית באנגליה.
בשלהי המאה ה-17 ובמאה ה-18 המשיכו מלכים שונים כמו לואי הארבעה עשר, מלך צרפת (1643–1715) להסתמך על "הזכות האלוהית", אף שרבים מהם כבר לא האמינו בה מבחינה דתית. האמונה בזכות האלוהית של מלכים לשלוט דעכה בעקבות תפוצת רעיונת הנאורות, הליברליזם, והדמוקרטיה ובעקבות אירועים כמו המהפכה האמריקאית, המהפכה הצרפתית והמלחמות הנפוליאוניות.[1] ועל ידי תהליך ירידה באמון במלוכנות חשדנות גוברת מול הדת וחילון, ומעבר לשלטון דמוקרטי במאות ה-18 וה-19.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- זכותם האלוהית של מלכים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קובץ:National Library IL logo.svg זכות אלוהית של המלכים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 divine right of kings, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
