עזרה ראשונה פסיכולוגית
פעולות נוספות
עזרה ראשונה פסיכולוגית היא התערבות המועברת מיד לאחר חשיפה לאירוע טראומטי.[1] מטרת ההתערבות להפחית מצוקה מיידית ולצמצם את הסיכון לפיתוח הפרעות נפשיות בעתיד.[1]
היסטוריה עריכה
התוכניות הראשונות לעזרה נפשית לאחר טראומה החלו בתגובה למצוקה הפסיכולוגית של חיילים במלחמת העולם השנייה.[2]
לאחר פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית, עלתה המודעות לפתח תחליף לדיבוב פסיכולוגי, דבר זה הוביל לגדילה ניכרת בשימוש בתוכניות לעזרה ראשונה פסיכולוגית.[2] התפוצה הנרחבת של התוכניות הייתה קשורה לפשטותם, להתאמתם למצבים שונים, וליכולת ללמד אותם בקלות גם להדיוטות.[2]
מאפיינים עריכה
אף על פי שקיימות כמה תוכניות התערבות שונות לעזרה ראשונה פסיכולוגית, יש להם כמה מאפיינים משותפים. הם כוללים בדרך-כלל הערכת המצב של האדם, הקשבה לא שיפוטית, מתן מידע, ניחום, תמיכה פרקטית והפניה לשירותים נוספים במידת הצורך.[1][2] ניתן לשייך את מרכיבי הטיפול לארבעה מתוך חמשת גורמי החוסן של סטיבן הובפול.[2] המרכיב החמישי של תקווה אינו נמצא בשימוש נפוץ.
- ביטחון
- רוגע
- חוללות עצמית
- קשר
תוכניות בעולם עריכה
דיבוב פסיכולוגי עריכה
התוכניות הראשונות לעזרה נפשית לאחר טראומה החלו בתגובה למצוקה הפסיכולוגית של חיילים במלחמת העולם השנייה.[2]
בעבר, נהוג היה לבצע פגישה טיפולית עם אדם שעבר טראומה בימים האחרונים ולבקש ממנו לספר מה עבר עליו ולבטא את רגשותיו ביחס לאירוע. טיפול כזה נקרא דיבוב פסיכולוגי (Debriefing),[3] והוא יכול להתבצע באופן פרטני או קבוצתי. שיטת טיפול זו התבצעה גם בישראל בעשור הראשון של המאה ה-21, בין השאר דרך המוסד לביטוח לאומי.[3][4] למרות הפופולריות של השיטה, התברר שהיא אינה מועילה,[5][6] ויכולה אף להזיק.[7] סקירה של ספריית קוקרן מצאה שדיבוב פסיכולוגי לא מונע התפתחות של פוסט־טראומה, הפרעות נפשיות, חרדה או דיכאון.[7] אחד המחקרים אף מצא שמי שעבר טיפול כזה היה בסיכון מוגבר של פי 2.5 לפתח פוסט־טראומה לאחר שנה.[7] הטענה היא שאף על פי שמטופלים יכולים לחוש הקלה לאחר תהליך הדיבוב, הוא עלול לפגוע בתהליך ההחלמה הטבעי המתרחש לאחר חשיפה לטראומה. מסיבות אלה, האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה פרסמה מסמך המלצה בו נכתב שדיבוב אינו שיטה טיפולית מועילה, וייתכן שהיא מזיקה.[8]
לאחר פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית, עלתה המודעות לפתח תחליף לדיבוב פסיכולוגי, דבר זה הוביל לגדילה ניכרת בשימוש בתוכניות לעזרה ראשונה פסיכולוגית.[2] התפוצה הנרחבת של התוכניות הייתה קשורה לפשטותם, להתאמתם למצבים שונים, וליכולת ללמד אותם בקלות גם להדיוטות.[2]
תוכניות נוספות עריכה
- Mental Health First Aid – תוכנית שפותחה באוסטרליה בשנת 2001. מטרתה לשפר את האוריינות לבריאות נפשית ולפתח מיומנויות עזרה. השיטה נועדה להגביר את הביטחון בקרב נותני תמיכה למי שמפתחים קשיים נפשיים, והיא מיועדת לכלל הציבור.[9]
- RAPID Psychological First Aid – תוכנית שפותחה בארצות הברית בשנת 2012. מטרתה להגביר את תפיסת המוכנות והחוסן האישי וכך להפחית חרדה ודיכואן שיכולות להתעורר בעקבות טראומה.[9]
- Psychological First Aid by the National Child Traumatic Stress Network – תוכנית שפותחה בארצות הברית בשנת 2012. מטרתה לסייע למטפלים להפחית את המצוקה של מי שחווה טראומה, לסייע בצרכים מידיים ולקדם תפקוד מסתגל. התכנית מיועדת למי שחוו אסונות או אירועי טרור.[9]
- Psychological First Aid: Guide for Field Workers – תוכנית שפותחה בשווייץ בשנת 2001 על-ידי ארגון הבריאות העולמי. מטרתה להעניק תמיכה וסיוע הומאני ומעשי.[9]
- Psychological First Aid for Children – תוכנית שפותחה בשנת 2006 בארצות הברית שמיועדת למורים ולאנשי צוות נוספים בבתי ספר. מטרתה לסייע לילדים החווים טראומה בזמן אמת.[9]
תוכניות ישראליות עריכה
מודל מעש"ה עריכה
.jpg){kind=link}
במשרד הבריאות אימצו את מודל מעש"ה[10][11][12] להגשת עזרה ראשונה נפשית למי שעברו טראומה נפשית:
- מיקוד קשב והבעת מחויבות לנפגעים – יש למקד את הנפגעים כך שלא ירגישו לבד. כדאי לומר אמירה מחייבת כמו "את לא לבד, אני כאן איתך."
- עידוד לפעולות יעילות – במקום לנסות להרגיע את הנפגעים, יש לדרבן אותם לפעול כדי לסייע לעצמם ולאחרים. בדרך זו הם הופכים מקורבנות למסייעים. מומלץ לעודד אותם לבצע פעולות יעילות ופשוטות. אחד ממאפייני הדחק הוא חוסר אונים, כאשר נותנים לאנשים שחוו טראומה לבצע פעולות פשוטות, זה מקטין את חוסר האונים שלהם ובכך מפחית את הדחק. רצוי שהמשימות יצרו חוויית הצלחה.
- שאלה של שאלות פשוטות – יש להימנע משאלות על רגשות, מכיוון שאלה עלולות להגביר את המצוקה הרגשית. אפשר לשאול שאלות פשוטות ורציונליות המחייבות מחשבה על ההתמודדות בהווה: "לאן תרצו להגיע?" "האם תרצו לבצע פעילות כזו או אחרת?"
- הבנייה של רצף האירועים – על מנת להפחית את תחושת הבלבול, מומלץ לתאר בקצרה את רצף האירועים שהתרחש כדי ליצור סדר ולהדגיש שהאירוע המאיים הסתיים.
משרד הבריאות בשיתוף המכללה האקדמית תל־חי המחישו את המודל בסרטון הסבר.[13]
יעילות עריכה
למרות השימוש הנרחב בעזרה ראשונה פסיכולוגית, העדויות ביחס לאפקטיביות שלה אינן רבות. קהילות של עזרה נפשית משתמשים בשיטות הללו מתוך הנחה שהן אפקטיביות, אך להנחה זו אין די ביסוס.[1] בסקירה של 12 מחקרים בנושא שפורסמה ב-2023, הראתה שייתכן שעזרה ראשונה פסיכולוגית משפרת את הבריאות הנפשית והרווחה הנפשית של מי שנחשפו לטראומה, אבל אין מספיק מחקרים איכותיים כדי להצביע על כך.[1]
סקירה נרחבת יותר משנת 2024 הגיעה למסקנה שיש תוצאות מבטיחות לעזרה ראשונה פסיכולוגית. נמצא אפקט להפחתת חרדה, ושיפור איכות החיים. עם זאת, ניסויים עם הקצאה רנדומלית הראו אפקט קטן בלבד על התפתחות של דיכאון או הפרעת דחק פוסט-טראומטית.[2]
טיפול תרופתי עריכה
מרבית ארגוני הבריאות לא ממליצים בהנחיותיהם על מתן תרופות מיד לאחר הטראומה. משרד הבריאות בישראל מנחה במפורש שלא לתת כל טיפול תרופתי ב-24 השעות הראשונות, גם אם האדם לא ישן לילה אחד או שניים.[14]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- תמיכה נפשית – מוקדי סיוע, באתר פיקוד העורף
- מודל מעש"ה | התערבות פסיכולוגית מובנית אחרי טראומה, באתר טיפולנט
- קובץ:סמל וידיאו מחודש 3.svg דקה לנפש, סרטונים לחיזוק כוחות הגוף והנפש, באתר קרן אדמונד דה רוטשילד
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 Sabrina Hermosilla et al, We need to build the evidence: A systematic review of psychological first aid on mental health and well‐being, Journal of Traumatic Stress 36, 2023-02, עמ' 5–16 doi: 10.1002/jts.22888
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Ling Wang et al, The Effectiveness and Implementation of Psychological First Aid as a Therapeutic Intervention After Trauma: An Integrative Review, Trauma, Violence, & Abuse, 2024-01-28 doi: 10.1177/15248380231221492
- ^ 1 2 רחל ארצמן, קבוצות דיבוב לנפגעי טרור
- ^ תמר רותם, חלון ההזדמנויות של נפגעי ההלם, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2002
- ^ Philippe Vignaud, Layla Lavallé, Jérôme Brunelin, Nathalie Prieto, Are psychological debriefing groups after a potential traumatic event suitable to prevent the symptoms of PTSD?, Psychiatry Research 311, 2022-05, עמ' 114503 doi: 10.1016/j.psychres.2022.114503
- ^ Arnold AP van Emmerik, Jan H Kamphuis, Alexander M Hulsbosch, Paul MG Emmelkamp, Single session debriefing after psychological trauma: a meta-analysis, The Lancet 360, 2002-09, עמ' 766–771 doi: 10.1016/S0140-6736(02)09897-5
- ^ 1 2 3 Suzanna C. Rose et al, Psychological debriefing for preventing post traumatic stress disorder (PTSD), Cochrane Library, 22 באפריל 2002
- ^ Psychological Debriefing for Post-Traumatic Stress Disorder | Society of Clinical Psychology, 2014-08-19 (ב־English)
- ^ 1 2 3 4 5 Sabrina Hermosilla et al, We need to build the evidence: A systematic review of psychological first aid on mental health and well‐being: Supplementary Table S1, Journal of Traumatic Stress 36, 2023-02, עמ' 5–16 doi: 10.1002/jts.22888
- ^ עזרה ראשונה נפשית בשעת חירום – מעש"ה, באתר משרד הבריאות, 8 באוקטובר 2023
- ^ משרד הבריאות אימץ את מודל מעש"ה, באתר המכללה האקדמית תל־חי
- ^ מודל מעש"ה, באתר ICFR – המרכז הבינלאומי לחוסן תפקודי
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ משרד הבריאות, המועצה הלאומית לפוסט טראומה, [https://www.natal.org.il/wp-content/uploads/2024/11/%D7%A9%D7%91%D7%A2%D7%94-%D7%A2%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%91%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%AA-%D7%93%D7%97%D7%A7-%D7%91%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C%D7%90%D7%97%D7%A8-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2-%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%90%D7%99%D7%9D-516496823.pdf שבעה עקרונות לטיפול ראשוני בתגובת דחק בימים הראשונים שלאחר אירוע קשה מדריך המועצה הלאומית לפוסט טראומה לקלינאים], באתר נט"ל