Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

יחסי בוליביה–ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרסה מ־09:34, 13 באפריל 2026 מאת imported>חזרתי
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
יחסי בוליביהישראל
בוליביהבוליביה ישראלישראל

לחצו כדי להקטין חזרה

שגיאה: התמונה שגויה או שאינה קיימת.

בוליביה ישראל
שטחקילומטר רבוע)
1,098,581 22,072
אוכלוסייה
12,709,854 10,207,425
תמ"ג (במיליוני דולרים)
49,668 540,380
תמ"ג לנפש (בדולרים)
3,908 52,940
משטר
רפובליקה דמוקרטיה פרלמנטרית

יחסי בוליביה–ישראל הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין מדינת ישראל לבין המדינה הרב-לאומית של בוליביה. נכון לשנת 2026, מתקיימים בין המדינות יחסים דיפלומטיים מלאים.

בעבר ידעו היחסים תהפוכות רבות לאורך השנים, המושפעות במידה רבה מהתמורות הפוליטיות בבוליביה. הקשרים כוננו לראשונה בשנת 1950, אך נותקו וחודשו מאז מספר פעמים עקב התנגדותה של בוליביה למבצעיה הצבאיים של ישראל ברצועת עזה כנגד ארגוני הטרור. בוליביה ניתקה את קשריה עם ישראל בפעם הראשונה בשנת 2009 עקב מבצע עופרת יצוקה ובפעם השנייה ב-31 באוקטובר 2023, על רקע מלחמת חרבות ברזל, וזאת לאחר שאלו חודשו לפרק זמן קצר בשנת 2019.

בדצמבר 2025 הודיעו המדינות על חידוש היחסים הדיפלומטיים המלאים. המהלך עוגן בטקס חתימה שנערך בוושינגטון בהובלת שר החוץ הישראלי, גדעון סער, ושר החוץ הבוליביאני, פרננדו ארמאיו. במסגרת ההסכם לחידוש היחסים, סיכמו הצדדים על מינוי שגרירים בהקדם ועל העמקת שיתופי הפעולה הבילטרליים, ובכלל זה הקלות בתחום האזרחי וביטול חובת הוויזה לתיירים ישראלים.

היסטוריה עריכה

ממשלת בוליביה הכירה רשמית במדינת ישראל בפברואר 1949[1] והיחסים בין שתי המדינות נכונו רשמית ב-1950. הביקור הרשמי הראשון מטעם אחת משתי המדינות היה של שר הכספים הבוליביאני קואדרו סאנצ'ו, שהגיע לישראל יחד עם נגיד הבנק המרכזי של בוליביה פאז אנטזאנה מאיסטנבול, בהזמנת ממשלת ישראל.[2]

ב-1957 החליטה בוליביה להאמין את וולטר גוואיה-ארסה, שגרירה בפריז לציר בישראל. ב-29 בנובמבר באותה השנה הגיש גוואיה-ארסה את כתב האמנתו לנשיא מדינת ישראל יצחק בן-צבי, ובכך ישראל ובוליביה מיסדו את היחסים הדיפלומטיים ביניהן.[3]

בתקופת המהפכות הצבאיות שהתרחשו בבוליביה בין השנים 1964–1982, התקיימו קשרים הדוקים בין בוליביה לישראל. ישראל מכרה לבוליביה רובי עוזי, תחמושת ומטוסים, ובתמורה תמכה בוליביה בישראל בזירה הבין-לאומית.[4][5]

באוגוסט 1964 ביקר בישראל מפקד הכוחות המזוינים של בוליביה, גנרל דון אלפרדו אזבגדו-קנדיד יחד עם מספר אנשי צבא בוליביאנים אחרים.[6]

קובץ:Odivip Suarez Morales presenting his credentials to Zalman Shazar. D751-076.jpg
ד"ר אודיפ סוארס מוראלס מציג את כתב האמנתו בפני נשיא מדינת ישראל זלמן שזר כשגריר הבוליביאני החדש במשכן הנשיא, 29 ביוני 1967

בשנת 1972 נחתם הסכם בין שתי המדינות שהותיר לישראלים להיכנס לבוליביה ללא אשרת שהייה.[7]

בעקבות מבצע עופרת יצוקה (2008–2009) עריכה

בעקבות מבצע עופרת יצוקה בשנים 2008–2009, החליטה בוליביה לנתק את יחסיה עם ישראל וגירשה את שגריר ישראל שלמה כהן וכן שבעה מחברי הנציגות הדיפלומטית, לאחר החלטת הנשיא אבו מוראלס ממפלגת השמאל התנועה לסוציאליזם שעלה לשלטון בשנת 2006. בעקבות ההחלטה הצהיר מנהיג הקהילה היהודית במדינה, אברהם לוי, כי ממשלת בוליביה "תפסה עמדה של קבוצת טרור, תומכת בחמאס ואינה מקבלת טיעונים ממשלת ישראל".[8] מוראלס נחשב כבן ברית של נשיא ונצואלה לשעבר, הוגו צ'אווס שגם כן החליט לנתק את יחסיה הדיפלומטים עם ישראל בעקבות המבצע.[9]

בשנת 2010 עמד היצוא הישראלי לבוליביה על כ-6 מיליון דולר, והיבוא מבוליביה לישראל כ-3 מיליון דולר.[10]

בעקבות מבצע צוק איתן (2014) עריכה

ביולי 2014 הכריז מוראלס על ישראל כ"מדינת טרור" בעקבות פעילות צה"ל במבצע צוק איתן באותה שנה. עקב ההחלטה בוטל הפטור מוויזה שהיה נהוג בין המדינות, מאז ההסכם שנחתם ביניהן בשנת 1972 בנושא.[11] מוראלס הבטיח בנוסף כי יאסור על ישראלים לבקר בבוליביה.[12] להחלטה זו הייתה השפעה שלילית ניכרת על זרימת התיירים הישראלים לבוליביה. ירקו נונז, ראש עיריית רורנבאקה לשעבר, אמר כי מספר התיירים מישראל עמד בעבר על 20,000 איש, ולאחר כניסת הויזות ירד לפחות מ-3,000 תיירים.[13]

ב-28 בנובמבר 2019 הודיעה שרת החוץ של בוליביה קארן לונגאריק, על כוונת המדינה לחדש את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל.[14] משרד החוץ הישראלי בירך על ההחלטה.[15] צעד זה הגיע לאחר התפטרותו של מוראלס מתפקיד הנשיאות, שהפגין עמדות פרו-איראניות ואנטי-אמריקאיות ובכלל זה התנכרות מהעולם המערבי מאז כניסתו לתפקיד, לאחר שקיבל מקלט מדיני במקסיקו בעקבות הפגנות נרחבות נגד ממשלתו, פריצה לביתו והעמדת פרס כספי על הריגתו.[16] כמו כן הוחלט על חידוש הפטור מויזה לישראלים המטיילים בבוליביה.[17]

ב-4 בפברואר 2020 לראשונה זה עשור, נפגשה משלחת מטעם משרד החוץ עם נשיאת בוליביה ז'אנין אנייס, שרת החוץ קארן לונגאריק, חברי ממשלה וחברי האספה המחוקקת בבירה לה פאס.[18]

בעקבות מבצע שומר החומות בוטל הפטור מוויזה לישראלים.[דרוש מקור]

בעקבות מלחמת חרבות ברזל (2023) עריכה

ב-31 באוקטובר 2023 הודיעה ממשלת בוליביה על ניתוק קשריה הדיפלומטיים עם ישראל עקב מלחמת חרבות ברזל.[19][20]

ב-20 באוקטובר 2025, אחרי 20 שנה שמפלגת MAS שלטה בבוליביה, התחולל מהפך פוליטי ונבחר נשיא חדש. שר החוץ הישראלי גדעון סער, שוחח עם הנשיא הנבחר והציע לחדש את היחסים הדיפלומטיים באופן מלא. הנשיא הנבחר רודריגו פאס פריירה מסר כי בכוונתו לחדש את היחסים עם ישראל.[21]

בהמשך לכוונות אלו, בדצמבר 2025 חתמו שר החוץ הישראלי גדעון סער ושר החוץ הבוליביאני פרננדו ארמאיו בוושינגטון על הסכם רשמי לחידוש היחסים הדיפלומטיים המלאים. ההסכם כלל סיכום על מינוי שגרירים הדדי והעמקת הקשרים הבילטרליים, כולל ביטול חובת הוויזה לתיירים ישראלים.

במרץ 2026, משרד החוץ של בוליביה הודיע כי המדינה תפרוש מקבוצת האג (אנ'), ארגון בין-לאומי שפועל לכפות את מימוש צווי המעצר של בית הדין הפלילי הבין-לאומי נגד בכירים ישראלים ואת החלטות בית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ) נגד ישראל.[22]

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|יחסי בוליביה–ישראל]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ בוליביה הכירה, דבר, 24 בפברואר 1949
  2. ^ הגיע שר הכספים של בוליביה, חרות, 21 בספטמבר 1955
  3. ^ צירה של בוליביה הגיש כתב האמנתו לנשיא המדינה, דבר, 29 בנובמבר 1957
  4. ^ העצרת גינתה מדיניות ישראל בשטחים, דבר, 14 בדצמבר 1969
  5. ^ ב-104 קולות נגד 4 החליטה העצרת להזמין נציג אש"ף, דבר, 15 באוקטובר 1974
  6. ^ הגיע רמטכ"ל בוליביה, דבר, 17 באוגוסט 1964
  7. ^ בוליביה הכריזה על ישראל כמדינת טרור (באנגלית)
  8. ^ אתר למנויים בלבד Venezuela and Bolivia break diplomatic relations with Israel, The Telegraph, 15 January 2009
  9. ^ גם בוליביה מנתקת את היחסים עם ישראל, באתר nrg‏, 14 בינואר 2009
  10. ^ סקירה כלכלית ישראל – בוליביה, לשכת המסחר תל אביב והמרכז (ארכיון)
  11. ^ נשיא בוליביה: ישראל היא מדינת טרור, באתר ynet, 30 ביולי 2014
  12. ^ Brianna Lee, Israel Is A ‘Terrorist State’: Bolivian President, International Business Times, ‏30 ביולי 2014
  13. ^ Israeli: Film about Bolivian jungle ordeal will create tourism "tsunami", www.efe.com
  14. ^ טל שלו‏, לאחר יותר מעשור: בוליביה הודיעה על חידוש היחסים עם ישראל, באתר וואלה, 28 בנובמבר 2019
  15. ^ МИД Боливии сообщил о намерении восстановить дипломатические отношения с Израилем, NEWSru.co.il
  16. ^ Helen Regan, Kay Guerrero and Dakin Andone CNN, Bolivia's Evo Morales on plane to Mexico amid political crisis, CNN
  17. ^ Bolivia elimina visado para ciudadanos de Estados Unidos e Israel para promover el turismo – La Razón, www.la-razon.com (ארכיון)
  18. ^ משלחת מטעם משרד החוץ נפגשה עם בכירי הממשל, לראשונה מאז חידוש היחסים עם המדינה הדרום אמריקנית, באתר ערוץ 7, 5104 בפברואר 2020
  19. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  20. ^ בגלל המלחמה? בוליביה הודיעה כי תנתק את קשריה הדיפלומטיים עם ישראל, באתר מעריב אונליין, 31 באוקטובר 2023
  21. ^ בוליביה: מהפך לאחר 20 שנה, מפלגת השמאל הקיצוני בחוץ ונשיא חדש נבחר, באתר וואלה, 20 באוקטובר 2025
  22. ^ אוריאל פיליפ, בוליביה מצטרפת למהלך: גם היא פורשת מקבוצת האג בדומה להונדורס, באתר בחדרי חרדים, 4 במרץ 2026