נובי גוד
פעולות נוספות
| עץ השנה החדשה (יולקה) | |
| עץ השנה החדשה (יולקה) | |
| שמות נוספים | "Новый год в России" - תרגום מילולי: השנה החדשה ברוסיה רוסיה |
|---|---|
| מדינה | ברית המועצות, חבר העמים, ישראל |
| סוג | חג אזרחי |
| סיבה | תחילתה של השנה האזרחית |
| סמלים | יולקה, דד מורוז (סבא כפור), סנגורוצ'קה (נערת השלג) |
| מועד | |
| תאריך | 31 בדצמבר 2026 |
נוֹבִי גוֹד (ברוסית: Новый Год, "השנה החדשה") הוא חג המציין את תחילת השנה האזרחית על פי הלוח הגרגוריאני, בלילה שבין 31 בדצמבר ל-1 בינואר. החג נחוג מדי שנה במדינות ברית המועצות לשעבר, וכן בקרב מהגרים ממדינות אלה ברחבי העולם. בישראל, החג נחוג על ידי רבות מהמשפחות שעלו מברית המועצות בשנות ה-90. מחקרים סוציולוגיים מצביעים על כך שבישראל משמש החג עוגן זהותי ותרבותי, המאפשר לעולים לשמר את ייחודם התרבותי במסגרת חילונית ומשפחתית.[1]
נובי גוד הוא גם החג הפותח את עונת חגי החורף באזורים אלו. בשל הפער בן 13 ימים בין הלוח הגרגוריאני לבין הלוח היוליאני שמשמש את הכנסייה הפרבוסלאבית, החגים הדתיים נחוגים במועד מאוחר יותר (חג המולד ב-7 בינואר), ולכן נובי גוד משמש כחג המרכזי והראשון ברצף החגים.
צביונו של נובי גוד כחג אזרחי החל להתגבש בתקופה הסובייטית. לאחר מהפכת אוקטובר, ברית המועצות ניהלה מאבק נגד סממנים דתיים וביטלה את חגיגות חג המולד. המפנה חל ב-1935, בעקבות מכתב שפרסם הבכיר המפלגתי פאבל פוסטישב בעיתון "פראבדה", בו קרא להשיב את עץ האשוח לילדי ברית המועצות, אך הפעם כסמל סובייטי חילוני לשמחה ולא כסמל דתי-בורגני.[2]
כדי לשמר את אווירת החג ללא ההקשר הדתי, נובי גוד אימץ סממנים המזוהים במערב עם חג המולד, כגון קישוט עץ ה"יולקה" והנחת מתנות למרגלותיו. החג שאב גם סממנים פולקלוריסטיים מן המיתולוגיה הסלאבית, כאשר הדמויות דד מורוז ("סבא כפור") וסנגורוצ'קה ("נערת השלג") עברו אדפטציה סובייטית והפכו לדמויות המרכזיות בחגיגות הציבוריות בגני הילדים ובבתי הספר.[3]
היסטוריה עריכה
_No.1736_20_december_1699.jpg){kind=link}
תחילת השנה באימפריה הרוסית עריכה
מראשיתו של הלוח היוליאני בשנת 45 לפנה"ס, קבעה האימפריה הרומית כי היום הראשון בשנה הוא 1 בינואר. באותה עת הנצרות טרם נוסדה, ולחגיגות השנה החדשה בתאריך זה היה אופי פגני. לכשנוסדה הנצרות הקתולית (בטרם התפלגותה), אימצה הנצרות את הלוח היוליאני, אך ניסתה לבטל את החגיגות הפגניות המסורתיות באמצעות קביעת ראש השנה הנוצרי בספטמבר. מאחר שהנוהג העממי היה כה מושרש, המאמץ נכשל והכנסייה הקתולית ויתרה בסופו של דבר. בהמשך היו תקופות שבהן דווקא 1 במרץ נחשב ליום הראשון בלוח.
כאשר רוס של קייב אימצה את הנצרות לפני כאלף שנה, בחרה הכנסייה הפראבוסלאבית להשתמש בלוח השנה הביזנטי, הזהה ללוח היוליאני-רומי. החגים הדתיים ברוסיה מתקיימים על פי לוח השנה הביזנטי מאז ועד היום. בשל מאמצי הכנסייה לעקר את החגיגות הפגאניות שהתקיימו בינואר, יום תחילת השנה ברוסיה צוין עד שלהי המאה ה-15 בתאריך 1 במרץ.
בשנת 1492 החלו לציין ברוסיה את יום תחילת השנה ב-1 בספטמבר. באותו יום נערכו טקסים נוצריים בהשתתפות הצאר הראשי, הכנסייה, הכמרים והאצולה. האירוע המרכזי התקיים בבירה מוסקבה מול קתדרלת המלאך מיכאל. הטקס נפתח בבוקר כאשר לקול צלצול מגדל הפעמונים של איוואן הגדול יצאה מקתדרלת העלייה לשמים תהלוכה של הפטריארך מלווה באנשי דת נושאי סמלים. במקביל יצאה תהלוכה של הצאר ופמיילתו. לכשהגיעו הצאר והפטריארך לשבת בבימה, הפסיקו הפעמונים ובמקביל תפסו את מקומם אנשי הכמורה והאצולה לפי דרגתם. במהלך הטקס הנוצרי, הצאר הפנה פניו אל סמלי הדת וקיבל ברכה מהפטריארך. בהמשך ניגשו המכובדים בצמדים לקוד בפני הצאר והפטריארך. לאחר מכן נשא הפטריארך נאום, אחריו נשא הצאר נאום, ואחריהם נשא נאום אחד הזקנים מהמכובדים. בנוסף נישאו ברכות קצרות בקול לכבוד הצאר, אשר הסתיימו בתרועת כל הקהל והצבא ובקידה של הצאר בחזרה. בסיום הטקס הלך הצאר למיסה בכנסיית הבשורה בקרמלין.
המעבר ללוח הגרגוריאני עריכה
כשקבעה הכנסייה הקתולית את הלוח הגרגוריאני ב-1622, נקבע 1 בינואר באופן רשמי כיום הראשון בלוח השנה. למעשה כבר במהלך המאה ה-16 הוכרז 1 בינואר ברוב מדינות אירופה המערבית כתחילתה הרשמית של השנה החדשה, וזאת עוד לפני המעבר ללוח השנה הגרגוריאני. כשמדינות נוצריות נוספות אימצו את הלוח הגרגוריאני, גם הן קבעו כך באופן רשמי.
את ציון חגיגות השנה החדשה ב-1 בינואר על פי הלוח הגרגוריאני הביא לאימפריה הרוסית הצאר פיוטר הראשון בשנת 1699, כאשר ניסה לקרב את הקיסרות הרוסית לעולם המערבי שבו שהה תקופה ארוכה מחייו. פיוטר הראשון הוציא צו שעל פיו האימפריה תאמץ את ספירת הנוצרים בכל הנוגע לתאריך תחילת השנה, שיהא מעתה ב-1 בינואר (לפי הלוח היוליאני), על פי זמן הולדתו ומילתו של ישו, ולא ב-1 בספטמבר.[א] עם זאת האימפריה הרוסית עדיין לא אימצה את הלוח הגרגוריאני, ובלוח השנה הליטורגי של הכנסייה הפרוסלבית, ראש השנה הכנסייתי עדיין חל ב-1 בספטמבר ומתייחס למניין השנים לבריאת העולם. מנהגים וטקסים שאפיינו את ציון תחילת השנה ב-1 בספטמבר עברו בחלקם למועד החדש[4]. במסגרת הצו של פיוטר הראשון נמסרו הוראות כיצד לציין את החג בפרהסיה ולהטמיע סממני חג חדשים, בהם גם סממנים הדומים לסממני חג המולד באירופה המערבית, וניתנה חופשה של שבוע ימים לכבוד החג. בין ההוראות היה להציב בכניסה לבתים והחצרות עצים מחטניים או ענפים לקישוט ולהדליק מדורות. מהקרמלין נורו בכל ערב מטחי תותחים וזיקוקים. לאחר מותו של הצאר פיוטר הראשון הפסיקו חלק מהמנהגים שיזם, ואף התעוררה התנגדות מקרב הכנסייה הפרוסלבית וגורמים שמרניים נוספים לשימוש בעץ האשוח, בטענה שהוא מנהג זר, פגאני ומזיק לטבע.
למרות ההתנגדויות השונות, במאה ה-19 התפשטו מנהגי החג עוד יותר. תחילה היה נהוג להציב את העץ במשך יום אחד בלבד, ולאחר מכן לאורך כל ימי החג. בתקופתה של יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה, מסורת השנה החדשה כללה החלפת מתנות ושולחן חגיגי מיוחד, קישוטי חג המולד, וברכות בגלויות מיוחדות. בשנת 1852 הותקן עץ חג המולד הציבורי הראשון בבניין תחנת הרכבת בסנט פטרבורג.
לאחר המהפכה הקומוניסטית עריכה
.jpg){kind=link}
בשנת 1916 נאסר השימוש בעצי חג מולד[5] בעקבות מלחמת העולם הראשונה[דרושה הבהרה]. בשנת 1917, לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון במהפכת אוקטובר, אסרה המפלגה הבולשביקית את כל החגיגות והמועדים הרשמיים שיסודם בדת, כחלק ממלחמתה הכוללת בדתות ובמנהגים דתיים שנפוצו בקרב העמים הסובייטים. במקביל, בוטל השימוש הרשמי של המדינה בלוח השנה הליטורגי הכנסייתי, ובכלל זה הצמדת מועדים חגיגיים ללוח היוליאני, ועברו לשימוש רשמי בלוח הגרגוריאני.
מסורת החג הוחזרה לברית המועצות בשנות השלושים המאוחרות, כפשרה בין המשטר הקומוניסטי שביקש לטשטש סממנים של דתות במדינה מחד, לבין העם שהיה מורגל בחגים הנוצרים והפולקלור בעל ההשפעות פגאניות-סלאביות מאידך[6]. בשנת 1936[5][7] שלח אחד מראשי המפלגה הקומוניסטית של אוקראינה, פבל פוסטישב, מכתב לעיתון המפלגה פראבדה, שבו הציע להציב עצי יולקה (אורן, אשוח או אשוחית) במוסדות חינוך, בבתי-קולנוע ובאולמות תיאטרון, על מנת לאפשר לבני מעמד הפועלים לחגוג. עד אז לא היה כל יום חופש רשמי, פרט לשבעה בנובמבר, יום המהפכה הבולשביקית ואחד במאי, שגם הם צוינו באורח ממלכתי אך לא ממש כחג משפחתי. בשל יום החופש יכלו משפחות להתכנס יחדיו ולהעניק מתנות זה לזה. פוסטישב (שהיה למעשה שופר של המפלגה) נימק את הצעתו בכך שמקורותיו של חג תחילת השנה חשובים פחות מתרומתו לילדי ברית המועצות[5]. מהלך זה הביא בסופו של דבר להחזרת חגיגות הנובי גוד ב-1937.
במקביל המשיכה הכנסייה האורתודוקסית הרוסית לציין את חג המולד וחג מילת ישו 13 יום מאוחר יותר. כך נוצרה הפרדה בין החגיגות האזרחיות של השנה החדשה, שחלו ב-1 בינואר לפי הלוח הגרגוריאני, לבין החג הנוצרי, שחל ב-1 בינואר לפי הלוח היוליאני (ומקביל ל-14 בינואר בלוח הגרגוריאני). החג הנוצרי המסורתי קיבל בהתאם את השם "שנה חדשה ישנה" (ברוסית: Старый Новый год).
בשנת 1947 הפך נובי גוד ליום חופש רשמי. בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, התפשט האיסור על חגיגות חג המולד לשאר מדינות הגוש המזרחי, ובשנת 1960 השלטון רענן את ההגבלות על חג המולד גם ברומניה, בולגריה, ואלבניה[8]. אירוע פוליטי תקדימי התרחש בשידורי הטלוויזיה לרגל הנובי גוד ב-1986, כאשר הנשיא מיכאיל גורבצ'וב איחל שנה טובה לאזרחי ארצות הברית, והנשיא האמריקני רונלד רייגן איחל שנה טובה לאזרחי ברית המועצות[9].
גם לאחר התפרקות ברית המועצות, המשיך החג להיות פופולרי בקרב מדינות חבר העמים, כולל מדינות בעלות רוב מוסלמי, אם כי ישנה התנגדות לחג מצד מוסלמים במדינות מרכז אסיה שהיו חלק של ברית המועצות[10]. בשנת 1992 הפך גם 2 בינואר ליום חופש בפדרציה הרוסית, וב-2005 הוארכה החופשה עד ל-9 בינואר (היא כוללת גם את חופשת חג המולד הפראבוסלאבי). רוסים רבים לוקחים חופש של שבוע ימים לכבוד החג, בין חג המולד והנובי גוד. באוקראינה חגיגת הנובי גוד מהווה חג ממלכתי ו-1 בינואר הוא יום חופש. עם זאת, במערב המדינה נותנים עדיפות לחג מולד.
מאפייני החג עריכה
מנהגים מסורתיים עריכה
לקראת החג ועד סופו נהוג להציב עצי יולקה (אדרה, אשוחית או דומה) מקושטים בבתים ובמרחב הציבורי. הקישוטים כוללים לרוב אורות וסרטים צבעוניים. מתחת לעץ מניחים מתנות עטופות לכל בני המשפחה, ופותחים אותן בחג עצמו. בדומה למסורת חג המולד המערבית, האגדה היא שאיש זקן וחביב מגיע בליל החג כדי לחלק את המתנות ולהניח אותן מתחת לעץ.
עד להגעת הנצרות לאזור רוסיה במאה התשיעית והעשירית, התקיימו באזור מספר אמונות סלאביות. אחד השדים במיתולוגיה היה מורוזקו[11]. מורוזקו היה עוזר לילדים טובים ואנשים עובדי כפיים ולפעמים אף חילק מתנות, ולעומת זאת העניש ילדים חצופים. למשל, באגדת "ילדת השלג" הוא הקפיא למוות ילדה חצופה ונתן מתנות יקרות ערך לילדה טובת הלב. במהלך המאה ה-19, לאחר מספר מחזות שפורסמו ברבים[12], התעצבה דמותו של דד מורוז המוכרת היום. בליל השנה החדשה מחלק דד מורוז מתנות בחשאי ומניחן למרגלות עץ היולקה בעזרת נכדתו, סנגורוצ'קה (נערת השלג). על פי האגדה, הם רוכבים יחדיו על סוס או על טרוייקה (כרכרה הרתומה לשלושה סוסים)[13].
על פי המסורת, בכוחן של פעולות הנעשות בתחילת השנה לגזור את אופייה של השנה כולה. לפיכך נוהגים לשלם חובות לפני החג ולמחול לאהובים על מחלוקות או עוולות, בכדי למנוע שנה של ריב ומדון. לקראת החג נפטרים מכל החפצים השבורים והמיותרים, רוכשים מוצרים חדשים ולובשים בגדים חדשים, מתוך אמונה שהחפצים החדשים והמתוקנים יימשכו שפע חומרי במהלך השנה. בליל החג נמנעים משינה ככל האפשר כדי למנוע בשנה החדשה החמצות ובזבוז זמן.
ארוחת החג מתוכננת להימשך מספר שעות, ובנויה בהתאם עם כמויות גדולות של מזון ושתייה חריפה. נהוג להכניס אורחים ולמלא את שולחן החג באוכל כדי לסמל רווח והצלחה בשנה החדשה. המאכלים מתאימים לעונה במדינת המוצא. בין היתר, אפשר למצוא את המנות הבאות: סיליודקה פוד שובוי ("דג מלוח במעיל פרווה"); חולודייץ (רגל קרושה); נקניק; לשון בקר; גבינות; עוף צלוי; בליני; שמפניה ווודקה; ביצים ממולאות בכבד; כריכי קוויאר; סלט אוליביה.
מנהגים מודרניים עריכה
עם חידוש חגיגות הנובי גוד בשנות השלושים, שינו הרשויות בברית המועצות את סממני החג. הרחובות קושטו על ידי השלטונות ונוצרה אווירה חגיגית, שונה מאוד משאר הימים בברית המועצות. כוכב בית לחם הוחלף בכוכב אדום מחומש, ונרות השעווה הוחלפו בזרים חשמליים. במקום אגוזים מוזהבים, פירות ודמויות חג המולד, היו על עץ חג המולד מגדלי קרמלין, ספינות אוויר, דמויות של קוסמונאוטים, לוויינים, אלומות חיטה, קלחי תירס וכו'.
בשנות ה-60 של המאה ה-20 החלה להתגבש מסורת לציין את הגעת השנה החדשה בהרמת כוסית שמפניה בחצות ובצפייה בנאום המנהיג לאומה, המשודר בכל הערוצים רגע לפני כניסת השנה. גם בשלהי העשור השני של המאה ה-21, כל ערוצי הטלוויזיה משדרים בליל זה תוכניות מיוחדות, המשלבות הופעות של זמרים ושל קומיקאים פופולריים.
מנהגים נוספים שהתחדשו בתקופה הקומוניסטית ואחריה כוללים צפייה בזיקוקין די-נור (במדינות בהן נחוג החג באופן רשמי) ומסיבות תחפושות לילדים.
נובי גוד בישראל עריכה
חלק מהעולים ממדינות ברית המועצות וילדיהם שנולדו בישראל נוהגים לחגוג את הנובי גוד בקרב משפחה וחברים. בניגוד לדעה שהעולים מחבר העמים המציבים אשוח בנובי גוד אינם יהודים, הרי שחלק מהעולים היהודים נוהגים כך בישראל[14]. החג מצוין גם בתנועה הרפורמית עבור קהילות דוברי רוסית בישראל[15].
בשלהי שנות ה-90 של המאה ה-20, אפשר צה"ל לראשונה לחיילים יוצאי ברית המועצות לשעבר לקבל יום חופשה כדי לחגוג את נובי גוד עם משפחותיהם בביתם[16]. כיום אף מקיימים בבסיסי צה"ל הרמת כוסית לכבוד החג בנוכחות חיילים המציינים את החג ומפקדיהם[17]. ב-2011 אישרה הכנסת את הוספת 1 בינואר כיום בחירה, במסגרת תיקון חוק חופשה שנתית בתאריכים ייחודיים[18].
מדי שנה במשך שנים רבות ראש ממשלת רוסיה או נשיא רוסיה – לרוב ולדימיר פוטין מאז היבחרו בשנת 1999 – נושא נאום חגיגי לרגל הנובי גוד שמשודר בטלוויזיה הממלכתית מספר דקות לפני חצות. בישראל נוהג זה אומץ בידי ערוץ 9, המשדר בדרך כלל לצד נאומו ברוסית של פוטין גם נאום ברכה מפי נשיא המדינה או שר בכיר אחר בממשלת ישראל. כך למשל בדצמבר 2013 שודרה ברכה מפי שר הכלכלה (וראש הממשלה לעתיד) נפתלי בנט[19].
במספר ערים בישראל הועלו הצעות שונות לייסד חגיגות נובי גוד בצורה רשמית בכל שנה, ולהכיר בחג כנכס תרבותי של יוצאי ברית המועצות, אך ההצעות לא התקבלו[20][21][22][23]. עם זאת בחלק מהעיריות בישראל, כגון בחיפה, ראשון לציון, בת ים ועוד, מציינים את תחילת השנה האזרחית לצד ציון החג בקישוטים שונים ובקיום מסיבות במסגרת אירועים מטעם העירייה או בברכתה או במרחב הציבורי במסגרת המגזר העסקי[24][25][26][27]
חוגים חרדיים ודתיים בישראל יוצאים נגד מכירת היולקה ושאר סממני החג בפרהסיה, בטענה כי מדובר במנהגי גויים ובהתבוללות גרידא[23]. חסידות חב"ד, הידועה בפועלה למען יהדות רוסיה לפני נפילת מסך הברזל ולאחריו, מבקרת גם היא את התופעה. הרב מנחם ברוד, דובר חב"ד בישראל, אמר עליה:[28]
ה'נובי גוד' הוא חג של לא-יהודים בברית-המועצות, ואין לו שום קשר ליהדות ולעם היהודי. אם יש קשר – הוא בכיוון ההפוך דווקא... התופעה הזאת היא סימפטום של הכישלון שלנו בקליטת העלייה מחבר המדינות... אותם עולים שלא התחברו ליהדותם עדיין מרגישים קשורים לתרבות הזרה, שגזלה מהם את זהותם. וצריך לזכור שיש בקרבם גם שיעור ניכר של לא-יהודים, ואך טבעי שהם מוסיפים לחגוג את החגים שלהם.
אמנם, לדעת הרב אליעזר מלמד יוצאי ברית המועצות רשאים לחגוג נובי גוד, ובלבד שלא ישתמשו בסממני החג המובהקים כמו עץ האשוח, וכן עודד יציקת משמעות ערכית-יהודית לחג:[29]
"חגים אזרחיים שבתחילתם היו חגים דתיים, כדוגמת ה-1 בינואר כציון השנה הלועזית החדשה – כל זמן שהם נחגגים בלי אזכור דתי, אין בהם איסור, אבל אין ראוי ליהודים לחגוג חגים נוכריים... חגים אזרחיים מובהקים מותר לחגוג, כגון ‘חג ההודיה’ בצפון אמריקה ו’נובי גוד’ ליוצאי ברית המועצות. אמנם אסור לקיים בהם סממנים שמזכירים את חוקות הגויים, כגון העמדת עץ אשוח ב’נובי גוד’... ראוי לעולים מברית המועצות שחוגגים את ה’נובי גוד’, לתת לו משמעות ערכית ולציינו כיום הודאה על שזכו לעלות לארץ ולהוסיף את תרומתם החשובה לבניין העם..."
— פניני הלכה פרק יד' הלכה ז'
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- דף הבית של פרויקט "נובי גוד ישראלי", דצמבר 2015
- אתר למנויים בלבד דפנה ארד, אל תקראו לזה סילסבטר: הישראלים שרוצים שתחגגו את נובי גוד, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2015
- לין לוי, מה זה "נובי גוד" ואיפה חוגגים אותו?, באתר ynet, 25 בדצמבר 2018
- אריה אולמן, כפליים, ארץ אחרת, 1 בדצמבר 2005
- מידע על נובי גוד בקטלוג הספרייה הלאומית
- אנדרו פדורוב ב The Atlanticב-31 בדצמבר 2025 /685439/ The HolidayTraditions of A Nation Long Dead
ביאורים עריכה
- ^ הנוצרים מציינים את התאריך לתחילת השנה לפי יום מילתו של ישו וכך הסביר במפורש פיוטר עצמו בצו המלכותי שנתן.
הערות שוליים עריכה
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Slavic New Year is celebrated today, Russkiy Mir 14 בספטמבר 2017
- ^ 1 2 3 איגור יבדוסין, עוז אלמוג, חגיגות ה"נובי גוד" בקרב עולי חבר המדינות, באתר "אנשים ישראל", 25 ביוני 2008(הקישור אינו פעיל, 21.10.2019)
- ^ אנקדוטה סובייטית, דבר, 16 בינואר 1936
- ^ זכרונות של ניקיטה חרושצ'וב
- ^ העולם על סף 1961, דבר, 30 בדצמבר 1960
- ^ הרוסים שמעו לראשונה את רייגן ללא צנזורה, מעריב, 2 בינואר 1986
- ^ טג'יקיסטן נגד חגיגות השנה החדשה: "מתנות ועצי אשוח אסורים", באתר וואלה, 22 בדצמבר 2015
- ^ Mike Dixon-Kennedy, Encyclopedia of Russian & Slavic Myth and Legend, ABC-CLIO, 1998. (בEnglish)
- ^ Of Russian origin: Ded Moroz, באתר Russia Today (באנגלית)
- ^ Of Russian origin: Troika, באתר Russia Today (באנגלית)
- ^ חב"ד מחליפים את האשוח בחנוכיה, אלי בנדרשטיין, 2009 בעיתון מעריב.
- ^ נובי גוד - זמן יהודי, באתר זמן יהודי, 27 בפברואר 2022
- ^ אתר למנויים בלבד ימימה כהן אהרוני, למה כדאי לחגוג את נובי גוד, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2015
- ^ חנן גרינווד, "אסור שצה"ל ייתן לכך יד": חיילים וקצינים חויבו להגיע לטקס נובי גוד, באתר ישראל היום, 10 בדצמבר 2021
- ^ לילך ויסמן, השתוללתם בסילבסטר? מגיע לכם יום חופש למחרת - כחוק, באתר גלובס, 19 בדצמבר 2011
- ^ ברכת נפתלי בנט לנובי גוד, באתר ערוץ 9, 31 בדצמבר 2013
- ^ ויטלי קטייב, דרישה בנתניה: העירייה צריכה לממן את חגיגות הסילבסטר, באתר nrg, 31 בדצמבר 2010
- ^ פרוטוקול ישיבת מועצת חיפה
- ^ קטע קול'נובי גוד' שמח - ח"כ קסניה סבטלובה: "אריה, איך אתה מדבר כך?!", באתר רדיו ללא הפסקה, 13 בדצמבר 2015
- ^ 1 2 אריק בנדר, אל תקרא לי סילבסטר: יוזמה חדשה להפוך את הנובי גוד לאירוע משותף לכל הישראלים, באתר מעריב אונליין, 14 בדצמבר 2015
- ^ לראשונה בראשון לציון! עיריית ראשון לציון מברכת בשלטי חוצות את דוברי הרוסית בעיר בברכת “נובי גוד“, באתר BE106.NET ראשון לציון
- ^ אירועי נובי גוד נערכו בבת-ים | פורטל רשויות מקומיות | רשויות - הפורטל הישראלי לרשויות המקומיות, באתר rashuiot.co.il, 28/12/2021
- ^ חן קריפיצר, שבוע אחרון של 2022: אשדוד חוגגת חנוכה, נובי גוד וסילבסטר, באתר אשדודי - יש לנו חדשות בשבילך, 2022-12-24
- ^ עיריית חיפה, נובי גוד ישראלי – יומיים של חגיגות - עיריית חיפה: עיריית חיפה, באתר haifa.muni.il, 29/12/2022
- ^ יש לנו החגים שלנו, מנחם ברוד, י' בטבת ה'תשפ"ב (14/12/21). העמדה השבועית באתר חב"ד ישראל.
- ^ הלכה ז - שלושה סוגי חגים נוכריים | פרק יד - סייגים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד, באתר פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד, 14 במרץ 2025
