רופא האליל (חריט דאו)
פעולות נוספות
| נתונים על היצירה | |
|---|---|
| מיקום | {{#property:P276}} |
רופא האליל הוא ציור שמן על לוח מעץ מאת הצייר ההולנדי חריט דאו, משנת 1652. היצירה שמורה כיום במוזיאון בוימאנס ואן ביינינגן שברוטרדם.
תיאור היצירה ופרשנות עריכה
הציור מתאר קהל אנשים המתקבץ סביב רופא שרלטן המציע למכירה את תרופותיו. דאו מציג גם את עצמו בתוך הסצנה כשהוא נשען מחלון ובידו פלטת צבעים. באמצעות שילוב דמותו בקומפוזיציה הוא יוצר הקבלה בין תחבולות הציור לבין ההטעיות הכרוכות ברפואה השרלטנית. עבור דאו הייתה קומפוזיציה זו חריגה יחסית ליצירתו, שכן נודע בעיקר בציורי “נישה” קטנים המתארים חללי פנים הממוסגרים באמצעות חלון. היצירה זכתה לעיסוק מחקרי נרחב ונחשבת לאחת הדוגמאות הידועות ביותר לטיפול בנושא זה.[1]
סצנות של רופאי אליל (בהולנדית: kwakzolvers) שימשו באמנות ההולנדית כסמל לאיוולת והיו נושא נפוץ בציורי הז'אנר. ציירים כגון יאן סטיין, יאן ויקטורס ויאן מינסה מולנאר תיארו לעיתים קרובות דמויות מסוג זה. ביצירות מסוג זה מופיעים השרלטנים כשהם מבצעים לכאורה ניתוחים ברגליים, בכפות הרגליים או בראש, למשל הוצאת “אבן האיוולת”, עוקרים שיניים או מוכרים תרופות פלא.
הסמליות ביצירה מדגישה את חוסר התוחלת של תרופות השרלטן. מרבית הדמויות מוצגות כאנשים נאיביים וקלי אמון, למעט אלה המשקפים את ההונאה עצמה: נער בקצה הימני של הציור מכייס אישה, ונער אחר מפתה ציפור. פרטי הסצנה היו מוכרים לצופים בני התקופה מספרי סמלים ומפתגמים עממיים. אישה המנגבת את ישבנו של ילדה מרמזת לטיב התרופות שמציע השרלטן. אותה אישה היא מוכרת לביבות, שקול הטיגון שלהן מזכיר את פטפוטי המוכרן הנודד. התעודה הגדולה המוצגת בידי השרלטן נתפסת כתעודה מזויפת. האירוע מתרחש ביריד, זמן שבו התרופפו חוקי הגילדות והתקנות העירוניות, וסוחרים מזדמנים יכלו למכור את מרכולתם בחופשיות. קיומו של היריד מצוין בכרזה המופיעה בצד ימין של הציור, ואדם הנושא ארנבת מתה מרמז על הקלה בחוקי הציד.[2]
הציור גדול ממדים ביחס ליצירות אחרות של דאו, דבר העשוי להעיד על חשיבותו בעיני האמן.[3] ניתן לזהות את מקום ההתרחשות לפי שער העיר, טחנת הרוח והגשר הנראים ברקע: מדובר באזור הסטודיו של דאו על תעלת גלכווטר בליידן. הבחירה באתר זה מדגישה את כוונתו של דאו להשוות בין אשליית הציור, המחקה את המציאות, לבין ההטעיה שמפעיל השרלטן. ייתכן שהאמן ביקש להרגיע את קהל הפטרונים המשכיל שלו ולהציע כי הם ניצבים מעל ההמולה המתוארת, אך ייתכן גם שבכך ביטא הסתייגות מסוימת מן היסוד המטעה הטמון במקצוע הציור עצמו. דאו היה צייר מצטיין של אשליית מציאות (טרומפ־ל’איל). בקומפוזיציה נכללים גם עץ חי ועץ מת, מוטיב מוכר של בחירה מוסרית, העשוי לרמוז כי רק השימוש האמנותי באשליה הוא בגדר הטעיה מותרת.[2]
הנושא בציורים מהמאה ה-17 עריכה
-
יאן מיינס מולנר, בערך 1630
-
יאן ויקטורס, שנות ה-1650
-
יאן סטין, שנות ה-1650
הערות שוליים עריכה
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
