ציפה קמפינסקי
פעולות נוספות
| לידה | קבוצת שילר, ישראל ישראל |
|---|---|
| תקופת פעילות | מ-1983 |
| עיסוק | עיתונאית, עורכת, אמנית |
ציפה קמפינסקי (נולדה ב-4 באפריל 1957) היא עיתונאית, עורכת ואמנית ישראלית העוסקת בתיעוד תרבות עירונית.
ביוגרפיה עריכה
קמפינסקי נולדה בשם ציפורה קמפינסקי בקבוצת שילר שליד רחובות.[1] למדה בתיכון רוטברג וכשמיניסטית ערכה את עיתון בית הספר.
את שירותה הצבאי עשתה כמפקדת פלוגה בנח"ל,[2] ולאחר שהשתחררה למדה תקופה קצרה עיצוב תעשייתי, ולאחר מכן פנתה לתחום העיתונות, שם התחילה את דרכה כמרכזנית במערכת "מעריב".[3]
קריירה מקצועית עריכה
עיתונאית עריכה
ב-1984 הצטרפה קמפינסקי לצוות ההקמה של העיתון "חדשות". תחילה כתבה ביקורות תרבות, וב-1985 מונתה לעורכת מוסף סוף השבוע "תוספת שבת". כמו כן כתבה את מדור הרכילות "ציפורה", שהיה הראשון מסוגו בישראל, ונקרא על שמה.[2] ב-1988 עזבה קמפינסקי את "חדשות" והצטרפה למערכת "העיר".[3] בשנת 2013 התראיינה לסדרה "תקוות גדולות" שהפיק דוד דרעי לערוץ 8 על אודות שנותיו הראשונות של העיתון.[4][5]ב-1992 הייתה העורכת הראשונה של מקומון "זמן תל אביב", והייתה שותפה לעיצוב אופיו של המקומון,[דרוש מקור] בטרם הצטרפה ב-1993 למערכת מעריב ומונתה לעורכת המוסף "סופשבוע".[6] באפריל 2002 הדיח אותה העורך הראשי אמנון דנקנר מתפקידה לטובת אוריה שביט.[7]
ב-1996 ערכה ראיון במגזין לתרבות קווירית "תת תרבות" שיזם יאיר קדר.[8] לאחר פרישתה מ"מעריב" הרצתה קמפינסקי בקורסים לתקשורת במסלול האקדמי המכללה למינהל ובמכללת ספיר,[1] הייתה יועצת בעיתון הכלכלי גלובס, וליוותה מקצועית את הקמת מוסף סוף השבוע "G" שערך אמיר זיו.[9] ב-2006 כשזיו התמנה לעורך "סופשבוע", ניאותה קמפינסקי לבקשתו של המו"ל עופר נמרודי לשמש כיועצת בשכר של זיו.[10] כן הייתה עורכת משנה של כתב העת "הד החינוך", ובשנת 2020 הייתה יועצת מקצועית באתר האינטרנט המחודש של העיתון "דבר".[11]
קמפינסקי המשיכה לעסוק בכתיבה ובצילום גם מחוץ למסגרות העיתונות הממוסדת. במשך כמה שנים כתבה בלוג מצולם בשם "סטריט ויו" (Street View) באתר Xnet, בו תיעדה וסיפרה על חיי היום-יום בשכונת פלורנטין.[12] היא אחת הכותבים הקבועים באתר "העין השביעית",[13] ומפרסמת טורים בנושאי עיתונות, שפה תקשורתית ותרבות דיגיטלית. כמו כן ערכה עם טלי תמיר את הספר "דודו גבע - פשר החיים", שהוציא מוזיאון נחום גוטמן לסיכום תערוכה שנאצרה לאחר מותו של גבע, ושילב מיצירותיו ומאמרים מרתקים עליו ועל יצירתו.[14]
עורכת ספרותית עריכה
קמפינסקי ערכה את אנציקלופדיית "מבשלים" של חיים כהן ואלי לנדאו, את האוטוביוגרפיה של אירית שנקר, שותפתו של כהן במסעדות קרן ודיקסי, וכן את "הספר הלבן" של לנדאו, ספר מתכוני החזיר הראשון בישראל שיצא לאור ב-2010.[15]
ב-2024 ערכה עם איציק יושע את ספרה של הצלמת ורדי כהנא "מחזור 2007".[16]
צלמת עריכה
במקביל לקריירה התקשורתית עוסקת קמפינסקי באמנות, בעיקר כצלמת וכאמנית רחוב המשלבת תיעוד אורבני ואנתרופולוגיה חזותית. עבודותיה מתמקדות בסביבה העירונית ובתרבות הרחוב של דרום תל אביב. מיזמי האמנות שלה, כדוגמת תיעוד הגרפיטי בשכונת פלורנטין, העלו למודעות הציבורית את חשיבותה של אמנות הרחוב כמשקפת מציאות פוליטית וחברתית.[1]
בשנת 2010 הציגה בגלריה "חללית" את תערוכת היחיד הראשונה שלה, "הירושימה כמצב קיומי", שעסקה בהשלכות ההיסטוריות והקיומיות של הפצצת הירושימה, ונפתחה ביום השנה ה-65 להטלת הפצצה על העיר.[17]
משנת 2012 בערך החלה קמפינסקי לתעד באמצעות צילום יומיומי את שכונת פלורנטין. צילומיה הוצגו בתערוכה "מתנות מהרחוב" בגלריה "משונע" בתל אביב בשנת 2015,[18] לצד פסלים, ציורים וחפצים שננטשו ברחוב, והקהל הוזמן "לאמץ" את המוצגים ללא תשלום.[19] בשנים 2012–2017 תיעדה קמפינסקי מלחמות גרפיטי פוליטי בין ימין לשמאל בפלורנטין, וצילומיה הוצגו ב-2017 בתערוכה "הבית בוער וסבתא מסתרקת"[1][20] בגלריה "הבית האדום" בשכונת שפירא.
ב-2022 נבחרה לתוכנית הרזידנסי "הדירה" בנושא "שימור היסטורי ונחלת הכלל" בתל אביב של "בית ליבלינג"[21] יחד עם סוזן מריאכר, דניאל צ'צ'יק, עומר קריגר, שיר רז, ואלנה שטלצר, ובתום ארבעה חודשים של מחקר הוצגו ממצאיהם בתערוכה "התנגדויות", שעסקה בהתנגדויות לתוכניות השימור שהוגשו בעקבות ההכרזה על העיר הלבנה בתל אביב כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.[22][23]
מלבד תערוכות יחיד, השתתפה קמפינסקי גם בתערוכות קבוצתיות. בין היתר הציגה מעבודותיה במוזיאון נחום גוטמן ובמוזיאון חיפה לאמנות, בהקשרים של אמנות רחוב ושימור אורבני.
חיים אישיים עריכה
בשנות ה-80 ניהלה קמפינסקי מערכת יחסים עם הזמרת קורין אלאל.[24]
מתגוררת בשכונת פלורנטין בתל אביב.
קישורים חיצוניים עריכה
- קובץ:2021 Facebook icon.svg ציפה קמפינסקי, ברשת החברתית פייסבוק
- ציפה קמפינסקי, אף תחפושת ברחוב לא תסתיר את סיפור הבחירות האלה: גזענות, באתר Xnet, 19 במרץ 2019
- מגמות 2016, למצוא מחדש את ה-DNA, באתר העין השביעית, 10 במרץ 2016
- המחסן של גדעון עפרת – הפטרייה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 אתר למנויים בלבד דליה קרפל, שפת רחוב: ציפה קמפינסקי מתעדת את מלחמות הגרפיטי בין ימין לשמאל בפלורנטין, באתר הארץ, 2 במרץ 2017
- ^ 1 2 לעורכת המוסף קראו ציפורה קמפינסקי וכך המדור נקרא "ציפורה", בעמוד הפייסבוק של בוקי נאה, 29 במרץ 2024
- ^ 1 2 לציפה קמפינסקי יש היום יום הולדת, בעמוד הפייסבוק של אמנון רבי, 4 באפריל 2024
- ^ ענת באלינט, "חדשות", סיפור הצלחה, באתר העין השביעית, 8 בינואר 2014
- ^ הדס ריבק, אין לנו חדשות בשבילך, באתר "Time Out ישראל", 1 בינואר 2014
- ^ אורן רובינסקי, קללת "סופשבוע", באתר גלובס, 14 בפברואר 2006
- ^ העורך החדש של "סופשבוע": אוריה שביט, באתר וואלה, 11 באפריל 2002
- ^ מצאתי ראיון מוקדם וגדול של דנה שנערך לגיליון של הרבעון לתרבות קווירית שהקמתי "תת תרבות", בעמוד הפייסבוק של יאיר קדר, 1 באפריל 2023
- ^ ועוד 50, באתר גלובס, 19 בנובמבר 2008
- ^ ענת באלינט, ציפה קמפינסקי תייעץ לעורך "סופשבוע", באתר הארץ, 5 בפברואר 2006
- ^ יותר קל וכיף לכתוב על טיסות ב-30 יורו לפריז מאשר על המחיר של זיהום האוויר. עכשיו חובתה של התקשורת להציג רעיונות חדשים ואפשרויות חיים אחרות, באתר העין השביעית, 13 באפריל 2020
- ^ ציפה קמפינסקי, סטריט ויו, באתר Xnet
- ^ ציפה קמפינסקי, באתר העין השביעית
- ^ היוצר, הקומיקסאי והאומן דודו גבע נפטר היום לפני 17 שנים, בעמוד הפייסבוק של הספרייה הלאומית, 15 בפברואר 2022
- ^ גיא רובננקו, לראשונה בישראל: ספר מתכוני חזיר, באתר ynet, 6 בינואר 2010
- ^ מחזור 2007, באתר אסיה הוצאה לאור
- ^ אביטל בורג, ציפה קמפינסקי: הירושימה כמצב קיומי, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2010
- ^ דר מוספיר, תערוכה חדשה שמציעה "מתנות" בחינם תעלה בגלריה משונע, באתר "Time Out ישראל", 17 בפברואר 2015
- ^ נועם ברדין, "הרחוב מלא באוצרות": תערוכה חדשה של ציפה קמפינסקי, באתר מאקו, 19 בפברואר 2015
- ^ תחקיר על הקיר | אוסף צילומי הרחוב של ציפה קמפינסקי: "הבית בוער וסבתא מסתרקת", באתר גלובס, 2 במרץ 2017
- ^ הדירה, באתר LIEBLING HAUS
- ^ מיה אור, ״התנגדויות״ מציגה את הקונפליקטים סביב העיר הלבנה, באתר "פורטפוליו", 12 בספטמבר 2023
- ^ טליה לוי רוזנבוים, באוהאוס בתל אביב: מי מתנגד ולמה?, באתר ynet, 28 ביוני 2023
- ^ אני התאהבתי בקורין דרך האלבום השני שלה, בעמוד הפייסבוק של גל אוחובסקי, 12 בדצמבר 2024
