סרונו
פעולות נוספות
| מטה החברה לשעבר בז'נבה, שווייץ | ||||
| מטה החברה לשעבר בז'נבה, שווייץ | ||||
| נתונים כלליים | ||||
|---|---|---|---|---|
| קואורדינטות |
Coordinates: חסר קו רוחב | |||
| נתוני חברת תעופה | ||||
| ||||
|
| ||||
סרונו (Serono) הייתה חברת ביוטכנולוגיה שבסיסה היה בז'נבה, שווייץ. החברה נוסדה בשם המכון הפרמקולוגי סרונו, על ידי צ'זארה סרונו, בשנת 1906 ברומא, איטליה. אחר כך פעלה תחת חברת ההחזקות ".Ares-Serono S.A", ששינתה את שמה ל-".Serono S.A" בשנת 2000. היא נרכשה על ידי חברת התרופות הגרמנית "קבוצת מרק" בשנת 2006, ופעלה בשם "מרק סרונו" (Merck Serono) עד שנת 2015, אז מוזגה פעילותה באופן מלאה לתוך "קבוצת מרק".
"סרונו" פיתחה ושווקה תרופות בתחומי בריאות מינית ורבייה, טרשת נפוצה, גדילה וחילוף חומרים ודרמטולוגיה. צעד מפתח בהתפתחותה היה גילוי שיטה להפקת גונדוטרופין משתן על ידי ד"ר פיירו דוניני, ופיתוח טיפול בטרשת נפוצה (המשווק תחת השם "רביף") על ידי חברת הבת הישראלית "אינטרפארם".
היסטוריה עריכה
הקמת החברה עריכה
מייסד החברה צ'זארה סרונו סיים את לימודיו באוניברסיטת טורינו בכימיה, רפואה וכירורגיה בשנת 1897. הוא היה הראשון שחקר באופן מקיף את הפעולה הטיפולית והביולוגית של לציטין, חקר את הפעולה הטיפולית של כולסטרול ונגזרותיו, את הפעולה הביולוגית של ליפואידים ועוד. עיקרון תגליותיו של צ'זארה סרונו התבססו על רפואה ביולוגית, כלומר, טיפול בפתולוגיות ובמצבים חולניים באמצעות מוצרים המופקים מאותם איברים של בעלי חיים בריאים, שטופלו מדעית. בטורינו, הוא ייסד את החברה לייצור מוצרים ביולוגיים, תחת השם "ד"ר צ'זארה סרונו ושות'", אשר בשנת 1906 הפכה ל"מכון הרפואי הפרמקולוגי הלאומי סרונו".
בשנת 1935 מונה פייטרו ברטרלי למנכ"ל החברה והוא היה גם לבעל השליטה בה. ב-1965 מונה בנו פאביו ברטרלי למנכ"ל וב-1996 מונה נכדו ארנסטו ברטרלי[1].
פיתוח טיפול לאי-פוריות עריכה
בשנת 1949 החלה החברה בפיתוח טיפול לאי-פוריות; פיירו דוניני, כימאי, הצליח להפיק ולטהר גונדוטרופין (אנ') משתן של נשים לאחר גיל המעבר; באופן מסורתי הוא הושג מבלוטות יותרת המוח של בעלי חיים. נוזלי גוף מנשים לאחר גיל המעבר הם אידיאליים מכיוון ששחלות מזדקנות מפסיקות לייצר הורמונים, מה שגורם לגוף להגיב על ידי הגברת ייצור ההורמונים המייצרים ביציות. המוצר הראשון המכיל גונדוטרופין אנושי לגיל המעבר, "פרגונל 25 סרונו", נרשם באיטליה בשנת 1950. הילד הראשון שנולד עם תמיכה הורמונלית מפרגונל נולד בשנת 1962. החומר הפעיל של פרגונל מסווג כתקן בינלאומי על ידי ארגון הבריאות העולמי. חלק מהמחקר לפיתוח הטיפול נעשה במרכז הרפואי תל השומר בישראל, על ידי ד"ר עליזה אשכול, שאחר כך הצטפרה לחברה ושימשה סגנית נשיא לעניינים מדעיים[2].
כדי לספק את הביקוש ההולך וגדל לגונדוטרופין אנושי, היה על החברה לפתור את בעיית מקור חומרי הגלם. "סרונו" קיבלה בתחילה שתן מבתי אבות וממנזרים שונים ליד רומא, ולאחר מכן בנתה מערכות איסוף מקומיות ברחבי איטליה ומאוחר יותר במדינות אחרות. תורמים פוטנציאליים עוברים בדיקות בריאות מחמירות. התורמים לא מקבלים כסף, והמניע דומה לזו של תרומת דם. 80 מיליון ליטר שתן מ-400,000 תורמים סופקו בשנת 1998.
התרחבות בין-לאומית עריכה
בשנות ה-70 וה-80 גדלה פעילות החברה באופן משמעותי, תחת חברת ההחזקות "ארס-סרונו", היא פיתחה תרופות באונקולוגיות ולמחלות אוטואימוניות וייצרה ושיווקה ברחבי העולם גם ציוד דיאגנוסטיקה רפואי. היו לה וכן חברות בת ומפעלים ב-20 מדינות ופעילות בארצות הברית שנוהלה מבוסטון.
בשנת 1997 רכשה מחברת GlaxoWelcome, את GBRI (Geneva Biomedical Research Institute) שהפך למכון המחקר שלה שבסיסו בז'נבה בשם SPRI.
בשנת 2000 הוקם הספין-אוף "Manteia Predictive Medicine" (אנ'), שעסקה בטכנולוגיית ריצוף הגנום האנושי.
במאי 2000 נרשמו מניות החברה למסחר בבורסה לניירות ערך בניו יורק.
תרופת הרביף עריכה
בשנת 1998 הושקה התרופה טיפול בטרשת נפוצה התקפית-הפוגתית, הצורה הנפוצה ביותר של המחלה הניוונית. עד 1999 היא יצרה מכירות של 143 מיליון דולר, אך הוראות חוק התרופות אסרו עליה להיכנס לשוק האמריקאי, שם הטיפול של ביוג'ן, Avonex, היה בעל מעמד של תרופה יתומה[3]. סרונו השקיעה משאבים משמעותיים בניסויים קליניים כדי לנסות להדגים את העליונות שלה בטיפול שלה במחלה. הניסוי הצליח והחברה נכנסה לשוק האמריקאי. ב-2002, היוותה 44% ממכירות סרונו.
מכירת החברה למרק עריכה
בסוף 2006 "סרונו" נרכשה על ידי חברת התרופות הגרמנית "מרק", תמורת כ-13.5 מיליארד דולר[4][5]. לפי העיתונאי הכלכלי גיא רולניק שוויה של "אינטרפארם" והפיתוחים שבוצעו בישראל מתוך העסקה היה כ-6 מיליארד דולר [6], אך את רוב סכום המכירה קיבלה משפחת ברטרלי, שהפכה לאחת המשפחות העשירות באירופה[7].
הישות החדשה, הממזגת את "סרונו" עם חטיבת האתיקת של "מרק", נקראת "מרק סרונו". המטה שלה היה בז'נבה, בתוך מתחם חדש שהקימה "סרונו". הפעילות בארצות הברית נותרה ליד בוסטון ושמה שונה ל-"EMD Serono", עקב בעיות עם רישום הסימן המסחרי "מרק" בארצות הברית. בשנת 2011 התקבלה החלטה לסגור את המטה בז'נבה ולהעביר את המטה לדרמשטט, גרמניה, מה שגרם לאובדן מקומות עבודה של רוב העובדים בז'נבה.
אינטרפארם - מרק סרונו ישראל עריכה
בשנת 1979 הוקמה בישראל חברת "אינטרפארם", כחברת בת של "סרונו", שהחזיקה ב-60% מחברת "אינטר-ידע", שהוקמה בשותפות עם "ידע חברה למחקר ופתוח", חברת מסחור הידע של מכון ויצמן שהחזיקה ב־40% מן המניות, והיו לה גם זכויות וטו על החלטות ההנהלה. החברה הוקמה במטרה לפתח ולייצר תרופות על בסיס האינטרפרון, חלבון טבעי המיוצר על ידי מערכת החיסון של הגוף ומופרש כאמצעי־הגנה של תאים שהותקפו על־ידי וירוס[8]. הוא נתגלה כבר ב-1957, על ידי המדען היהודי-סקוטי אליק אייזקס, במכון הלאומי למחקר רפואי בלונדון[9], אך היה קשה לייצר אותו באופן מלאכותי[10]. בשנת 1975 קיבלו שלושה מדענים ממכון ויצמן, הפרופסורים מישל רבל, ארנסט וינוקור ונתן שרון מענק ממשלת מערב גרמניה המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי לחקר תכונותיו ודרכי הפקתו של החלבון הטבעי אינטרפרון[11], על בסיס מחקרים אלו הוקמה ב-1979 חברת "אינטר-ידע" לייצור האינטרפרון כתרופה[8]. "סרונו" סיפקה את רוב המימון הראשוני למיזם[12].
מנהלה הראשון של החברה היה ישראל מקוב, שהוחלף ב-1985 בידד אהוד גלר[13], ששימש בתפקיד עד 1989[14].
ב-1980 הייתה פריצת־דרך בייצור אינטרפרון באופן מלאכותי באמצעות הנדסה גנטית, על ידי שטילת ה-RNA של האינטרפרון בחידקים והרבעתם[15], וב-1981 הונפקה החברה בבורסה מעבר לדלפק בניו יורק וגייסה 7 מיליון דולר[16]. "אינטרפארם", באמצעות "אינטר-ידע", פיתחה תהליך להפקת האינטרפרון מתרביות רקמה של עורלות תינוקות שעברו ברית מילה, אשר מודבקות בנגיף. המוצר הראשון שפותח על בסיס האינטרפרון בשם "פרון", היה תכשיר לטיפול בהרפס והזיהומים שהוא גורם בעיניים, בעור ובאברי המין, שהוכיח את יעילותו בניסויים קליניים. מוצר נוסף פותח לטיפול בקונדילומה[17]. בנוסף ייצרה הורמון גדילה וניסתה לפתח טיפול בסרטן[18].
ב-1986 החלה להקים מפעל ייצור בנס-ציונה בסיוע ממשלתי[19], לאחר שקיבלה אישור של משרד הבריאות האמריקאי לשימוש בתרופה לחולי לוקמיה של תאים שעירים[20]. מכירות החברה גדלו מ־3.6 מיליון דולר ב-1985 ל-18.1 מיליון דולר ב-1988, בעיקר לאור הצלחת שיווק "פרון" באירופה ואמריקה הלטינית[21]. בישראל יוצר רק חומר הגלם של המוצרים של החברה והעיבוד הסופי למוצר מדף נעשה בשווייץ[21].
בדצמבר 1987 מכרה חברת "ידע" ל"אינטרפארם" את חלקה ב"אינטרידע". בעקבות הרכישה שלטה מאז "אינטרפארם" באופן מוחלט בניצול הפטנטים והידע של המוצרים שפיתחה[22]. במקביל הזרימה "סרונו" הון נוסף ל"אינטרפארם" להרחבת כושר הייצור[23].
במאי 1990 הגישה "סרונו" הצעת רכש למניות הציבור ב"אינטרפארם", שהייתה גבוה ב-50% ממחיר המניה באותה עת[24], על רקע תחילת ניסויים קילניים ב-אינטרפרון בטא 1a, אך 15 בעלי מניות ישראלים התנגדו למהלך[25]. מחיר המנייה עלה פי עשרה והחברה משכה את ההצעה[26][27]. אך במרץ 1997, על רק עיכובים בפיתוח תרופה על בסיס האינטרפרון בטא, הצליחה "סרונו" לממש הצעת רכש לפי שווק שוק של 160 מיליון דולר והיא הייתה לבעלת 100% מהמניות של "אינטרפארם", תקופה קצרה לפני פריצת הדרך המסחרית הגדולה שלה[28].
ב-1998 התרחשה פריצת דרך נוספת, עם השקת התרופה לטיפול בטרשת נפוצה "רביף"[29], שהפכה לתרופה הנמכרת ביותר של החברה עם מכירות בהיקף של 550 מיליון דולר בשנת 2002[30]. בספטמבר 2004 הודיעה "סרונו" על סגירת מפעל "אינטרפארם" בישראל, והעברת הייצור התרופה לשווייץ[31].
לאחר רכישת החברה בידי מרק, שם החברה בישראל שונה ל-"מרק סרונו בע"מ".
קישורים חיצוניים עריכה
- אורי גינוסר, 3 גרם ב־19 מיליון דולר, מעריב, 3 בספטמבר 1991
- יורם גביזון, אינטרפארם - חברת הביוטכנולוגיה הגדולה בישראל, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2001
- אורה קורן, הקשר הישראלי הכפול של סרונו, באתר הארץ, 7 בינואר 2003
- אורה קורן, לאחר 25 שנות פעילות: סרונו סוגרת את חברת אינטרפארם, באתר TheMarker, 20 בספטמבר 2004
- גתית פנקס, מההמצאה ועד הסגירה - 25 שנות אינטרפארם: מדענים ממכון ויצמן ממציאים יסוד פעיל בתרופה לטרשת, הנפקה בוול סטריט, מאבק השליטה של סרונו - וסגירת המפעל בנס ציונה בסוף השנה, באתר גלובס, 21 בספטמבר 2004
הערות שוליים עריכה
- ^ גיא רולניק, ברטרלי לא היה מפסיק לצחוק, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2004
- ^ אורה קורן, הקשר הישראלי הכפול של סרונו, באתר הארץ, 7 בינואר 2003
- ^ רונן סרברניק, ביוג'ן הזהירה מפני ההאטה בקצב הצמיחה במכירות התרופה לטיפול בטרשת נפוצה Avonex, באתר TheMarker, 3 בנובמבר 2001
ה-FDA אישר את תרופת ה-AVONEX של ביוג'ן לטיפול בחולים לאחר ההתקף הראשון של טרשת נפוצה, באתר גלובס, 10 בפברואר 2003 - ^ מיכל רמתי, סרונו תירכש על ידי מרק הגרמנית בכ-13.5 מיליארד דולר במיזוג שייצור את חברת הביוטכנולוגיה הגדולה באירופה, באתר TheMarker, 21 בספטמבר 2006
- ^ גלי וינרב, מרק אישרה את המיזוג עם סרונו; הפעילות בישראל תימשך כרגיל, באתר גלובס, 7 בינואר 2007
- ^ גיא רולניק, מרק הגרמנית רכשה חברת ביוטכנולוגיה ישראלית ב-6 מיליארד דולר, באתר TheMarker, 22 בספטמבר 2006
- ^ בלומברג, תחרות המיליארדרים שכנראה לא שמעתם עליה, שבה 153 מיליון דולר עשויים לרדת לטמיון תוך כמה ימים, באתר TheMarker, 2 בספטמבר 2024
- ^ 1 2 13 מיליון ל"י יושקעו במפעל להפקת תרופה אנטי־ויראלית ברחובות, מעריב, 29 באוקטובר 1979
- ^ האינטרפרון – אמצעי התגוננות של התא, הארץ, 11 בנובמבר 1963
הוא ניצח את הנגיף ?, מעריב, 15 בינואר 1961 - ^ סינתז אינטרפרון ־ מתי ?, על המשמר, 6 במאי 1968
- ^ בעקבות האינטרפרון, על המשמר, 22 בספטמבר 1975
- ^ שמואל בונה, סגירת אינטרפארם בישראל: "לא נטישה אלא שיקול עסקי", באתר TheMarker, 18 באוקטובר 2004
- ^ סימה קדמון, ד"ר אהוד גלר - העתיד טמון בביוטכנולוגיה, מעריב, 23 בספטמבר 1987
- ^ התפטר נשיא חברת אינטרפארם אהוד גלר, מעריב, 28 בנובמבר 1989
- ^ פריצת־דרך בייצור אינטרפרון?, דבר, 21 בפברואר 1980
- ^ אינטרפרם מגייסת הון מניות בארה"ב, דבר, 14 במאי 1981
אמנון שלכטר, ניו־יורק מחייכת אל " אינטרפארם", חדשות, 8 במרץ 1984 - ^ עמי בן-בסט, ביוטכנולוגיה - הראש היהודי - מהעורלה אל ההרפס-וחזרה - יש בתהליך צדק היסטורי: חומר שמפיקים בישראל מעורלות של תינוקות שנימולו משמש תרופה נגד מחלות באברי־המין, ובראשן הרפס, כותרת ראשית, 13 ביולי 1983
ואיך מרפאים הרפס בעזרת עורלות, העיר, 22 בפברואר 1985 - ^ אברהם פלג, עור מלאכותי מיוצר בארץ, מעריב, 13 במרץ 1984
- ^ צחי נגה, "איירס סרונו" מקימה בישראל מנעל שלישי, חדשות, 7 באוגוסט 1986
- ^ גילה רזין, לאינטרפרון הישראלי יש סיכוי בשוק האמריקאי - משרד הבריאות האמריקאי אישר את השימוש בתרופה לחולי סרטן, חדשות, 9 ביוני 1986
- ^ 1 2 נווית זומר, משוד הבריאות אסר על אינטרפרם להפיץ בארץ תרופה מעורלות אדם - בשבוע האחרון זכתה החברה, שזה מוצרה היחיד, בתואר יצואן מצטיין. משרד הבריאות דורש עוד בדיקות, חדשות, 13 ביוני 1989
- ^ אורי גינוסר, אינטרפארם רכשה ב־5 מיליון ד' מ'ידע' את חלקה ב'אינטרידע', מעריב, 17 בדצמבר 1987
- ^ אורי גינוסר, הון נוסף לאינטרפארם, מעריב, 3 באפריל 1988
- ^ גבי בשן, אינטרפארם: בכל זאת יש נה משהו, חדשות, 24 במאי 1990
- ^ אסתר גולדברשט, מי ירוויח מהתרופה החדשה לסרטן?, מעריב, 5 באוקטובר 1990
- ^ נווית זומר, גבי בשן, ארס סרונו לא תקנה מניות אינטרפארם, חדשות, 18 בספטמבר 1990
- ^ גבי בשן, שמועה עם גיבוי, חדשות, 26 במרץ 1991
- ^ יורם גביזון, אינטרפארם - חברת הביוטכנולוגיה הגדולה בישראל, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2001
- ^ מיכל רוה, התרופה לטרשת נפוצה של ארס-סרונו אושרה לשימוש באירופה ובישראל, באתר גלובס, 6 במאי 1998
- ^ יהודה שויצר, חברת התרופות סרונו מפתיעה לטובה: ההכנסות עלו ב-12% בשנת 2002 ל-1.54 מיליארד דולר, באתר TheMarker, 3 בפברואר 2003
- ^ אורה קורן, סרונו החליטה לצאת מישראל כתוצאה מארגון מחדש ולא ממחסור בהטבות ממשלתיות, באתר TheMarker, 23 בספטמבר 2004
צורי דאר, בעקבות סגירת אינטרפארם: מינהלת מרכז ההשקעות בתמ"ת ביטלה אישור השקעה של 20 מיליון דולר בחברה, באתר TheMarker, 6 בדצמבר 2004