Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.
מבצר ביליג A18
Ouvrage du Billig
בלוק 5 במבצר ביליג
בלוק 5 במבצר ביליג
מידע כללי
סוג מבצר צבאי
על שם יער ביליג
מיקום אנגלנז' שימוש בתבנית צר עבור "Inglange" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר')
מדינה צרפתצרפת צרפת
בעלים צבא צרפת
מייסדים צבא צרפת
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 19301936 (כ־6 שנים)
חומרי בנייה בטון מזויין
יוצר CORF שימוש בתבנית צר עבור "Commission d'Organisation des Régions Fortifiées" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר')
מידות
עומק 30 מטר
קואורדינטות

49°21′00″N 6°19′00″E / 49.35°N 6.31667°E / 49.35; 6.31667{{#coordinates:49.35|N|6.31667|E|type:landmaRk|||| |primary |name=

}}
קובץ:Ouvrage Billig carte.png
מפת פרישת הבלוקים והכניסות של המבצר (EM=כניסה משולבת לתחמושת וחיילים)

מבצר ביליגצרפתית: Ouvrage du Billig) הוא מבצר צבאי גדול שנבנה כחלק מקו מאז'ינו, מול משולש הגבולות של לוקסמבורג, גרמניה וצרפת וכלל שבעה בלוקי לחימה.

המבצר היה מבצר משולב לרגלים וארטילריה ומשימתו העיקרית הייתה לחסום מעבר כוחות אויב מגרמניה מערבה לאורך בעמק נהר המוזל, שהיווה נקודת תורפה בהגנת צרפת ואפשר מעבר קל לכוחות מגרמניה.

במהלך מלחמת העולם השנייה, על אף שהמבצר לא עמד בחזית המאמץ הצרפתי לבלום את הפלישה של גרמניה לצרפת, הוא השתתף בבלימת מאמצים משניים של צבא גרמניה.

לאחר המלחמה נשאר המבצר ברשות צבא צרפת עד שננטש וננעל.

רקע עריכה

הדוקטרינה הצבאית שעמדה מאחורי בניית קו מאז'ינו הייתה של הגנה סטטית על גבולות צרפת ועריה המרכזיות. גישה זו התקיימה בצרפת עוד מהמאה ה-17 כשסבסטיאן דה וובאן בנה את ביצורי וובאן.

צרפת המשיכה לדבוק בדוקטרינה זו גם בשלהי המאה ה-19, כשבעקבות התבוסה במלחמת צרפת–פרוסיה, הקימה בכל גבולותיה את מערכת הביצורים סרה דה ריבייר. על אף שמבצרים אלו היו כבר מיושנים במלחמת העולם הראשונה הם לקחו חלק במערכה זו וחלקם אף נהרס כליל מאש ארטילריה גרמנית כבדה.

ב-1920, לאחר המלחמה, המשיכו הצרפתים לדבוק בדוקטרינת ההגנה הסטטית כשתכננו את קו מאז'ינו. התכנון הובל על ידי "ועדת ארגון האזורים המבוצרים" (CORF) שימוש בתבנית צר עבור "Commission d'Organisation des Régions Fortifiées" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') כשמבצר ביליג היה אחד ממבצרי קו זה שתוכנן על ידי הוועדה.

עקרונות בניית מבצרי קו מאז'ינו עריכה

מבצרי הקו נבנו לרוב לפי עקרונות שהתוותה ועדת CORF והם כללו:

  • קיבוץ מבצרים לסקטורים
  • מרחקים בין המבצרים המאפשרים הגנה הדדית בירי ארטילרי
  • עמדות חיל רגלים בין המבצרים המרכזיים
  • בנייה תת-קרקעית
  • מרחק בין הכניסה למבצר והאזור המנהלי לאזור המבצעי כדי למנוע חדירת אויב לאזור המבצעי
  • חלוקה לבלוקי לחימה כשכל בלוק כלל שילוב של תותחים, מקלעים ותצפיות (בהתאם להגדרתו כבלוק ארטילריה, רגלים או משולב)

מקום המבצר עריכה

המבצר נמצא במחוז מוזל, חבל גראנד אסט, בתוך יער ביליג (שנתן את שמו למבצר) ומצפון מזרח לכפר אנגלנז' שימוש בתבנית צר עבור "Inglange" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') (ולמעשה בשטח המוניציפלי שלו)[1][2][3].

המבצר היה חלק מ"סקטור מבצרי טיונוויל" שימוש בתבנית צר עבור "Secteur fortifié de Thionville" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר')[4] שהגן על טיונוויל ובירת מחוז מוזל, מץ. המבצר נועד לשמור על גדתו הדרום מזרחית של המוזל, יחד עם מבצר מטריש A17, כשמצידו השני של הנהר ובקרבתו הוקם מבצר גלגנברג A15 שנועד לאותה מטרה. המבצר קיבל את המספר A18 ובהתאם לדיסציפלינה בה נבנה קו מאז'ינו קיבל הגנה ארטילרית ממבצרים בסביבתו כמו מבצר מטריש A17 (ממערב) ומבצר האקנברג A19 (ממזרח).

בנוסף לתמיכה של מבצרים הגדולים נבנו במרווחים בין המבצרים מספר מצדיות רגלים שימוש בתבנית צר עבור "Casemate d'intervalle de la ligne Maginot" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') לכוחות רגלים.

מבנה המבצר עריכה

כמו רוב מבצרי קו מאז'ינו, כלל מבצר ביליג שלושה חלקים: שער הכניסה, התווך התת-קרקעי ובלוקי הלחימה:

  • שער הכניסה למבצר היה שער משולב לחיילים ותחמושת[א]. השער הוגן על ידי מצדית עם תותח נ"ט 47 מ"מ ומקלע כפול ושני צריחים מדגם GFM שימוש בתבנית צר עבור "Cloche GFM" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') שכל אחד כלל מקלע וחרך תצפית.
  • אזור השירותים נבנה במנהרות מבוטנות בעומק של 30 מטר מתחת למפלס הקרקע כשמעליות הובילו משער הכניסה לתחתית המבצר. אזור השירותים כלל מגורי חיילים וקצינים, מטבח, שירותים, מרפאה, חדר פיקוד, מיכלי סולר ומים, מחסן מזון, מערכות אוורור וסינון אוויר, מחסני תחמושת[ב] ותחנת כוח.
  • בלוקי הלחימה כללו שבעה בלוקים כדלקמן:
    • בלוק 1 היה בלוק רגלים שכלל מצדית משולבת למקלע כפול ולתותח נ"ט 47 מ"מ וכן צריח משולב למקלע ותצפיתן וצריח תצפית עם משקפת פריסקופ
    • בלוק 2 היה גם הוא בלוק רגלים שכלל צריח מקלע מדגם 1935 שימוש בתבנית צר עבור "Tourelle de mitrailleuses modèle 1935" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') וצריח משולב למקלע ותצפיתן
    • בלוק 3 היה בלוק רגלים שכלל מצדית למקלע, מצדית משולבת של תותח נ"ט 47 מ"מ ושל מקלע כפול ושני צריחים שכל אחד מהם כלל מקלע ועמדת תצפית
    • בלוק 4 היה בלוק ארטילרי שכלל שתי מצדיות לשני תותחי 75 מ"מ שימוש בתבנית צר עבור "Canons de 75 mm de la ligne Maginot" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר'), צריח לתותח 75 מ"מ דגם 1932שימוש בתבנית צר עבור "Tourelle de 75 mm R modèle 1932" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') וצריח רומה רימונים מדגם 1934 שימוש בתבנית צר עבור "Cloche lance-grenades modèle 1934" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר')[5]
    • בלוק 5 היה בלוק ארטילריה שכלל שתי מצדיות לתותחי 75 מ"מ וצריח משולב למקלע ותצפית
    • בלוק 6 היה בלוק ארטילרי שכלל צריח לתותח 81 מ"מ שימוש בתבנית צר עבור "Tourelle de 81 mm modèle 1932" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') וצריח משולב למקלע ותצפית
    • בלוק 7 היה בלוק תצפיות שכלל צריח תצפיות שימוש בתבנית צר עבור "Cloche observatoire" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') ושני צריחים משולבים למקלעים ותצפיות

ההיסטוריה של המבצר עריכה

הקמה עריכה

ב-1930, לאחר אישור הקמת המבצר על ידי CORF, החלה בנייתו והוא נחנך ב-1936.

עם סיום ההקמה אויש המבצר על ידי 537 חיילים (מהם 16 קצינים) מרגימנט הרגלים ה-167 שימוש בתבנית צר עבור "167e régiment d'infanterie (France)" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') ומרגימנט הארטילרי ה-151 שימוש בתבנית צר עבור "151e régiment d'artillerie" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר').

מלחמת העולם השנייה עריכה

במהלך הפלישה של גרמניה לצרפת, במאי ויוני 1940, עקפו הגרמנים את רובו של קו מאז'ינו כשחדרו לצרפת דרך זירת הארדנים שהייתה פחות מבוצרת. מהלך זה הטיל את עיקר המאמץ המלחמתי על המבצרים שבצפון הקו כשרבים משאר המבצרים התמודדו עם מאמצים משניים של צבא גרמניה.

הפלישה הגרמנית החלה ב-10 במאי 1940 כשכבר ב-12 במאי ירה המבצר על כוחות גרמניים שהתקדמו ממזרח. ב-13 במאי פינו הצרפתים את מצדיות הרגלים שבין המבצרים הגדולים ולמחרת החלו כוחות גרמנים לחדור ליער ביליג. ב-15 במאי ירו תותחי המבצר על כפר במזרחו, עליו השתלטו הגרמנים, ואילצו את הגרמנים לסגת תוך גרימת נפגעים. במקביל ירו הגרמנים על המבצר ופגז 81 מ"מ התפוצץ בצריח של בלוק 6 ופצע קשה שני חיילים צרפתים. ב-16 במאי נשלחו חלק מחיילי רגימנט הרגלים הצרפתי, ששהו במבצר, להשתלט על מצדיות הרגלים שננטשו מוקדם יותר. ב-17–21 במאי ירה המבצר אש כבדה על מבצרים ומצדיות בסביבה[ג]. ב-22–25 ביוני חידש המבצר את הירי על נקודות בהן זוהו כוחות גרמנים כשסה"כ ירה המבצר בימים אלו כ-2,000 פגזים.

ב-22 ביוני 1940 נחתם הסכם שביתת הנשק בין גרמניה הנאצית וצרפת וב-25 ביוני נכנסה הפסקת האש לתוקף. ב-4 ביולי הניחו חיילי מבצר ביליג את נשקם ונכנעו לגרמנים. באופן יוצא דופן החליטו הגרמנים לא לשלוח את החיילים הצרפתים למחנה מעצר אלא לנצל אותם כדי לתחזק את המבצר וללמד את הגרמנים איך לתפעל אותו[6].

בספטמבר 1944 הותקף המבצר על ידי הדיוויזיה ה-90 של ארצות הברית ונכבש לאחר יומיים של לחימה[7]. לאחר כיבושו שימש המבצר לניסויי תחמושת על ידי צבא ארצות הברית.

לאחר המלחמה עריכה

עם סיום מלחמת העולם השנייה חזר צבא צרפת לשלוט על מבצרי קו מאז'ינו.

בתקופת המלחמה הקרה חששה צרפת ממתקפה של חברות ברית ורשה על מדינות מערב אירופה לכן הפך צבא צרפת רבים ממבצרי הקו לעמדות פיקוד והאזנה, מחנות צבא ועמדות מקלעים ותותחים. מבצר ביליג היה בין המבצרים שיועדו לשמש את קו ההגנה הזה ורבים מבלוקי הלחימה שופצו בתקופה זו. בין השאר תוכננה החלפת תותחי ה-75 מ"מ בתותחי 105 מ"מ אך התוכנית נגנזה.

לאחר פיתוח הנשק הגרעיני בצרפת ירד החשש ממתקפה מהמזרח ולאור עלויות תיחזוק המבצרים החל צבא צרפת למכור את המבצרים בשוק הפרטי. ברוב המקרים היו הרוכשים איכרים שרצו לעבד את האדמות שמעל המבצר. במספר מקרים היו אלו עמותות שימור מורשת שרכשו את הזכויות על מבצרים ושיפצו אותם לטובת ביקורים של הציבור.

במקרה של מבצר ביליג נשאר צבא צרפת הבעלים שלו ולאחר שהמבצר היה נתון למתקפת גנבות וונדליזם הוחלט בצבא לנעול את פתחיו ולערום על חלקם ערמות עפר. עם זאת, חלקו העליון של המבצר הכולל את צריחי התותחים והמקלעים עדיין נגיש למבקרים.

לקריאה נוספת עריכה

  • Jean-Yves Mary, Alain Hohnadel, Jacques Sicard et François Vauviller, Hommes et ouvrages de la ligne Maginot, Tome 1, Paris, éditions Histoire & collections, coll. « L'Encyclopédie de l'Armée française » (no 2), 2000 (réimpr. 2001 et 2005), 182 p. (ISBN 2-908182-88-2).
  • Jean-Yves Mary, Alain Hohnadel, Jacques Sicard et François Vauviller, Hommes et ouvrages de la ligne Maginot, Tome 2 : Les formes techniques de la fortification Nord-Est, Paris, Histoire et collections, 2001, 222 p. (ISBN 2-908182-97-1)
  • Jean-Yves Mary, Alain Hohnadel, Jacques Sicard et François Vauviller, Hommes et ouvrages de la ligne Maginot, Tome 3 : Le destin tragique de la ligne Maginot, Paris, Histoire et collections, 2003, 246 p. (ISBN 2-913903-88-6)
  • Mary, Jean-Yves; Hohnadel, Alain; Sicard, Jacques. Hommes et Ouvrages de la Ligne Maginot, Tome 5. Paris, Histoire & Collections, 2009. ISBN 978-2-35250-127-5
  • Allcorn, William. The Maginot Line 1928-45. Oxford: Osprey Publishing, 2003. ISBN 1-84176-646-1
  • Kaufmann, J.E. and Kaufmann, H.W. Fortress France: The Maginot Line and French Defenses in World War II, Stackpole Books, 2006. ISBN 0-275-98345-5
  • Kaufmann, J.E., Kaufmann, H.W., Jancovič-Potočnik, A. and Lang, P. The Maginot Line: History and Guide, Pen and Sword, 2011. ISBN 978-1-84884-068-3

קישורים חיצוניים עריכה

ביאורים עריכה

  1. ^ צורה זו של שער כניסה שונה מרוב מבצרי קו מאז'ינו בהם נבנו כניסות נפרדות לחיילים ולתחמושת
  2. ^ במבצר ביליג היו רק מחסני תחמושת מבוזרים וזאת בניגוד לרוב מבצרי קו מאז'ינו שכללו מחסן תחמושת מרכזי (M1) שהזין מחסנים מבוזרים
  3. ^ בתקופה זו נורו כ-880 פגזי 75 מ"מ וכ-1,800 פגזי מרגמה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מיקומו של מבצר ביליג, באתר lignemaginot.com
  2. ^ מיקומו של מבצר ביליג, באתר mapy.com
  3. ^ מיקומו של מבצר ביליג, באתר mapcarta.com
  4. ^ סקטור מבצרי טיונוויל, באתר darkplaces.org (בגרמנית)
  5. ^ בלוק 4 במבצר ביליג, באתר alsacemaginot.com
  6. ^ לוק לורן, המבצר לאחר כיבושו על ידי הגרמנים, באתר wikimaginot.eu
  7. ^ בריאן דיקרסון, המערכה של צבא ארצות הברית בקו מאז'ינו ב-1944, באתר militaryhistoryonline.com (בארכיון האינטרנט)