פעולות נוספות
| צריח תותח 135 מ"מ בבלוק 11 של מבצר מטריש (2011) | |
| צריח תותח 135 מ"מ בבלוק 11 של מבצר מטריש (2011) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מבצר צבאי |
| על שם | הכפר מטריש שימוש בתבנית צר עבור "Metrich" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') |
| מיקום | מטריש שימוש בתבנית צר עבור "Metrich" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') |
| מדינה | צרפת צרפת |
| בעלים | צבא צרפת |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1930–1935 (כ־5 שנים) |
| חומרי בנייה | בטון מזוין |
| יוצר | CORF שימוש בתבנית צר עבור "Commission d'Organisation des Régions Fortifiées" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') |
| מידות | |
| אורך | 3.7 ק"מ מטר |
| עומק | 30 מטר |
| קואורדינטות |
49°23′27″N 6°17′37″E / 49.39083°N 6.29361°E{{#coordinates:49.39083|N|6.29361|E|type:landmaRk|||| |primary |name= }} |
|
(למפת צרפת רגילה) | |
כמתואר בערך, הכניסה נחסמה באדמה על ידי הצבא ורק ראש השער בולט ועליו צריחי מקלעים
מבצר מטריש (בצרפתית: Ouvrage de Métrich) הוא מבצר צבאי גדול שנבנה כחלק מקו מאז'ינו, מול משולש הגבולות של לוקסמבורג, גרמניה וצרפת.
המבצר היה בין הגדולים שנבנו בקו מאז'ינו וכלל 10 בלוקי לחימה[א].
משימתו העיקרית של המבצר הייתה לחסום מעבר כוחות אויב בעמק נהר המוזל שהיווה נקודת תורפה בהגנת צרפת ואיפשר מעבר קל לכוחות מגרמניה.
רקע עריכה
הדוקטרינה הצבאית שעמדה מאחורי בניית קו מאז'ינו הייתה של הגנה סטטית על גבולות צרפת ועריה המרכזיות. גישה זו התקיימה בצרפת עוד מהמאה ה-17 כשסבסטיאן דה וובאן בנה את ביצורי וובאן.
צרפת המשיכה לדבוק בדוקטרינה זו גם בשלהי המאה ה-19, כשבעקבות התבוסה במלחמת צרפת–פרוסיה, הקימה בכל גבולותיה את מערכת הביצורים סרה דה ריבייר. על אף שמבצרים אלו היו כבר מיושנים במלחמת העולם הראשונה הם לקחו חלק במערכה זו וחלקם אף נהרס כליל מאש ארטילריה גרמנית כבדה.
ב-1920, לאחר המלחמה, המשיכו הצרפתים לדבוק בדוקטרינת ההגנה הסטטית כשתכננו את קו מאז'ינו. התכנון הובל על ידי "ועדת ארגון האזורים המבוצרים" (CORF) שימוש בתבנית צר עבור "Commission d'Organisation des Régions Fortifiées" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') כשמבצר מטריש היה אחד ממבצרי קו זה שתוכנן על ידי הוועדה.
עקרונות בניית מבצרי קו מאז'ינו עריכה
מבצרי הקו נבנו לרוב לפי עקרונות שהתוותה ועדת CORF והם כללו:
- קיבוץ מבצרים לסקטורים
- מרחקים בין המבצרים המאפשרים הגנה הדדית בירי ארטילרי
- עמדות חיל רגלים בין המבצרים המרכזיים
- בנייה תת-קרקעית
- מרחק בין הכניסה למבצר והאזור המנהלי לאזור המבצעי כדי למנוע חדירת אויב לאזור המבצעי
- חלוקה לבלוקים כשכל בלוק כלל שילוב של תותחים, מקלעים ותצפיות (בהתאם להגדרתו כבלוק ארטילריה, רגלים או משולב)
מקום המבצר עריכה
המבצר נבנה כשני ק"מ מדרום לכפר מטריש שימוש בתבנית צר עבור "Metrich" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') (שעל שמו הוא נקרא) וכ-2.5 ק"מ מדרום לנהר המוזל[1][2].
המבצר היה חלק מ"סקטור מבצרי טיונוויל" שימוש בתבנית צר עבור "Secteur fortifié de Thionville" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר')[3] שהגן על טיונוויל ובירת מחוז מוזל, מץ. המבצר נועד לשמור על גדתו הדרום מזרחית של המוזל כשמצידו השני של הנהר ובקרבתו הוקם מבצר גלגנברג A15 לאותה מטרה.
המבצר קיבל את המספר A17 ובהתאם לדיסציפלינה בה נבנה קו מאז'ינו קיבל הגנה ארטילרית ממבצרים בסביבתו כמו מבצר קובנבוש A13, מבצר גלגנברג A15, מבצר ביליג A18 ומבצר האקנברג A19.
בנוסף לתמיכה הארטילרית של המבצרים הגדולים נבנו בסביבת המבצר כ-10 מצדיות רגלים שימוש בתבנית צר עבור "Casemate d'intervalle de la ligne Maginot" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') כדי לסגור את הפערים בין המבצרים הגדולים. כוח האש של מצדיות אלו כלל כ-30 מקלעים וחמישה תותחי נ"ט.
המבצר הוקף בגדרות תייל להקשות הסתערות של חיילי רגלים. שרידים ממגדרות אלו עדיין נמצאים מסביב למבצר.
מבנה המבצר עריכה
כמו רבים ממבצרי קו מאז'ינו נחלק מבצר מטריש לשלושה חלקים:
שערי הכניסה עריכה
שני שערי הכניסה שנבנו בחלקו המערבי של המבצר ויועדו לכניסת חיילים וכניסת תחמושת. הגישה לשער התחמושת כללה רחבת משאיות לפריקת משאות כבדים ומסילת רכבת להכנסת המשאות לתוככי המבצר. שערים אלו הוגנו במספר אמצעים:
- שער כניסת התחמושת הוגן על ידי חרכי ירי משולבים לתותח נ"ט 37 מ"מ ולמקלע כפול, חרך נוסף למקלע כפול ושני צריחים עליונים שימוש בתבנית צר עבור "Cloche GFM" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') משולבים למקלע ולתצפית. כדי לאפשר הובלת התחמושת הארטילרית הכבדה הונחו פסי רכבת עבור רכבת חשמלית (טרזינה). פסים אלו החלו ברחבת הכניסה, המשיכו עד לתוך המעליות והמשיכו בכל המסדרונות בקרקעית המבצר
- שער כניסת החיילים הוגן על ידי חרכי ירי משולבים לתותח נ"ט 37 מ"מ שימוש בתבנית צר עבור "Canon de 37 mm AC modèle 1934" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') ולמקלע כפול שימוש בתבנית צר עבור "Jumelage de mitrailleuses Reibel" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר'), חרך נוסף למקלע כפול ושני צריחים עליונים שימוש בתבנית צר עבור "Cloche GFM" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') משולבים למקלע ולתצפית. שער זה נבנה כך שיוכל להוות שער חלופי לכניסת ציוד ותחמושת וכן עברו דרכו צינורות הפליטה של האוויר המשומש וצינורות יניקת אוויר טרי. הגישה לתחתית המבצר התאפשרה בעזרת גרם מדרגות ומעלית
מערכות השירות עריכה
מערכות השירות נבנו במנהרות בעומק של 30 מטר מתחת לפני הקרקע. מעליות רגילות ומשא הובילו את החיילים והציוד מהכניסות לקרקעית המבצר. מסילות הרכבת ברוחב 60 ס"מ נבנו כך שניתן היה להוביל משאות על גבי קרוניות[ב] מאזור הפריקה, לפני שער התחמושת, למעלית המשא ולהוריד אותן למנהרות ולמחסני התחמושת. מערך המנהרות היה באורך של כ-3.7 ק"מ. מערכת השירותים התת-קרקעיים כללה מגורי חיילים וקצינים, מטבח, מחסן מזון, שירותים, מרפאה, מיכלי מים וסולר, מתקני אוורור וסינון אוויר, מחסני תחמושת (אחד מרכזי שנקרא M1, מספר מחסנים בקרבת הבלוקים שנקראו M2 ומחסנים לכל תותח M3)[ג] ותחנת כוח של ארבעה גנרטורים שגובתה על ידי גנרטור קטן נוסף.
בלוקי הלחימה עריכה
בלוקי הלחימה כללו עשרה בלוקים שפנו לכוון מזרח וצפון מזרח (למעט מספר חריגים)[ד]:
- בלוק 1 היה בלוק ארטילריה שכלל שלוש מצדיות לתותחי 75 מ"מ דגם 1932 שימוש בתבנית צר עבור "Canons de 75 mm de la ligne Maginot" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר'), חמישה רומי רימון, שני צריחים משולבים של תצפיות (אחד מהם עם פריסקופ) ומקלעים 7.5 מ"מ(שימוש בתבנית צר עבור "Fusil-mitrailleur de 7,5 mm modèle 1924/1929 D" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') ושתי מרגמות 50 מ"מ מדגם 1935 שימוש בתבנית צר עבור "Mortier de 50 mm modèle 1935" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר'). בלוק זה פנה צפון מערבה כדי למנוע איגוף המבצר.
- בלוק 3 היה בלוק רגלים שכלל צריח מדגם 1935 לשני מקלעים שימוש בתבנית צר עבור "Tourelle de mitrailleuses modèle 1935" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר'), חרכי ירי משולבים לתותח נ"ט 37 מ"מ ולמקלע כפול, חרך נוסף למקלע כפול ושני צריחים משולבים למקלעים ותצפיות. בלוק זה פנה דרומה כדי למנוע את איגוף המבצר
- בלוק 4 היה בלוק רגלים שכלל צריח מקלע
- בלוק 5 היה בלוק ארטילריה שכלל צריח תותח 81 מ"מ מדגם 1932 שימוש בתבנית צר עבור "Tourelle de 81 mm modèle 1932" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') ושני צריחים משולבים לתצפיות ומקלעים
- בלוק 7 היה בלוק תצפיות שכלל צריח תצפיות שימוש בתבנית צר עבור "Cloche observatoire" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') משולב עם פריסקופ וצריח משולב למקלע ותצפיות
- בלוק 8 היה בלוק משולב לרגלים וארטילריה שכלל צריח תותח 75 מ"מ דגם 1933 שימוש בתבנית צר עבור "Tourelle de 75 mm modèle 1933" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר'), חרכי ירי משולבים לתותח נ"ט 37 מ"מ ולמקלע כפול ושני צריחים משולבים לתצפיות ומקלעים
- בלוק 10 היה בלוק ארטילריה שכלל צריח תותח 75 מ"מ דגם 1933 וצריח למטול רימונים דגם 1934 שימוש בתבנית צר עבור "Cloche lance-grenades modèle 1934" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר')
- בלוק 11 היה בלוק ארטילריה שכלל צריח תותח 135 מ"מ מדגם 1932 שימוש בתבנית צר עבור "Tourelle de 135 mm modèle 1932" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר'), צריח למטול רימונים דגם 1934 וצריח משולב למקלע ותצפית.
- בלוק 14 היה בלוק תצפית שכלל שלושה צריחים משולבים לתצפיות ולמקלעים שימוש בתבנית צר עבור "Fusil-mitrailleur modèle 1924/29" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') ומרגמות 50 מ"מ דגם 1935 שימוש בתבנית צר עבור "Mortier de 50 mm modèle 1935" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר')
- בלוק 15 היה בלוק ארטילריה שכלל 2 מרגמות 81 מ"מ מדגם 1932 שימוש בתבנית צר עבור "Mortier de 81 mm modèle 1932" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') ושני צריחים משולבים לתצפיות ולמקלעים. כווני האש של הבלוק איפשרו לו לחפות גם על הכניסות למבצר
ההיסטוריה של המבצר עריכה
בניית המבצר עריכה
ב-1930 אישרה ועדת ה CORF את הקמת המבצר במקומו הנוכחי ותהליך הבנייה נמשך בשנים 1930–1935.
עם סיום הבנייה אויש המבצר על ידי כ-770 חיילים ו-26 קצינים שהשתייכו ליחידות הבאות:
- רגימנט הרגלים ה-167 שימוש בתבנית צר עבור "167e régiment d'infanterie (France)" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר')
- רגימנט הארטילריה ה-151 שימוש בתבנית צר עבור "151e régiment d'artillerie" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר')
- בטליון מהנדסי הביצורים ה-203 שכלל יחידות מרגימנט ההנדסה ה-2 שימוש בתבנית צר עבור "2e régiment du génie" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר'), מרגימנט האיתות ה-18 שימוש בתבנית צר עבור "18e régiment d'instruction des transmissions" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') ומרגימנט ההנדסה ה-15 שימוש בתבנית צר עבור "15e régiment du génie" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר')
מלחמת העולם השנייה עריכה
במהלך הפלישה של גרמניה לצרפת, במאי ויוני 1940, לא נערך במקום קרב משמעותי. עם זאת, בתקופה של 17–21 במאי ירו תותחי המבצר על כוחות גרמנים שתקפו את מבצר אוברהייד 14A הסמוך.
ב-14 ביוני 1940 ניתנה הוראה לחיילי מצדיות הרגלים שלייד המבצרים הגדולים לנטוש אותן ולסגת דרומה כשהמבצרים הגדולים מחפים עליהם. נסיגה זו נוצלה על ידי הגרמנים להשתלט עם השטחים שבין המבצרים הגדולים דבר שהפך את המבצרים לאיים מבודדים. מצב זה הכניס את המבצרים למצב התגוננות וירי על הגרמנים עד כניעת צרפת. במיוחד קשה היה מצבו של מבצר ביליג A18 שעמד בתקיפות חזקות של הגרמנים והארטילריה של מבצר מטריש ירתה מאות פגזים על סביבתו וגרמה לנפגעים רבים בכוחות הגרמנים.
ב-22 ביוני 1940 נחתם הסכם שביתת הנשק בין גרמניה הנאצית וצרפת לפיו על חיילי המבצר לצאת מהמבצר ולהיכנע ב-4 ביולי. לפי אותו הסכם היה על החיילים למסור את כל הציוד במבצר לגרמנים ללא נזק. באותו יום אכן יצאו החיילים הצרפתים מהמבצר כשהחיילים הגרמנים מצדיעים להם כהערכה על עמידתם האיתנה והאופן בו סייעו להגן על ביצורים שכנים[ה].
הגרמנים השתלטו על המבצר וחקרו את כל מערכות ההפעלה שלו. בשנים 1943–1944 התמודדו הגרמנים עם הפצצות בעלות הברית והסבו את החלקים האחוריים של המבצר (מחסן תחמושת M1, תחנת הכוח ומגורי החיילים) למשרדים ולמפעל תת-קרקעי. כמו כן ערכו הגרמנים ניסויים עם מטענים בצורת פצצות על הבלוקים.
בנובמבר 1944 אויש המבצר על ידי דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-19 הגרמנית. חיילי דיוויזיה זו ניסו להאט את התקדמותה של דיוויזיית הרגלים ה-90 האמריקאית אך לא הצליחו והמבצר נכבש בהתנגדות מינורית[ו].
לאחר המלחמה עריכה
עם סיום מלחמת העולם השנייה חזר צבא צרפת לשלוט על מבצרי קו מאז'ינו. בתקופת המלחמה הקרה חששה צרפת ממתקפה של חברות ברית ורשה על מדינות מערב אירופה לכן הפכה רבים ממבצרי הקו לעמדות פיקוד והאזנה, מחנות צבא ועמדות תותחים.
לאחר פיתוח הנשק הגרעיני בצרפת ירד החשש ממתקפה מהמזרח ולאור עלויות תיחזוק המבצרים החל צבא צרפת למכור את המבצרים בשוק הפרטי. ברוב המקרים היו הרוכשים איכרים שרצו לעבד את האדמות שמעל המבצר. במספר מקרים היו אלו עמותות שימור מורשת שרכשו את הזכויות על מבצרים ושיפצו אותם לטובת ביקורים של הציבור. במקרה של מבצר מטריש המשיך הצבא לשלוט בו.
המבצר נבנה על אדמה עשיר במינרל אנהידריט ועם השנים נמצא שמינרל זה ספג מים והתנפח. תופעה זו גרמה ללחץ של האדמה שעוטפת את המבצר דבר שגרם לדפורמציה של הקירות והרצפה[ז]. כמו כן גרמה הרטיבות, שנספגה באדמה מסביב, לחלחול מים לקירות המבצר דבר שהפך את חללו הפנימי ללח וטחוב והביא להתפוררות הבטון[ח].
בסופו של דבר גרמו תנאים אלו לצבא לנטוש את המבצר (לאחר פינוי כלי הנשק ממנו[ט]). בהמשך החליט הצבא לערום אדמה על כניסותיו כדי למנוע כניסת סקרנים, ונדליסטים וגנבי מתכות[י].
ההזנחה של המבצר גרמה לכך שרובו ככולו מכוסה בצמחייה פראית שמקשה על זיהוי מרכיביו.
לקריאה נוספת עריכה
- Mary, Jean-Yves; Hohnadel, Alain; Sicard, Jacques. Hommes et Ouvrages de la Ligne Maginot, Tome 1. Paris, Histoire & Collections, 2001. ISBN 2-908182-88-2
- Mary, Jean-Yves; Hohnadel, Alain; Sicard, Jacques. Hommes et Ouvrages de la Ligne Maginot, Tome 2. Paris, Histoire & Collections, 2003. ISBN 2-908182-97-1
- Mary, Jean-Yves; Hohnadel, Alain; Sicard, Jacques. Hommes et Ouvrages de la Ligne Maginot, Tome 3. Paris, Histoire & Collections, 2003. ISBN 2-913903-88-6
- Mary, Jean-Yves; Hohnadel, Alain; Sicard, Jacques. Hommes et Ouvrages de la Ligne Maginot, Tome 5. Paris, Histoire & Collections, 2009. ISBN 978-2-35250-127-5
- Allcorn, William. The Maginot Line 1928-45. Oxford: Osprey Publishing, 2003. ISBN 1-84176-646-1
- Kaufmann, J.E. and Kaufmann, H.W. Fortress France: The Maginot Line and French Defenses in World War II, Stackpole Books, 2006. ISBN 0-275-98345-5
- Kaufmann, J.E., Kaufmann, H.W., Jancovič-Potočnik, A. and Lang, P. The Maginot Line: History and Guide, Pen and Sword, 2011. ISBN 978-1-84884-068-3
קישורים חיצוניים עריכה
- קובץ:Instagram logo 2022.svg מבצר מטריש, ברשת החברתית אינסטגרם
- מבצר מטריש, באתר mablehome.com (בצרפתית) (בארכיון האינטרנט)
- מבצר מטריש, באתר wikimaginot.eu (בצרפתית)
- מבצר מטריש, באתר lignemaginot.com
- מבצר מטריש, באתר alsacemaginot.com
- מבצר מטריש, באתר gallery.dralzheimer.stylesyndication.de (בגרמנית) (בארכיון האינטרנט)
- מבצר מטריש, בדף Historian's Post בפייסבוק, 8 בפברואר 2020 (בצרפתית)
- מבצר מטריש, באתר fr.aroundus.com (בצרפתית)
- קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg מבצר מטריש, סרטון באתר יוטיוב, 2025
.svg){kind=link}
ביאורים עריכה
- ^ למעשה מבצר מטריש היה השלישי בגודלו בכל קו מאז'ינו אחרי מבצר האקנברג A19 ומבצר הוכוולד E700 שימוש בתבנית צר עבור "Ouvrage du Hochwald" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר')
- ^ מערכת הרכבות כללה 3 קטרים חשמליים ו-43 קרונות משא וקרונות להובלת חיילים
- ^ קיבולת מחסני התחמושת איפשרה לאחסן במבצר 4,000 פגזי 135 מ"מ, 45,000 פגזי 75 מ"מ, 13,000 פגזי 81 מ"מ ו-2,400 פגזי נ"ט 37 מ"מ
- ^ ספרור הבלוקים לא היה רציף לאחר שחלק מהבלוקים לא נבנה
- ^ למעשה לא כל 800 החיילים שאיישו עם תחילת המלחמה את המבצר שהו בו ביום הכניעה לאחר שב-17 ביוני ניתנה הוראה לכ-40% מהכוח לסגת רגלית מהמבצר לכוון ננסי תוך שהם קוברים את מדיהם וכלי נשק בדרכם
- ^ הגרמנים ביססו את קו ההתנגדות שלהם על מבצר קניגזמקר שימוש בתבנית צר עבור "Fort de Kœnigsmacker" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') שנבנה על ידי הגרמנים במלחמת העולם הראשונה ממערב למבצר מטריש. האמריקאים נלחמו שלושה ימים כדי לכבוש את מבצר קניגזמקר וזאת במחיר של 111 חללים אמריקאים
- ^ תמונות מהתקופה האחרונה מתוך המבצר מראות שבחלק מהמסדרונות התרוממה הרצפה, בגלל לחץ האדמה, באופן שמקשה על מעבר במסדרונות
- ^ בשנים 1987–1988 ניסו חקלאים לנצל לחות זו לגידול פטריות בבונקר הראשי
- ^ רוב כלי הנשק והציוד נגרטו וחלקם הועבר למוזיאונים המציגים את ההיסטוריה של קו מאז'ינו. כך למשל הועבר תותח 75 מ"מ מבלוק 1 למוזיאון של מבצר פרמון ומספר קרונות רכבת הועברו למוזיאון במבצר שוננבור
- ^ בין השאר הבעירו גנבי נחושת אש בתוככי המבצר כדי לשרוף את הכבלים ולחשוף את הנחושת
הערות שוליים עריכה
- ^ מיקומו של מבצר מטריש, באתר mapy.com
- ^ מיקומו של מבצר מטריש, באתר mapcarta.com
- ^ סקטור מבצרי טיונוויל, באתר darkplaces.org (בגרמנית)