Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

יוהאן קספר קרל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
יוהאן קספר קרל
Johann Kaspar Kerll
פרופיל ב-IMDb

יוהאן קספר קֶרְל (בגרמנית: Johann Kaspar Kerll, ‏9 באפריל 1627 – 13 בפברואר 1693) היה מלחין ונגן עוגב גרמני מתקופת הבארוק. קרל היה אחד המלחינים המהוללים ביותר בזמנו, שנודע הן כמלחין מחונן והן כמורה יוצא דופן, אך בימינו נשכח כמעט לחלוטין והמוזיקה שלו זוכה אך נדירות לביצוע או להקלטה. עם תלמידיו נמנו יוהאן פכלבל, אגוסטינו סטפאני ויוהאן יוזף פוקס.

ביוגרפיה עריכה

קרל היה בנם של קספאר קרל וקתרינה הנדל. הוא נולד באדורף, במחוז פוגטלנד שם שימש אביו כנגן העוגב בכנסיית מיכאליס (Michaeliskirche), מינוי שקיבל אחרי שבנה את עוגב הכנסייה עם יאקוב שדליך[1])). קרוב לוודאי, שקספאר קרל נתן לבנו שיעורי מוזיקה ונראה הדבר, שיוהאן קספאר גילה כישרונות יוצאי דופן במוזיקה; בשנת 1641 כבר החל להלחין ובהמשך, בשנות ה-40' של המאה ה-17, נשלח לווינה ללמוד אצל ג'ובאני ולנטיני, הממונה על המוזיקה ומלחין החצר הווינאית. הקריירה המקצועית של קרל החלה בווינה, שם כיהן כנגן עוגב ונמשכה בבלגיה, כאשר הארכידוכס לאופולד וילהלם מאוסטריה (אז מושל ארצות השפלה הספרדיות) מינה אותו לנגן העוגב בלשכתו בארמונו החדש בבריסל.

במהלך השנים הבאות הצליח קרל, כך או אחרת, לשלב מסעות עם עבודה בבריסל בלי לאבד את משרתו. ראשית, לאופולד וילהלם שלח אותו בסביבות 1648-49 לרומא, ללמוד אצל ג'אקומו קריסימי. מסתבר, שקרל פגש את יוהאן יאקוב פרוברגר וייתכן שלמד אצלו. אחרי שיבה קצרה לבריסל, יצא שוב בחורף 50–1649 לדרזדן. הוא נכח גם בכלולות פיליפ הרביעי מספרד ומריה-אנה מאוסטריה, ביקר פעמים אחדות בווינה בשנים 1651 ו-1652 ועשה זמן מה בגוטווייג ובמוראביה. אברהם ואן דן קרקהובן מילא את מקום קרל כשזה שהה מחוץ לבריסל ובסופו של דבר תפס את מקומו כשקרל פרש בשנת 1655.

בפברואר 1656 קיבל קרל משרה זמנית כמשנה לקאפלמייסטר בחצר הנסיך הבוחר פרדיננד מריה במינכן. במרץ החליף את ג'ובאני ג'אקומו פורו בתפקיד הקאפלמייסטר של חצר הנסיך. המוניטין של קרל החלו לגדול במהירות בד בבד עם חשיבותן של המשימות שהוטלו עליו. חשיבות מיוחדת נודעת לאופרה שלו "אורונטה" (שאבדה מאז), שחנכה את בית האופרה של מינכן בינואר 1657, ולמיסה ווקאלית, שחוברה ב-1658 להכתרת הקיסר לאופולד הראשון בפרנקפורט.

בעת שהותו במינכן, בשנת 1657, נשא קרל לאישה את אנה קתרינה אגרמאייר. לזוג נולדו שמונה ילדים, אבל רק אחד מהם, הצעיר בבנים, בחר בקריירה מוזיקלית. השנים במינכן היו חשובות במיוחד לקרל: נראה שפרדיננד מריה נטה לו חיבה וקצב לו תמיכה עד סוף חייו; ב-1664 העניק לו הקיסר תואר אצולה; ב-1669 יצאו לאור יצירותיו הראשונות בדפוס: Delectus sacrarum cantionum, קובץ של מוזיקה ווקאלית, ו-Missa pro defunctis, שהוקדשו שתיהן לפרדיננד מריה. קרל ויתר על משרתו במינכן בשנת 1673 מסיבות שאינן ברורות - יש סבורים, שריב קשה במיוחד התגלע בינו לבין מוזיקאי חצר אחרים (זמרים איטלקים) וגרם לו להתפטר ולעזוב. עם זאת, קרל שמר על קשר עם הנסיך הבוחר פרדיננד מריה עד מותו.

בשנת 1674 עבר קרל לווינה. הקיסר העניק לו קצבה בשנת 1675 ובשנת 1677 העסיק אותו כאחד מנגני העוגב הקבועים בחצרו. הועלתה סברה, שקרל היה נגן העוגב בכנסיית שטפאן, אך אין ראיה לדבר. אם יש אמת בהשערה, הרי שיוהאן פכלבל היה סגנו. הדבר של 1679, הנזכר ב-Modulatio organica של קרל, קובץ של ליטורגיקה לאורגן, הביא למותה של אנה קתרינה. קרל נשא לאישה את קוניגונדה הילאריס בשנת 1682 או 1683 ונשאר בווינה למשך עשר השנים הבאות. הוא יצא בשלום מן הפלישה הטורקית בשנת 1683, שגם אותה הנציח במוזיקה של Missa in fletu solatium. בין 1684 ל-1692 ביקר פעמים אחדות במינכן והוציא שם לאור את "מודולציו אורגניקה" (1686) ואת Missae sex voci, (בשנת 1689, מוקדשות לקיסר). בסוף 1692 ויתר קרל על משרתו בווינה וחזר למינכן, שם הלך לעולמו כעבור זמן קצר.

השפעה עריכה

קרל היה מורה ידוע-שם בתקופתו, אך בין תלמידיו לא היו, ככל הנראה, שום מלחינים חשובים, אם כי אפשר שיוהאן יוזף פוקס למד אצלו במשך זמן מה. ייתכן, שאגוסטינו סטפאני הוא הנודע בתלמידיו. עם זאת, אין להכחיש את השפעתו של קרל על מלחינים מאוחרים יותר. יוהאן פכלבל למד את סגנונו של קרל, עובדה העולה בבירור מן השאקונות שלו לעוגב, המזכירות את יצירות האוסטינטו של קרל; ייתכן גם שפכלבל למד אצל קרל, אם כי אין ראיה לדבר. שני המלחינים הגרמנים החשובים ביותר מסוף תקופת הבארוק, יוהאן סבסטיאן באך וגאורג פרידריך הנדל, חקרו את יצירתו של קרל: באך שילב את פרק הסנקטוס מתוך "מיסה סופרבה" של קרל בהרכב כלים שונה ב"סנקטוס ברה מז'ור" שלו (רי"ב 241) והנדל נהג לשאול נושאים, ולעיתים אף יצירות שלמות, מן הקנצונות של קרל (הנושא מקנצונה מס' 6 שימש אותו ל"מי יתן ויהיו כל מלאכי האל" מתוך משיח, "מצרים שמחה" מתוך ישראל במצרים דומה בפירוש לקנצונה מס' 4 וכן הלאה.[2]

יצירותיו עריכה

בני תקופתו של קרל העריכו אותו מאוד, כפי שאפשר להסיק מן העובדה, שרבות מיצירותיו התפרסמו בתקופת חייו. חשיבות מיוחדת נודעת למיסות הקונצרטנטיות הרבות שיצאו בדפוס, לקובץ מוטטים וקונצ'רטי דתיים שיצא תחת השם "Delectus sacrarum cantionum" (מינכן 1669) ו"Modulatio organica super Magnificat octo ecclesiaticis tonis respondens" (מינכן 1686), המכיל מוזיקה ליטורגית לעוגב. קרל לא היה מלחין פורה במיוחד, כך שיצירותיו הנותרות מועטות יחסית. חלק גדול מן המוזיקה שלו אבד, כולל 11 אופרות (שבהן התפרסם ביותר בתקופת חייו), 25 אופרטוריומים, ארבע מיסות, מזמורי תפילה, סונאטות קאמריות ויצירות שונות לכלי מקלדת.

מוזיקה לכלי מקלדת עריכה

יצירות המקלדת שלו ששרדו כתובות בסגנון הדרום-גרמני הטיפוסי, המשלב קונטרפונקט גרמני מחמיר עם סגנונות וטכניקות איטלקיות. רוב יצירות המקלדת של קרל מתאימות לנגינה הן בעוגב צינורות והן בצ'מבלו. יוצאות מכלל זה ארבע סוויטות מחולות שחוברו לצ'מבלו ושתי טוקטות לעוגב : Toccata quarta Cromatica con Durezze e Ligature ו-Toccata sesta per il pedali. אפשר לערוך רשימה כרונולוגית חלקית בהסתמך על הקטלוג (הלא-שלם) של קרל ליצירותיו הוא, הכלול ב"מודולציו אורגניקה" משנת 1686 (זהו הקטלוג התמאטי המוקדם ביותר של יצירות מאת מלחין מסוים, ששרד עד ימינו): רשומות בו 22 יצירות, ש-18 מהן חוברו עד 1676 לכל המאוחר. היצירה הידועה המוקדמת ביותר של קרל, "ריצ'רקאר ל-4" (הידועה גם בשם Ricercata in Cylindrum phonotacticum transferanda) יצאה לאור בשנת 1650 ברומא.

בשמונה הטוקטות של קרל (המקבילות לשמונת המודוסים הכנסייתיים) מתחלפים לסירוגין קטעים קונטרפונקטיים חופשיים ומחמירים, לפעמים במשקלים מנוגדים. השימוש התדיר בסיומים דמויי ג'יג ב-12/8 דומה לטוקטות של פרוברגר. גם ארבע סוויטות המחול מזכירות את הסוויטות של פרוברגר, אם כי שתיים מהן מכילות פרקי וריאציות. הקנצונות של קרל מורכבות, כטיפוסי לתקופתו, מכמה קטעים פוגליים; בכמה מהן יש גם תרוצות דמויות-טוקטה, המשובצות בפיתוח הקדנצות. שתי יצירות אוסטינטו שרדו, פסקליה ושאקון, שתיהן בנויות על תבנית בס בירידה; אפשר, שהפסקליה היא יצירתו הנודעת ביותר של קרל.

שתי יצירות המקלדת המוכרות ביותר של קרל הן יצירות תוכניתיות, ציוריות. "באטאליה" היא יצירה תיאורית בדו מז'ור, באורך יותר מ-200 תיבות ומכילה מספר רב של חזרות על נושאים דמויי תרועה לחצוצרה. "קפריצ'ו סופרה איל קוקו" מבוססת על חיקוי של קריאת הקוקייה, הנשמעת יותר מ-200 פעמים ביצירה. היא מעוצבת על פי יצירה של פרסקובלדי, המבוססת על אותו רעיון, Capriccio sopra il cucho, אבל עולה עליה במורכבותה המבנית וההרמונית. רעיון החזרה על נושא מסוים במוזיקה של קרל מגיע לשיאו ב- Magnificat tertii toni, שנושא הפוגה שלו בנוי משישה-עשר צלילי מי חוזרים.

מוזיקה ווקאלית וקאמרית עריכה

קרל כתב מספר רב של יצירות שלא לכלי מקלדת, בעיקר בשנותיו במינכן. נראה שבזמן שהחזיר לקדמותו את הרכב הקאפלה של החצר במינכן, חיבר קרל שפע של מוזיקה קאמרית ואת כל האופרות שחוברו במינכן, החל ב"אורונטה" משנת 1657. יצירותיו הקאמריות של קרל כוללות קנצונה לשני כינורות, ויולה דה גמבה ובסו קונטינואו ושלוש סונאטות. רוב היצירות הווקאליות מיישמות טכניקת קונצ'רטנטה מתקדמת; הרקוויאם "מיסה פרו דפונקטיס" ("מיסה למתים") משנת 1669, הכתובה לחמישה קולות ללא ליווי, המהווה חריג מעניין. היצירות הכלולות ב-Delectus sacrarum cantionum, מוטטים וקונצ'רטי קודש לשניים עד חמישה קולות, עשויות פרקים-פרקים הנעים לסירוגין בין כתיבה אימיטאטיבית לחלקים חופשיים וקישוטיים מאוד. הן מזכירות את היצירות של היינריך שיץ מתוך Kleine geistliche Concerte.

שש מן המיסות ששרדו יצאו לאור בתקופת חייו של קרל. הקונטרפונקט האימיטאטיבי המורכב השולט במוזיקה הקאמרית של קרל מופיע גם ברוב יצירות הקודש הווקאליות שלו: ב- Missa non sine quare כל פרק מסתיים בפוגה גדולה, טכניקה דומה קיימת ב-Missa Renovationis (המבוססת כמעט כולה על חמישה נושאים, המשמשים לפרק הקירייה), וגם שם כל אחד מחלקי המיסה מסתיים בקטע פוגה גדול. כניסות סטרטו של נושא כרומטי ביותר ביצירות כמו Missa in fletu solatium יוצרות דיסוננסים חזקים (במיסה האמורה, המנציחה את אירועי המצור הטורקי, שגבה את חיי ידידו של קרל, אלסנדרו פולייטי, יש תפקיד קונטינואו, הכולל הוראה של המלחין "להימנע מקונסוננטים").

לקריאה נוספת עריכה

  • Johann Mattheson. Johann Mattheson's Der Vollkommene Capellmeister: A Revised Translation with Critical Commentary, Theosophical Classics Series, UMI Research Press (January, 1981). ISBN 0-8357-1134-X
  • Rampe, Siegbert; Rockstroh, Andreas. 'Johann Kaspar Kerll', The New Grove Dictionary of Music and Musicians.
  • Walther, Johann Gottfried. Musicalisches Lexicon oder Musicalische Bibliothec. Neusatz des Textes und der Noten, Bärenreiter (June 1, 2001). ISBN 3-7618-1509-3

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|יוהאן קספר קרל]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Léon Berben, liner notes to CD "Johann Capsar Kerll, Giovanni Valentini - Organ works by pupil and teacher (Kerll - "Scaramuza")", AEOLUS AE-10441
  2. ^ David R. Fuller, review of "Johann Caspar Kerll, The Collected Works for Keyboard. Edited by C. David Harris. ("The Art of the Keyboard," 2. New York: The Broude Trust, 1995.)" and "Johann Caspar Kerll, Four Suites. Edited by C. David Harris. ("The Art of the Keyboard," 2A. New York: The Broude Trust, 1991.))". Journal of Seventeenth-Century Music, Volume 3, No. 1 (1997) http://sscm-jscm.press.uiuc.edu/jscm/v3/no1/Fuller.html, par.
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=יוהאן_קספר_קרל&oldid=214283"