גליליה פלוטקין
פעולות נוספות
| קובץ:גליליה פלוטקין.jpg |
גליליה פלוטקין קטינקא (10 במאי 1917 – 12 ביוני 2019) הייתה צלמת וקרטוגרפית ישראלית.[1] צלמת האוויר הראשונה של היישוב היהודי בארץ ישראל.[2]
ביוגרפיה עריכה
ראשית חייה עריכה
גליליה נולדה במושבה יבנאל, בתם של יהודית (צירולניק) ושל ברוך קטינקא ולה אח בכור, שמואל קטינקא, קצין בצבא הבריטי ומהנדס, שנישא ליהודית צוויג בתו של עורך הדין אגון מיכאל צוויג, ואחות ניצה רן-קליין. אמה הייתה טוענת רבנית (חילונית) לנשים עגונות, אביה היה מבוני ארץ ישראל.
בשנת 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, היו הוריה בדרכם לסוריה, שם הוצב אביה, אשר שירת אז כקצין בצבא העות'מאני. התוכנית הייתה ללדת בדמשק, אך כאשר הגיעו לצמח החלה האם ללדת. האם המשיכה ליבנאל, שם נולדה התינוקת ונקראה גליליה על שם הגליל.[3]
כנערה גרה עם משפחתה בירושלים. בגיל 12 קיבלה אקדח מאביה מתנה לבת המצווה.[3] בגיל 15 עברה קורס מפקדים בארגון "ההגנה", שם הדריכה גפירים ופיקדה על עמדות של הארגון.[2][3] בתיכון למדה בגימנסיה רחביה בירושלים, שם התחברה עם רות דיין.[4][5]
חיים בוגרים עריכה
עם סיום הלימודים הצטרפה לגרעין קיבוץ ארצישראלי ג' של השומר הצעיר (שמאוחר יותר חבריו התפצלו ונמנו בין המקימים של הקיבוצים מעברות, גבעת חיים, חצור אשדוד), שישב בעין הקורא ועבדה אצל איכרי ראשון לציון בעבודות שונות. איתה בגרעין, בשנים 1936-1938 היה יחיעם ויץ (1946-1918) שנהרג מאוחר יותר בליל הגשרים ועל שמו נקרא קיבוץ יחיעם. ס. יזהר, שהיה בן דודו של ויץ, פגש אותה בתקופה זו והתאהב בה נואשות. דמותה כאהובה הבלתי מושגת מופיעה בשני ספרים שכתב.[6]
בשנת 1943, השתתפה עם חברי הגרעין בייסוד מצפה גבולות. באותה שנה נישאה לגיורא בן-יהודה, אשר היה עמה בין חברי גרעין ג' ובין מייסדי גבולות. לזוג נולד בן, נמרוד.[6]
ב-1944, לקראת פרוץ מלחמת העצמאות, היא הייתה חלק מארגון שאסף מידע על כפרים ערבים בארץ ישראל כהכנה למלחמה. במהלך המרד הערבי, שימשו הכפרים מוקדי יציאה ומקומות מסתור עבור כנופיות חמושות שפעלו נגד היישוב היהודי בארץ ישראל. הכפרים סיפקו לאותן כנופיות מחסה, כסף ומזון, ורבים מהפורעים היו תושבי אותם כפרים. הארגון אסף מידע אודות דרכי הגישה לכפר, מקומות מסתור בסביבתו, מקורות המים ומבנה הכפר, וכן איתר נקודות תצפית אפשריות. לאחר מכן רוכזו כל הנתונים בתיק מודיעיני למקרה בו יהיה צורך לפעול נגד הכפר או נגד הכנופיה שפעלה ממנו.[2]
לצורך איסוף מידע הייתה גליליה יוצאת עם הקרטוגרף גרשון פלוטקין למשימות צילום אווירי של כפרים ערביים שונים. הטיסות המריאו משדה התעופה בלוד. על מנת לקבל אישור טיסה מהבריטים, טרם קום המדינה, היא דאגה לאישור רפואי המציין כי בנה התינוק חולה אסתמה ולכן הטיסה בגובה נמוך תועיל לבריאותו. במהלך הטיסות הללו נהגה פלוטקין לצלם מהאוויר כפרים ערביים כשראשה ומחצית גופה העליון מוטה אל מחוץ למטוס. הטייס בטיסות הללו היה פנחס בן-פורת.[3][2][7][8]
בנוסף לביצוע הצילומים, עבדה גליליה גם במחלקה הטכנית של גוף הטופוגרפיה בארגון ההגנה. סרטי הצילום הועברו לדירה שהייתה מתחת לאחד מבתי "מעונות העובדים" בתל אביב, בו עבדו על שירטוט המפות שנעשו מצילומי האוויר בתהליך מיוחד.[3] התהליך שהומצא על ידי גרשון פלוטקין כלל מעין "פנס קסם" שהוקרן על גבי נייר שקוף בגודל הרצוי של המפה, ככה יכלו במחלקה הטכנית לשרטט את ההגדלה ולשכפל אותה על ידי העתקי אור. הפנס היה מורכב מעדשות שייצר פרופסור עמנואל גולדברג אשר המצאותיו היוו בסיס מאוחר יותר לחברת האלקטרואופטיקה אל-אופ.[3][9][10]
בשנת 1946 עברה מגבולות והייתה ממקימיו של קיבוץ חצור אשדוד יחד עם חברי גרעין קיבוץ ארצישראלי ג' . באותה שנה התגרשה מבן-יהודה.[6] בשנת 1947 נסעה עם גרשון פלוטקין לניו יורק שם למד. הם חיו בארצות הברית עד 1948 ואז חזרו לישראל וגרו בתל אביב ליד הוריה.
פלוטקין עסקה בשרטוט מפות[11], נהגה גם לעבוד מהבית. בהמשך חייה עבדה כסוקרת ועסקה בסקרים.
ב-1964 סיימה תואר ראשון מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.[12]
חיים אישיים עריכה
ב־1943 נישאה לגיורא בן־יהודה (1917 – 2003). לזוג נולד בן, נמרוד. הם התגרשו ב-1946.[13]
החל מ-1948 הייתה נשואה לגרשון פלוטקין (1917 – 1992) במאי ושחקן בתיאטרון הבימה וקרטוגרף בארגון "ההגנה".
פלוטקין התגוררה בתל אביב. היא נפטרה ב-2019, בגיל 102, ונקברה בבית העלמין בקיבוץ חצור.
ספרים ומחקרים עריכה
- אבלסון רבקה, פלוטקין גליליה, "דימונה, התפתחות חברתית וכלכלית", משרד השיכון - המחלקה למחקר כלכלי וחברתי, תשכ"ט
- גליליה פלוטקין, נעמי גלקשטין, "תנאי המגורים המצויים והרצויים של תושבי תל אביב-יפו", עירית תל אביב, המשרד לתוכנית-אב, 1966
- אריאל משה (ריכוז הסקר ועבודת שדה), פלוטקין גליליה (כותבת הדו"ח), "סקר תוכניות פנסיה לעצמאיים והרגלי חסכון", משרד האוצר - רשות החסכון והביטוח, בנק ישראל, 1967[14]
בספרות עריכה
דמותה מופיעה בספרו הראשון של ס. יזהר "אפרים חוזר לאספסת" בתור דמות של אהובה רחוקה ובלתי מושגת.[15][6] יזהר חוזר אל דמותה בספרו האחרון "מלקומיה יפהפיה".[16]
פרסים עריכה
בשנת 2012 העניקה ועדת האמנות החזותית של מפעל הפיס, מענק לאמנים: גליליה פלוטקין, מרגוט שדה, בוריס כרמי, ערי גלס וורנר בראון לביצוע פרויקט על "הכפר הערבי בישראל עד אמצע המאה העשרים".
קישורים חיצוניים עריכה
- קובץ:National Library IL logo.svg פלוטקין, גליליה (1917-2019), דף שער בספרייה הלאומית
- מידע על גליליה פלוטקין בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ צפורה דגן, פוסט המתאר את שיתוף הפעולה של גרשון פלוטקין וגליליה קטינקא בתחום צילומי האויר, באתר ממחברתה של צפורה דגן, 5.1.2015
- ^ 1 2 3 4 רונה סלע, כך הצליח שירות הידיעות של ההגנה לצלם את הכפרים הערביים מגובה השמים, באתר הארץ, 13 במאי 2011
- ^ 1 2 3 4 5 6 Tzipora Dagan צפורה דגן (ציפקה), ממחברתה של צפורה דגן: תנו חיוך – טסים ומצלמים !!, באתר ממחברתה של צפורה דגן, יום שני, 5 בינואר 2015
- ^ פסיק - הספרייה הדיגיטלית, באתר ebooks.psik.io
- ^ משה דיין, מכתבי אהבה, ידיעות ספרים, 2016, עמ' 45, 75
- ^ 1 2 3 4 ס יזהר - סיפור חיים כרך ראשון / ניצה בן־ארי - פרויקט בן־יהודה, באתר benyehuda.org
- ^ ירושלים במלחמה: המפה החשאית של צה"ל מתש"ח, באתר הספרנים, 2018-12-12
- ^ איילת רובין, אמני המפות של דור המדינה, באתר הספרנים, 2024-03-24
- ^ פסיק - הספרייה הדיגיטלית, באתר ebooks.psik.io
- ^ יצחק ערן, הסיירים, ישראל: יד טבנקין, משרד הביטחון, 1994, עמ' 193
- ^ אנציקלופדיה לעם | דבר | 10 אפריל 1958 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ [ רשימת הבוגרים של השלוחה ן הת"א של האוניברסיטה העברית | למרחב | 28 ינואר 1964 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ גיורא בן-יהודה, באתר קיבוץ חצור
- ^ סקר תוכניות פנסיה לעצמאיים והרגלי חסכון, באתר הספרייה הלאומית
- ^ lulisml, גליליה קטינקא, באתר ס. יזהר חוזר, 2019-08-03
- ^ ויקטור, מילים -, באתר mymilim.info, 2014-09-13