מלקומיה יפהפיה
פעולות נוספות
| קובץ:מלקומיה יפהפיה.jpg | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | יזהר סמילנסקי |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה | הוצאת זמורה ביתן |
| תאריך הוצאה | 1998 |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | {{#property:P212}} |
| הספרייה הלאומית | {{#property:P3959}} |
"מלקומיה יפהפיה" הוא אחד מספריו האחרונים של יזהר סמילנסקי (ס. יזהר), שיצא לאור בהוצאת זמורה-ביתן בשנת 1998.
הספר מתאר צעיר המתעתד ללכת אל אהובתו הקרויה שולה, ובמהלך כל הספר מתועדים חיזוריו הדמיוניים, תוך כדי שהוא הולך בשדה אי-שם במישור החוף של פלשתינה-א"י בשנות ה-40. גיבור הספר מדמיין או נזכר, שהוא מגדיר צמחים יחד עם אהובתו, שולה, והם מחפשים יחדיו צמח בשם "מלקומיה יפהפייה".[1]
מוטיב הגדרת הצמחים הוא מוטיב עיקרי בסיפור, ובו כולל המחבר מחווה לאנשי מחקר הבוטניקה בארץ ולספרות הקשורה בנושא:
אל תטעי בכריכה המיושנת שנראית כאילו איזה תלמוד, זה המגדיר לצמחי ארץ ישראל, מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, מהמחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים...
— עמ' 88
מדובר בשלושת הבוטנאים שמרכיבים את 'חבורת זא"פ': מיכאל זהרי, אלכסנדר אייג ונעמי פיינברון.
יחד עם זאת, כולל יזהר גם ביקורת חריפה כנגד 'קיטלוג' הטבע לתוך מגדיר דיכוטומי, מתסכל וטכני.
והמציאות כידוע יש בה תמיד יותר מגזירת האו זה או זה, או עלי כותרת מאוחרים או נפרדים, או שעירים או חלקים, ומה יהיה עם צמחים בעלי כנפיים, ועם צמחים שהופכים לפרפרים, או צמחים שמייללים בלילה...
— עמ' 88
הספר מתאר סיפור שהתרחש לכאורה בשנת 1938, תקופת המנדט הבריטי. יזהר קושר בין הכיבוש הבריטי את הארץ, לבין מקור שם הצמח מלקולמייה, וכך מעביר ביקורת על 'כובשי הארץ' לדורותיהם:
מי זה אותו המלקולם הזה שעשו פה ממנו פרח על שמו? סתם אנגלי אחד ג'ינג'י או לבקן גמור [...] טיפש גמור אחד אנגלי שבקושי מבטאים את שמו ושצריך לבלוע ל' אחת ולאנפף את השאר, מי קרא לו, למה צריך לוותר לו? למה נכנעו לו כולם, כל המגדירים המלומדים לאנגלי הקולוניאלי הפולש הכובש המסריח הזה...
— עמ' 175–176
האמת הבוטנית המסתתרת מאחורי העלילה היא, שבבית הגידול המדובר קיים צמח נפוץ ששמו מרסיה יפהפייה, שהיא אנדמית למישור חוף הים התיכון בארץ ישראל. כך ששם הספר הוא שיבוש שמם של שני צמחים, וגיבור הספר עתיד להיכשל בניסיונו להגדיר את הצמח. יש כאן מעין אנלוגיה לניסיונות החיזור של הגיבור, שמסתיימים בלא כלום, מצד אחד. ואילו מצד שני, ס. יזהר כאילו יוצא כנגד הנטייה להגדרות ולמיפוי, לפרשנות ולתאוריות, במקום ליהנות מהאובייקט עצמו, בין שהוא פרח, ספר, או נערה. "מפני ששום יפה בעולם איננו בגבול היכולת של אף אחד לדעת ולא לאמור אותו בלי לאבד את הדבר שמיד חומק תמיד מאמירה."[2]
באמצעות תאורים מפורטים של התרבות הצמח ודרך האבקתו של פרח צנון הבר על ידי דבור תזזיתי, למשל,[3] מרמז יזהר בדרך אנלוגית עקיפה על הרגשות הארוטיים שמעוררת שולה בגיבור, ואכן גם במספר. שלא כבספריו הקודמים, בהם שמר על צניעות בעניינים אלו, שופע הספר מטפורות ברורות ונועזות, השאובות מחיי החי והצומח, למשיכה ארוטית.[4]
ראו גם עריכה
- ניצה בן ארי, ס. יזהר; סיפור חיים, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2013.
קישורים חיצוניים עריכה
- קטעים מהספר מלקומיה יפהפייה, באתר "גוגל ספרים"
- אבנר שץ, ס. יזהר: מלקומיה יפהפייה, פורסם ב"ידיעות אחרונות", 8 במאי 1998
- ס. יזהר - "שולה" כ-idee fix (מלקומיה יפהפייה), אתר מילים; דפים בין תחומיים
- עמוס עוז, ס. יזהר ועמוס עוז - חליפת מכתבים, באתר הארץ, 28 במרץ 2010
הערות שוליים עריכה
- ^ על פי הביוגרפיה של ניצה בן ארי על ס. יזהר, הוא אכן הלך יום אחד עם בחורה, אותה העריץ, גליליה קטינקא, להגדיר צמחים. את סיפורו הראשון "אפרים חוזר לאספסת" הקדיש לה. ראו: ניצה בן ארי, ס. יזהר; סיפור חיים, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2013, עמ' 357 - 365
- ^ ס. יזהר, מלקומיה יפהפייה, זמורה ביתן, 1998, עמ' 16
- ^ מלקומיה יפהפייה, עמ' 110 - 111
- ^ ניצה בן ארי, דיכוי הארוטיקה; הוצאת הספרים של אוניברסיטת תל אביב, 2006, עמ' 340 - 343