Revolution (שיר)
פעולות נוספות
| סינגל בביצוע הביטלס | |
| יצא לאור | 26 באוגוסט 1968 |
|---|---|
| תאריך הקלטה | 9–13 ביולי 1968 |
| מקום הקלטה | אולפני EMI לונדון |
| שפה | אנגלית |
| איי-סייד | Hey Jude |
| אורך | 03:21 |
| חברת תקליטים | אפל רקורדס |
| כתיבה | ג'ון לנון, פול מקרטני |
| עיבוד | ג'ורג' מרטין |
|
→ Lady Madonna 1967 Get Back 1968 ← | |
"Revolution" הוא סינגל של להקת הרוק האנגלית הביטלס, שנכתב על ידי ג'ון לנון אך נזקף גם לזכותו של פול מקרטני. שלוש גרסאות של השיר הוקלטו ויצאו ב-1968, כולן במהלך הקלטות ההכנה לאלבום The Beatles, המכונה גם "האלבום הלבן". גרסה אחת היא בעיבוד איטי ובלוזי (Revolution 1) שנכלל באלבום, גרסה שנייה מאותו האלבום שהייתה קולאז' מופשט (תחת השם Revolution 9); וגרסת הארד רוק שהופצה בתור צד ב' של Hey Jude. וידאו קליפ לשיר צולם על פי גרסת הסינגל.
רקע עריכה
בהשראת מחאות פוליטיות בתחילת 1968, מילות השיר של לנון הביעו הזדהות עם הצורך בשינוי חברתי אך הדגישו ספק לגבי האלימות שבהן דגלו כמה מחברי השמאל החדש.
למרות הסתייגויות חבריו ללהקה, ג'ון התעקש שהשיר ייכלל בסינגל הבא שלהם. כשראה אור באוגוסט 1968, השיר נתפס על ידי השמאל הפוליטי כבגידה במטרתם וסימן לכך שהביטלס לא היו בקנה אחד עם גורמים רדיקליים של תרבות הנגד.
הסינגל הגיע למקום ה-12 במצעד הבילבורד הוט 100 בארצות הברית והיה בראש מצעד הסינגלים באוסטרליה ובניו זילנד. השיר זכה לשבחים ממבקרי מוזיקה, במיוחד על עוצמת הביצוע וצליל הגיטרה. ב-1987, היה זה שיר הביטלס הראשון שהוצמד לפרסומת בטלוויזיה, דבר שגרם לתביעה מצד חברי הלהקה שנותרו בחיים. לשיר בוצעו גרסאות כיסוי רבות.
מחאות 1968 עריכה
בתחילת 1968, התארגנו הפגנות רבות משתתפים כהתנגדות למלחמת וייטנאם, במיוחד בקרב סטודנטים באוניברסיטאות.[1] ההפגנות היו נפוצות ביותר בארצות הברית. ב-17 במרס צעדו 25,000 מפגינים[2] לשגרירות האמריקנית בכיכר גרוונר בלונדון והתעמתו עם המשטרה. מחאות הנוגעות לנושאים פוליטיים אחרים הגיעו לחדשות, כמו מחאות בפולין נגד הממשלה הקומוניסטית, והתקוממויות באוניברסיטאות במאי 1968 בצרפת.[3] התקופה שיקפה את הפוליטיזציה המוגברת של תנועת הנוער של שנות ה-60 ואת עלייתה של אידאולוגיית השמאל החדש, בניגוד לאידאולוגיה ההיפית שעמדה מאחורי ילדי הפרחים בקיץ האהבה ב-1967.[4]
בדרך כלל נמנעו הביטלס מלהביע את דעותיהם הפוליטיות במוזיקה שיצרו, ועד אז השיר TAXMAN היה היחיד שהצביע על השקפה פוליטית. הלהקה נתפסה כמנהיגי תרבות הנגד, והייתה תחת לחץ מצד קבוצות לניניסטיות, טרוצקיסטיות ומאואיסטיות לתמוך באופן פעיל במטרה מהפכנית.[5] ההחלטה על כתיבת השיר התקבלה אצל לנון בזמן שהביטלס היו ברישיקש, הודו, שם תרגלו מדיטציה טרנסנדנטלית. לנון אמר "חשבתי שהגיע הזמן שנדבר על זה, כמו שחשבתי שהגיע הזמן שנפסיק לא להגיב על מלחמת וייטנאם [בשנת 1966]. חשבתי על זה בגבעות בהודו". לנון החל לכתוב את השיר בהודו וסיים אותו באנגליה במאי, בהשראת האירועים בצרפת.
בסביבות השבוע הרביעי של מאי 1968, הביטלס נפגשו בביתו של ג'ורג' הריסון להצגת טיוטות לקראת הקלטת האלבום הצפוי.
ההקלטה עריכה
הביטלס החלו בהקלטות האלבום ב-30 במאי, החל ב-"Revolution 1" (שנקרא בפשטות "Revolution" בכמה הפעלות ראשונות). במפגש הראשון, הם התרכזו בהקלטת רצועת הקצב הבסיסית. טייק 18 נמשך 10:17, הרבה יותר מהטייקים המוקדמים יותר, והוא זה שנבחר עבור אובר-דאבינג שהוקלטו במהלך שני הסשנים הבאים. הקלטה מלאה זו שוחררה רשמית רק ב-2018, כחלק ממהדורת ה-Super Deluxe של הביטלס במקביל ליום השנה החמישים לאלבום.
Revolution 1 מבוצע בסגנון בלוזי נינוח. הקצב הבסיסי הוא 12 8 (או 4 4 בסגנון שמיניות סווינג), בסוף הפזמון האחרון בשיר יש שני ביטים נוספים, תוצאה של עריכה שגויה במהלך תהליך המיקס, שנותרה ללא תיקון לבקשת לנון.[6]
פיצול של Revolution 1 ו־Revolution 9
לנון ביקש לחלק את ההקלטה הקיימת, שהייתה בת עשר דקות, לשני חלקים: חלק ראשון בסגנון ביטלסי רגיל וחלק שני של קולאז' סאונד אוונגרדי. העבודה על Revolution 9 החלה תוך שימוש בשש הדקות האחרונות של הקלטה מספר 20 כנקודת התחלה. אפקטים קוליים רבים הוקלטו במשך מספר פגישות כמעט אך ורק על ידי לנון ויוקו אונו, למרות שגם ג'ורג' האריסון סייע.
גרסת הסינגל
לנון רצה ש-Revolution 1 יופיע על הסינגל הבא של הביטלס, מקרטני והריסון טענו שהשיר איטי מדי לסינגל. לנון התעקש, והחזרות לעיבוד מהיר יותר וקולני יותר החלו ב-9 ביולי. ההקלטה החלה למחרת. עיתונאי המוזיקה איאן פורטנם כתב ב-2014 כי השיר, יחד עם Helter Skelter היו האבטיפוס למוזיקת מטאל.
השיר מתחיל בריף גיטרה חזק ולאורך כל השיר הגיטרות של לנון והאריסון בולטות מאוד. עיוות הצליל הושג על ידי העברת צליל הגיטרה ישירות למערבל האותות. טכנאי ההקלטות, אמריק, הסביר מאוחר יותר שניתוב האות דרך שני מגברים הביאה כמעט להתחממות יתר של הקונסולה. לדבריו "אם הייתי מנהל האולפן ורואה את זה קורה, הייתי מפטר את עצמי".
אוברדאב לפסנתר חשמלי עליו ניגן ניקי הופקינס נוסף ב-11 ביולי.
למרות מאמצי לנון, Hey Jude של מקרטני, נבחר כצד A של הסינגל הבא של הלהקה. לאחר שביקש לבסס מחדש את מנהיגותו בלהקה על פני מקרטני, לנון הסכים בעל כורחו להוריד את השיר לצד ב'.
הוצאה לאור עריכה
הסינגל "Hey Jude"/"Revolution" ראה אור ב-26 באוגוסט 1968 בארצות הברית, וארבעה ימים לאחר מכן בבריטניה.
הסינגל היה ההפקה הראשונה של הלהקה ב-אפל רקורדס. הסינגל היה אחד מארבעת התקליטים שנשלחו בקופסאות ארוזות במתנה, שסומנו "ארבעת הראשונים שלנו", למלכה אליזבת השנייה, לבני משפחת מלוכה אחרים, ולהרולד ווילסון, ראש ממשלת בריטניה.
Revolution 1 יצא לאור ב-The Beatles ב-22 בנובמבר 1968.
סרט תדמית עריכה
הצילומים לקטעי וידאו קליפ של היי ג'וד ו-Revolution היו ב-4 בספטמבר 1968 בבימויו של מייקל לינדזי-הוג. הופקו שני קליפים של השיר, עם הבדלי תאורה בלבד ושינויים מינוריים אחרים.
בעוד הקליפ היי ג'וד שודר לראשונה בתוכנית Frost של דייוויד פרוסט ביום ראשון, ברשת ITV, הקליפ Revolution שודר לראשונה בתוכנית BBC1 Top of the Pops ב-19 בספטמבר 1968.
ביקורות ותגובות עריכה
בביקורת שלו על הסינגל, עבור Melody Maker, כריס וולץ' שיבח את צד א', אך דחה את Revolution כ"בלגן מטושטש שעדיף לשכוח". דרק ג'ונסון מה- NME תיאר את Revolution כ"רוקנ'רול ללא בושה". הוא סיכם בכך שאין ספק שהביטלס עדיין מובילים בענף כולו.
המגזין טיים הקדיש מאמר לדיון בשיר וזאת לראשונה בתולדותיו.
בשנת 2006, מגזין מוג'ו מיקם את Revolution במקום ה-16 ברשימת "101 שירי הביטלס הגדולים". בפרשנות שלו למגזין, פיט שלי מלהקת הפאנק הבאזקוקס אמר כי מעולם לא שמע צלילי גיטרה כאלה לפני כן, והיה זה "רגע האאוריקה" שלו כשהחליט שהוא רוצה לנגן בלהקה. הסינגל דורג במקום ה-13 ברשימה דומה שערך רולינג סטון ב-2010.
בתגובה לשיר ולפעילותם של לנון ואונו באמנות המיצג, השלטונות הבריטיים הסירו את ההגנה שהייתה לביטלס כאשר קיבלו את אות מסדר האימפריה הבריטית. ב-18 באוקטובר, לנון ואונו נעצרו באשמת החזקת סמים; לנון טען כי הוזהר מפני הפשיטה וכי הסמים נשתלו על ידי השוטרים המעצרים מיחידת הסמים של לונדון.
גרסה נוספת ושימוש בפרסומת של נייקי עריכה
Revolution הופיע גם בתקליט אריך נגן שהיה אלבום אוסף אמריקני מ-1970 Hey Jude. הייתה זו הפעם הראשונה שרצועה זו הייתה זמינה בסטריאו. מיקס הסטריאו בוצע ב-5 בדצמבר 1969, בפיקוח ג'ורג' מרטין. לאחר מכן השיר יצא גם באוסף הביטלס הכחול 1967–1970 וב- Past Masters. השיר נכלל כרצועת הפתיחה של אוסף ה-iTunes של הביטלס מ-2012 Tomorrow Never Knows, אשר אתר הלהקה תיאר כאוסף של "שירי הרוק המשפיעים ביותר של הביטלס".
ב-1987 Revolution הפך להקלטת הביטלס הראשונה שקיבלה רישיון לשימוש בפרסומת בטלוויזיה. נייקי שילמה 500,000 דולר עבור הזכות להשתמש בשיר למשך שנה אחת, כשהיא מחולקת בין החברות קפיטול רקורדס-EMI לבין בעלת הזכויות בשירים ATV Music Publishing (בבעלות מייקל ג'קסון). פרסומות העושות שימוש בשיר החלו לשדר במארס 1987.
האריסון, מקרטני ורינגו סטאר, באמצעות קבוצת אפל, הגישו ביולי 1987 התנגדות לשימוש של חברת נייקי בשיר. התביעה הוגשה לנייקי, סוכנות הפרסום שלה ולקפיטול-EMI Records. קפיטול-EMI אמרו שהתביעה חסרת בסיס מכיוון שהם נתנו רישיון לשימוש בשיר ב"תמיכה ועידוד פעילים של יוקו אונו לנון, בעלת מניות ומנהלת של אפל". אונו הביעה הסכמה כשהפרסומת ראתה אור, ואמרה שהיא "הופכת את המוזיקה של ג'ון לנגישה לדור חדש". המעריצים זעמו על כך והתרעמו על מייקל ג'קסון ואונו על שאיפשרו ניצול מסחרי של עבודתם של הביטלס. אונו אמרה שמקרטני הסכים לעסקה, טענה שמקרטני הכחישה. האריסון הגיב בראיון למגזין Musician: ובכן, מנקודת המבט שלנו, אם זה יקרה, כל שיר של הביטלס יוכל לפרסם תחתונים לנשים ונקניקים. אנחנו חייבים לעצור את זה כדי ליצור תקדים. אחרת זה יהיה חופשי לכולם... זה דבר אחד כשאתה מת, אבל אנחנו עדיין בסביבה! אין להם שום כבוד לעובדה שכתבנו והקלטנו את השירים האלה, ואלו היו החיים שלנו.
מקרה זה ותביעות נוספות בהן היו מעורבים הביטלס ו-EMI נפסקו מחוץ לבית המשפט בנובמבר 1989, כשהתנאים נשמרו בחשאיות.
הרכב עריכה
ג'ון לנון - קולות, גיטרה מובילה
פול מקרטני - גיטרה בס, אורגן המונד
ג'ורג' האריסון - גיטרה מובילה
רינגו סטאר - תופים
בגרסת הסינגל:
ניקי הופקינס - פסנתר חשמלי
בגרסת האלבום :
פרדי קלייטון, דרק ווטקינס - חצוצרות
ביל פוברי, פאואר, רקס מוריס, דון לנג - טרומבון
קישורים חיצוניים עריכה
- וידאו קליפ של השיר, באתר יוטיוב
- Revolution 1, מתוך האלבום הלבן - באתר יוטיוב
- קובץ:MusicBrainz Logo 2016.svg מידע על היצירה "Revolution" באתר מיוזיק בריינז
- קובץ:MusicBrainz Logo 2016.svg מידע על הסינגל "Revolution" באתר מיוזיק בריינז
- קובץ:Allmusic Favicon.png מידע על השיר "Revolution" באתר AllMusic
- קובץ:Allmusic Favicon.png מידע על הקומפוזיציה "Revolution" באתר AllMusic
- קובץ:Discogs.png מידע על היצירה "Revolution" באתר Discogs
- אקורדי השיר "Revolution" באתר Tab4u
- קובץ:Genius-Wordmark.svg מילות השיר "Revolution" באתר Genius
- גרסאות נוספות ל"Revolution" באתר SecondHandSongs
- קובץ:YouTube play button icon (2013–2017).svg סרטון השיר "Revolution" באתר יוטיוב
- קובץ:ITunes logo.svg מידע על השיר "Revolution" באתר iTunes
- "Revolution" באתר בית לזמר העברי
- מילות השיר "Revolution" והאזנה לו באתר זמרשת
- "Revolution" באתר של אקו"ם
- קובץ:Spotify logo without text.svg מידע על השיר "Revolution" באתר ספוטיפיי
- קובץ:Spotify logo without text.svg מידע על הרצועה "Revolution" באתר ספוטיפיי
- קובץ:Antonio Jackson Tidal Logo.png מידע על השיר "Revolution" באתר טיידל
- מידע על "Revolution" באתר פרויקט ספריית התווים הבין-לאומי
- מילות השיר "Revolution" באתר שירונט
.svg){kind=link}
הערות שוליים עריכה
- ^ איאן מקדונלד, מהפיכה בראש, הקלטות הביטלס ושנות השישים, לונדון: Pimlico, 1998, מסת"ב 978-0-7126-6697-8
- ^ סיימון פילו, הפלישה הבריטית, השפעות זרמי המוזיקה, רואמן וליטלפילד, 2015, מסת"ב 978-0-8108-8626-1
- ^ מיקה דולפר, 1968 - תנועה אירופאית ?, באתר www.eurotopics.net, 2012 (באנגלית)
- ^ מייקל פרונטאני, הביטלס - תדמית ומדיה, דפוס אוניברסיטת מיסיסיפי, 2007, מסת"ב 978-1-57806-965-1
- ^ סטיב טרנר, כתיבה של יום מפרך: הסיפורים מאחורי כל שירי הביטלס, לונדון: קרלטון, 1994, מסת"ב 978-1-78097-096-7
- ^ ג'ף אמריק, מאסי הווארד, כאן, שם ובכל מקום: חיי כמקליט המוזיקה של הביטלס, ניו יורק: גות'האם, מסת"ב 978-1-59240-179-6