Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

Please Mister Postman

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"Please Mr. Postman"
קובץ:Please Mr Postman by The Marvelettes US vinyl single.jpg
סינגל בביצוע המרבלטס (אנ')
מתוך האלבום Please Mr. Postman
יצא לאור 21 באוגוסט 1961
תאריך הקלטה אפריל 1961
מקום הקלטה היטסוויל U.S.A., דטרויט
סוגה פופ, סול, דו-וופ[1][2]
שפה אנגלית
בי-סייד "So Long Baby"
אורך 2:31
חברת תקליטים טמלה
כתיבה ג'ורג'יה דובינס, ויליאם גארט, פרדי גורמן, בריאן הולנד, רוברט בייטמן
הפקה בריינברט (בריאן הולנד ורוברט בייטמן)

"Please Mr. Postman" (בעברית: "אנא מר דוור") הוא שיר שנכתב על ידי ג'ורג'יה דובינס, ויליאם גארט, פרדי גורמן, בריאן הולנד ורוברט בייטמן. זהו סינגל הבכורה של להקת הבנות המרבלטס עבור חברת התקליטים טמלה (מוטאון)[3]. השיר התפרסם כלהיט הראשון של חברת "מוטאון" שהגיע למקום הראשון במצעד ה-בילבורד הוט 100. הסינגל הגיע להישג זה בסוף שנת 1961, ובמקביל כבש גם את פסגת מצעד ה-רית'ם אנד בלוז.[4]

השיר זכה לגרסאות כיסוי רבות לאורך השנים, המפורסמת שבהן הוקלטה על ידי להקת הביטלס בשנת 1963. בשנת 1975, הפך השיר שוב ללהיט במקום הראשון כאשר גרסת הכיסוי של להקת הקרפנטרס הגיעה לפסגת הבילבורד. השיר "Feel It Still" של להקת פורטוגל. דה מן משנת 2017 מזכיר מאוד את "Please Mr. Postman"[5][6], ועל כן ניתן לבריאן הולנד קרדיט כתיבה בשיר זה.

הגרסה המקורית עריכה

רקע עריכה

באפריל 1961, להקת המרבלטס (שנודעה אז בשם המרבלס) קבעה אודישן עם חברת טמלה של ברי גורדי. סולנית הלהקה המקורית, ג'ורג'יה דובינס, הייתה זקוקה לשיר מקורי עבור האודישן. היא קיבלה שיר בלוז מחברה ויליאם גארט, ועיבדה אותו מחדש עבור הלהקה. דובינס עזבה את הלהקה לאחר האודישן והוחלפה בסולנית אחרת.[7] גורדי שינה את שם הלהקה ל"מרבלטס" ושכר את הצמד "בריינברט" (בריאן הולנד ורוברט בייטמן) כדי לעבד את השיר פעם נוספת. פרדי גורמן, שהיה בעצמו דוור בדטרויט ושותף לכתיבה של הולנד, היה מעורב גם הוא בעיבוד הסופי.

הרכב והקלטה עריכה

הקרדיטים על כתיבת השיר לא היו עקביים לאורך השנים.[8] במקור יוחס השיר לדובינס, גארט ובריינברט. גרסאות מאוחרות יותר כללו שילובים שונים של חמשת הכותבים.

השיר מנוגן במשקל של 4/4 וכולל את מהלך האקורדים הנפוץ של שנות ה-50 (מהלך I-vi-IV-V).[8] בהקלטה משתתפת הסולנית גלדיס הורטון, המביעה תקווה שהדוור הביא לה מכתב מחבר שלה. חטיבת הקצב של השיר מורכבת מפסנתר, בס ותופים.[9] מרווין גיי, שהיה באותה עת נגן אולפן במוטאון, ניגן בתופים בהקלטה זו.[10] נגינתו מאופיינת בקצב עמוס (backbeat) לאורך כל השיר.[9]

פרסום עריכה

חברת טמלה הוציאה את השיר כסינגל בארצות הברית ב-21 באוגוסט 1961, ובהמשך הוא נכלל באלבום הבכורה של הלהקה שיצא ב-נובמבר 1961. הסינגל זכה להצלחה מסחרית אדירה והיה לתקליט השני של מוטאון שנמכר במיליון עותקים, והראשון שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד הוט 100.[11] הוא נשאר במצעד במשך 23 שבועות.

ההצלחה הובילה להרחבת פעילותה של מוטאון. בשנת 2011, הוכנסה הגרסה של המרבלטס להיכל התהילה של הגראמי.[12]

משתתפים עריכה

המרבלטס:

  • גלדיס הורטון – שירה
  • קתרין אנדרסון – קולות ליווי, מחיאות כפיים
  • ויאנטה ("חואניטה") קווארט – קולות ליווי, מחיאות כפיים
  • ג'ורג'אנה טילמן – קולות ליווי, מחיאות כפיים
  • וונדה יאנג – קולות ליווי, מחיאות כפיים

מוזיקאים נוספים:

מצעדים ותארים (המרבלטס) עריכה

מצעדים שבועיים (1961–1962)
מצעד (1961–1962) מיקום שיא
ניו זילנד (Lever Hit Parade)[15] 4
ארצות הברית (בילבורד הוט 100) 1
ארצות הברית (מצעד שירי ה-R&B/היפ-הופ) 1
תארים והסמכות
מדינה תואר שנה הערות
ניו זילנד זהב 2021 [16]
הממלכה המאוחדת זהב 2025 מכירות מאז 2004
ארצות הברית זהב 1961

גרסת הביטלס עריכה

"Please Mr. Postman"
עטיפת סינגל שוודית
עטיפת סינגל שוודית
סינגל בביצוע הביטלס
מתוך האלבום With the Beatles
יצא לאור 22 בנובמבר 1963
תאריך הקלטה 30 ביולי 1963
מקום הקלטה EMI, לונדון
סוגה רוק אנד רול, R&B
שפה אנגלית
אורך 2:36
חברת תקליטים פרלופון
כתיבה בריאן הולנד
הפקה ג'ורג' מרטין

רקע והקלטה עריכה

הביטלס גילו עניין רב במוזיקה של להקות בנות בתחילת דרכם.[17] הם הוסיפו את "Please Mr. Postman" לרפרטואר ההופעות החיות שלהם בדצמבר 1961.[18] מכיוון שהגרסה המקורית לא זכתה להצלחה רבה במצעדים הבריטיים, הביטלס הפכו את השיר לסימן ההיכר שלהם בקרב הלהקות בליברפול.

ב-30 ביולי 1963, הקליטה הלהקה את השיר עבור אלבומם השני, With the Beatles. ג'ון לנון היה אחראי על השירה, בעוד פול מקארטני וג'ורג' האריסון ליוו אותו בקולות רקע.[18] הלהקה ביצעה שבעה טייקים של השיר לפני שהגיעה לגרסה הסופית, שכללה הכפלה של קולו של לנון (double-tracking).[19]

ביקורת עריכה

מבקר המוזיקה רוברט כריסטגאו החשיב את גרסת הכיסוי של הביטלס לאחת מהקלטותיהם הטובות ביותר, וציין כי היא עולה על המקור של מוטאון.[20] המבקר טים ריילי כינה את הקצב של השיר "אדיר" וציין כי השיר נשמע "קרוב באופן מסוכן להתפרקות בכל רגע", כמיטב מסורת הרוק אנד רול.[21]

משתתפים עריכה

גרסת הקרפנטרס עריכה

"Please Mr. Postman"
קובץ:Please Mr. Postman (Carpenters).jpg
סינגל בביצוע הקרפנטרס
מתוך האלבום Horizon
יצא לאור 8 בנובמבר 1974 (ארה"ב)
29 בנובמבר 1974 (בריטניה)
תאריך הקלטה ספטמבר 1974
סוגה פופ
שפה אנגלית
בי-סייד This Masquerade
אורך 2:50
חברת תקליטים A&M
כתיבה ג'ורג'יה דובינס, ויליאם גארט, פרדי גורמן, בריאן הולנד, רוברט בייטמן
הפקה ריצ'רד וקרן קרפנטר
הקרפנטרס

הגרסה של להקת הקרפנטרס הגיעה למקום הראשון במצעד הבילבורד הוט 100 בתחילת 1975. הגרסה שלהם מאופיינת בסגנון המזכיר שירי רוקנרול משנות ה-50. הסינגל יצא בשלהי 1974, הגיע למקום הראשון גם במצעד ה-Adult Contemporary בינואר 1975,[22] והיה לסינגל העשירי והאחרון של הצמד שנמכר ביותר ממיליון עותקים. האלבום שבו נכלל השיר, Horizon, יצא ב-יוני 1975 והפך לאלבום פלטינה.

וידאו קליפ לשיר צולם בדיסנילנד, וניתן למצוא אותו באוספי ה-DVD של הלהקה.

משתתפים עריכה

  • קרן קרפנטר – שירה וקולות ליווי, תופים
  • ריצ'רד קרפנטר – קולות ליווי, פסנתר, תזמור
  • טוני פלוסו – גיטרה
  • ג'ו אוסבורן – גיטרה בס
  • בוב מסנג'ר – סקסופון טנור
  • דאג סטראון – סקסופון בריטון

ביצועים במצעדים (הקרפנטרס) עריכה

מצעדים שבועיים (1974–1975)
מצעד (1974–1975) מיקום שיא
אוסטרליה (Kent Music Report)[23] 1
קנדה (RPM Adult Contemporary) 1
קנדה (RPM Top Singles) 1
אירלנד (IRMA) 2
יפן (Oricon International) 1
יפן (Oricon Singles Chart) 11
הולנד (Single Top 100) 29
ניו זילנד (מצעד הסינגלים) 4
דרום אפריקה (Springbok Radio) 1
שווייץ (המצעד השווייצרי) 5
הממלכה המאוחדת (מצעד הסינגלים הבריטי) 2
ארצות הברית (בילבורד הוט 100) 1
ארצות הברית (Adult Contemporary) 1
גרמניה המערבית 10
מצעדי סוף שנה (1975)
מצעד (1975) מיקום
אוסטרליה 7
קנדה 11
דרום אפריקה 10
הממלכה המאוחדת 28
ארצות הברית (בילבורד הוט 100) 33

תארים (הקרפנטרס) עריכה

מדינה תואר שנה
קנדה זהב 1976
הממלכה המאוחדת כסף 1975
ארצות הברית זהב 1975

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Gerald L. Posner, Motown: Music, Money, Sex, and Power, 2002, עמ' 92, 94; Ben Fong-Torres, The Motown Album: The Sound of Young America, 1990, עמ' 78
  2. ^ Troy L. Smith, Every No. 1 song of the 1970s ranked from worst to best, Cleveland.com, 14 בדצמבר 2021
  3. ^ Gilliland, Show 25 – The Soul Reformation: Phase two, the Motown story. [Part 4], UNT Digital Library
  4. ^ Whitburn, Joel (2004). Top R&B/Hip-Hop Singles: 1942–2004. Record Research. p. 379.
  5. ^ Talia Schlanger, Portugal. The Man On World Cafe, NPR, ‏2 במאי 2017
  6. ^ Lyndsey Havens, Portugal. The Man Explain How Bernie Sanders Inspired Surprise Hit 'Feel It Still', Billboard, 17 ביולי 2017
  7. ^ Laura Flam & Emily Sieu Liebowitz, Black Girl Group Magic: The Marvelettes on How They Became Motown Music Legends, Literary Hub, ‏9 באוקטובר 2023
  8. ^ 1 2 Pollack, Alan W. (1996). "Notes on the cover songs on the 'With The Beatles' album". soundscapes.info.
  9. ^ 1 2 Walter Everett, The Foundations of Rock: From "Blue Suede Shoes" to "Suite: Judy Blue Eyes", 2009, עמ' 83
  10. ^ Gerald L. Posner, Motown: Music, Money, Sex, and Power, 2002, עמ' 97
  11. ^ "The Marvelettes Chart History (Hot 100)". Billboard.
  12. ^ GRAMMY Hall Of Fame, GRAMMY.com
  13. ^ Gary Graff, Eddie Willis, Original Motown Funk Brother, Dies At 82, Billboard, 20 באוגוסט 2018
  14. ^ James Jamerson, Standing in the Shadows of Motown, 1989, עמ' 88
  15. ^ Flavour of New Zealand, 29 March 1962
  16. ^ radioscope
  17. ^ Sheila Whiteley, Reading the Beatles: Cultural Studies, Literary Criticism, and the Fab Four, 2006, עמ' 60–61
  18. ^ 1 2 Mark Lewisohn, The Beatles – All These Years, Volume One: Tune In, 2013, עמ' 845, 1038
  19. ^ John C. Winn, Way Beyond Compare: The Beatles' Recorded Legacy, Volume One, 1957–1965, 2008, עמ' 63
  20. ^ Robert Christgau, Xgau Sez, robertchristgau.com, ‏17 ביוני 2020
  21. ^ Tim Riley, Tell Me Why: The Beatles: Album by Album, Song by Song, the Sixties and After, 2002, עמ' 77
  22. ^ Joel Whitburn, Top Adult Contemporary: 1961–2001, 2002, עמ' 47
  23. ^ David Kent, Australian Chart Book 1970–1992, 1993, ISBN 0-646-11917-6