87 סילביה
פעולות נוספות
| קובץ:CMSylvia.png | |
| כוכב האם | |
|---|---|
| כוכב אם | השמש |
| מידע כללי | |
| סוג | אסטרואיד |
| מגלה | רוברט פוגסון |
| מאפיינים מסלוליים | |
| ציר חצי-ראשי | {{#property:P2233}} |
| זמן הקפה | {{#property:P2146}} |
| נטיית מסלול | {{#property:P2045}} |
| מאפיינים פיזיים | |
| רדיוס קו משווה | {{#property:P2120}} |
| ממדים | {{#property:P2386}} |
| נפח | {{#property:P2234}} |
| מסה | {{#property:P2067}} |
| צפיפות ממוצעת | {{#property:P2054}} |
| תאוצת הכובד בקו המשווה | {{#property:P7015}} |
| זמן סיבוב עצמי | {{#property:P2147}} |
| מהירות סיבוב עצמי | {{#property:P4296}} (בקו המשווה) |
| טמפרטורה ממוצעת | {{#property:P2076}} |
| מסדי נתונים | |
| Extrasolar Planets Encyclopaedia | דף נתונים |
| SIMBAD | דף נתונים |
| Exoplanets Data Explorer | דף נתונים |
87 סילביה (מאנגלית: 87 Sylvia) הוא האסטרואיד ה-8 בגודלו בחגורת האסטרואידים. 87 סילביה הוא גוף האב של משפחת סילביה וחבר בקבוצת סייבל הממוקמת בסמוך לגבול החיצוני של החגורה (ראה ערך: קבוצות מינוריות).
גילוי האסטרואיד ומתן שמו עריכה
87 סילביה התגלה על ידי נ. ר. פוגסון ב-16 במאי 1866, 2 בעת שהייתו במדראס (צ'נאי), שבהודו[1]. המספר 87 בראשית שמו מציין כי הוא האסטרואיד ה-87 שהתגלה. פוגסון הסביר כי קרא לאסטרואיד בשמה של ריאה סילביה, דמות מהמיתולוגיה הרומאית, אמם של רמוס ורומולוס מייסדי רומא. כ-150 שנה מאוחר יותר, כאשר התגלו סביב 87 סילביה שני ירחים קטנים, הם כונו רמוס ורומולוס.
מסלול עריכה
מרחקו הממוצע של 87 סילביה מהשמש הוא כ-522 מיליון ק״מ (3.49 יחידות אסטרונומיות), מרחק המניח אותו מעבר לקצה החיצוני של חגורת האסטרואידים ובתוך קבוצה המכונה קבוצת סייבל. עם זאת, האקצנטריות של מסלולו (0.08) גורמת לו להתקרב עד כדי 480 מיליון ק״מ מהשמש (כלומר נקודת הפריהליון שלו היא 3.21 יחידות אסטרונומיות), בתוך האזור המוגדר של חגורת האסטרואידים. במסלול זה הוא 87 סילביה משלים הקפה אחת סביב השמש פעם ב-6.5 שנים.
מאפיינים פיזיולוגים עריכה
צורתו של 87 סילביה היא מאורכת כשל תפוח אדמה: אורך הצירים הוא כ-385 ק״מ על 265 ק״מ על 230 ק״מ, כלומר יחס של 1.67 בין הציר הארוך לציר הקצר, ו-1.15 בין הציר הבינוני לציר הקצר. 87 סילביה הוא בעל צבע כהה מאוד, בדומה לאסטרואידים אחרים שסוגם הספקטרלי הוא מסוג X, אבל ההרכב שלו איננו ידוע בוודאות. גילוי ירחיו ומדידת מרחקם מסילביה וזמן ההקפה שלהם, אפשרה מדידה מדויקת של מסתו וצפיפותו על ידי שימוש בחוק השלישי של קפלר. צפיפותו נמצאה נמוכה מאוד (1.2 גרם לסמ״ק שהם 1.2 פעמים צפיפות המים), מה שמעיד כי האסטרואיד הוא נקבובי מאוד - 25% עד 60% מהנפח שלו עשוי להיות חלל ריק.[2] בהינתן צפיפות נמוכה זו ייתכן וסילביה הוא בעל מבנה של ״ערמת חצץ״ (Rubble Pile) כלומר אסופת אבנים הדבוקות זו לזו בעזרת כוח כבידה חלש ולא יותר. זמן הסיבוב העצמי של 87 סילביה סביב צירו הוא 5.18 שעות, כאשר ציר הסיבוב הוא הציר הקצר של צורתו המאורכת.
ירחים עריכה
ל-87 סילביה יש שני ירחים המקיפים אותו, רומולוס ורמוס, שנקראו על שם ילדיה של סילביה המיתולוגית. רומולוס התגלה לראשונה ב-18 בפברואר 2001, מטלסקופ קק 2 שבהוואי, על ידי מייקל בראון וז'אן לוק מרגו. רמוס התגלה כעבור שלוש שנים מאוחר יותר, ב-9 באוגוסט 2004, על ידי צוות שהוביל פרנק מרצ'יס מאוניברסיטת ברקלי. הירחים התגלו בתמונות ברזולוציה גבוהה שאפשרה לזהות את אורם הקלוש יחסית בסמוך לאור הבהיר של האסטרואיד עצמו. מרחקם של רמוס (706 ק״מ) ושל רומולוס (1357 ק״מ) מ-87 סילביה גורם להם לגמוע הקפה אחת ב-1.37 שעות ו-3.65 שעות בהתאמה. מסתם קטנה פי 10,000 לערך ממסתו של האסטרואיד אותו הם מקיפים.[3]
| שם | מסה (בקילוגרמים) | חצי-צירי זמן מרכזיים (בקילומטרים) | משך זמן אורביטלי | חריגות |
|---|---|---|---|---|
| רמוס | 7.3×1014 | 706.5 | 1.37 | 0.027 |
| רומולוס | 9.3×1014 | 1357 | 3.65 | 0.006 |
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Norman Pogson, Minor Planet 87 Sylvia, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society 26, 1866-06-01, עמ' 311
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).