Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

13 (אלבום של הדלתות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
13
קובץ:13 (The Doors album - cover art).jpg
אלבום אוסף מאת הדלתות
יצא לאור 30 בנובמבר 1970
הוקלט 19661969
סוגה רוק
אורך 43:59
חברת תקליטים אלקטרה רקורדס
הפקה פול רוטשילד
כרונולוגיית אלבומים של הדלתות
Absolutely Live
(1970)
13
(1970)
L.A. Woman
(1971)

13 הוא אלבום האוסף הראשון של להקת הרוק האמריקאית הדלתות, שיצא לאור על ידי חברת התקליטים אלקטרה רקורדס ב-30 בנובמבר 1970. שם האלבום מתייחס לשלושה-עשר השירים שנכללו, הכוללים מגוון שירים מחמשת אלבומי האולפן שלהם שיצאו עד לאותה נקודה. על עטיפת האלבום הופיעה מדבקה שקופה שעליה נכתב: "אוסף של שלושה-עשר שירי דלתות קלאסיים". זהו אלבום האוסף היחיד של הלהקה שיצא בזמן שהסולן ג'ים מוריסון היה בחיים.

האלבום הגיע למקום ה-25 בבילבורד 200. הוא הוחלף על ידי אוספים מאוחרים יותר של דלתות, כגון The Best of the Doors המצליח יותר, ולא יצא מחדש על גבי תקליטור.

רקע עריכה

13 היה פרויקט שיזמה חברת התקליטים אלקטרה רקורדס, שרצתה מוצר מהלהקה לעונת חג המולד, והלהקה הסכימה לו באי רצון. מוריסון אפילו הסכים לגלח את זקנו לצילומי עטיפת האלבום, אך חברת התקליטים בחרה בתמונה צעירה יותר של הזמר, כפי שעשו גם עבור אלבום ההופעה החיה של הלהקה, Absolutely Live, שיצא ביולי של אותה שנה. הסופר דני סוגרמן כתב בספר זיכרונותיו על הלהקה, No One Here Gets Out Alive: "אלקטרה רצתה ללא ספק את ג'ים מוריסון 'היפה'".[1] גם תדמיתו של מוריסון גדולה בהרבה מזו של הגיטריסט רובי קריגר, הקלידן ריי מנזרק והמתופף ג'ון דנסמור, וסוגרמן אמר כי "למרות שריי, רובי וג'ון התרגלו לתשומת הלב המופנית כלפי סולנם, זה הרגיז את ג'ים". העטיפה האחורית של האלבום מציגה את הלהקה עם פסל קטן של לודוויג ואן בטהובן[2][3] (יש שטענו בטעות שהוא של האוקולטיסט אליסטר קראולי).[4]

רשימת רצועות עריכה

צד א'
מס'שםכותב(ים)אלבום מקורי ושנהמשך
1."Light My Fire"רובי קריגר, ג'ים מוריסוןThe Doors (1967)6:50
2."People Are Strange"מוריסון, קריגרStrange Days (1967)2:10
3."Back Door Man"וילי דיקסון, האולין וולףThe Doors (1967)3:30
4."Moonlight Drive"מוריסוןStrange Days (1967)3:00
5."The Crystal Ship"מוריסוןThe Doors (1967)2:30
6."Roadhouse Blues"מוריסון, דלתותMorrison Hotel (1970)4:04
צד ב'
מס'שםכותב(ים)אלבום מקורי ושנהמשך
1."Touch Me"קריגרThe Soft Parade (1969)3:15
2."Love Me Two Times"קריגרStrange Days (1967)3:23
3."You're Lost Little Girl"קריגרStrange Days (1967)3:01
4."Hello, I Love You"מוריסוןWaiting For The Sun (1968)2:22
5."Land Ho"מוריסון, קריגרMorrison Hotel (1970)4:08
6."Wild Child"מוריסוןThe Soft Parade (1969)2:36
7."The Unknown Soldier"מוריסון, דלתותWaiting for the Sun (1968)3:10

משתתפים עריכה

מתוך מהדורת אלקטרה מ-1970:[5]

מוזיקאים

  • ג'ים מוריסון - שירה
  • ריי מנזרק - פסנתר, עוגב
  • רובי קריגר - גיטרה, גיטרה בס
  • ג'ון דנסמור - תופים

ייצור

  • פול רוטשילד - מפיק
  • ז'ק הולצמן - מפקח הפקה
  • ברוס בוטניק - מהנדס

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Hopkins, Jerry; Sugerman, Danny, No One Here Gets Out Alive, 1980, עמ' 318, ISBN 978-0-446-60228-0
  2. ^ The Doors (The J. Paul Getty Museum Collection), The J. Paul Getty Museum Collection (ב־English)
  3. ^ "Jim Morrison & The Doors, in garage with automobile, hand held cloth backdrop. John Densmore looking at Beethoven bust. Hollywood, California by Edmund Teske on artnet Auctions", Artnet.com
  4. ^ Rachel Brett, Occultist Aleister Crowley's Influence On Popular Music, Louder Than War, ‏2017-11-17 (ב־English)
  5. ^ 13 (Album notes). The Doors. New York City: Elektra Records. 1970. Back cover. EKS 74079.