Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

תוכנית האמירויות הפלסטיניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
קובץ:PalestinianEmiratesPlan.svg
הערים במוקד התוכנית

תוכנית האמירויות הפלסטיניות היא הצעה של המזרחן ד"ר מרדכי קידר לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. עיקרי התוכנית הם הקמת שבע אמירויות – ערי מדינה, על בסיס נפות הרשות הפלסטינית, וסיפוח שטחי הכפר לישראל. המטרה המרכזית של התוכנית היא יצירת שלטון פלסטיני המבוסס על מבנה החברה הערבית, שיאפשר ביטחון ושגשוג לפלסטינים ולישראל[1][2].

רקע, הנחות ורציונל עריכה

ההנחה הבסיסית של קידר היא, שהחברה הערבית היא חברה שבטית, שבה השייכות והנאמנות לשבט ולחמולה חזקות בהרבה מהשייכות והנאמנות ללאום או לדת. לדבריו, הדבר משתקף בהיעדר קשרי נישואין בין שבטים. לדבריו, השבטים שואפים לשלטון עצמי. קידר גורס כי הצלחתן של מדינות בעלות תרבות שבטית, באה בהתאמה ללגיטימיות של השלטון: שלטון לגיטימי יוצא מתוך הרוב השבטי הקיים, פועל למענו, ולכן מקובל על הציבור. זאת בניגוד לצורות שלטון אחרות כמו דיקטטורות המיעוט על הרוב (כמו סוריה וירדן), או על אוסף מיעוטים[3], או לחלופין – דמוקרטיה מתפוררת שלא מתאימה לחברות שבטיות. מרבית המדינות והאמירויות במפרץ הפרסי נשלטות על ידי חמולות, ולכן זוכות להצלחה, ביחס למדינות כושלות לדעתו, כמו אלג'יריה, תימן, לבנון, סודאן ומצרים. לטענתו, ההבדל אינו מצוי במשאבי הטבע והעושר החומרי, כי לטענתו דובאי דלת-הנפט מוצלחת בהרבה ביחס לעיראק ולוב, שלהן עתודות נפט גדולות[4].

המשטרים הלא מקוטבים של מדינות מקוטבות יכולים להתקיים ביציבות רק כאשר הם מבוססים על איחוד העם סביב אויב משותף – ישראל. לכן, ככל שהשלטון פחות לגיטימי, פוחת הסיכוי לשלום עם ישראל. וגם אם לבסוף מתקיים שלום, הוא רק עם השליט או המשטר שלו, ולא עם העם, כך שיציבותו של השלום תלויה ביכולת המשטר לדכא את עמו. לפי קידר, החברה הפלסטינית גם היא חברה שבטית בעלת תודעה לאומית חלשה. החמולות, שלהן שמורה הנאמנות החזקה מכל, מנוכרות אחת לשנייה. קידר טוען שהדבר מתבטא בהיעדר קשרי נישואין. לדבריו בחברה הפלסטינית כמעט ואין נישואים בינעירוניים. לכן מדינה פלסטינית תהיה משוסעת, ובשל כך ה"דבק" שיחזיק אותה הוא התנגדות לישראל, ולכן תעודד טרור נגדה. לכן, מציע קידר לתת מקום למבנה החברתי השבטי בצורת השלטון. בעוד שלדעתו, בציבור הפלסטיני נתפסת הרשות הפלסטינית היא כלי ישראלי לדיכוי הפלסטינים "בלי בג"ץ ובלי בצלם". לכן שלטון זה אינו לגיטימי בעיניה הפלסטינים, אך באופן אירוני קיומו תלוי בסכסוך מתמיד עם ישראל, לצורך שימור אחידות לאומית מתוך תחושת נרדפות. לכן הרשות, לפי קידר, מתעקשת על ריבונות בירושלים, שהיא בירת ישראל, מימוש זכות השיבה, שתפגע דמוגרפית במדינת ישראל, וממשיכה לשלם למחבלים ולמשפחותיהם, כדי למנוע את סיום הסכסוך. כך, מדינה פלסטינית כמדינת לאום תהווה כר פורה לכאוס, כפי שקרה במדינות רבות באביב הערבי, ולא תוכל להתקיים לצד ישראל בשלום וביציבות.

התוכנית עריכה

תוקם פדרציה עצמאית שתהווה איחוד שמונה ערי מדינה, בדומה לאיחוד האמירויות הערביות[4], על בסיס נפות הרשות הפלסטינית. באופן ספציפי, הוא מציין את חמולת אל-כרמי בטולכרם, החמולות מצרי, טוקאן ושכעה בשכם, החמולות ברגותי, טוויל ואבו עין ברמאללה, חמולת עריקאת ביריחו, החמולות ג'עברי, אבו סנינה, קוואסמה, נַתְשה ותמימי בחברון. את נפות ג'נין וקלקיליה הוא מקשר ל"שליטה מקומית" ואת רצועת עזה הוא מבקש לחלק לשש אמירויות[5]. הרשות הפלסטינית תפורק ותוחלף בממשלה פדרטיבית של "איחוד האמירויות הפלסטיניות", ותחתיה, לכל אמירות תהיה חוקה וכלכלה ומערכת משפט אוטונומית. מדינת ישראל והעולם הערבי ידאגו לתיעוש ורווחת האמירויות ולפתרונות הנדסיים ולוגיסטיים. האינטרסים השלטוניים והיחסים עם ישראל ייקבעו על ידי השלטון המקומי בלבד, וכך גם הסכמי מים, חשמל וסחר. את הכפרים הפלסטיניים מציע קידר לספח לישראל ולאזרח אות תושביהם. לטענתו אלו מהווים "רק כ-10% מהפלסטינים" ולכן לא מהווים איום דמוגרפי. כמו כן אונר"א יפורק והפליטים הפלסטינים יועברו לטיפול נציבות האו"ם לפליטים. קידר טוען שעל פי המשפט הבין-לאומי לישראל זכות ריבונית מלאה על כל שטחי המנדט הבריטי, כי החלטה 181 מבחינה משפטית לא מומשה ופקעה. כמו כן הוא טוען שלתוכניותיו יש ביסוס משפטי בהסכמי סן רמו, התקפים מכוח סעיף 80 בפרק 12 של מגילת האומות המאוחדות.

ביקורת ותמיכה עריכה

שאול אריאלי התנגד לתוכנית כיוון שקידר רוצה להשאיר לישראל את מזרח ירושלים ולספח את בית לחם ואת "המרחב הכפרי" (שטחי הגדה שאינם חלק מהאמירויות), הוא בעצם רוצה לספח לישראל 2 מיליון פלסטינים[6]. גם מוסי רז, ביקר את התוכנית וטען שאין בסיס לחלוקה לאמירויות כיוון שלמרות טענת קידר, הפלסטינים כן רואים בעצמם עם, וכן יש ביניהם קשרי נישואים המוכיחים זאת.

ביולי 2025, חמישה שייח'ים דומיננטיים באזור חברון ניהלו מגעים עם שר הכלכלה ברקת, ושלחו לו מכתב שבו הם מבקשים להתנתק מהרשות הפלסטינית ולהקים אמירות: "אמירות חברון תכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ומדינת ישראל תכיר באמירות חברון כנציגת התושבים הערבים במחוז חברון", כתבו השייח'ים[7].

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יוני קמפינסקי, ד"ר קידר: להקים 7 אמירויות ביהודה ושומרון, באתר ערוץ 7, 25 באפריל 2014
  2. ^ שגיאת לואה: Cannot pass circular reference to PHP., פתרון אולטימטיבי לבעיה הפלסטינית, באתר ynet, 14 בנובמבר 2008
  3. ^ שרה העצני-כהן, הפתרון של דר מוטי קידר: שבע אמירויות ביוש, באתר nrg‏, 8 ביולי 2016
  4. ^ 1 2 קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg Lt. Col. (res.) Dr. Mordechai Kedar, Palestinian Scenarios מרדכי קידר, סרטון בערוץ "BESA Center", באתר יוטיוב (אורך: 19:34)
  5. ^ קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg מה לעשות בעזה ביום שאחרי המלחמה?, סרטון בערוץ "Dr. Mordechai Kedar", באתר יוטיוב (אורך: 07:02)
  6. ^ קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg סוגיות הליבה של הסכסוך – בטחון, פליטים, ירושלים וגבולות – ד"ר שאול אריאלי (מאמר שלישי מתוך שלוש), סרטון בערוץ "קרן ברל כצנלסון", באתר יוטיוב (אורך: 01:08:21)
  7. ^ איתמר מרגלית, שייח'ים מחברון לישראל: "רוצים להקים אמירות, להתנתק מרש"פ ולהצטרף להסכמי אברהם", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 6 ביולי 2025
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=תוכנית_האמירויות_הפלסטיניות&oldid=598688"