שרי דיסקינד
פעולות נוספות
| לידה |
1970 (גיל: 56 בערך) ירושלים |
|---|---|
| מדינה | ישראל ישראל |
| רשתות חברתיות | |
| פייסבוק | {{#property:P2013}} |
| X (טוויטר) | {{#property:P2002}} |
| טלגרם | {{#property:P3789}} |
-he.svg){kind=link}
שרי דיסקינד (נולדה ב-1970) היא פעילה חברתית ישראלית, מרצה ואשת ציבור,[1] הידועה במאבקה למען זכויות נשים בכלל ונשים מסורבות גט בפרט. סיפורה האישי הפך לסמל במאבק כנגד אלימות כלפי נשים ונגד התופעה של סרבנות גט בישראל.[2][3]
ביוגרפיה עריכה
דיסקינד נולדה וגדלה בשכונת גבעת שאול בירושלים למשפחה חרדית, בתו של רב מקובל. היא נישאה בגיל 18, לאחר תשע שנות נישואין החליטה להתגרש אך נתקלה בסירוב מתמשך מצד בעלה. במשך חמש שנים נאבקה להשגת הגט מול בית הדין הרבני והוגדרה כ"מסורבת גט".[4][5]
בשנת 2001 למדה קורס תקשורת עריכה והפקה בבית הספר לתקשורת "שופר". בשנת 2012 סיימה תואר ראשון במדעי החברה והרוח עם התמחות ביחסים בינלאומיים באוניברסיטה הפתוחה ובשנת 2020 סיימה את התואר השני במדיניות ציבורית באוניברסיטה הפתוחה.
פעילות ציבורית וחברתית עריכה
לאחר שקיבלה לבסוף את הגט, דיסקינד יצאה בשאלה (בהגדרתה "חוזרת בתבונה") והקדישה את חייה לקידום זכויות נשים, בדגש על נשים חרדיות. היא מרצה ומשתתפת בפאנלים ציבוריים, ומופיעה בוועדות בכנסת מתוך מטרה להגביר את המודעות החברתית לסוגיית סרבנות הגט ולקדם שוויון מגדרי בחברה הישראלית.[6]
קריירה מקצועית עריכה
בין השנים 2004 ל-2005 שימשה דיסקינד כיועצת חיצונית לענייני חרדים אחראית תקשורת חרדית במשרד ראש הממשלה.
דיסקינד משמשת כחלק ממערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה, והיא חברה בוועד העובדים במשרד. במסגרת זו, היא ממשיכה את פעילותה החברתית ופועלת להעלאת מודעות ציבורית בנושאי שוויון, זכויות נשים ומאבק באלימות כלפי נשים. בנוסף, היא פועלת למען מודעות הציבור בכל הקשור לחברה של היוצאים לשינוי (יוצאי המגזר החרדי).[7]
פעילות חברתית עריכה
סיפורה האישי היווה השראה להצגה "הגט", שהועלתה בשנת 2018 וזכתה בפרס "מבצע השנה" בטקס פרסי קיפוד הזהב.[8]
בשנת 2004 הייתה שותפה בסרט התיעודי "מקודשת" - דרמה משפטית דוקומנטרית, המתרחשת בבית הדין הרבני ועוקבת אחר סיפורן של שלוש נשים צעירות שנאבקו להתגרש מבעליהן אשר סירבו לתת להן גט. לאורך שנתיים הסרט תיעד את הדרמה המשפטית של גירושין בצל חוקי ההלכה של בתי הדין הרבניים. הסרט זכה בפרס וולג'ין בפסטיבל ירושלים ובפרס ראשון בפסטיבל הוט דוקס בקנדה והוקרן בפסטיבלים רבים בעולם.
במהלך השנים הייתה דיסקינד ממובילות מאבק "מסורבות גט" ופעילה למען שוויון זכויות נשים.[9][10]
קישורים חיצוניים עריכה
- קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg הגט – סיפורה האישי של שרי דיסקינד, סרטון בערוץ "first digital", באתר יוטיוב (אורך: 00:57)
- שרי דיסקינד, "התקווה" הראשונה שלי: זכרונות של ילדה חרדית, באתר ynet, 30 באפריל 2017
- שרי דיסקינד, הגזענות בחברה הישראלית, באתר ערוץ 7, 16 באפריל 2023
- שרי דיסקינד, מכתב מלא באכזבה לארגוני הנשים בעולם!, באתר ערוץ 7, 13 בדצמבר 2023
.svg){kind=link}
הערות שוליים עריכה
- ^ שרי דיסקינד, "אף אישה לא צריכה לבכות בלילות בגלל החלטות בשם היהדות", באתר מאקו, 20 במרץ 2024
- ^ מובילה לשינוי: הכירו את שרי דיסקינד, באתר ההסתדרות החדשה
- ^ הניצחון של שרי: מזוגיות אלימה בבית חרדי לחיים כאם יחידנית וקריירה במשרד רה"מ, באתר חדשות 13, 8 בנובמבר 2022
- ^ אמיר גרא, הדרך של שרי דיסקינד מביתר עילית למשרד רה"מ, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 5 בנובמבר 2022
- ^ שרי דיסקינד, בטבעת זו: הייתי אסירה של בעלי 1,825 ימים, באתר ynet, 9 במרץ 2017
- ^ שרי שיין, "הייתי אסירה של בעלי 1,825 ימים", באתר "מוטק'ה"
- ^ קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg מהעיר החרדית למשרד ראש הממשלה, סרטון בערוץ "יוצאים לשינוי", באתר יוטיוב (אורך: 15:15)
- ^ הגט – דרמה עטורת שבחים על פי סיפורה האישי של שרי דיסקינד, באתר "טיולים ואגדות", 19 ביולי 2019
- ^ שרי דיסקינד, ההתעללות המבזה במסורבות גט נמשכת, באתר מאקו, 5 ביוני 2018
- ^ שרי דויד דיסקינד, אני ויויאן אמסלם, באתר ynet, 4 בנובמבר 2014
