שפות פפואניות

שפות פפואניות

תפוצה גאוגרפית	אינדונזיה, פפואה גינאה החדשה, איי שלמה, מזרח טימור
מפת תפוצה
קובץ:Area of Papuan languages.svg
התפוצה ההיסטורית של שפות פפואניות, באדום. חום מייצג אוסטרונזית ואפור מייצג את הטווח ההיסטורי של השפות האוסטרליות.

שָׂפוֹת פַּפּוּאָנִיּוֹת הן שפות לא-אוסטרונזיות המדוברות באי גינאה החדשה שבמערב האוקיינוס השקט, וכן באיים שכנים במזרח אינדונזיה, איי שלמה ומזרח טימור. זהו קיבוץ גאוגרפי בלבד, ואינו מרמז על קשר גנטי.

גינאה החדשה היא האזור המגוון ביותר מבחינה לשונית בעולם. מלבד השפות האוסטרונזיות, ישנן כנראה כ-800 שפות המחולקות לאולי שישים משפחות שפות קטנות, שקשריהן זו לזו או לכל שפה אחרת אינם ברורים, בנוסף לשפות מבודדות רבות. רוב השפות הפפואניות מדוברות באי גינאה החדשה, כאשר מספר שפות מדוברות בארכיפלג ביסמרק, האי בוגנוויל ואיי שלמה (למשל, לבוקאלווה ) במזרח, והלמהרה , טימור וארכיפלג אלור במערב. השפה המערבית ביותר, טמבורה בסומבאווה , נכחדה. שפה פפואנית אחת, מרים, מדוברת בגבולותיה הלאומיים של אוסטרליה, במזרח מצר טורס.

מספר שפות בפלורס, סומבה ואיים אחרים במזרח אינדונזיה מסווגות כאוסטרונזיות אך מכילות מספר רב של מילים לא-אוסטרונזיות באוצר המילים הבסיסי שלהן ומאפיינים דקדוקיים לא-אוסטרונזיים. הוצע כי ייתכן ששפות אלו היו במקור שפות לא-אוסטרונזיות ששאלו כמעט את כל אוצר המילים שלהן משפות אוסטרונזיות שכנות, אך לא נמצא קשר לשפות הפפואניות של טימור.

באופן כללי, שפות מלאיו-פולינזיות מרכזיות-מזרחיות מאופיינות בהשפעה פפואנית היסטורית משמעותית, מבחינה לקסיקלית, דקדוקית ופונולוגית, ודבר זה אחראי לחלק ניכר מהמגוון של משפחת השפות האוסטרונזיות.

מושג

"השפות הפפואניות" הן קיבוץ גאוגרפי בלבד, ואינן מרמזות על קשר גנטי. המושג של מלנזים דוברי שפות פפואניות (לא-אוסטרונזיות) כמובחנים ממלנזים דוברי שפות אוסטרונזיות הוצע וכונה לראשונה על ידי סידני הרברט ריי ב-1892.

לדברי ויליאם א. פולי (1986):

אין להתייחס למונח 'שפות פפואניות' באותו מובן כמו ל'שפות אוסטרונזיות'. בעוד שכל השפות האוסטרונזיות קשורות גנטית למשפחה אחת, במובן שכולן צאצאיות של שפת אם משותפת הנקראת פרוטו-אוסטרונזית שדוברה לפני כ-6,000 שנה... [השפות הפפואניות] אינן חוזרות כולן לשפת אם יחידה... כאשר שפה מכונה 'פפואנית', אין בכך טענה ליותר מכך שהשפה אינה אוסטרונזית.

— Foley, William A. (1986). The Papuan Languages of New Guinea

מספר דוברים

מאות עד אלפי אנשים בלבד דוברים את רוב השפות הפפואניות; רק לשפות מעטות יש יותר ממאה אלף דוברים ואלו שוכנים ברמות גינאה החדשה . אלו כוללות את דאני המערבית (180,000 ב-1993) ואקארי (100,000 דווחו ב-1985) ברמות המערביות (האינדונזיות), ואנגה (230,000 ב-2000), הולי (150,000 דווחו ב-2011), ומלפה (130,000 דווחו ב-1991) ברמות המזרחיות (בפפואה גינאה החדשה). ממערב לגינאה החדשה, השפות הגדולות ביותר הן מקסאיי במזרח טימור (100,000 ב-2010) וגללה בהלמהרה (80,000 דווחו ב-1990). ממזרח, טריי (27,000 דווחו ב-2003) ונאסיוי (20,000 דווחו ב-2007) מדוברות בבוגנוויל.

היסטוריה של סיווג

אף על פי שהיה מעט יחסית מחקר על שפות אלו בהשוואה למשפחה האוסטרונזית, היו שלושה ניסיונות ראשוניים לסיווג גנאלוגי רחב היקף, על ידי ג'וזף גרינברג, סטיבן וורם ומלקולם רוס . המשפחה הגדולה ביותר שהוצעה עבור האזור הפפואני היא משפחת שפות טרנס-גינאה החדשה , הכוללת את רוב השפות הפפואניות ומשתרעת בעיקר לאורך הרמות של גינאה החדשה. המשפחות השונות בדרג הגבוה עשויות לייצג הגירות נפרדות לתוך גינאה החדשה, כנראה מהמערב. מכיוון שכנראה רק רבע מהשפות הפפואניות נחקרו בפירוט, הבנת הבלשנים לגבי הקשרים ביניהן ממשיכה להתעדכן.

ניתוחים סטטיסטיים שנועדו לקלוט אותות חלשים מכדי להתגלות על ידי השיטה ההשוואתית, אף על פי שתקפותם שנויה במחלוקת, מצביעים על חמישה ענפים פפואניים עיקריים (בערך טרנס-גינאה החדשה, ושפות פפואניות מערביות, צפוניות, מזרחיות ודרומיות); השוואה לטווח ארוך הציעה גם קשרים בין שפות נבחרות, אך שוב המתודולוגיה אינה אורתודוקסית בבלשנות היסטורית.

השפות האנדמניות עשויות להיות קשורות לכמה שפות פפואניות מערביות, אך אינן נכללות בעצמן במונח פפואניות.

וורם (1975)

הסיווג הנפוץ ביותר של שפות פפואניות הוא זה של סטיבן וורם . זו הייתה הסכמה ששימשה את המאגר של אתנולוג לפני הסיווג של רוס (להלן). היא מבוססת על עבודה ראשונית מאוד, שרובה טיפולוגית, וורם עצמו הצהיר כי הוא אינו מצפה שהיא תעמוד היטב בביקורת. בלשנים אחרים, כולל ויליאם א. פולי , הציעו שרבות מהמערכות של וורם מבוססות על מאפיינים אזוריים ודמיון מבני, ומקבלים רק את הרמות הנמוכות ביותר של הסיווג שלו, שאת רובן ירש מטקסונומיות קודמות. פולי (1986) מחלק את השפות הפפואניות ליותר משישים משפחות שפות קטנות, בנוסף למספר שפות מבודדות. עם זאת, פולי קיבל את קווי המתאר הכלליים, אם לא את הפרטים, של הסיווג של וורם, שכן הוא ורוס ביססו חלק גדול ממערכת טרנס-גינאה החדשה של וורם.

לדברי מלקולם רוס (ראו להלן), הבעיה העיקרית בסיווג של וורם היא שהוא לא לקח בחשבון שינוי כתוצאה ממגע . לדוגמה, למספר מהענפים העיקריים של מערכת טרנס-גינאה החדשה שלו אין אוצר מילים משותף עם שפות טרנס-גינאה החדשה אחרות, וסווגו כטרנס-גינאה החדשה מכיוון שהן דומות דקדוקית. אולם, ישנן גם שפות אוסטרונזיות רבות שדומות דקדוקית לשפות טרנס-גינאה החדשה בשל ההשפעה של מגע ורב-לשוניות. באופן דומה, מספר קבוצות שכן חולקות אוצר מילים בסיסי משמעותי עם שפות טרנס-גינאה החדשה מודרות מהמערכת משום שהן אינן דומות לה דקדוקית.

וורם האמין שהשפות הפפואניות הגיעו במספר גלי הגירה כאשר חלק מהשפות המוקדמות יותר (כנראה כולל שפות ספיק-ראמו ) היו קשורות לשפות אוסטרליות, הגירה מאוחרת יותר שהביאה את הפפואניות המערביות , טוריצ'לי והפפואניות המזרחיות וגל שלישי שהביא את ההגירה הקדם-אוסטרונזית האחרונה ביותר, משפחת טרנס-גינאה החדשה.

רוס (2005)

מלקולם רוס העריך מחדש את הצעתו של וורם על בסיס לקסיקלי טהור. כלומר, הוא בחן אוצר מילים משותף, ובמיוחד תופעות לשוניות ייחודיות משותפות המקבילות ל-I ו-me באנגלית לעומת ich ו-mich בגרמנית. המצב הירוד של תיעוד השפות הפפואניות מגביל גישה זו בעיקר לכינויי גוף. אף על פי כן, רוס מאמין שהוא הצליח לאמת חלק ניכר מהסיווג של וורם, אם כי עם תיקונים כדי לפצות על הגישה הטיפולוגית החלקית של וורם. (ראו שפות טרנס-גינאה החדשה ). האתנולוג (2009) הולך ברובו בעקבות רוס.

הוצע כי המשפחות המופיעות בעת השוואת כינויי גוף עשויות לנבוע משאילת כינויי גוף ולא מקרבה גנאלוגית. אולם, רוס טוען שלשפות פפואניות יש מערכות כינויי גוף מקבוצה סגורה , העמידות בפני שאילה, ובכל מקרה המספר העצום של שפות עם כינויי גוף דומים במשפחה כמו טרנס-גינאה החדשה שולל שאילה כהסבר. כמו כן, הוא מראה ששני המקרים של שאילת כינויי גוף לכאורה בגינאה החדשה הם צירוף מקרים פשוט, הניתן להסבר כהתפתחויות רגילות משפות-האם של המשפחות המדוברות: ככל שמשחזרים צורות מוקדמות יותר של השפות, כינויי הגוף שלהן הופכים פחות דומים, לא יותר. (רוס טוען שמערכות כינויי גוף מקבוצה פתוחה, שבהן שאילות נפוצות, מצויות בתרבויות היררכיות כגון אלו של דרום-מזרח אסיה ויפן, היכן שכינויי גוף מציינים פרטים של קשר ומעמד חברתי במקום להיות פשוט מילות תמורה דקדוקיות כפי שהם בחברות השוויוניות יותר של גינאה החדשה.)

רוס הציע 23 משפחות שפות פפואניות ו-9 עד 13 שפות מבודדות. עם זאת, בשל הקריטריונים המחמירים יותר שלו, הוא לא הצליח למצוא מספיק נתונים כדי לסווג את כל השפות הפפואניות, במיוחד שפות מבודדות רבות שאין להן קרובי משפחה קרובים שיסייעו בסיווגן.

רוס מצא גם ששפות ממברמו התחתון (או לפחות שפת ורמבורי – לא היו לו מספיק נתונים על שפת פאווי ) הן שפות אוסטרונזיות שעברו התמרה משמעותית עקב מגע עם שפות פפואניות, בדומה לשפת טקיה . שפות איי הריף - סנטה קרוז של המערכת הפפואנית המזרחית של וורם היו משפחה 24 פוטנציאלית, אך עבודה מאוחרת יותר הראתה שהן שפות אוסטרונזיות שונות מאוד גם כן.

בעוד שסיווג זה עשוי להיות אמין יותר מניסיונות העבר, הוא מבוסס על פרמטר יחיד, כינויי גוף, ולכן חייב להישאר זמני. אף על פי שכינויי גוף הם יסודות שמרניים בשפה, הם קצרים ומשתמשים בסט מצומצם מהמלאי פונמי של השפה. שתי התופעות מגדילות מאוד את האפשרות לדמיון מקרי, במיוחד כשהן אינן מאושרות על ידי דמיון לקסיקלי.

ויכמן (2013)

סרן ויכמן (2013) מקבל 109 קבוצות כמשפחות פפואניות קוהרנטיות, בהתבסס על ניתוחים חישוביים שבוצעו על ידי תוכנית השיפוט האוטומטית לדמיון (ASJP) בשילוב עם הסיווג של הראלד המרסטרום (2012). חלק מהקבוצות עשויות להתגלות כקשורות זו לזו, אך ויכמן (2013) מפרט אותן כקבוצות נפרדות עד למחקר נוסף. 9 משפחות פוצלו לקבוצות נפרדות בסיווג של ויכמן (2013).

ניתוח חישובי אוטומטי (ASJP 4) על ידי מילר, ולופילאי, ויכמן ואחרים (2013) מצא דמיון לקסיקלי בקרב קבוצות שפות. חלק מהקיבוצים שנוצרו אוטומטית אלו נובעים מדמיון מקרי.

פאלמר (2018)

ביל פאלמר ואחרים (2018) מציעים 43 משפחות עצמאיות ו-37 שפות מבודדות בפפואספירה, הכוללות סך הכל 862 שפות. סך הכל מוכרות 80 קבוצות עצמאיות.

בעוד שהסיווג הפנימי של פולי והמרסטרום לגבי טרנס-גינאה החדשה דומה ברובו להרכב של הסיווגים של אשר ורוס, פאלמר ואחרים אינם מתייחסים למשפחות היותר זמניות שאשר מציע, כגון שפות פפואניות צפון-מערביות .

הקוהרנטיות של המשפחות ראש הציפור הדרומי , ראש הציפור המזרחי , פאוואסי, קוומטארי ושלמה המרכזיים אינה ודאית, ולכן הן מסומנות כ"זמניות".

גלוטולוג 4.0 (2019)

הגלוטולוג 4.0 (2019), המבוסס בחלקו על אשר, מכיר ב-70 משפחות עצמאיות ו-55 שפות מבודדות.

הסיווג של גרינברג

ג'וזף גרינברג הציע מערכת אינדו-פסיפית המכילה את השפות האנדמניות (הצפוניות), את כל השפות הפפואניות והשפות הטסמניות , אך לא את השפות האוסטרליות. מעט מאוד בלשנים מקבלים את ההקבצה שלו.

קשרי חוץ

ג'וזף גרינברג הציע שהשפות האנדמניות (או לפחות השפות האנדמניות הגדולות) מול חופי בורמה קשורות לשפות הפפואניות או לפפואניות המערביות. סטיבן וורם הצהיר כי קווי הדמיון הלקסיקליים בין האנדמנית הגדולה למשפחות הפפואניות המערביות וטימור-אלור "הם בולטים למדי ומגיעים לכדי זהות צורנית וירטואלית [...] במספר מקרים". עם זאת, הוא ראה בכך לא עדות לקשר בין אנדמנית (גדולה) לטרנס-גינאה החדשה, אלא של תשתית מוקדמת מהגירה מוקדמת יותר לגינאה החדשה מהמערב.

גרינברג הציע גם קשר לשפות הטסמניות . אולם, העמים הטסמנים היו מבודדים במשך כנראה 10,000 שנה, היעלמותם מחתה את שפותיהם בטרם תועד מהן רבות, ומעט בלשנים מצפים שהן אי פעם יקושרו למשפחת שפות אחרת.

ויליאם א. פולי (1986) ציין קווי דמיון לקסיקליים בין השחזור של ר. מ. ו. דיקסון מ-1980 לפרוטו-אוסטרלית ולשפות של רמות מזרח גינאה החדשה . הוא האמין שזה נאיבי לצפות למצוא משפחת שפות פפואנית או אוסטרלית יחידה כאשר גינאה החדשה ואוסטרליה היו יבשת אחת במשך רוב ההיסטוריה האנושית שלהן, לאחר שהופרדו על ידי מצר טורס רק לפני 8,000 שנה, וששחזור עמוק כנראה יכלול שפות משתיהן. עם זאת, דיקסון נטש מאוחר יותר את הצעתו לפרוטו-אוסטרלית, ויש להעריך מחדש את רעיונותיו של פולי לאור מחקרים אחרונים. וורם הציע גם שלשפות ספיק-ראמו יש קווי דמיון לשפות האוסטרליות, אך האמין שזה עשוי לנבוע מאפקט של תשתית מוקדמת, אך אף על פי כן האמין שהשפות האוסטרליות מייצגות קבוצה לשונית שהתקיימה בגינאה החדשה לפני הגעת השפות הפפואניות (אשר לדעתו הגיעו לפחות בשתי קבוצות שונות).

טיפולוגיה

השפות הפפואניות המערביות, ממברמו התחתון ורוב שפות טוריצ'לי הן כולן בעלות ראש שמאלי , כמו גם השפות של בריטניה החדשה ואירלנד החדשה. לכל השפות הללו יש סדר מילים נושא-נשוא-מושא (SVO), למעט השפה המבודדת קואוט , בעלת סדר מילים של נשוא-נושא-מושא (VSO).

כל שאר השפות הפפואניות הן בעלות ראש ימני.

שפות פפואניות טונאליות כוללות את שפות סקו , לפקי , קאורה , קמברה , מישור האגמים וקאוו .

לקריאה נוספת

• Conrad, R. and Dye, W. "Some Language Relationships in the Upper Sepik Region of Papua New Guinea". In Conrad, R., Dye, W., Thomson, N. and Bruce Jr., L. editors, Papers in New Guinea Linguistics No. 18. A-40:1-36. Pacific Linguistics, The Australian National University, 1975.
• Davies, J. and Comrie, B. "A linguistic survey of the Upper Yuat". In Adams, K., Lauck, L., Miedema, J., Welling, F., Stokhof, W., Flassy, D., Oguri, H., Collier, K., Gregerson, K., Phinnemore, T., Scorza, D., Davies, J., Comrie, B. and Abbott, S. editors, Papers in New Guinea Linguistics No. 22. A-63:275-312. Pacific Linguistics, The Australian National University, 1985.
• Dutton, T.E. "Notes on the Languages of the Rigo Area of the Central District of Papua". In Wurm, S.A. and Laycock, D.C. editors, Pacific linguistic studies in honour of Arthur Capell. C-13:879-984. Pacific Linguistics, The Australian National University, 1970.
• Foley, W.A. "Linguistic prehistory in the Sepik-Ramu basin". In Pawley, A., Attenborough, R., Golson, J. and Hide, R. editors, Papuan Pasts: Cultural, linguistic and biological histories of Papuan-speaking peoples. PL-572:109-144. Pacific Linguistics, The Australian National University, 2005.
• Franklin, K.J. "Other Language Groups in the Gulf District and Adjacent Areas". In Franklin, K. editor, The linguistic situation in the Gulf District and adjacent areas, Papua New Guinea. C-26:261-278. Pacific Linguistics, The Australian National University, 1973.
• Laycock, Donald C. 1968. Languages of the Lumi Subdistrict (West Sepik District), New Guinea. Oceanic Linguistics, 7 (1): 36–66.
• Macdonald, G.E. "The Teberan Language Family". In Franklin, K. editor, The linguistic situation in the Gulf District and adjacent areas, Papua New Guinea. C-26:111-148. Pacific Linguistics, The Australian National University, 1973.
• McElhanon, K.A. and Voorhoeve, C.L. The Trans-New Guinea Phylum: Explorations in deep-level genetic relationships. B-16, vi + 112 pages. Pacific Linguistics, The Australian National University, 1970.
• Miedema, J. and Welling, F.I. "Fieldnotes on languages and dialects in the Kebar district, Bird's Head, Irian Jaya". In Adams, K., Lauck, L., Miedema, J., Welling, F., Stokhof, W., Flassy, D., Oguri, H., Collier, K., Gregerson, K., Phinnemore, T., Scorza, D., Davies, J., Comrie, B. and Abbott, S. editors, Papers in New Guinea Linguistics No. 22. A-63:29-52. Pacific Linguistics, The Australian National University, 1985.
• Shaw, R.D. "The Bosavi language family". In Laycock, D., Seiler, W., Bruce, L., Chlenov, M., Shaw, R.D., Holzknecht, S., Scott, G., Nekitel, O., Wurm, S.A., Goldman, L. and Fingleton, J. editors, Papers in New Guinea Linguistics No. 24. A-70:45-76. Pacific Linguistics, The Australian National University, 1986.
• Shaw, R.D. "A Tentative Classification of the Languages of the Mt Bosavi Region". In Franklin, K. editor, The linguistic situation in the Gulf District and adjacent areas, Papua New Guinea. C-26:187-215. Pacific Linguistics, The Australian National University, 1973.
• Thomson, N.P. "The Dialects of Magi". In Conrad, R., Dye, W., Thomson, N. and Bruce Jr., L. editors, Papers in New Guinea Linguistics No. 18. A-40:37-90. Pacific Linguistics, The Australian National University, 1975.
• Voorhoeve, C.L. Languages of Irian Jaya: Checklist. Preliminary classification, language maps, wordlists. B-31, iv + 133 pages. Pacific Linguistics, The Australian National University, 1975.
• Voorhoeve, C.L. "Miscellaneous Notes on Languages in West Irian, New Guinea". In Dutton, T., Voorhoeve, C. and Wurm, S.A. editors, Papers in New Guinea Linguistics No. 14. A-28:47-114. Pacific Linguistics, The Australian National University, 1971.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|שפות פפואניות]] בוויקישיתוף

• שפות פפואניות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• TransNewGuinea.org - database of the languages of New Guinea (by Simon Greenhill)
• 2003 bibliography of languages (Papuan and Austronesian) of Indonesian Papua
• Endangered Languages of the Pacific Region