שמש כסופה
פעולות נוספות
| נתונים על היצירה | |
|---|---|
| מיקום | {{#property:P276}} |
שמש כסופה (באנגלית: Silver Sun) הוא ציור מודרניסטי משנת 1938 מאת האמן האמריקאי ארתור דאב. היצירה נחשבת לאחת מהבולטות ביצירתו המאוחרת של דאב, ומשלבת הפשטה גאומטרית עם מוטיבים אורגניים המייצגים כוחות יסודיים בטבע, כמו אור, אנרגיה וצמיחה.[1]
רקע עריכה
ארתור דאב היה אחד מהאמנים הראשונים בארצות הברית שהתנסו באמנות מופשטת. כבר בשנות ה־20 של המאה ה־20 הוא פיתח סגנון אישי שבו שילב אלמנטים טבעיים יחד עם הפשטה צורנית, והשתמש בצבע ובקנה מידה כדי להמחיש חוויות ולא לתארן באופן ישיר. בתקופה שבה נוצר הציור, העולם עמד על סף מלחמת העולם השנייה, ודאב, שחש חרדה מהכיוון שאליו צועדת האנושות, יצר את "שמש כסופה" כביטוי לתקווה פנימית ואמונה באפשרות של הרמוניה מול כאוס חיצוני.[1]
תיאור היצירה עריכה
הציור מציג שמש גדולה ומרשימה שבנויה מעיגולים קונצנטריים בצבעי כסף וכחול, המתפשטים כלפי מטה מתוך מרכז שחור כהה. השמש שולטת בחלקו העליון של הציור, בעוד שבחלקו התחתון נראית השתקפותה הקטנה במים, מוקפת בצורות אורגניות דמויות אדמה או צמחייה. הניגוד בין עוצמתה של השמש לבין עדינות ההשתקפות יוצר אפקט של שינוי קנה מידה ומדגיש את המרחק בין מקור האנרגיה לבין תגובתו בעולם הארצי. הרכב זה מעורר תחושת תנועה, עומק ומסתורין, ומבליט את עוצמת האור כתופעה רוחנית וחושית גם יחד.[2]
צבע וטכניקה עריכה
דאב השתמש בפלטת צבעים מטאלית ועזה הכוללת גוני כסף, כחול, צהוב, כתום וירוק, ויצר ניגודים דרמטיים בין צבעים חמים לקרים. לשם יצירת המרקם העשיר של הציור, הוא ערבב צבעים מטאליים עם חומר דמוי שעווה על מנת להסמיך את הצבע וליצור תחושת חומריות כבדה וחיה. משיחות המכחול הטקסטורליות מעניקות לציור תחושה של תלת־ממד, ומחזקות את הרושם שהקרניים כמעט ניתנות למגע. בנוסף, דאב השתמש ככל הנראה גם בספטולה (מרית) כדי לפזר את הצבע באזורים מסוימים, מה שתרם לאופי הלא־אחיד והדינמי של פני השטח.[1][2]
משמעות ופרשנות עריכה
הציור מהווה ייצוג חזותי של כוחות יסודיים בטבע כמו אור, אנרגיה וצמיחה, והוא מציג את גישתו של דאב כלפי העולם ככזה שמונע מהרמוניה פנימית, גם כאשר פני השטח נראים סוערים. Silver Sun נתפס כהצהרה אופטימית על האפשרות למצוא אור ומשמעות בעידן של משבר, והוא מבטא אמונה באמנות ככוח מרפא ובונה. הרוחניות השקטה של היצירה, בשילוב עם השפה החזותית המופשטת אך טעונה, ממקמת את הציור כאחת העבודות הבולטות ביותר של דאב מבחינה רעיונית, רגשית וחזותית.[1]
מיקום עריכה
מקורות מסוימים מציינים כי היצירה מצויה באוסף של מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית בניו יורק, אם כי הדבר אינו מאומת באופן חד־משמעי. ייתכן כי הוצגה בתערוכות רטרוספקטיביות של דאב במוזיאון זה או במוסדות אמנות מודרנית אחרים.[2]