שמרנות מסורתית
פעולות נוספות
שמרנות מסורתית (בלועזית: Traditionalist conservatism) או שמרנות קלאסית (Classical conservatism) היא תאוריה בפילוסופיה הפוליטית והחברתית, המדגישה את חשיבותם של עקרונות מוסריים נשגבים, המתבטאים באמצעות חוקי טבע מסוימים, אשר נטען כי החברה צריכה לדבוק בהם. זוהי אחת מהצורות הרבות והשונות של השמרנות. שמרנות מסורתית, כפי שהיא מוכרת כיום, מושרשת בפילוסופיה הפוליטית של אדמונד ברק,[1] כמו גם בדעות דומות של ז'וזף דה מסטר, אשר כינה את הדחייה הרציונליסטית של הנצרות בעשורים הקודמים כאחראית ישירות לשלטון הטרור ששרר בעקבות המהפכה הצרפתית.
המושגים לאום, תרבות, מנהג, מוסכמה, שורשים דתיים ומסורת בולטים מאוד בשמרנות המסורתית. התבונה התאורטית נתפסת כבעלת חשיבות משנית לתבונה המעשית. המדינה נתפסת גם כמאמץ חברתי בעל מאפיינים רוחניים ואורגניים. השמרנים המסורתיים סבורים שכל שינוי חיובי נובע מתוך מסורות הקהילה ולא כתוצאה מחיפוש אחר ניתוק מוחלט ומכוון עם העבר. מנהיגות, סמכות והיררכיה נתפסות כטבעיות לבני אדם.[2] המסורתיות, בסגנון היעקוביטיזם, הנאורות שכנגד והרומנטיציזם המוקדם, התעוררה באירופה במהלך המאה ה-18 כתגובת נגד לנאורות, כמו גם למהפכות האנגלית והצרפתית. צורות מאוחרות יותר כללו את רומנטיציזם הגרמני (אנ') המוקדם והקרליזם. השמרנות המסורתית החלה לבסס עצמה ככוח אינטלקטואלי ופוליטי באמצע המאה ה-20.
הערות שוליים עריכה
- ^ Kenneth L. Deutsch, Ethan Fishman, The Dilemmas of American Conservatism, University Press of Kentucky, 2010, עמ' 2
- ^ Andrew Vincent, Modern Political Ideologies, Blackwell, 1995, עמ' 63