שיטת ויקרס

קובץ:Case hardened steel-vickers hardness test.png

העקבה שמשאיר החודרן בשיטת ויקרס

שיטת ויקרס (באנגלית: Vickers) היא שיטה לבדיקת קשיות מתכות. השיטה בודקת את התנגדות המתכת לחדירת חומר זר (חודרן) לתוכה. באמצעות בדיקה זו ניתן לקבוע תכונות טכנולוגיות ומכניות של החומר.

השיטה פותחה ב-1922 בחברת ויקרס (Vickers Ltd) על ידי רוברט סמית' וג'ורג' סנדלנד. החברה פורקה בשנות ה-60 של המאה ה-20.

החודרן בבדיקה זו הוא פירמידת יהלום מרובעת בעלת זווית חוד של 136^o בין הפאות המנוגדות. את העומס נהוג לשנות בין 1 ל-120 ק"ג. מספר הקשיות VHN מבוסס על העומס הפועל מחולק בשטח פני העיקבה. שטח זה מחושב על ידי מדידת אלכסוני ריבוע העיקבה והקשיות מחושבת לפי הנוסחה:

<math> VHN=\frac{2Psin(136/2)}{L^2}=\frac{1.854P}{L^2}[Mpa]</math>

כאשר:

• <math>\ P</math> העומס בניוטון כח
• <math>\ L</math> האורך הממוצע של אלכסוני העקבה במילימטר

לא נשתמש בנוסחאות אלא בטבלאות מיוחדות לשיטה המבוססת על הנוסחה, בדומה לשיטת ברינל.

חסרונות ויתרונות

1. כל ההנחיות לגבי פני השטח הנבדק זהות לאלו שבבדיקת ברינל: ליטוש, מקבילות ניקיון.
2. אין אפשרות של בדיקת שטחים לא מישוריים אלא רק באופן השוואתי היות שהאלכסונים אינם בעלי אורך אמיתי.
3. עבור בדיקה מדויקת יש צורך במכשור מיקרוסקופי יקר ועבודה זהירה עם חודרן היהלום (מאוד שביר).
4. לצורך דיוק יתר נהוג למדוד בעומסים שונים ולהשוות את התוצאות – גוזל זמן רב.
5. היתרון העיקרי בשיטה זו הוא השימוש בחודרן יהלום, המאפשר בדיקה של קשיות חומרים קשים.

ראו גם

• קשיות רוקוול

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|שיטת ויקרס]] בוויקישיתוף

• בדיקת קושי, המכון לחקר הכשל
• שיטת ויקרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)