שיזף מצוי
פעולות נוספות
.jpg){kind=link}
שֵׁיזָף מָצוּי (שם מדעי: Ziziphus spina-christi) הוא עץ או שיח ירוק-עד נמוך וקוצני ממשפחת האשחריים[1][2]. פירותיו הם כדוריים בשרניים הראויים למאכל. תפוצתו של שיזף מצוי משתרעת באזורים חמים ויבשים, בעיקר באקלים סודני וסהרו-ערבי, מחגורת הסאהל באפריקה ועד דרום-מערב אסיה. בישראל תפוצתו משתרעת לכל אורכה של הארץ, ממורדות החרמון ועד אילת, והוא נפוץ בעיקר בבקעת הירדן, בערבה, בשפלה ובמישור החוף[3].
שיזף מצוי הוא בדרך כלל עץ או עץ קטן שגובהו 3 עד 5 מ' ומיד ניכר בענפיו הצעירים הזיגזגיים ובענפיו החיצוניים הקשתיים, בעליו הפשוטים דמויי הביצה, שאורכם 2 עד 8 ס"מ, ובשלושת העורקים הבולטים היוצאים מבסיס הטרף. בבסיס העלים מצוי זוג קוצים בלתי שווים, האחד ישר והאחר כפוף, שהם גלגולם של הלוואים. פרחיו קטנים, צהבהבים וכוכביים, ועלי העטיף הבולטים בהם הם דווקא עלי הגביע. הפרי הוא בית גלעין אכיל, שצבעו צהוב עם הבשלתו על העץ. שיזף מצוי הוא הנפוץ מבין שלושת מיני השיזף הגדלים בר בישראל. להשוואה בין שיזף מצוי, שיזף השיח ושיזף שעיר ראו "מאפיינים מבדילים בין מיני השיזף בישראל" בערך שיזף.
שמות ואזכורים עריכה
ר' אשתורי הפרחי, חוקר ארץ ישראל מהמאה ה-14, סבר שהשיזף המצוי הוא האטד המקראי, הנזכר במשל יותם. גם הראובנים סברו כך[4].
התואר המדעי spina-christi פירושו בלטינית "קוץ המשיח" או "קוצי המשיח". הוא מבוסס על מסורת נוצרית שלפיה ענפיו של שיזף מצוי שימשו להכנת כתר הקוצים שהונח על ראשו של ישו בעת צליבתו. בהתאם לכך שמו העממי באנגלית הוא Christ's thorn[9].
בערבית מכונה שיזף מצוי בעיקר סִדְר (سدر), ולעיתים גם נַבְּק (نبق), שם המתייחס בעיקר לפירותיו. הכינוי נַבְּק אל־מַסִיחַ (نبق المسيح) פירושו "שיזף המשיח".
לעומת זאת, השם העממי Jujube הוא שם כללי המתייחס לעצים או שיחים מסוג Ziziphus, בעיקר כאלה הנושאים פירות אכילים.
פירות השיזף מכונים גם בשם דומים, ומכאן הכינוי העממי "עץ הדומים". כינוי זה התפרסם בציבור הרחב בספרה של גילה אלמגור, "עץ הדומים תפוס".
להרחבה על מקור השם שיזף ראו בערך שיזף.
מאפיינים מורפולוגיים עריכה
שיזף מצוי הוא שיח או עץ ירוק-עד נמוך, קוצני ובעל מספר גזעים היוצאים מן האדמה. נופו סבוך, רחב נוף ולרוב גובהו 3 עד 5 מ', אך בתנאים של הגנה מכריתה ומשריפה הוא עשוי להגיע לגובה של 8 עד 10 מ'. בתנאי לחות מתאימים ובהיעדר מתחרים נובט העץ בשפע[1]. בשנותיו הראשונות, צמיחתו של העץ דמוית שיח, עם מספר גזעים, ואופיו הקוצני וענפיו החיצוניים הקשתיים מקשים על עיצובו כעץ בעל גזע אחד. בסוואנות במזרח אפריקה הוא משיר את עליו בתקופת היובש. בישראל לעומת זאת, הוא ירוק-עד, אם כי באזורים חמים הוא משיר חלק מעליו בקיץ יבש, ובאזורים קרים - במהלך החורף[5][6].
השורשים עמוקים ותפרוסתם רחבה. בבסיס העץ מתפתחים לעיתים קרובות נצרים (ענפים חדשים), ולאחר שרפת הגזע, צומחים ענפים וגזעים חדשים מצוואר השורש[5].
הענפים החדשים דקים וזיגזגיים. צורה אופיינית זו נוצרת מכיוון שכל פרק נוטה בכיוון נגדי לפרק שקדם לו.
הענפים הבוגרים מעוצים, אפרפרים, קירחים או מעט פלומתיים ונוטים מטה עם התארכותם. הם אינם זיגזגיים (בשונה משיזף השיח) ואינם נושאים ענפים קצרים בחיק הלוואים הקוציים (בשונה משיזף השיח שענפיו הקצרים חסרי קוצים)[7].
העלים, מסורגים, פשוטים, אורכם 2 עד 8 ס"מ ורוחבם 1 עד 4 ס"מ, ונישאים על הפטוטרת קצרה שאורכה 3 עד 12 מ"מ.[8]. הטרפים דמוי ביצה (אליפטיים), בסיסם מעוגל או מעט מפורץ וקודקודם קהה או עם חוד קצר; שפתם תמימה עד משוננת, צדדיהם מבריקים, קירחים, או שעירים במקצת לאורך העורקים[8]. העלים בעלי 3 עורקים בולטים ומקבילים. הם מסתעפים מבסיס הטרף (בשונה ממיני האשחר וזקום מצרי, שעליהם בעלי עורק מרכזי אחד שממנו מסתעפים עורקי משנה)[7].
בבסיס העלה ישנם שני קוצים, המהווים גלגול של הלוואים, קוץ אחד ישר והשני כפוף.זוג הלוואים, שבבסיסי העלים הם קוצים קשים וחדים, אחד ישר וזקוף והשני מאונקל כלפי מטה, לכיוון בסיס הענף. אורכו של הקוץ הישר עד 2 ס"מ ואורכו של המאונקל 5 עד 8 מ"מ. הלוואים בכל מפרק הופכים בדרך כלל לקוצים בלתי שווים, ואלה שאינם הופכים לקוצים נושרים במהרה. זוגות הקוצים מתפתחים במיוחד בעצים צעירים ולעיתים חסרים.
התפרחות מקובצות (מסוימות), קצרות ויוצאות מחיק העלים שעל ענפים צעירים וקיצוניים. עוקץ התפרחת קצר מאוד, אורכו 3 עד 5 מ"מ[9]. בכל תפרחת 3 עד 13 פרחים.
הפרחים זעירים, בקוטר 4 עד 6 מ"מ, ובצבע ירוק-צהבהב. הם דו-מיניים בעלי שחלה עילית, נכונים, כוכביים, נישאים על עוקץ, ובעלי עטיף כפול, עלי העטיף הבולטים בפרח הם עלי הגביע. סביב המצעית התפוחה של הפרח מסודרים 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת זעירים, 5 אבקנים ועמוד שחלה עם שתי אונות.
הגביע שאורכו מ"מ אחד, בעל חמישה עלי גביע ירוקים, משולשים, אשונים (קשוח בכיוון אחד, בלתי גמיש) ופרושים.
הכותרת בעלת חמישה עלי כותרת צהבהבים, גליליים, דקים ומפורדים זה מזה, דמויי מרית - ראשם רחב ומעוגל וחלקם התחתון הולך וצר כמו ברדס. עלי הכותרת קצרים מהגביע והם ניצבים לסירוגין בין עלי הגביע (לזמן קצר). כל עלה כותרת עוטף אבקן אחד.
לפרח חמישה אבקנים, הניצבים בצמוד אל מול עלי הכותרת שעוטפים אותם. הם ארוכים מעלי הכותרת. הזיר קצר ולבן והמאבק בולט ופונה פנימה.
השחלה עילית, בת שתי מגורות לעיתים רחוקות שלוש או ארבע. בכל מגורה ביצית אחת. השחלה אינה נישאת על נושא-שחלה אלא שקועה במצעית. עמוד השחלה, שניצב במרכז הדיסקוס, מפוצל לזוג אונות (צלקות) ולעיתים רחוקות שלוש או ארבע.
מצעית הפרח, שמעורה בשחלה, עשויה דיסקוס בשרני וקעור (דמוי ספל) בולט, בעל 10 אונות, קירח ומחורץ[9]. עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים מאוחים לשולי המצעית, מתחת לשחלה.
הצופנים מצויים על המצעית ומייצרים צוף רב, המושך אליו חרקים רבים, במיוחד דבורי דבש[5].
הפרי הוא בית גלעין קשה עטוף בציפה בשרנית ועסיסית. צורתו כדורית או דמוית ביצה (בשונה מאשחר קוצני שפירותיו יבשים ודמויי דיסקוס, או משיזף תרבותי שפריו מוארך). קוטרו 8 עד 20 מ"מ, והוא מבשיל כחודש לאחר תום הפריחה. צבעו צהוב בעת ההבשלה על העץ ובהמשך הוא נעשה כתום-חום ומקומט לאחר נשירתו והתייבשותו על הקרקע. טעמו מתוק, והוא אכיל הן כשהוא צהוב והן לאחר שהתייבש[6]. ציפת הפרי אכילה, ולעיתים היא נעקצת על ידי זבוב הפירות, ולכן מומלץ לאכול את הפרי כשהוא חצי בוסר.
מספר המגורות בפרי הוא בין אחת לשלוש. המגורות קשות דופן ובכל אחת זרע אחד[8]. על פי רוב הגלעין מכיל שניים או שלושה זרעים[8].
הזרע בעל קליפה קשה ביותר[5].
בית גידול ותפוצה בעולם ובישראל עריכה
תחום התפוצה הטבעי של שיזף מצוי משתרע לכל רוחבה של חגורת היובש של העולם הישן, ממאוריטניה וסנגל שבמערב אפריקה ועד איראן, אפגניסטן ופקיסטן בדרום־מערב אסיה. תחום זה כולל את מדינות הסאהל והסוואנה של אפריקה, ובהן סנגל, מאלי, בורקינה פאסו, ניז'ר, צ'אד, סודאן, דרום סודאן ואתיופיה, ונמשך מזרחה דרך מצרים, סיני, חצי האי ערב, ירדן, ישראל, לבנון, סוריה ועיראק. תפוצתו כוללת גם איים אחדים, ובהם קפריסין בים התיכון והאי סוקוטרה מול חופי תימן.
שיזף מצוי גדל בעיקר בבתי גידול חמים ויבשים, ובהם מדבריות למחצה, שיחיות יובשניות וסוואנות. טיפוס התפוצה העיקרי שלו הוא סודני, כלומר חבל צמחייה יובשני למחצה המשתרע בצפונו של האזור הטרופי באפריקה ומתאפיין בחורף חם ויבש. הצומח האופייני לחבל זה הוא סוואנה, ובאפריקה מהווה שיזף מצוי מרכיב חשוב בנוף הסוואנה לצד מיני שיטה (Vachellia) זקום מצרי.
מחוץ לתחום תפוצתו הטבעי נכנס שיזף מצוי גם לאזורים אחדים באפריקה (לוב, תוניסיה, אלג'יריה, אך לא למרוקו) ולאיים טרופיים, ובהם איי קומורו, ארובה והאנטילים ההולנדיים.
בית גידול ותפוצה בישראל עריכה
בישראל תפוצתו של שיזף מצוי משתרעת לכל אורכה של הארץ, ממורדות החרמון ועד אילת. הוא שולט בחלק ניכר מעמקי החבל הים־תיכוני, מצוי בערוצים גדולים לאורך ים המלח, בבקעת הירדן ובצפון הערבה, ונדיר בערבה הדרומי[3][6].
שיזף מצוי הוא עץ אוהב חום ולחות, ובתי גידולו מגוונים מאוד. הוא גדל בערוצים גדולים, בנאות מדבר ובסביבת מעיינות, ביערות פארק, וכן בנופי צומח עשבוני, בשולי שדות ובשדות בור[6]. העץ מתבסס בעיקר בקרקעות חרסיתיות שבהן נקווים מים בשכבות הקרקע העמוקות, ולכן אינו מוגבל בצמיחתו גם במהלך הקיץ[5]. זהו עץ עמיד במיוחד; בתנאי לחות מתאימים ובהיעדר תחרות הוא נובט בשפע, ואף מסוגל להתבסס בקרקעות מעובדות ובשטחים המרוססים בקוטלי עשבים לאחר שהושמדו בהם מיני צמחים מתחרים. בישראל הוא גדל בדרך כלל עד רום של 400 מ', ורק לעיתים רחוקות מגיע עד כ־600 מ'. לפיכך, הגורם העיקרי המגביל את תפוצתו הוא הרום הטופוגרפי, המשפיע על התבססות הנבטים ועל קצב הצימוח. פרטים המתבססים בתנאים מתאימים ואינם נכרתים עשויים להגיע לממדים גדולים ולגיל מופלג.
פנולוגיה - מחזור החיים עריכה
הפריחה נמשכת למעלה מחצי שנה, מסוף האביב ועד סוף הקיץ, ובאזורים חמים אף מסוף פברואר ועד תחילת נובמבר. הפריחה מופיעה בשניים או שלושה גלים, ובהתאם לכך גם הבשלת הפירות מתרחשת בכמה מחזורים, בעיקר באביב ובסתיו.
פירות ירוקים ניכרים מאמצע נובמבר ועד תחילת אפריל, ואילו פירות בשלים מצויים מאמצע אפריל ועד סוף מאי.
הפצת הזרעים נמשכת מתחילת יוני ועד תחילת נובמבר[3].
נביטת הזרעים מזורזת לאחר חשיפה לחום, למשל בעקבות שרפה מהירה של הציפה העוטפת את הגלעין.
ההאבקה בשיזף מצוי עריכה
כדי להבטיח האבקה הדדית בפרחים הדו-מיניים של שיזף מצוי ולהימנע מהאבקה עצמית והאבקת שכנים, נכונו לשיזף מצוי שלשה מנגנונים. שני הראשונים מבוססים על הפרדה בזמן, בין הבשלת האבקנים לבין הבשלת הצלקת, והשלישי הוא מנגנון הפרדה במרחב באמצעות שינוי במיקום האבקנים.
המנגנון הראשון - הפרדה בזמן (הטרודיכוגמיה) של אירוע הפריחה בין פרחים על אותה תפרחת, כלומר תיזמון אירוע הפריחה של שני טיפוסים גנטיים של פרחים הנמצאים באותה תדירות, אך שונים ברצף זמנים שונה של מהלך פריחה[10]. אצל שיזף מצוי נמצאו שני טיפוסי התנהגות מבחינת מהלך ההבשלה של איברי הזכר ואיברי הנקבה בפרח. בטיפוס אחד נפתחים האבקנים בשעות הבוקר והצלקות מבשילות אחר הצהריים, ובטיפוס השני נפתחים האבקנים בצהריים והצלקות מבשילות אחר הצהריים.
המנגנון השני - הפרדה בזמן באותו פרח. בכל פרח נמצא מנגנון של פרוטאנדריה (Protandry) שהיא דיכוגמיה (הפרדה בזמן) שבה האבקנים מבשילים (השלב הזכרי) לפני הצלקת (השלב הנקבי).
המנגנון שלישי - הפרדה מרחבית באמצעות שינוי במיקום האבקנים אל מול עמוד השחלה לפני ההבשלה הסופית של הצלקות. לאחר סיום השלב הזכרי והפצת האבקה מתרחשת הבשלת הצלקת, כאמור במנגנון השני. אבל לפני סיום הבשלת הצלקת מתרחש תהליך נוסף. עלי הכותרת והאבקנים המרוקנים מאבקה פונים אל מתחת לעלי הגביע. ובכך, נמנעת האבקה עצמית משיירי אבקה שנותרים במאבקים ומתאפשרת נחיתה של מאבקים שונים על מצעית מלאת צוף והעברת אבקה מפרח אחר אל הצלקות[10].
בצמחים אחרים קיים מנגנון אחר של הפרדה בזמן המכונה Flexistyly, כלומר התכופפות של עמוד השחלה במהלך ההבשלה המינית תוך כדי התקדמות או התרחקות אל עמדה המאפשרת האבקה יעילה עם האבקן (ראה האבקה והפצה בערך טופח).
הפרחים צופניים, ומואבקים על ידי דבורים צרעות ומינים נוספים. דבש השיזף זהוב בהיר עשיר בנוגדי חמצון ונוטה שלא להתגבש, נדיר ומבוקש מאוד. ידוע גם בשם "דבש סידר".
שימושים עריכה
פירות השיזף נאכלים טריים, ומשמשים גם להכנת ליקר. העלים משמשים למרעה, והעץ משמש לבנייה, לייצור כלים חקלאיים ולצורכי הבית[11].
כל חלקי העץ משמשים ברפואה העממית אצל עדות ישראל, ערביי ישראל, תושבי המזרח התיכון וצפון אפריקה. משרה של פירות או עלים, וכן מרתח מגלעיני הפירות, שימשו להקלה על כאבי בטן, עצירות ותולעי מעיים. תחבושות מעלים טריים שימשו לטיפול בדלקות ובמורסות. גלעינים יבשים טחונים בתערובת שמן שימשו לטיפול בדלקות עיניים, ובנוסף מרתח מקליפת הגזע שימש להקלה על כאבי שיניים. ברפואה העממית יוחסה גם למרתח הפירות השפעה מיטיבה לחולים בסוכרת[12].
במחקרים מודרניים שנערכו בהודו נמצא כי עלי שיזף תרבותי עשויים להפחית את ריכוז הסוכר בדם אצל עכברים. נוסף על כך, האלקלואיד זיזיפין (Ziziphin) המצוי בצמח מדכא את תחושת הטעם המתוק בבני אדם[12].
עצים עתיקים ומקודשים עריכה
במקומות אחדים בארץ זכו עצי שיזף מצוי למעמד של עצים מקודשים במסורת הערבית, מעמד שהגן עליהם מכריתה ומשריפה במשך דורות רבים. עצים אלה מגיעים לעיתים לגובה של יותר מ־10 מ' ולהיקף גזע של 4 מ' ויותר.
הידוע שבהם הוא השיזף של עין חצבה שבערבה, הנחשב לעץ הזקן ביותר המוכר בישראל. גילו מוערך בכ־800 שנה. חורשה ידועה נוספת של שיזף מצוי נמצאת בעין חוקוק שבגליל העליון המזרחי.
גלריה עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- אמוץ דפני, אפרים לב ושי לוי, "השיזף המצוי - עץ הרקיע השביעי", אופקים בגאוגרפיה 71, 2008, עמ' 82–94
- זהר עמר, ה"בוטניקה הקדושה" של ארץ-ישראל במסורת הנוצרית, אריאל, 156-155, (תשס"ב), עמ' 206–214
קישורים חיצוניים עריכה
- קובץ:ITIS logo.svg שיזף מצוי, באתר ITIS (באנגלית)
- קובץ:US-NLM-NCBI-Logo.svg שיזף מצוי, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
- שיזף מצוי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- שיזף מצוי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- קובץ:EOL logo.svg שיזף מצוי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- שיזף מצוי, באתר FishBase (באנגלית)
- שיזף מצוי, באתר צמח השדה
- שיזף מצוי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- שיזף מצוי, באתר Tropicos (באנגלית)
- קובץ:GBIF-2015-full-stacked.png שיזף מצוי, באתר GBIF (באנגלית)
- שיזף מצוי, באתר The Plant List (באנגלית)
- קובץ:IPNI logo.svg שיזף מצוי, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
- קובץ:Logo ebird.png שיזף מצוי, באתר eBird (באנגלית)
- שיזף מצוי, באתר Xeno-canto (באנגלית)
- שיזף מצוי, באתר טיולי
- שיזף מצוי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ .Ziziphus spina-christi (L.) Desf, POWO plants of the World Online. Published on the Internet, 9-2023
- ^ .Ziziphus spina-christi (L.) Willd, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 10-2023
- ^ 1 2 3 שיזף מצוי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ ד"ר שרהל'ה אורן, ד"ר חן שרמן, שֵׁיזָף מָצוּי - Ziziphus spina-christi - פארק נאות קדומים, באתר שמורת טבע נאות קדומים, 26 בפברואר 2018
- ^ 1 2 3 4 5 אבינעם דנין, דוד הלר, מיכה לבנה (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1982, עמ' 218
- ^ 1 2 3 4 אורי פרגמן-ספיר, פרחי עין גדי וחוף ים המלח, ירושלים: העמותה לעידוד וקדום שמירת הטבע במזרח התיכון, 2008, עמ' 75
- ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 425-426
- ^ 1 2 3 4 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 298
- ^ 1 2 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 251
- ^ 1 2 אמוץ דפני, דן איזיקוביץ, 37, האבקה בראי ישראלי, ישראל: פרדס הוצאה לאור, 2023, עמ' 289-294
- ^ רחלי עינב, פרי האדמה -500 צמחי בר נאכלים, זיכרון יעקב: חוביזה 262, 219, עמ' 262
- ^ 1 2 דן פלביץ' וזהרה יניב, צמחי המרפא של ארץ ישראל, תל אביב: מודן בע"מ, 1991, עמ' 319