שיא התקופה הקרחונית האחרונה
פעולות נוספות
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| ||
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
| מפת תבליט המציגה את פני כדור הארץ בשיא התקופה הקרחונית האחרונה. המפה חושפת את היבשות במצבן ה"ערום" מקרחונים ומדגישה את נסיגת האוקיינוסים. ירידה דרמטית זו חשפה מדפי יבשת וגשרים יבשתיים נרחבים: ברינגיה שחיברה בין אסיה לאמריקה, דוגרלנד שחיברה את האיים הבריטיים לאירופה, וסונדאלנד שאיחדה את איי דרום-מזרח אסיה למסה יבשתית אחת | |
| מפת תבליט המציגה את פני כדור הארץ בשיא התקופה הקרחונית האחרונה. המפה חושפת את היבשות במצבן ה"ערום" מקרחונים ומדגישה את נסיגת האוקיינוסים. ירידה דרמטית זו חשפה מדפי יבשת וגשרים יבשתיים נרחבים: ברינגיה שחיברה בין אסיה לאמריקה, דוגרלנד שחיברה את האיים הבריטיים לאירופה, וסונדאלנד שאיחדה את איי דרום-מזרח אסיה למסה יבשתית אחת | |
| תקופה | התקופה הקרחונית האחרונה |
|---|---|
שיא התקופה הקרחונית האחרונה (באנגלית: Last Glacial Maximum, ובקיצור: LGM) היה השלב האחרון במהלך התקופה הקרחונית האחרונה שבו יריעות הקרח היבשתיות הגיעו להתפשטותן המרבית.
תקופה זו התרחשה בקירוב בין 26,000 ל-20,000 שנים לפני זמננו,[1] והיא מייצגת את אחד משיאי הקור והיובש בהיסטוריה האקלימית המאוחרת של כדור הארץ. בתקופה זו שררו טמפרטורות גלובליות נמוכות בכ-6 מעלות צלזיוס בהשוואה לעידן הטרום-תעשייתי, ויריעות קרח אדירות כיסו חלקים נרחבים מאמריקה הצפונית, צפון אירופה ואסיה. הצטברות המים בקרחונים גרמה לירידה דרמטית של כ-125 מטרים במפלס פני הים, תהליך שחשף גשרים יבשתיים נרחבים ואפשר נדידת בעלי חיים ובני אדם בין יבשות.
בעוד שמרבית העולם סבל מיובש קיצוני ומהתפשטות מדבריות, טונדרות וערבות עשב קפואות,[2] באזורים מסוימים כמו הלבנט (ובכללו ארץ ישראל), הירידה בשיעורי ההתאיידות עקב הקור עלתה על הירידה בכמות המשקעים,[3] מה שיצר מאזן מים חיובי שהפך את האזור למקלט אקלימי עבור מיני חי וצומח ואוכלוסיות אנושיות.[4]
טווחי ההתרחשות המדויקים של שיא התקופה הקרחונית האחרונה אינם מוסכמים באופן מלא, והם משתנים בהתאם לשיטות התיארוך והקריטריונים המחקריים. בבריטניה מכונה התקופה בשם "דימלינגטון סטדיאל", ומתוארכת לטווח רחב יותר שבין 31,000 ל-16,000 שנים לפני זמננו.[5] במקביל, קיימת שונות אזורית ניכרת בעיתוי שיא ההתקרחנות בין חצי הכדור הצפוני והדרומי.
שיא התקופה הקרחונית האחרונה הוא אחד הפרקים הנחקרים ביותר בפלאוקלימטולוגיה, ונודעת לו חשיבות מדעית מרכזית כעדות אמפירית רחבת היקף לאופן פעולתה של מערכת האקלים בתנאים קיצוניים.[6] הבנת תקופה זו מאפשרת להעריך את רגישות האקלים לשינויים באילוצים חיצוניים כגון מחזורי מילנקוביץ', ולהבין את תפקידם של משובים אקלימיים, ובראשם אפקט החממה והאלבדו. השוואת תנאי האקלים בתקופה זו להתחממות הגלובלית המודרנית ממחישה כי שינויים קלים במאזן הקרינה של כדור הארץ, שבעבר נבעו מגורמים טבעיים וכיום בעיקר מפעילות אנושית, עשויים להוביל לשינויי אקלים נרחבים. הבנה זו משמשת בסיס לאימות מודלים אקלימיים ולחיזוי שינויי אקלים עתידיים.[6]
רקע אקלימי עריכה
מחזורי אקלים גלובליים עריכה
האקלים של כדור הארץ משתנה לאורך ההיסטוריה הגאולוגית במחזורים הפועלים בטווחי זמן שונים, החל מעשרות מיליוני שנים ועד לאלפי שנים בודדות. שינויים אלו מעצבים את תפוצת הקרחונים, את מפלס פני הים, את מחזורי האטמוספירה והאוקיינוסים ואת תנאי החיים על פני כדור הארץ. במסגרת זו, שיא התקופה הקרחונית האחרונה אינו נתפס כאירוע מבודד של קור קיצוני, אלא כנקודת שיא בתוך מערכת של מחזורים אקלימיים משולבים.
ברמת המאקרו, כדור הארץ נע בין שני מצבי יסוד אקלימיים: "עולם חממה" (Greenhouse Earth), שבו הטמפרטורות גבוהות והקטבים חסרי שכבות קרח קבועות, ו"עולם בית קרח" (Icehouse Earth), שבו מתקיימות יריעות קרח יבשתיות לפחות באחד הקטבים.[7] כדור הארץ מצוי כיום במצב של עולם בית קרח, במסגרת עידן הקרח של הקנוזואיקון המאוחר, שהחל כ-34 מיליון שנים לפני זמננו עם התקררות אנטארקטיקה והיווצרות כיפת הקרח הקוטבית שלה.
בתוך עידני הקרח מתרחשים מחזורים של תקופות קרחוניות ותקופות בין-קרחוניות. בתקופות קרחוניות מתפשטות יריעות קרח נרחבות לעבר פנים היבשות, בעוד שבתקופות בין-קרחוניות הקרחונים נסוגים אל הקטבים והאזורים ההרריים הגבוהים. במהלך מיליון השנים האחרונות התרחשו מחזורים אלו בקצב ממוצע של כ-100,000 שנים. בתוך התקופות הקרחוניות עצמן מתרחשות תנודות קצרות יותר של התקררות והתחממות, הידועות כסטדיאלים ואינטרסטדיאלים, שנובעות משינויים בדינמיקה שבין האוקיינוסים לאטמוספירה.
התקופה הקרחונית האחרונה עריכה
התקופה הקרחונית האחרונה נמשכה בקירוב מ-115,000 שנים לפני זמננו ועד תחילת התקופה הבין-קרחונית הנוכחית, ההולוקן, כ-11,700 שנים לפני זמננו. היא מהווה את המחזור הקרחוני המלא האחרון במסגרת התקרחנות הרביעון, ואת הפרק המאוחר ביותר בעידן הקרח של הקנוזואיקון המאוחר.
לפני המחזור הנוכחי, חווה כדור הארץ את התקופה הקרחונית הלפני-אחרונה (אנ'). תקופה זו הגיעה לשיאה כ-140,000 שנים לפני זמננו והייתה אחת הקשות והקרות בתולדות הרביעון; בחלק מהאזורים הגיעו יריעות הקרח לממדים דומים, ואף גדולים יותר בחלק מהאזורים, מאלו של השיא האחרון.[8] סיומה של התקופה הקרחונית הלפני-אחרונה הוביל לתקופה הבין-קרחונית האחרונה, המכונה "התקופה האימית"[9] (Eemian; כ-130,000 עד 115,000 שנים לפני זמננו), שבה הטמפרטורות הגלובליות היו גבוהות בכ-1 עד 2 מעלות צלזיוס מהתקופה הקדם-תעשייתית, ומפלס פני הים היה גבוה ב-5 עד 10 מטרים מהמפלס המודרני.[10] התקופה האימית סיפקה הצצה לעולם שבו הקטבים מופשרים ברובם, אך הסתיימה עם תחילתו של תהליך ההתקררות שהוביל למחזור הקרחוני האחרון.
לאורך למעלה מ-100,000 שנים, האקלים לא היה קפוא באופן אחיד, אלא התאפיין בתנודתיות ניכרת; אירועי התחממות מהירים וקצרים נקטעו שוב ושוב על ידי צניחות טמפרטורה חריפות. מבחינה כרונולוגית, נהוג לחלק רצף זה לשלבי איזוטופ ימיים.[א]
נקודת מפנה משמעותית בדרך אל השיא התרחשה כ-70,000 שנים לפני זמננו (שלב MIS 4), אז התבססו יריעות הקרח הגדולות – הלורנטייד בצפון אמריקה והפנוסקנדינבית באירופה – והחלו לשנות את דפוסי הרוחות, הזרמים ומאזן האנרגיה הגלובלי.[11] לקראת סוף שלב MIS 3, כ-30,000 שנים לפני זמננו, גברה צבירת הקרח הגלובלית, התנודות החמימות שככו, ויריעות הקרח החלו בהתקדמותן הסופית והמסיבית ביותר. תהליכים אלו הובילו להתבססות התנאים שאפיינו את שיא התקופה הקרחונית האחרונה.[12]
הגורמים לשיא הקרחוני עריכה
שיא התקופה הקרחונית האחרונה נבע משילוב בין אילוצים אסטרונומיים לבין משובים פנימיים במערכת כדור הארץ, אשר יחד קיבעו מצב של קירור גלובלי ממושך ויציבות יחסית של יריעות קרח. תהליך זה הונע תחילה על ידי שינויים מחזוריים במסלול כדור הארץ, אך התעצם והתקבע באמצעות מנגנונים פנימיים באטמוספירה ובאוקיינוסים.
הגורם הראשוני להתקררות היה מחזורי מילנקוביץ', הכוללים שינויים באקסצנטריות המסלול (אנ'), בנטיית ציר הסיבוב ובנקיפת הציר. שינויים אלו משפיעים על התפלגות הקרינה הסולארית על פני כדור הארץ לאורך עונות השנה. התנאי המרכזי להיווצרות יריעות קרח אינו חורף קר במיוחד, אלא קיץ קריר בקווי הרוחב הגבוהים של חצי הכדור הצפוני (בקו רוחב 65° צפון בקירוב), המאפשר הצטברות הדרגתית של שלג והפיכתו לקרח. עם זאת, האילוץ המסלולי לבדו אינו מספיק ליצירת קיפאון יבשתי נרחב, והוא משמש כמניע ראשוני בלבד.[13]
.png){kind=link}
לאחר הפעלת הטריגר האסטרונומי, נכנסו לפעולה משובים פנימיים שהגבירו את ההתקררות באופן משמעותי. המרכזי שבהם הוא אפקט האלבדו: התרחבות משטחי שלג וקרח בעלי החזר קרינה גבוה הגדילה את כמות הקרינה המוחזרת לחלל, הפחיתה את ספיגת האנרגיה והובילה להתקררות נוספת, אשר עודדה בתורה התפשטות נוספת של הקרח. במקביל, תהליכים אוקייניים וביולוגיים גרמו לירידה חדה בריכוז גזי החממה, ובעיקר פחמן דו-חמצני. ירידה זו נבעה מעלייה במסיסות פחמן דו-חמצני במים קרים, הגברת קיבוע פחמן על ידי פיטופלנקטון והעברת פחמן לקרקעית האוקיינוס. כתוצאה מכך נחלש אפקט החממה, איבוד החום מהאטמוספירה גבר, וההתקררות הפכה גלובלית וסינכרונית בין חצאי הכדור. משובים אלה פעלו יחד כמערכת הגברה, אשר הפכה את האילוץ המסלולי הראשוני לשינוי אקלימי עמוק ומתמשך.
במקביל להתעצמות המשובים האטמוספיריים והקרחוניים, התרחשה גם השפעה משמעותית מצד מערכת האוקיינוסים: המסוע הימי נחשב לאחד המנגנונים הרגישים ביותר לשינויים אקלימיים פתאומיים. במהלך שיא התקופה הקרחונית המערכת התייצבה במצב זרימה קרחוני (Glacial AMOC state), המאופיין בזרימה איטית ורדודה יותר בהשוואה להווה. מצב זה נבע מהאטה של הזרם החוזר באוקיינוס האטלנטי (AMOC), בעקבות הזרמת מים מתוקים והפחתת מליחות בצפון האוקיינוס האטלנטי, אשר פגעה ביצירת המים הצפופים והחלישה את שקיעת מי העומק. כתוצאה מכך פחתה הובלת החום מהאזורים הטרופיים צפונה, ונוצר ניגוד תרמי בין חצאי הכדור המכונה "נדנדה אקלימית קוטבית" (Polar see-saw), שבו הצפון מתקרר בעוד הדרום שומר על חום יחסי. תהליך זה לא רק נבע מההתקררות, אלא גם חיזק אותה, שכן הוא יצר מצב יציב של זרימה אוקיינית חלשה אשר בודדה תרמית את חצי הכדור הצפוני ותמכה בהישרדותן של יריעות הקרח לאורך אלפי שנים.[14]
מאפייני שיא התקופה הקרחונית האחרונה עריכה
שיא התקופה הקרחונית האחרונה חופף בקירוב לתחילתו של שלב האיזוטופ הימי 2 (MIS 2),[א] המתוארך לכ-29,000 עד 19,000 שנים לפני זמננו. מכלול הנתונים מצביע על מצב אקלימי שבו המערכת הגלובלית הגיעה לשלב הקרחוני המרבי של המחזור הקרחוני האחרון, המאופיין במאזן אנרגטי נמוך ובכיסוי קרח נרחב בחצי הכדור הצפוני.[15]
על פי המכון הגאולוגי של ארצות הברית (USGS), קרח קיץ קבוע כיסה כ-8% משטח הפנים של כדור הארץ ו-25% משטח היבשה במהלך שיא התקופה הקרחונית האחרונה. נכון לימינו, כ-3% משטח הפנים של כדור הארץ וכ-11% משטח היבשה מכוסים בקרח רב-שנתי.[16] יריעות הקרח הגדולות בצפון אירואסיה ואמריקה הגיעו לעובי של כמה קילומטרים באזורי הליבה שלהן, כאשר באזורים מסוימים עובי הקרח עלה על 3–4 ק"מ.[17][18]
רום קו שיווי המשקל של הקרחונים, המגדיר את הגובה שמעליו הצטברות השלג השנתית עולה על שיעור ההפשרה, היה נמוך משמעותית במהלך שיא התקופה הקרחונית האחרונה. ירידת קו שיווי המשקל שיקפה את התנאים הקרים, אך הושפעה גם מכמות המשקעים והלחות הזמינה. כתוצאה מכך, שיעור הירידה לא היה אחיד ברחבי העולם: באזורים יבשים יחסית, הסתכמה הירידה לעיתים במאות מטרים בלבד, בעוד שבאזורים הרריים לחים יותר היא הגיעה ליותר מקילומטר מתחת למפלסה המודרני.
על אף התנאים הקרים באופן קיצוני, שיא התקופה הקרחונית לא היה מצב אקלימי אחיד או יציב לחלוטין. הוא התאפיין בתנודתיות אקלימית פנימית, שכללה אירועי התקררות והתחממות מהירים יחסית. אירועי היינריך (אנ'),[19] שהתבטאו בהתפרקות מחזורית של חלקים מיריעות הקרח באמריקה הצפונית ובהזרמת קרחונים צפים לאוקיינוס האטלנטי הצפוני, גרמו לשיבושים זמניים במחזור הזרימה האוקיינית ולהתקררות אזורית משמעותית. במקביל, אירועי דנסגארד-אואשגר (אנ') התבטאו בהתחממות מהירה וקצרת מועד, לעיתים בתוך פרקי זמן קצרים של עשרות עד מאות שנים, ולאחריה חזרה הדרגתית לתנאים קרחוניים.
תנודות אלו מדגישות את הרגישות של מערכת האקלים למנגנוני משוב פנימיים בממשק שבין האוקיינוסים, הקרח הימי והאטמוספירה, בעוד שיריעות הקרח היבשתיות הגיבו לשינויים אלה באיטיות יחסית בשל מסות הקרח הגדולות. כתוצאה מכך, שיא התפשטות הקרחונים לא היה אחיד: בעוד שבאזורים מסוימים הקרחונים הגיעו לממדיהם המקסימליים כבר כ-26,000 שנים לפני זמננו, באזורים אחרים הושג השיא רק אלפי שנים מאוחר יותר, סביב 21,000 שנים לפני זמננו.
חקר שיא התקופה הקרחונית האחרונה עריכה
חקר שיא התקופה הקרחונית האחרונה מבוסס על שילוב רחב של תחומי מחקר, ובהם גאולוגיה, פלאוקלימטולוגיה, גאוכימיה, פלאונטולוגיה, ארכאולוגיה ומידול אקלימי. מאחר שלא קיימות מדידות ישירות מהתקופה עצמה, החוקרים מסתמכים על סמנים אקלימיים – עדויות טבעיות המשמרות מידע על תנאי הסביבה והאקלים בעבר. שילוב בין נתונים ממקורות שונים מאפשר לשחזר את הטמפרטורות, הרכב האטמוספירה, תפוצת הקרחונים, מפלסי הים, מערכות אקולוגיות ודפוסי ההתיישבות האנושית במהלך התקופה.
ארכיונים גאולוגיים ואקלימיים עריכה
ליבות קרח מאנטארקטיקה, גרינלנד וקרחוני הרים הן מהמקורות החשובים לחקר התקופה. שכבות הקרח משמרות מידע על תנאי האטמוספירה בזמן היווצרותן, ובועות אוויר הכלואות בהן מאפשרות למדוד ישירות את ריכוז גזי החממה בתקופות קרחוניות. בנוסף, ניתוח היחסים האיזוטופיים של חמצן ומימן בקרח משמש לשחזור טמפרטורות עבר ותנאי משקעים.[20]
גם ליבות משקעים ימיים מהוות מקור מרכזי לשחזור תנאי הסביבה במהלך שיא התקופה הקרחונית האחרונה. משקעי קרקעית האוקיינוסים מכילים מיקרו-מאובנים, כגון חוריריות, שהרכבם הכימי והביולוגי משקף את טמפרטורת מי הים, מליחותם ונפח הקרח העולמי.[21][22] בנוסף, סלעים שהוסעו בידי קרחונים ונפלו לקרקעית הים משמשים עדות להתפשטות יריעות הקרח ולכיסוי הקרח הימי.[23]
_5_(48541397002).jpg){kind=link}
אגמים, ביצות ומשקעים יבשתיים מספקים מידע אזורי מפורט על תנאי הסביבה במהלך התקופה. ניתוח גרגרי אבקה, שרידי צמחים, פחם, ומיקרואורגניזמים מאפשר לשחזר את הצמחייה הקדומה, משטרי המשקעים ותנאי האקלים.[24] לצד זאת, הנוף הקרחוני עצמו משמש מקור מידע חשוב. גאומורפולוגים חוקרים מורנות, עמקים קרחוניים, חריטות סלע וצורות נוף נוספות כדי למפות את גבולות יריעות הקרח ואת דינמיקת תנועתן. גם תהליכי התאמה איזוסטטית מספקים מידע על עובי יריעות הקרח ועל היקפן בשיא התקופה הקרחונית.[25]
שיטות גאוכימיות וכרונולוגיות עריכה
שחזור כרונולוגי של שיא התקופה הקרחונית האחרונה מתבסס על מגוון שיטות תיארוך רדיומטריות. השיטה הנפוצה בהן היא פחמן-14, המשמשת לתיארוך חומרים אורגניים כגון עצמות, פחם, ושרידי צמחים עד לטווח של כ-50,000 שנים. בנוסף נעשה שימוש בלומינסנציה אופטית (OSL), המודדת מתי נחשפו גרגירי משקע (כמו קוורץ או פצלת השדה) לאחרונה לאור, ובאיזוטופים קוסמוגניים[ב] כגון בריליום-10, המשמשים לתיארוך חשיפת סלעים לאחר נסיגת קרחונים.[27] שילוב בין שיטות שונות מאפשר לבנות מסגרות כרונולוגיות מדויקות ולהצליב נתונים מאזורים שונים בעולם.[28][29]
מחקר גאוכימי ואיזוטופי הוא מהכלים המרכזיים בפלאוקלימטולוגיה.[30] יחסי איזוטופים של פחמן, חמצן ומימן משמשים לשחזור טמפרטורות, נפחי קרח, מחזור הפחמן ותנאי סביבה קדומים. בנוסף נבדקים יסודות קורט ותרכובות אורגניות במשקעים ימיים ויבשתיים.[31] סמנים ביולוגיים (Biomarkers), שמקורם באצות, חיידקים וצמחים, מאפשרים להעריך טמפרטורות ותנאי אקלים גם באזורים שבהם אין השתמרות טובה של מאובנים.[32]
ראיות ביולוגיות ואנושיות עריכה
_Pine_tree.jpg){kind=link}
פלאונטולוגיה וביוגאוגרפיה עוסקות בשחזור המערכות האקולוגיות של התקופה. באמצעות מאובנים, גרגרי אבקה ושרידי בעלי חיים ניתן לזהות שינויים בתפוצת מינים ובמבנה בתי הגידול. מחקרים אלה תרמו לזיהוי מקלטים אקלימיים – אזורים שבהם שרדו אוכלוסיות של צמחים, בני אדם ובעלי חיים במהלך תנאי הקור הקיצוניים, ושמהם התפשטו מחדש לאחר נסיגת הקרחונים.[34]
בעשורים האחרונים הובילו התפתחויות בחקר ה-DNA העתיק לשינוי משמעותי בחקר התקופה. הפקת DNA מעצמות, שיניים ומשקעים מאפשרת לשחזר את ההיסטוריה הגנטית של בני אדם, בעלי חיים וצמחים.[35] מחקרים אלה מספקים מידע על נדידות אוכלוסין, בידוד גנטי, צווארי בקבוק דמוגרפיים והתרחבות מחודשת לאחר סיום התקופה הקרחונית.
המחקר הארכאולוגי מספק מידע על הסתגלות האדם לתנאי שיא התקופה הקרחונית האחרונה. אתרי מגורים, כלי אבן, שרידי בעלי חיים, מדורות ואמנות פרהיסטורית מאפשרים לשחזר דפוסי התיישבות, אסטרטגיות ציד וטכנולוגיות הישרדות.
מודלים ממוחשבים ואינטגרציה עריכה
מודלים אקלימיים ממוחשבים הם כלי מרכזי בחקר התקופה. המודלים מדמים את מערכת האקלים באמצעות משוואות פיזיקליות המתארות את האטמוספירה, האוקיינוסים, מחזורי הקרח ומחזור הפחמן. החוקרים מזינים למודלים נתונים על ריכוזי גזי החממה, מסלול כדור הארץ, מפלסי ים וכיסוי קרח, ומשווים את תוצאות הסימולציה לנתונים הפלאואקלימיים שנאספו מהשטח.[36]
שילוב בין מאגרי נתונים גלובליים, מודלים אקלימיים ושיטות סטטיסטיות מתקדמות מאפשר ליצור שחזורים רחבי-היקף של תנאי הסביבה במהלך התקופה. גישה רב-תחומית זו תרמה להבנה מפורטת של דפוסי הטמפרטורה, זרמי האוקיינוסים, תפוצת הקרחונים והשפעת השינויים האקלימיים על מערכות אקולוגיות ועל אוכלוסיות האדם.[6]
אקלים בשיא התקופה הקרחונית האחרונה עריכה
האקלים בשיא התקופה הקרחונית האחרונה התאפיין בשילוב של קור עז, יובש קיצוני ובמחזור הידרולוגי חלש יותר בהשוואה לתקופה הבין-קרחונית הנוכחית, ההולוקן. בשיא התקופה, הטמפרטורה הגלובלית הממוצעת הייתה נמוכה בכ-6 מעלות צלזיוס מזו של העידן הקדם-תעשייתי.[37][38] ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה צנח לרמה של כ-180 עד 190 חלקיקים למיליון (ppm) בלבד – פחות ממחצית מערכו הנוכחי.[39] ירידה זו בריכוזי גזי החממה תרמה להחלשת אפקט החממה ולהגברת התנאים הקרים הגלובליים, כחלק ממשובי אקלים מחזקים בין קרחונים, קרינה ואטמוספירה.
אחד המאפיינים המרכזיים של התקופה היה היחלשות מחזור המים הגלובלי. האטמוספירה הכילה פחות אדי מים והמשקעים פחתו באזורים נרחבים בעולם. תהליך זה נבע הן מהטמפרטורות הנמוכות, שהפחיתו את קצב האידוי, והן מכליאת כמויות מים עצומות ביריעות הקרח היבשתיות. כתוצאה מכך ירד מפלס פני הים באופן משמעותי, שטח הפנים של האוקיינוסים הצטמצם, והמערכת האקלימית נעשתה יבשה יותר באזורים רבים.[40] עם זאת, השינויים במשקעים לא היו אחידים. באזורים מסוימים ירידת הטמפרטורות הפחיתה את קצב האידוי ותרמה לתנאים לחים יותר בהשוואה להווה.
במקביל, חל שינוי גם במחזור האטמוספירי בקווי הרוחב הטרופיים והממוזגים: תא הדלי ואזור ההתכנסות הבין-טרופי נחלשו והוסטו לכיוון קווי רוחב דרומיים יותר, דבר שתרם להתייבשות אזורים נרחבים ברצועות הסובטרופיות ולהרחבת אזורי המדבר העולמיים.[41] בנוסף, התגברו הבדלי הטמפרטורה בין קווי הרוחב וחיזקו את המחזור האטמוספרי בקווי הרוחב הבינוניים. תנאים אלו הובילו לצמצום שטחי היערות, להתפשטות נרחבת של מדבריות, ערבות עשב קפואות ותנאים פריגלציאליים[ג] וכן להתגברות סופות אבק תכופות.
נוכחות האבק באטמוספירה היא מאפיין בולט בליבות קרח; רמות האבק היו גבוהות פי 20 עד 25 מאשר בימינו.[42] הדבר נבע ככל הנראה ממספר גורמים, בהם צמחייה דלילה, ירידה בכמות המשקעים שהפחיתה את סילוק האבק מהאטמוספירה והתחזקות הרוחות העולמיות.[43] הפרשי הטמפרטורה החדים בין הקטבים לקו המשווה בשיא התקופה הקרחונית האחרונה הגבירו את הניגוד התרמי בין קווי הרוחב, וכתוצאה מכך התחזקו זרמי הסילון והרוחות המערביות ברוחב הביניים. תנאים דינמיים אלו תרמו להגברת היכולת של האטמוספירה להסיע אבק למרחקים גדולים, ובשילוב עם יובש נרחב, צמחייה דלילה וחשיפה של משקעים יבשתיים, הובילו להיווצרות מרבצי לס נרחבים ולעיצוב שדות דיונות באזורים שונים בעולם.
להתפשטות יריעות הקרח הייתה גם השפעה ניכרת גם על מחזוריות האטמוספירה והאוקיינוסים, במיוחד באוקיינוס הדרומי, שם התחזקו הרוחות המערביות והשפיעו על ערבול המים ועל חילופי חום ופחמן בין האוקיינוס לאטמוספירה. שינויים אלה תרמו להתקררות פני הים בצפון האוקיינוס האטלנטי ובצפון האוקיינוס השקט והשפיעו על דפוסי העננות והזרימה האטמוספירית. באזורים מסוימים התגברה החזרת קרינת השמש לחלל כתוצאה מעלייה בכיסוי העננים, תהליך שהעצים את המשוב הקרינתי והחריף את ההתקררות הגלובלית.[44]
עם זאת, מוערך כי במהלך שיא התקופה הקרחונית האחרונה, פני השטח של אזורי יבשה בקווי רוחב נמוכים עד בינוניים ובגובה נמוך התקררו בממוצע ב-5.8 מעלות צלזיוס ביחס לטמפרטורות של ימינו. הערכה זו מבוססת על ניתוח של גזים אצילים המומסים במי תהום, ולא על בחינת שפע המינים הביולוגיים כפי שהיה נהוג בעבר.[38]
השפעות גלובליות עריכה
האינואיטית
ברנץ-קארה
הבריטית-אירית
יריעות הקרח בחצי הכדור הצפוני. בשיא התקופה הקרחונית, קרח ימי רב-שנתי השתרע על אזורים נרחבים של האוקיינוסים הצפוניים ולעיתים יצר רצף קרח בין היבשות והאיים הארקטיים.
שיא התקופה הקרחונית האחרונה חולל שינויים נרחבים במערכות הגאומורפולוגיות והסביבתיות של כדור הארץ, ועיצב מחדש את פני השטח בקנה מידה גלובלי. שינויים אלה נבעו מהתפשטות יריעות קרח יבשתיות ומהנסיגה המשמעותית של מפלס הים לכ-125 מטרים מתחת למפלסו הנוכחי. יחד, תהליכים אלו שינו את קווי המגע בין ים ליבשה והובילו לארגון מחדש של מערכות הניקוז וההידרוגרפיה העולמית.
חשיפת המדפים היבשתיים האריכה את מסלולי הנהרות אל מעבר לקווי החוף המודרניים, והשפיעה על דפוסי הסחיפה וההשקעה באזורי השפך, כולל היווצרות קניונים תת-ימיים. במקביל, הצטברות הקרח ביבשות שינתה מסלולי זרימה, תרמה להיווצרות אגמים קרחוניים רחבי ידיים וחיברה בין אגני ניקוז שבעבר היו מבודדים. קישוריות זו, שהתבטאה גם ביצירת גשרים יבשתיים זמניים, שינתה את זרימת המים והסחף בין אזורים שונים ביבשות ובין היבשות לאוקיינוסים.
מעבר להשפעות הקרח הישירות, תהליכים פריגלציאליים ותנודות אזוריות במשטרי זרימה עיצבו מחדש מערכות נוף נוספות. עמקי נהרות הושפעו משינויים בדינמיקת הזרימה, ואגמים באזורים צחיחים למחצה התרחבו או השתנו בהתאם למאזן המים המקומי. תהליכים אלה עיצבו את הגאוגרפיה הפיזית של כדור הארץ במהלך שלהי הפלייסטוקן, והשפעותיהם נותרו חקוקות במבנה הנוף המודרני ומהוות בסיס לתצורת היבשות והחופים כיום.
אמריקה הצפונית עריכה
חלק ניכר מאמריקה הצפונית כוסה ביריעות קרח עצומות. יריעת הקרח לורנטייד התפשטה דרומית לקנדה אל חלקים נרחבים של צפון ארצות הברית של ימינו והיוותה את מסת הקרח היבשתית הגדולה בעולם מחוץ לאנטארקטיקה. ממערב לה התפתחה יריעת הקרח הקורדילרית (אנ'), שכיסתה את רכסי ההרים של מערב קנדה ודרום אלסקה. שתי היריעות התמזגו לאורך השוליים המזרחיים של הרי הרוקי ויצרו מעטפת קרח רציפה על פני מרבית קנדה.[45]
בצפון ובצפון-מזרח התקיימו שתי יריעות קרח מרכזיות ממערכת הקרח הצפון-אטלנטית: יריעת הקרח האינואיטית כיסתה את הארכיפלג הארקטי הקנדי ובשיאה התמזגה עם יריעת לורנטייד מדרום.[46] ממזרח לה, גרינלנד כוסתה כמעט כולה ביריעת הקרח הגרינלנדית (אנ'), שהתרחבה אל המדף היבשתי והתמזגה עם היריעה האינואיטית.[47] בשוליים החופיים של אזורים אלו התפתחו פיורדים עמוקים שנחצבו על ידי קרחוני מוצא רבי עוצמה. בצפון האוקיינוס האטלנטי ובאזורים הארקטיים התקיימו רצפים קרחוניים מקומיים שבהם השתלבו יריעות הקרח הגדולות, כך שנוצרה רציפות קרחונית אזורית שהשפיעה על המבנה הקריוספרי של חצי הכדור הצפוני כולו.[48]
באזורים ההרריים שמדרום וממערב לשולי היריעות היבשתיות התפתחו מערכות קרחוניות הרריות מקומיות בתוך רכסי הרוקי הדרומיים והסיירה נבדה.[49] בפנים אלסקה ובצפונה, ברכס ברוקס (Brooks Range), מנע היובש הקיצוני את התפתחותה של יריעת קרח רציפה והאזור התאפיין בקרחוני הרים מבוזרים בלבד.[50]
מדרום לשולי הקרח היבשתיים התפשטו תנאי קפאת-עד רציפים ומקוטעים על פני המישורים הגדולים.[51] בעוד שמרבית המדבריות בעולם התרחבו, במערב ארצות הברית של ימינו שררו תנאים שונים; שינויים בזרם הסילון בעקבות נוכחות יריעות הקרח אילצו מערכות סופה לנוע דרומה והביאו משקעים מוגברים לאזורים שכיום הם צחיחים.[52] כך נוצרו אגמים פלוביאליים (אנ')[ד] גדולים, שהידוע שבהם הוא ימת בונוויל באגן הגדול שביוטה.
שינויי האקלים והתפשטות יריעות הקרח הובילו לשינויים נרחבים במערכות ההידרולוגיות של היבשת. הקרח חסם נתיבי ניקוז צפוניים ומזרחיים, אילץ נהרות רבים לשנות את מסלולם ויצר אגני ניקוז חדשים לאורך שולי הקרחון. כתוצאה מכך הפכו מערכות הנהרות של מרכז היבשת, ובהן המיסיסיפי והמיזורי, לנתיבי הניקוז העיקריים של שטחים נרחבים בדרום היבשת.[53]
צניחת מפלס הים שינתה את קווי החוף של היבשת. בצפון-מערב, חשיפת מדף היבשת הרדוד באזור מצר ברינג יצרה את גשר היבשה של ברינגיה, שחיבר את היבשת לאסיה ברצף יבשתי רחב-ידיים. לאורך החוף האטלנטי נחשפו שטחים נרחבים של המדף היבשתי, ובהם אזור ג'ורג'ס בנק (אנ') ומדף פלורידה, אשר הרחיבו משמעותית את שטחן היבשתי של היבשות והאיים באזור; פלורידה לבדה הייתה גדולה פי שניים ויותר משטחה כיום.[54]
אירופה עריכה
באירופה התרחבה יריעת הקרח הפנוסקנדינבית וכיסתה שטחים נרחבים מצפון היבשת. גבולה הדרומי הגיע לעומק גרמניה ופולין של ימינו, שם עוצבה הטופוגרפיה מחדש באמצעות סחיפה קרחונית והצטברות של משקעי מורנות, המגדירים עד היום את קווי הנוף בצפון-מרכז אירופה. שלבי ההתקדמות הקרחונית באזור זה מכונים שלב ברנדנבורג ושלב פרנקפורט. בצפון התמזגה יריעה זו עם יריעת הקרח ברנץ-קארה (אנ'), אשר כיסתה את מדפי היבשת של ים ברנץ וים קארה, כך שנוצר מכלול קרח רציף שהשתרע מסקנדינביה צפונה ומזרחה לעבר סבאלברד, ארץ פרנץ יוזף, נובאיה זמליה ועד לחצי האי טיימיר שבצפון-מערב סיביר של ימינו.[55]
בצפון-מערב רוסיה, הגיעה יריעת הקרח לשיא היקפה כ-17,000 שנים לפני זמננו – כחמשת אלפים שנה מאוחר יותר מאשר בדנמרק, בגרמניה ובמערב פולין. מחוץ לשילד הבלטי (אנ'), וברוסיה בפרט, התאפיינו שולי הקרח של היריעה במבנה אונתי מובהק. האונות המרכזיות ברוסיה בתקופת השיא הקרחוני עקבו אחר אגני הניקוז של הדבינה, הוולוגדה (אנ') והריבינסק. אונות אלו נוצרו כתוצאה מזרימת קרח אל תוך שקעים טופוגרפיים רדודים הממולאים במצע של משקעים רכים (רגולית).[56]
במערב אירופה התפתחה יריעת הקרח הבריטית-אירית (אנ'), שכיסתה את כלל אירלנד, את מרבית סקוטלנד, ויילס וחלקים נרחבים מצפון אנגליה. גבולה הדרומי של היריעה נמתח בקירוב מדרום ויילס אל צפון-מזרח אנגליה, ומשם דרך שטחי דוגרלנד – המוצפים כיום – לעבר דנמרק.[57] באותה עת איסלנד כולה הייתה מכוסה ביריעת קרח, לצד התרחבות של היריעה אל המדף היבשתי הסובב את האי.[58]
באזור האלפים המצב היה מורכב יותר. במהלך שלבי ההתקדמות הקרחונית באזור, המכונה התקרחנות וירם, לא הגיעו כלל הקרחונים לשיאם בו-זמנית. בעוד שקרחון הריין (אנ') כבר נמצא בנסיגה, הגיע קרחון האין (אנ') לקצה גבול התפשטותו המקסימלי, כשהוא מעצב עמקים עמוקים ברכס ההרים. בהרי הפירנאים התפתחו קרחוני עמק ארוכים,[59] בעוד שבהרי קרפטים המזרחיים[60] ורכס מאסיף סנטרל (אנ') שבצרפת נרשמה התקרחנות מקומית נרחבת.[61] גם בהרי האפנינים לאורך איטליה התפתחו קרחוני הרים קטנים יותר אך מתועדים היטב.[62]
בחצי האי האיברי התקיימה שונות פנימית חדה. בהרי הקנטבריים, שבצפון-מערב האזור, נרשמה דווקא נסיגה של קרחונים מקומיים במהלך שיא התקופה הקרחונית, כתוצאה מירידה משמעותית בכמות המשקעים בשל חסימת מסלולי לחות על ידי יריעות הקרח שמצפון וממזרח. תנאים אלו הגבילו את הצטברות השלג השנתית וגרמו להתכווצות הקרחונים ההרריים, לאחר שבשלבים קודמים (כ-60,000–40,000 שנים לפני זמננו) התקיים בהם שיא קרחוני מקומי.[63] לעומת זאת, בצפון-מזרח חצי האי האיברי, שיא התקופה הקרה התרחש דווקא מאוחר יותר, בין כ-18,000 ל-14,000 שנים לפני זמננו.[64]
השינויים הגאומורפולוגיים ומפלס הים הנמוך שינו מהותית את המערכות ההידרולוגיות באירופה. בצפון-מערב היבשת, חשיפת מדף היבשת דוגרלנד באזור תעלת למאנש והים הצפוני יצרה מערכת נהרות משולבת המכונה "נהר התעלה" (Channel River), אשר ניקזה את נהרות הריין, הסן, המז והתמזה לעבר האוקיינוס האטלנטי.[65] בצפון-מזרח, חסימת נתיבי הניקוז על ידי יריעת הקרח הפנוסקנדינבית הובילה להיווצרות אגמים פרו-גלציאליים נרחבים ולהסטת מערכות ניקוז דרומה.[55] תהליכים אלה השפיעו על דפוסי הזרימה של נהרות מרכז ומזרח אירופה, ובכלל זה הדנובה, אשר התאפיין בהזרמות עונתיות מוגברות של מים וסחף אל אגן הים השחור, אשר בתקופות מסוימות תפקד כאגן כמעט מבודד בעל מליחות נמוכה יחסית.[66]
מדרום ליריעת הקרח התפתחו תנאי קפאת-עד נרחבים, רציפים ומקוטעים, אשר השתרעו על פני מרכז ומזרח אירופה והגיעו עד למישור הפאנוני, סביב העיר סגד שבדרום הונגריה של ימינו.[67] תנאים אלו, יחד עם רוחות חזקות שזרמו משולי יריעות הקרח (רוחות קטבטיות), יצרו סביבה רגישה לשחיקה רוחית ולהסעת אבק. כתוצאה מכך נישאו כמויות גדולות של חומר דק ממקור קרחוני, שהושקעו כחגורות לס נרחבות ברחבי מישורי אירופה.[68]
אסיה עריכה
בניגוד לאמריקה הצפונית ואירופה, חלקים נרחבים מאסיה לא כוסו ביריעות קרח יבשתיות רציפות. אף שבאזורים רבים ביבשת שררו טמפרטורות נמוכות בדומה לאלו שבצפון אירופה ואמריקה, היובש הקיצוני שאפיין את פנים אסיה מנע במקרים רבים הצטברות שלג מספקת להתפתחות קרחונים יבשתיים רחבי-היקף.[69] אחד ההסברים המרכזיים לכך הוא שיריעות הקרח הגדולות באירופה יצרו אנטי-ציקלונים, אשר הגבילו את חדירת הלחות לפנים אסיה.[70] כתוצאה מכך, מסות האוויר שהגיעו לסיביר ולמנצ'וריה היו יבשות במיוחד ולא אפשרו היווצרות קרחונים נרחבים, למעט באזורים הרריים ובאזורים שקיבלו אספקת לחות, כדוגמת קמצ'טקה, שם רוחות מערביות אלו העלו לחות מים יפן.
בצפון אסיה התפשטו יריעות וכיפות קרח אזוריות בארכיפלגים הארקטיים של רוסיה, ובהם נובאיה זמליה, סברנאיה זמליה ואיי סיביר החדשה.[69] שרשראות ההרים באסיה חוו התקרחנות נרחבת, שהובילה להתפשטות קרחונים מעבר לגבולותיהם המוכרים כיום. רכסי ההימלאיה,[71] הקארקוראם,[72] הפמיר,[73] הטיין שאן,[74] האלטאי[75] והקווקז[76] כוסו בקרחוני עמק גדולים, שחלקם התאחדו למערכות קרח אזוריות רציפות. אף שהיקפן הכולל של מערכות אלו שנוי במחלוקת, מקובל כי הן היו נרחבות משמעותית מהקרחונים המודרניים והגיעו לעיתים עשרות קילומטרים מעבר לגבולותיהם כיום. מתקיים ויכוח מדעי באשר להיקף ההתקרחנות ברמה הטיבטית במהלך שיא התקופה הקרחונית. בעוד שהשערות מוקדמות הציעו כי מרבית הרמה כוסתה ביריעת קרח רציפה, מחקרים מאוחרים יותר מצביעים בדרך כלל על מערכת מורכבת של קרחוני הרים, כיפות קרח מקומיות ושדות קרח אזוריים, ולא על יריעת קרח יבשתית אחת.[77]
תנאי קפאת-עד נרחבים השתרעו על פני סיביר והמישורים הצפוניים ולעיתים הגיעו דרומה עד לאזור בייג'ינג של ימינו.[78] לצד זאת שרר ביבשת משטר רוחות עז והתגברות היובש, שנבעו מהיחלשות משמעותית של מערכת המונסון. כתוצאה מכך פחתו המשקעים בדרום, במזרח ובמרכז אסיה. תנאים אלו הובילו להתרחבות מדבריות פנים היבשת, כמו מדבר גובי וטקלה מקאן. רוחות החורף הסיביריות העזות נשאו כמויות אדירות של אבק ממדבריות אלו ותרמו להצטברות שכבות עבות של לס ברמת הלס הסינית (אנ').[79]
תנאים אלו השפיעו על ניקוז הנהרות, על יציבות הקרקע ועל תהליכים גאומורפולוגיים רחבי היקף. הפשרת קרח עונתית בקיץ הזינה נהרות גדולים כדוגמת האוב, היניסיי והלנה, אף כי משטר הזרימה שלהם היה שונה במידה ניכרת מההווה.[80] במרכז אסיה ובאגני פנים יבשתיים השתנו מפלסי אגמים ונתיבי נהרות. מחקרים גאומורפולוגיים באיראן ובאפגניסטן, ובהם מחקרים שנערכו באגן מסילה שבצפון דשת-י כוויר, מצביעים על קיומם של אגמים גדולים בתקופות קדומות, על שינויים משמעותיים בנתיבי הסופות ועל אקלים יציב ורטוב יותר בעבר בשקעים טופוגרפיים סגורים.[81]
ירידת מפלס פני הים חשפה שטחים נרחבים ממדפי היבשת של אסיה ושינתה באופן דרמטי את קווי החוף של היבשת. במזרח, הפך ים יפן לאגן סגור למחצה, כאשר איי יפן חוברו ליבשת דרך האי סחלין מצפון וחצי האי הקוריאני מדרום.[82] ירידת מפלס הים השפיעה גם על ים אוחוצק, ים סין המזרחי והמדפים הרדודים שלאורך חופי סין וקוריאה, ששוליהם הפכו למרחבים יבשתיים חשופים. ירידה זו שינתה גם את דפוסי הזרימה וחילופי המים עם האוקיינוס השקט.[83] בדרום-מזרח אסיה נחשף מדף סונדה (אנ') וחיבר בין חלקים נרחבים של האזור, בהם חצי האי המלאי, סומטרה, ג'אווה ובורנאו ליבשת רציפה המכונה סונדאלנד. באזור הפיליפינים התאחדו מרבית האיים לגושי יבשה גדולים יותר שהופרדו מהיבשת באמצעות מצרי ים צרים, ובהם מעבר סיבוטו (אנ') ומצר מינדורו (אנ'), בעוד ששטחו של האי פלאוואן התרחב משמעותית לכיוון מדף סונדה הסמוך.[84]
המזרח התיכון עריכה
במזרח התיכון התקיימו קרחונים באזורים הרריים ובהם הרי הלבנון, החרמון והרי טורקיה.[86] ממצאים אלו כוללים עמקים קרחוניים, מורנות ומשקעי סחיפה המעידים על פעילות קרחונית נרחבת יחסית לגודלם המצומצם של הקרחונים באזור. עדויות אלה מלמדות כי גם אזורים המרוחקים מיריעות הקרח הגדולות הושפעו משמעותית מהתנאים הגלובליים של שיא התקופה הקרחונית האחרונה.
מחקרים פליאוקלימטיים המבוססים על ניתוח איזוטופי של ספלאותמים[ה] ממערת שורק,[85] מצביעים על כך שבתקופה שבין 25,000 ל-17,000 שנים לפני זמננו, היה האקלים בלבנט קר ויבש משמעותית; הטמפרטורות היו נמוכות בכ-6 עד 14 מעלות צלזיוס ביחס להווה, לצד שינויים בדפוסי המשקעים.[86] צניחה זו בטמפרטורות הובילה לירידה חדה של כ-33% בהתאיידות,[87] מה שאיפשר את קיומם של קרחונים בהרים ומקווי מים על אף הירידה הכללית בכמות המשקעים. תנאים אלה השתלבו במגמה רחבה יותר של התרחבות הרצף המדברי הסהרו-ערבי, אשר חיבר בין אזורי המדבר של צפון אפריקה וחצי האי ערב ויצר חגורת יובש כמעט רציפה לאורך דרום המזרח התיכון.
הירידה בהתאיידות ובשינוי מאזן המים האזורי השפיעו על המערכות ההידרולוגיות הסגורות. באגן בקעת הירדן השתרעה ימת הלשון הקדומה לאורך חלקים נרחבים של הבקע, והגיעה למפלס שיא של כ-160 מטרים מתחת לפני הים – גבוה בכ-270 מטרים ממפלס ים המלח הנוכחי – תוך יצירת גוף מים רציף שהשתרע בין אזור הכנרת לצפון הערבה.[88] שינויים במשטר המשקעים והזרימה הביאו להתפתחות אגמים עונתיים וקבועים נוספים באגני ניקוז סגורים, ולהגברת הפעילות הפלוביאלית באזורים צחיחים למחצה. בחלקים מהנגב ובאזורים סמוכים נרשם כיסוי צמחי נרחב יותר בהשוואה לימינו, לצד זרימה תכופה יותר בנחלים, שחלקם פעלו כאפיקים עונתיים ממושכים.[89]
השפעת ירידת מפלס פני הים הגלובלית ניכרה גם בקו החוף של הים התיכון, אשר נסוג מערבה למרחק של קילומטרים אחדים עד עשרות קילומטרים ממיקומו הנוכחי, בהתאם לטופוגרפיה המקומית. נסיגה זו חשפה מדפי יבשת ושינתה את המערכת הסדימנטרית של מישור החוף. בתקופה זו התפתחו רכסי כורכר[ו] וחולות נודדים, והנחלים הזורמים אל הים התיכון העמיקו את אפיקיהם בתגובה לירידת בסיס הסחיפה, תוך יצירת קניונים תת-ימיים ועמקים חרוצים.[90]
במקביל, ירידת מפלס הים חשפה חלק ניכר מקרקעית המפרץ הפרסי שברובו הפך למרחב יבשתי רציף. לפי מחקרים גאוארכאולוגיים, אזור זה לא היה מדבר צחיח בלבד, אלא תפקד כמערכת נוף פעילה יחסית, שכללה אגני ניקוז פנימיים וסביבות לחות מקומיות. במרחב זה התפתחה מערכת נהרות ענפה שהוזנה על ידי הפרת והחידקל, המכונה לעיתים בספרות המחקרית כ"פליאו-שט אל-ערב".[91] מערכת זו שימשה כעמוד השדרה ההידרולוגי של האזור וזרמה לעבר מפרץ עומאן. נתונים בתימטריים (אנ')[ז] ומודלים גאומורפולוגיים מצביעים על כך שבאזור נוצרו אגנים קדומים ששטחם עשרות אלפי קילומטרים רבועים, אשר הכילו גופי מים מתוקים או מליחים ושימשו כנווה מדבר אזורי.[92][93]
אפריקה עריכה
.jpg){kind=link}
באפריקה לא התפתחו יריעות קרח יבשתיות נרחבות במהלך שיא התקופה הקרחונית האחרונה. עם זאת, תנאי האקלים הקרים והיבשים השפיעו באופן משמעותי על הנוף, מערכות הניקוז והמשטר האקלימי ברחבי היבשת. הטמפרטורות הנמוכות אפשרו התפתחות קרחוני הרים באזורים הרריים גבוהים שהשתרעו לשטחים נרחבים יותר. הקרחונים היו מרוכזים בעיקר במזרח אפריקה, ובהם אלו שעל הר קילימנג'רו, הר קניה ורכס רוונזורי, והם הותירו אחריהם צורות נוף קרחוניות.[94]
באפריקה הדרומית, צניחת הטמפרטורה לבדה לא הספיקה כדי ליצור קרחונים נרחבים או קפאת-עד בהרי הדראקנסברג או ברמות לסוטו (אנ').[95] קפיאה עונתית של הקרקע ברמות לסוטו עשויה הייתה להגיע לעומק של שני מטרים או יותר מתחת לפני השטח.[96] בעוד שבעבר הוערך כי מספר קרחונים קטנים אכן התפתחו במהלך השיא הקרחוני האחרון, בעיקר במדרונות הפונים דרומה,[95] מחקרים עדכניים מטילים ספק בקיומם של קרחונים פעילים באפריקה הדרומית במהלך שיא התקופה. מרבית צורות הנוף שיוחסו בעבר לפעילות קרחונית מפורשות כיום כתוצרים של תהליכים פריגלציאליים, ובהם קפיאה והפשרה של הקרקע, בליית כפור ותנועות מסה במדרונות.[97] בנפת הקס ריבר שבכף המערבי, נחלי סלעים וטרסות שנמצאו בסמוך לפסגת המטרוסברג (אנ') מעידים על פעילות פריגלאציאלית[ג] בעבר, שהתרחשה ככל הנראה בתקופה זו.[98]
לצד ההתקררות, שררו ברחבי היבשת תנאים יבשים בהרבה מאלו של ימינו. מדבר סהרה ומדבריות חוליים אחרים התרחבו משמעותית בשטחם. ליבת משקעים מהים העמוק באוקיינוס האטלנטי (V22-196), שהופקה מול חופי סנגל, מעידה על התרחבות מסיבית של הסהרה לכיוון דרום.[99] התרחבות המדבר לוותה גם בעלייה משמעותית בהסעת אבק באמצעות רוחות הסחר. אבק שמקורו בסהרה הובל מעל האוקיינוס האטלנטי, הגיע לאזורים מרוחקים והשפיע על מחזורי משקעים ועל העברת חומרי הזנה.[100] בנוסף, נחלשה פעילות המונסון האפריקאי, במיוחד בצפון היבשת, מה שהוביל לירידה בכמות המשקעים ולהתגברות הפעילות האיאולית באזורים רבים.[101]
היחלשות המשקעים השפיעה באופן ניכר גם על מערכות המים הפנימיות. אגמים גדולים, ובהם אגם ויקטוריה, התייבשו לחלוטין או רשמו מפלסים נמוכים מאוד,[102] בעוד שנהר הנילוס הלבן הפסיק לזרום לפרקי זמן ממושכים.[103] כתוצאה מכך השתנה גם אופיו של הנילוס במצרים, אשר התאפיין בתקופות ממושכות של ספיקות נמוכות לצד אירועי שיטפון עונתיים עתירי סחף.[103] היובש הנרחב השפיע גם על אגן הקונגו, שם פחתה זרימת הנהר באופן משמעותי עקב ירידה ניכרת בכמויות המשקעים במרכז אפריקה. אזור אגן הניקוז של נהר זמבזי היה קר יותר בהשוואה להיום, והירידה המקומית בטמפרטורה הממוצעת הייתה אחידה לאורך עונות השנה.[104]
אוסטרלאסיה עריכה
במהלך שיא התקופה הקרחונית האחרונה פעלו באוסטרלאסיה בעיקר קרחונים אלפיניים, ללא יריעות קרח יבשתיות נרחבות. באוסטרליה היבשתית הקרח היה מוגבל לפסגות הגבוהות בלבד, אך תנאי הקור אפשרו התפתחות של אזורי שלג עונתיים ואף קרחונים זעירים באלפים האוסטרליים, כולל רכס קושצ'ושקו.[105] בטסמניה התקיימו קרחונים קטנים עד בינוניים באזורים ההרריים המערביים, אשר יצרו קרקסים קרחוניים, עמקים קרחוניים ומורנות המעידות על פעילות קרחונית.[106] גם בגינאה החדשה התקיימה פעילות קרחונית משמעותית יחסית לקו הרוחב הטרופי, כאשר קרחונים הרריים התפתחו בגבהים של למעלה מ-3,200 מטרים.[107]
לעומת זאת, בניו זילנד התפתחה מערכת קרחונית נרחבת, שבמרכזה כוסו כמעט כל שטחי האלפים הדרומיים בקרח קבוע. קרחוני ענק אלפיניים השתרעו מהרכסים אל אזורי השפלה ועיצבו נוף קרחוני מובהק, הכולל עמקים קרחוניים, אגני קרח ומורנות רחבות ידיים.[108] בנוסף, ייתכן שבניו זילנד ובאזורים סמוכים באוקיינוס השקט הטמפרטורות צנחו עוד יותר במהלך חלק מהשיא הקרחוני האחרון, בשל ההתפרצות הסופר-געשית האחרונה בעולם, התפרצות אורואנואי (אנ'), כ-25,500 שנים לפני זמננו.[109]
במקביל להתפתחות הקרחונים חלו גם שינויים רחבי היקף בגאוגרפיה האזורית: שני האיים המרכזיים של ניו זילנד, הצפוני והדרומי, חוברו יחד עם האיים הקטנים הסמוכים אליהם ליחידה יבשתית רציפה, בשל חשיפת קרקעיתו של מצר קוק. יבשת אוסטרליה, גינאה החדשה, טסמניה ואיים קטנים רבים נוספים הרכיבו מסה יבשתית רציפה גם הם. יבשת זו מכונה סאהול (אנ'). ירידת מפלס פני הים חשפה מדפי יבשה נרחבים, הבולט שבהם באזור מפרץ ז'וזף בונפרטה שבצפון-מערב היבשת, שבו הפך הים למישור יבשתי רחב ידיים. פנים אוסטרליה חווה יובש נרחב, כפי שמעידה פעילות דיונות ענפה וירידה במפלסי האגמים.[110] במזרח אוסטרליה, למרות שתי צניחות קיצוניות בטמפרטורה, שרדו "כיסים" של לחות.[111][112] נהרות שמרו על צורתם המפותלת בדרום-מזרח אוסטרליה, ונרשמה עלייה בהשקעה של סחף איאולי[ח] בהשוואה להיום.[113] רכס פלינדרס (אנ') חווה אף הוא תנאי לחות, בדומה לאי קנגורו.[114]
מצפון-מערב לסאהול השתרע ארכיפלג וולאסיה (אנ'), אזור מעבר ביוגאוגרפי ששימש כחיץ ימי בין יבשת סאהול לבין סונדאלנד. הגבול המערבי של אזור זה מסומן על ידי קו וולאס – קו ביוגאוגרפי דמיוני המפריד בין עולם החי האסייתי לזה האוסטרלי. ניתוח בתימטרי ועקומות פני הים מראים כי נסיגת המפלס בתקופות הקרח חשפה למעלה מ-100 איים ורכסים תת-ימיים שקועים, אשר יצרו רשת של נתיבי מעבר (stepping stones) בארכיפלג וולאסיה.
אמריקה הדרומית עריכה
באמריקה הדרומית השפעות התקופה בלטו במיוחד לאורך רכס האנדים ובדרום פטגוניה, שם התפתחה יריעת הקרח הפטגונית (אנ') – שהייתה מערכת הקרח הגדולה ביותר בחצי הכדור הדרומי מחוץ לאנטארקטיקה. תקופה זו מוכרת במחקר האזורי בשם התקרחנות יאנקיווה (אנ').[ט] במהלך שיא התקופה הקרחונית, השתרעה יריעת הקרח לאורך האנדים הדרומיים לאורך של כ-2,000 קילומטרים.[115] היא כללה עשרות קרחוני מוצא שהתנקזו דרך עמקי האנדים מערבה אל הפיורדים של צ'ילה ומזרחה אל מישורי פטגוניה בארגנטינה. במערב הגיעו חלק מהקרחונים עד למדף היבשתי של האוקיינוס השקט, בעוד שבמזרח התקדמו אונות קרח גדולות מאות קילומטרים מעבר לגבולות שדות הקרח המודרניים. שרידים של יריעת קרח זו קיימים כיום בשדות הקרח הפטגוניים[י] ובשדה הקרח של קורדיירה דרווין (אנ').[116] תנודות קרחונים סביב מצר מגלן מרמזות כי שיא שטח הפנים הקרחוני היה מוגבל לטווח שבין 25,200 ל-23,100 שנים לפני זמננו.[117]
גם לאורך האנדים המרכזיים והטרופיים התרחבה ההתקרחנות באופן משמעותי. קרחונים הרריים גדולים התפתחו באזורים גבוהים בפרו, בוליביה ואקוודור של ימינו, ובהם קורדיירה בלאנקה (אנ') וקורדיירה ריאל (אנ').[118] קרחוני ההרים ירדו לגבהים נמוכים בהרבה מהיום, ונוצרו עמקים קרחוניים, מורנות ואגמים הרריים רבים. עם זאת, באזורים מסוימים באנדים הטרופיים שררו גם תנאים יבשים יותר, ולכן היקף ההתקרחנות הושפע לא רק מן הירידה בטמפרטורות אלא גם משינויים בכמות המשקעים. בנוסף, באזור זה נרשם שיא התקרחנות אזורי מוקדם יותר, כ-34,000 שנה לפני זמננו.[119]
בדרום פטגוניה ובמישורים שממזרח לאנדים התקיימו תנאים פריגלציאליים[ג] נרחבים. תהליכי הקפאה והפשרה, רוחות חזקות ודלות יחסית בצמחייה תרמו להיווצרות משקעי לס, שדות סחף ומרחבים צחיחים למחצה.[120] מנגד, במערב האנדים הדרומיים נשמרה אספקת לחות גבוהה יותר מן האוקיינוס השקט, שסייעה לקיומם של קרחוני הענק של יריעת הקרח הפטגונית.[121]
התפשטות הקרחונים בדרום היבשת עיצבה מחדש את הנוף הפטגוני. קרחוני המוצא חתרו עמקים עמוקים, יצרו אגנים קרחוניים נרחבים והותירו מורנות לאורך חזיתות הקרח. במהלך נסיגת הקרחונים נוצרו אגמים קרחוניים נרחבים, כאשר מי הפשרה נלכדו בין חזיתות הקרח לבין רכסי מורנות. באזורים מסוימים הגיעו אגמים אלה לעומק של מאות מטרים.[122] ברמת אלטיפלאנו שבאנדים המרכזיים, שינויים בדפוסי המשקעים האזוריים במהלך הפלייסטוקן המאוחר, לצד הגדלת זמינות מי הפשרה מהרי האנדים, הובילו להיווצרות מערכות אגמים פלוביאליים גדולים. אלו, ובהן אגם טאוקה (אנ'), כיסו חלקים נרחבים מהאלטיפלאנו בבוליביה ובדרום פרו.[123] עם נסיגת המים נותרו אגני אידוי רחבי ידיים, בהם מדבר המלח הגדול בעולם סאלאר דה אויוני, המהווים מורשת גאומורפולוגית למערכות האגמים הפלייסטוקניות.
ירידת מפלס הים חשפה מדפי יבשת נרחבים לאורך חופי האוקיינוס האטלנטי והרחיבה את קווי החוף של אמריקה הדרומית. שפכי נהרות גדולים, ובהם האמזונס וריו דה לה פלטה, נדדו הרחק אל המדף היבשתי החשוף. באזורים שונים שונו מערכות ניקוז עקב חסימות קרחוניות, אגמי הפשרה ושינויים במשטרי הזרימה. מדף היבשת הפטגוני נחשף ברובו והפך למישור יבשתי רחב ידיים, אשר במקומות מסוימים הגיע לרוחב של למעלה מ-800 ק"מ.[124]
אנטארקטיקה עריכה
במהלך שיא התקופה הקרחונית האחרונה יריעת הקרח האנטארקטית (אנ')[י"ב] הייתה עבה ונרחבת יותר. במזרח אנטארקטיקה נותרה היריעה יציבה יחסית, בעוד שבמערב אנטארקטיקה ובחלקים מחצי האי האנטארקטי חלו שינויים דינמיים וקרחוני מוצא גדולים התקדמו מאות קילומטרים מעבר לגבולות היבשת המודרנית.[125] התקדמות ניכרת זו של הקרח נתמכת על ידי עדויות גאומורפולוגיות מקרקעית האוקיינוס, כגון חריצי קרחונים עמוקים ורכסי מורנה תת-ימיים המגדירים את קווי הקרקוע[י"א] הקדומים של הקרחונים. קיימת מחלוקת מסוימת בנוגע להיקף ההתפשטות המרבי של חלקים מסוימים במערב אנטארקטיקה, אך מרבית המחקרים מצביעים על התקדמות ניכרת של הקרח.[126]
הטמפרטורות באנטארקטיקה במהלך שיא התקופה הקרחונית היו נמוכות משמעותית מהערכים המודרניים. מנתוני ליבות קרח שנקדחו ביבשת ובהם ווסטוק (אנ'), Dome C ו-WAIS Divide, מצביעים על ירידה של כ-10 מעלות צלזיוס במערב אנטארקטיקה, בעוד שבמזרחה ההתקררות הייתה מתונה יותר ועמדה על כ-4 עד 7 מעלות. שיעורי המשקעים באזורים הפנימיים של היבשת היו נמוכים מאוד, משום שהאוויר הקר הכיל כמויות קטנות יותר של אדי מים והאידוי מן האוקיינוסים פחת באופן ניכר.[127]
אחד המאפיינים הקריוספריים המרכזיים של אנטארקטיקה במהלך שיא התקופה הקרחונית היה התרחבותם של מדפי הקרח. ירידת מפלס הים תרמה להתקדמות קווי הקרקוע על פני המדפים היבשתיים הרדודים, ובאזורים רבים התעבו מדפי הקרח והפכו יציבים יותר מבחינה דינמית.[128] בחודשי החורף השתרע שדה הקרח הימי על פני כפול משטחו היום,[129] וגם בחודשי הקיץ נותר כיסוי קרח משמעותי באזורים רבים.[י"ג] התרחבות זו השפיעה באופן ניכר על הנוף, על קווי החוף ועל התנאים הסביבתיים ברחבי היבשת ובסביבתה.
צניחת מפלס פני הים חשפה את המדפים היבשתיים הרדודים המקיפים את אנטארקטיקה, תהליך שגרם להעתקת קווי החוף של האזור עמוק אל תחומי האוקיינוס הדרומי. על פני המדפים היבשתיים החשופים הללו, גרמו משקלם ותנועתם של קרחוני הענק לעיצוב מחדש של עמקים תת-קרחוניים וחריצת קניונים עמוקים, תוך הותרת עדויות גאומורפולוגיות רבות הניכרות גם כיום בקרקעית הים ובשולי היבשת.[131]
לצד התנאים הקיצוניים התקיימו באנטארקטיקה גם אזורים ביולוגיים ימיים שבהם שרדו אורגניזמים מותאמים לקור, בעיקר בשולי הקרח הימי ובאזורים של מים פתוחים עונתיים. עם זאת, ההתפשטות הנרחבת של הקרח היבשתי והימי צמצמה את שטחי בתי הגידול החופיים והגבירה את הבידוד האקולוגי של מערכות רבות באזור.[132]
אוקיינוסים עריכה
האוקיינוסים במהלך שיא התקופה הקרחונית האחרונה היו קרים, מלוחים ומרובדים יותר[י"ד] בהשוואה להווה, ומילאו תפקיד מרכזי במערכת האקלים העולמית. טמפרטורת פני הים ירדה באופן ניכר גם באזורים הטרופיים, בעוד שבקווי רוחב גבוהים התרחבו אזורי הקרח הימי בצפון האוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס הדרומי. התפשטות הקרח הימי הגבירה את האלבדו של כדור הארץ וצמצמה את חילופי החום והלחות בין האוקיינוסים לאטמוספירה.[134]
בצפון האוקיינוס האטלנטי הגיע הקרח הימי דרומה הרבה יותר מאשר כיום, ולעיתים התקרב לאזורי האיים הבריטיים וצפון-מערב אירופה.[135] באוקיינוס הדרומי הקיף הקרח הימי שטח גדול בהרבה סביב אנטארקטיקה, דבר שהשפיע על מסלולי הסופות ועל מחזור הרוחות בחצי הכדור הדרומי. תנאים אלה תרמו להיחלשות חילוף החום בין קווי הרוחב הטרופיים והקוטביים ולהתעצמות התנאים הקרים והיבשים באזורים נרחבים בעולם.[136] האוקיינוס הארקטי היה מכוסה ברובו בקרח ימי עבה ורב-שנתי, שהגביל את חילופי החום והמים עם האוקיינוס האטלנטי והשקט. באזורים רדודים לאורך המדפים היבשתיים של האוקיינוס הארקטי ייתכן כי קרח יבשתי או מדפי קרח מעוגנים הגיעו עד לקרקעית הים, דבר שהגביל את חילופי המים ותרם לבידוד אוקיינוגרפי מוגבר באזורים מסוימים של האגן.[137]
המסוע הימי של האוקיינוסים השתנה גם הוא באופן משמעותי. היווצרות המים העמוקים בצפון האוקיינוס האטלנטי (NADW) נחלשה והפכה רדודה יותר,[138] כפי שמעידה נוכחות זרם מי הביניים הצפון-אטלנטיים הקרחוניים (GNAIW). שינוי זה אפשר למים עמוקים וצפופים שמקורם באוקיינוס הדרומי להתפשט צפונה ולמלא את האגנים העמוקים ביותר באוקיינוס האטלנטי. כתוצאה מכך השתנו דפוסי ההובלה של חום, מלח ופחמן במסגרת המסוע הימי הגלובלי.[139]
האוקיינוסים אגרו כמויות גדולות יותר של פחמן דו-חמצני, והיוו גורם מרכזי בירידת ריכוזו באטמוספירה. המים הקרים אפשרו מסיסות גבוהה יותר של גזים, בעוד שהתרחבות הקרח הימי והשכבתיות באוקיינוס הדרומי הגבילו את פליטת הפחמן חזרה לאטמוספירה.[133] במקביל, רמות האבק הגבוהות בתקופה זו העשירו אזורים נרחבים באוקיינוסים בברזל, במיוחד באוקיינוס הדרומי, ועודדו פריחת פיטופלנקטון שהגבירה את קליטת הפחמן באמצעות המשאבה הביולוגית.[ט"ו][140]
השינויים האוקייניים השפיעו גם על מערכות אקולוגיות ימיות. באזור ים סוף, לדוגמה, ירידת מפלס הים הגבילה את חילופי המים דרך מצר באב אל-מנדב והובילה לעלייה משמעותית במליחות.[141] שוניות אלמוגים רבות נפגעו עקב ירידת מפלס הים והתקררות המים, ובאזורים מסוימים נחשפו שוניות שהיו שקועות בעבר. בשונית המחסום הגדולה, נדדה התפתחות השונית לכיוון הים עם נסיגת קו החוף, והגיעה למרחקה המרבי מהחוף הנוכחי כ-20,500 שנים לפני זמננו.[142] במקביל, רמות הפחמן הדו-חמצני הנמוכות באטמוספירה עודדו באזור זה השקעת פחמות מיקרוביאלית.[ט"ז] במהלך שיא התקופה הקרחונית, רמות הפחמן הדו-חמצני הנמוכות באטמוספירה הפחיתו את חומציות האוקיינוסים, מצב שסייע למיקרואורגניזמים אלו להשקיע את הפחמות ביעילות רבה יותר ולחזק את מבנה השונית.[143]
גם הים התיכון חווה שינויים הידרולוגיים משמעותיים. ירידת מפלס הים צמצמה את חילופי המים של מצר סיציליה והפחיתה את חילופי המים בין האגן המזרחי למערבי. כתוצאה מכך התעצמו הבדלים במליחות ובשכבתיות בין האגנים. בנוסף, חלו שינויים בדפוסי היווצרות המים העמוקים והביניים, כאשר מוקדי היווצרותם עברו התאמה אזורית בין הים האדריאטי, האגאי והלבנטיני בהתאם לתנאי הטמפרטורה והמליחות.[144]
באוקיינוס השקט הטרופי התרחשו שינויים בדפוסי טמפרטורת פני הים ובזרמי הים, אשר ייתכן והשפיעו על מחזורי משקעים טרופיים ועל עוצמת תופעות דמויות אל ניניו–לה ניניה.[145] בנוסף, נמצאו ראיות לכך שזרם הקורושיו בצפון האוקיינוס השקט נחלש משמעותית, כפי שמעידות טמפרטורות ורמות מליחות נמוכות בים סין המזרחי בתקופה זו.[146]
באוקיינוס ההודי, התקררות פני הים והיחלשות זרמי השטח הובילו לירידה משמעותית באידוי ולשינויים במפל הלחצים האטמוספירי,[י"ז] אשר גרמו להיחלשות של מערכות המונסון באסיה ובאפריקה ולהתפשטות תנאי יובש ביבשות הסמוכות. במעמקי האוקיינוס, המים היו דלים משמעותית בחמצן;[147] ובפרט, דרום האוקיינוס ההודי העמוק שימש כמאגר פחמן אדיר, מה שתרם לשמירה על הריכוז הנמוך של פחמן דו-חמצני באטמוספירה. בנוסף, היחלשות המסוע הימי הובילה לכך שמי הביניים בדרום-מזרח הים הערבי היו "מאווררים" פחות,[י"ח][148] בעוד שחשיפת מדפי יבשה נרחבים, כגון יבשת סונדאלנד בדרום-מזרח אסיה, שינתה את נתיבי זרימת המים והשפיעה על המעבר בין האוקיינוס ההודי לאוקיינוס השקט.
באוקיינוס האטלנטי הצפוני נרשמו שינויים משמעותיים הקשורים להתפשטות הקרח הימי ולהפרעות במחזור זרמי העומק; באוקיינוס הדרומי בלטה במיוחד השפעת הקרח הימי והשכבתיות המוגברת של מי האוקיינוס על מחזור הפחמן ועל הקירור הגלובלי; ובאוקיינוס ההודי, שינויים בטמפרטורת פני הים ובמפל הלחצים האטמוספירי החלישו את מערכות המונסון והשפיעו על האוורור ועל מאזן החמצן והפחמן במעמקי הים. שינויים אוקייניים מערכתיים אלה – מהקטבים ועד לאזורים הטרופיים – היו גורם מרכזי בעיצוב מערכת האקלים הגלובלית ובשמירת התנאים הקרים והיבשים שאפיינו את שיא התקופה הקרחונית האחרונה.[149]
ביומות ועולם החי עריכה
בשיא התקופה הקרחונית האחרונה השתנו דפוסי התפוצה של ביומות ברחבי העולם באופן נרחב, כתוצאה מהתרחבות תנאי קור ויובש בקווי רוחב גבוהים ובינוניים. שינויים אלה הובילו לנדידה של אזורי צמחייה, לפיצול בתי גידול ולארגון מחדש של מערכות אקולוגיות בקנה מידה גלובלי.[150]
באזורים נרחבים של חצי הכדור הצפוני התפתחה חגורה אקולוגית רציפה יחסית של טונדרה וערבות קרות, שהשתרעה מסיביר דרך אלסקה ועד חלקים מצפון אירופה. אזור זה אופיין בצמחייה נמוכה, בעיקר עשבונית ושיחית, ובעונתיות אקלימית חריפה. בתוך חגורת הערבות הקרות התקיימה גם ערבת הממותות (אנ'), ביומה פתוחה וקרה שהתאפיינה בצמחייה עשבונית דלילה ובבתי גידול רחבי-ידיים לעדרי אוכלי עשב גדולים.[151] ערבת הממותות שימשה בית גידול למכלול ייחודי של בעלי חיים גדולים מותאמי קור, הכלל בין היתר ממותות, ביזונים קדומים, סוסי פרא, איילי צפון וטורפים גדולים כגון אריות מערות וזאבים פלייסטוקנים (אנ'). עם זאת, תנאים אלו לא היו אחידים; בעוד שדרום סיביר היה מכוסה ברובו בערבת הממותות הצחיחה, צפון סיביר הכיל בתי גידול לחים יותר הכוללים ביצות, חורשים וטונדרות.[152] אזור צפון הרי אורל היה מכוסה באותה עת בערבות פריגלציאליות.[153] על אף הקור הגלובלי, אזורי חוף בדרום סין שמרו על אקלים יציב יחסית והמשיכו לקיים יערות-עד סובטרופיים בדומה לימינו.[154]
בחלקים נרחבים של אמריקה הצפונית, המזרח התיכון, מרכז אסיה, אוסטרליה ופנים אמריקה הדרומית התרחבו אזורי יובש, מדבריות ומדבריות למחצה. אזורים אלה התאפיינו בצמחייה דלילה מאוד ובפיזור מרחבי גדול של משאבים. עולם החי כלל בעיקר מינים מותאמי יובש כגון מכרסמים קטנים, זוחלים, גמלים קדומים באסיה ובצפון אמריקה, וטורפים אופורטוניסטיים.
יערות ממוזגים בתפוצה מצומצמת ומקוטעת יחסית התקיימו גם באזורים דרומיים יותר באירופה וחלקים מאמריקה הצפונית, ואף המשיכו לשרוד בחלקים מקווי הרוחב הבינוניים. עולם החי כלל מינים ממוזגים[י"ט] כגון צבאים, חזירי בר, דובים, חתוליים גדולים ומגוון רחב של עופות מותאמי יער. במרכז אירופה התקיימו "כיסים" מבודדים של חמימות יחסית באזורים בעלי פעילות הידרותרמית, שאפשרו הישרדות למיני חי וצומח שלא היו מותאמים לתנאי הקור הקיצוניים.[155] בצפון-מזרח איטליה, באזור שסביב אגם פימון (אנ'), החליפו מדבריות-מחצה, ערבות וערבות-אחו הנשלטות על ידי צמחי לענה את היערות הבוריאליים הפתוחים עם תחילת שיא התקופה הקרחונית האחרונה, ובמיוחד בתקופת סטדיאל היינריך 3.[156] שפע המגה-פאונה באירופה הגיע לשיאו סביב 27,000–21,000 שנים לפני זמננו, ככל הנראה על רקע התנאים הסטדיאליים הקרים.[157] ביוון הייתה צמחיית הערבה הדומיננטית בנופים רבים.[158]
באזורים הטרופיים הצטמצמו יערות הגשם למקטעים מבודדים יותר, אך לא נעלמו לחלוטין. באפריקה המשוונית, בדרום-מזרח אסיה ובאגן האמזונס נותרו אזורים של יער גשם טרופי, אך בתפוצה נמוכה יותר משמעותית מבימינו.[159] עולם החי באזורים אלה כלל מגוון רחב של פרימטים, עופות טרופיים, זוחלים ויונקים קטנים. חלק מהמינים הראו התאמות לתנאים יבשים ועונתיים יותר בעקבות צמצום בתי הגידול הלחים.[160] באיים טרופיים מסוימים התרחשו שינויים משמעותיים בהרכב הצמחייה. כך למשל, באי מאוריציוס שבארכיפלג מסקארן, שלטה צמחיית יער רטוב פתוח, בניגוד ליערות המדורגים, הסגורים והגבוהים שמאפיינים את האי בתקופת ההולוקן.[161]
גם אזורים סובטרופיים בני זמננו איבדו את רוב כיסוי היערות שלהם, במיוחד ביער האטלנטי של ברזיל. רק במרכז אמריקה ובאזור צ'וקו שבקולומביה נותרו יערות הגשם הטרופיים שלמים יחסית – ככל הנראה בשל כמויות המשקעים הכבדות במיוחד באזורים אלו. באמריקה הדרומית השתרעו ערבות קרות ויבשות בחלקים מפטגוניה ומאזור הפמפס, בעוד שבמקביל, מצפון להן, הצטמצמו יערות הגשם הטרופיים והתפצלו לאזורים מבודדים יותר.[162] שינויים אלה השפיעו על תפוצת בעלי החיים ביבשת, בה התקיימה מגה-פאונה מגוונת; זו כללה יונקים גדולי-ממדים כגון עצלני קרקע ענקיים, גליפטודונים, מקרוקנים וטוקסודונים. מינים אלה חיו במגוון סביבות, החל מערבות פתוחות ועד סוואנות ויערות דלילים, והותאמו לתנאים הקרים והיבשים יותר שאפיינו חלקים נרחבים של היבשת. שינויים אקלימיים, לצד לחץ ציד גובר מצד אוכלוסיות האדם שהגיעו ליבשת בשלהי הפלייסטוקן, נקשרו להכחדתם של רבים ממינים אלה.[163]
באוסטרליה וביבשת סאהול, משקעים אגמיים מהאי סטרדברוק הצפוני שבחוף קווינסלנד ונתונים מלגונת ליטל לנגות'לין (אנ') מעידים כי יערות הגשם המשיכו להתקיים באזורים מסוימים ולא נעלמו כליל במהלך התקופה.[164] מנגד, בדרום-מערב אוסטרליה המערבית, הובילו התנאים הקרים והירידה במשקעים לקריסת חלק ניכר מהצמחייה המיוערת.[165] בדרום-מזרח אוסטרליה ובטסמניה נותרו אזורים לחים וממוזגים יותר, שבהם התקיימו יערות ממוזגים ובתי גידול אלפיניים קרים. בפנים היבשת התרחבו ערבות, שיחיות ואזורים צחיחים למחצה, שתמכו במינים מותאמי סביבה יבשה כגון קנגורויים ווולבים.
לירידת מפלס הים הייתה השפעה משמעותית גם על הביומות הימיות והחופיות. חשיפת מדפי היבשת שינתה את קווי החוף וצמצמה אזורי שפכים, לגונות ודלתאות נהרות באזורים רבים בעולם. שינויים אלה השפיעו על בתי גידול ימיים רדודים ועל תפוצת מינים שהיו תלויים במערכות אקולוגיות חופיות. במקביל, שינויים בטמפרטורת מי האוקיינוסים ובזרמי הים השפיעו על דפוסי נדידה של בעלי חיים ימיים, ובהם לווייתנים, עופות ימיים ומינים שונים של דגים.[166]
באזורים הררים ברחבי העולם התקיימה שונות אקולוגית משמעותית, אשר יצרה רצפים של ביומות לאורך מדרונות גובה שונים. מערכות אלו כללו שילוב של תנאים קרים יותר בגבהים גבוהים ותנאים ממוזגים או טרופיים בגבהים נמוכים יותר. עולם החי כלל מינים מותאמי הרים, אשר יכלו לנצל טווחים אקלימיים מגוונים בטווחים גאוגרפית מצומצמים יחסית.
חלק מהביומות של שיא התקופה הקרחונית תפקדו גם כמסדרונות אקולוגיים רחבי-היקף. ערבות הטונדרה של צפון אירואסיה ואמריקה הצפונית יצרו רצף יבשתי פתוח שאפשר נדידה של עדרי אוכלי עשב גדולים, לצד טורפים שנעו בעקבותיהם. מסדרונות אקולוגיים אלה השפיעו גם על דפוסי ההתפשטות של אוכלוסיות אנושיות בתקופת הפלייסטוקן המאוחר.
מקלטים אקלימיים עריכה
השינויים האקלימיים במהלך שיא התקופה הקרחונית לא היו אחידים במרחב, ובאזורים שונים התקיימו תנאים מקומיים אשר סטו מהמגמה הגלובלית הכללית של התקררות והתייבשות. אזורים אלה, שבהם נשמרה יציבות אקלימית יחסית לאורך זמן, מכונים מקלטים אקלימיים.[כ] יש להבחין בין מקלטים אקלימיים בקנה מידה אזורי לבין מיקרו-מקלטים (microrefugia), שהם יחידות קטנות יותר התלויות בתנאים טופוגרפיים ומקומיים, ולעיתים אף מתקיימות בתוך אזורים הנתפסים כלא מתאימים באופן כללי לקיום ארוך-טווח של מערכות אקולוגיות.[167]
מקלטים אקלימיים נוצרים כתוצאה משילוב של גורמים גאופיזיים הממתנים את עוצמת השינוי האקלימי המקומי.[168] ובהם השפעה ימית, זרמי אוקיינוס, טופוגרפיה מורכבת היוצרת שונות אקלימית אנכית ומרחבית,[כ"א] ודפוסי משקעים יציבים יחסית, היוצרים יחד "כיסים" של יציבות אקלימית בתוך מערכת גלובלית משתנה.[168]
זיהוי מקלטים אקלימיים מבוסס על שילוב של מודלים אקלימיים, עדויות פליאו-אקולוגיות (כגון אבקות צמחים ומשקעי אגמים), נתונים גאומורפולוגיים וממצאים ארכאולוגיים. עם זאת, קיימת שונות בין מחקרים באשר לגבולותיהם המדויקים של מקלטים אלו, ולעיתים מתקיימת מחלוקת לגבי היקפם ועצם קיומם באזורים מסוימים, בעיקר כאשר העדויות אינן חד-משמעיות או כאשר המודלים האקלימיים מצביעים על תוצאות שונות.[169]
בקנה מידה גלובלי, מקלטים אקלימיים במהלך שיא התקופה הקרחונית האחרונה אינם מתוארים כיחידות קבועות או אחידות, אלא כמערכת דינמית של אזורים ומובלעות שבהם התקיימה סטייה מקומית מהמגמות האקלימיות הכלליות. גודלם, יציבותם והמשכיותם השתנו בזמן ובמרחב בהתאם לתנודות אקלימיות אזוריות ולשינויים מחזוריים בתוך התקופה הקרחונית עצמה.[170] מבחינה אקולוגית ואנושית, אזורים אלו שימשו מוקדים של הישרדות יחסית בתקופות של התקררות והתייבשות נרחבת, ולעיתים אף בסיס להתפשטות מחודשת לאחר שיפור בתנאי האקלים, כאשר הם מרכזים אליהם אוכלוסיות ממערכות סביבתיות בלתי יציבות.
דפוס זה בא לידי ביטוי במגוון אזורים בעולם. במזרח אסיה ובסיביר הובילו תנאי הקור והיובש לצמצום תחומי המחיה ולהתכנסות אוכלוסיות לאזורים דרומיים ומתונים יותר, תוך שינויים בהרכב האוכלוסיות האנושיות.[171] באסיה הדרומית והמזרחית זוהו אזורים המוצעים כמקלטים אקלימיים, בעיקר באזורים המושפעים ממערכות מונסון ובהרי דרום-מזרח אסיה. אזורים אלה מתאפיינים בשונות אקלימית מרחבית גבוהה, אשר עשויה ליצור תנאים מקומיים יציבים יחסית גם בתקופות של אקלים גלובלי קר ויבש יותר.[172] באפריקה התקיימו מקלטים אפשריים באזורים הרריים ובאזורים בעלי זמינות מים יחסית, כגון רמות מזרח אפריקה, הרי אתיופיה וחלקים מהשוליים הימיים של היבשת, שם התקיימו תנאי אקלים מקומיים מתונים יחסית לתקופה.[173]
באירופה, מקלטים אקלימיים זוהו בעיקר בדרום היבשת ושטח המחיה המתאים לבני אדם בה הצטמצם וכיסה רק כ-36% משטחה,[174] כאשר הערכות מצביעות על צמצום של עד כ-60% מהאוכלוסייה.[175] אזורים אלו הושפעו פחות מהתפשטות יריעות הקרח היבשתיות ונשענו על שילוב של השפעות ימיות, טופוגרפיה מגוונת ומשטרי משקעים מקומיים.[176] דפוסים דומים התקיימו בחלקים מהלבנט, אשר התאפיינו בתנאי מחיה נוחים יחסית שאפשרו המשכיות ואף ריכוז של אוכלוסיות אנושיות בקהילות קטנות וניידות,[177] כפי שמעידים ממצאים מאתר אוהלו 2.[178] אזורים אלו שימשו כמרחבי מקלט פוטנציאליים למינים רבים, ותפקדו גם כנקודות מוצא להתפשטות מחודשת לאחר נסיגת הקרחונים. במקביל, הם חיזקו את מעמדו של האזור כגשר יבשתי וכמסדרון ביוגאוגרפי בין אפריקה, אסיה ואירופה.[179]
באמריקה הצפונית התקיימו מקלטים מדרום ליריעות הקרח הגדולות, בעיקר באזורים הדרומיים של היבשת, וכן לאורך חופי האוקיינוס השקט והאטלנטי, שבהם השפעות ימיות וטופוגרפיה הררית מיתנו את תנאי האקלים. באמריקה הדרומית מזוהים מקלטים פוטנציאליים באזורי האנדים, באגן האמזונס בחלקו המערבי והדרומי, ובאזורים חופיים מסוימים, אם כי היקפם המדויק משתנה בין מודלים שונים.[180] ביבשת סאהול, האוכלוסיות האנושיות, שהתיישבו ביבשת עשרות אלפי שנים לפני שיא התקופה הקרחונית,[181] נאלצו להתמודד עם תנאי אקלים קרירים ויבשים יותר ועם התייבשות ניכרת של פנים היבשת האוסטרלית. כתוצאה מכך הצטמצמה ההתיישבות בחלקים נרחבים של האזורים הפנימיים, בעוד שאוכלוסיות רבות התרכזו באזורים שסיפקו תנאים יציבים יותר, ובהם רצועות החוף, מערכות נהרות ואזורים הרריים לחים יחסית בצפון ובדרום-מזרח היבשת.[182]
אוכלוסיות אנושיות עריכה
שיא התקופה הקרחונית האחרונה התאפיין בתנאים אקלימיים קיצוניים, אשר השפיעו באופן עמוק על התפוצה הגאוגרפית, הדמוגרפיה והמערכות התרבותיות של אוכלוסיות האדם המודרני בפלייסטוקן המאוחר. ירידה ניכרת בטמפרטורות, התרחבות נופי הערבה-טונדרה ושינויים בזמינות מקורות המזון הובילו להתכווצות תחומי המחיה האנושיים ולהתרכזות אוכלוסיות באזורים בעלי תנאי מחיה מתונים יחסית. במקביל ניכרת ירידה כללית בצפיפות האוכלוסין והתגברות של דפוסי התיישבות בקבוצות קטנות וניידות.[183] בידוד גאוגרפי של קבוצות אדם, תנאי הסביבה הקשים והירידה בצפיפות האוכלוסין האיצו תהליכים של סחף גנטי ותרמו להיווצרות הבדלים גנטיים בין אוכלוסיות שונות באירואסיה.[184]
אומדן אוכלוסייה עריכה
ההערכות לגבי גודל האוכלוסייה האנושית בשיא התקופה הקרחונית האחרונה מצביעות על אוכלוסייה עולמית קטנה יחסית, שנעה ככל הנראה בין כ-2.1 ל-8.3 מיליון בני אדם.[185] הערכות אלו מבוססות על מודלים אקולוגיים המתמקדים בעולם הישן,[כ"ב] ומשלבים שחזור של שטחי מחיה ראויים בתקופה הקרחונית עם אומדני צפיפות של חברות ציידים-לקטים, הנגזרים מנתונים אתנוגרפיים וממודלים של כושר הנשיאה של המערכת האקולוגית. חלק מהמודלים עושים שימוש בהשוואה לצפיפות של טורפים גדולים במערכות אקולוגיות דומות, כדי לאמוד את מגבלות המשאבים על אוכלוסיות אנושיות חסרות חקלאות. שילוב זה מצביע על כך שהתנאים האקלימיים הקיצוניים צמצמו מאוד את כושר הנשיאה של אזורים נרחבים, והובילו לפיזור מקוטע של אוכלוסיות קטנות וניידות.[185]
יש להבחין בין גודל האוכלוסייה הכולל (Census population size), המייצג את מספר הפרטים בפועל, לבין גודל האוכלוסייה האפקטיבי (Effective population size), המתאר את מספר הפרטים התורמים בפועל להמשכיות הגנטית של האוכלוסייה. במצבי פיזור מקוטע ואי-שוויון דמוגרפי, גודל האוכלוסייה האפקטיבי עשוי להיות נמוך משמעותית מההערכות הכוללות.[186]
לפיזור זה יש גם השלכות גנטיות ודמוגרפיות. אוכלוסיות קטנות ומבודדות יחסית הגבילו את היקף זרימת הגנים בין קבוצות אנושיות, והשפיעו על הדפוסים הגנטיים והדמוגרפיים של אוכלוסיות האדם בשלהי הפלייסטוקן המאוחר.[185]
בנוסף, החוקרים מציינים כי אומדנים מוקדמים של תפוצה וצפיפות ייתכן שהיו מוטים, משום שהתבססו בעיקר על אתרים ארכאולוגיים חשופים כיום. מאחר שחלק ניכר מקווי החוף של התקופה הקרחונית מצויים כיום מתחת לפני הים, ייתכן כי אוכלוסיות משמעותיות התקיימו באזורים שאינם נגישים למחקר ישיר. שימוש בכלים גיאוגרפיים מודרניים, כגון ניתוחי שטח מבוססי GIS ו-Google Earth, אפשר שיחזור מדויק יותר של שטחי מחיה פוטנציאליים בתקופה זו, ולפיכך הערכות עדכניות מציעות תמונה רחבה ומורכבת יותר של תפוצת האדם בתקופת הפלייסטוקן המאוחר.[185]
כלכלה ואסטרטגיות קיום עריכה
במרבית אזורי אירואסיה ואמריקה הצפונית התבססה הכלכלה האנושית על ציד בעלי חיים גדולים המותאמים לסביבות קרות, ובהם איילי צפון, ביזונים, סוסים פראיים וממותות, אשר היוו מקור עיקרי לאנרגיה וחומרי גלם.[187] זאת לצד ליקוט עונתי של צמחי בר, דיג וניצול משאבי חוף ונהרות. אתרים מוגנים, לרבות מערות ואתרי מחסה טבעיים, שימשו מוקדי התיישבות מרכזיים באזורים נרחבים.
מאפיין מרכזי נוסף היה ניידות מרחבית גבוהה, אשר כללה תנועה עונתית בין אזורי מחיה שונים בהתאם לפיזור משאבי המזון ולעקיבה אחר עדרים נודדים.[188] במקביל התקיימו גם דפוסי יישוב מחזוריים, שבהם אתרים מסוימים שימשו שוב ושוב בתקופות שונות של השנה, בהתאם לתנאים סביבתיים. במקרים רבים פעלו קבוצות אנושיות ממחנות בסיס עונתיים, שמהם יצאו משלחות ציד ואיסוף למשאבים בסביבה הקרובה והרחוקה יותר.[189]
באזורים קרים ויבשים במיוחד ניכרת לעיתים נטייה לדפוסי ניידות לוגיסטיים, שבהם מחנות הבסיס שימשו מוקדי מגורים ממושכים יחסית, בעוד קבוצות קטנות יצאו למסעות ציד ואיסוף ייעודיים. דפוסים אלו אפשרו ניצול יעיל יותר של משאבים מפוזרים במרחב וצמצמו את הצורך בתנועה מתמדת של כלל הקבוצה בתנאי סביבה קיצוניים.[190]
באזורים שונים בעולם הישן והחדש התפתחו התאמות אזוריות לאותם תנאים כלליים: באפריקה ובאזורים שאינם קרחוניים התבססו אסטרטגיות קיום גמישות יותר, אשר כללו שילוב בין ציד, ליקוט וניצול אינטנסיבי של משאבי חוף וים;[191] באוסטרליה ניכרת התאמה לניצול מגוון רחב יותר של משאבי צומח ובעלי חיים קטנים יחסית, בהתאם למגבלות הסביבתיות המקומיות.[192]
תרבות וטכנולוגיה עריכה
תנאי הסביבה הובילו להתפתחויות טכנולוגיות משמעותיות, לרבות שכלול תעשיות אבן, שימוש גובר בכלי עצם,[187] פיתוח לבוש מבוסס עורות ופרוות בעלי חיים, ושימוש במחטים מעצם שאפשרו תפירה מותאמת לתנאי קור קיצוניים. במקביל התפתחו טכנולוגיות של כלים מרוכבים,[כ"ג] אשר שילבו להבי צור, עץ, עצם ודבקים טבעיים במסגרת כלי ציד מורכבים ועמידים יותר. לצד זאת הוקמו מחסות זמניים, ולעיתים אף מבנים מורכבים העשויים מעצמות ממותה.[193]
באירופה נקשרו תנאי שיא התקופה הקרחונית להתפתחותן של תרבויות פלאוליתיות ייחודיות שהסתגלו לסביבות הקרות של התקופה. בדרום-מערב אירופה, במיוחד באזורי צרפת, ספרד ופורטוגל של ימינו, מזוהה התרבות הסולוטרנית, המתאפיינת בייצור כלי צור מעובדים ברמת דיוק גבוהה, ובפרט חודי עלה דו-פניים מתקדמים,[194][195] אשר נחשבים מן הדוגמאות המרשימות ביותר לעיבוד אבן בתקופה הפלאוליתית העליונה. בדרום ובמזרח אירופה התפתחה התרבות האפי-גרווטיות (אנ'), הממשיכה את התרבות הגרווטית (אנ') ומייצגת מגוון אזורי רחב של מסורות חומריות והסתגלויות תרבותיות בתנאי האקלים של שלהי הפלייסטוקן.[196] התרבות האפי-גרווטית המשיכה להתקיים גם בשלבי ההתחממות המאוחרים של שלהי הפלייסטוקן.[197]
באזור מזרח אסיה התפתחו מסורות טכנולוגיות של תעשיית אבן, ובהן ייצור גרעיני מיקרו-להב בצורת טריז, שאפשרו הפקה של להבים קטנים ואחידים לצורכי ציד ועיבוד. טכנולוגיות אלו, לצד שימוש בביגוד מבוסס פרוות ושימוש נרחב באש ובכלים מרוכבים, תרמו להסתגלות לתנאי קור קיצוניים ולהתפשטות הדרגתית לאזורים תת-ארקטיים.[198]
בארץ ישראל ובסביבתה שגשגה התרבות הכבארית, המייצגת את אחת מן התרבויות האפיפלאוליתיות המוקדמות באזור. התרבות הכבארית התאפיינה בטכנולוגיית אבן מתקדמת של ייצור מיקרוליתים עדינים כרכיבים בכלי ציד מורכבים, ובהם חניתות וכלי הטלה. זאת לצד עדות ראשונית למעבר הדרגתי לעבר כלכלת לקט אינטנסיבית יותר, שכללה שימוש בכלי כתישה ואספת דגני בר; תהליכים שנחשבים לחלק מן ההתפתחויות ארוכות הטווח שקדמו להופעת הכלכלה החקלאית באזור.[177]
אמנות וסמלים פלאוליתיים עריכה
,_cop,_076846.jpg){kind=link}
במהלך הפלייסטוקן המאוחר הופיעו באירואסיה מסורות אמנות פלאוליתיות (אנ'), ובהן ציורי מערות, חריטות, פסלונים ועיטורים סמליים על מגוון חומרים, בהם אבן, עצם ושנהב.[199]
ביטויים אמנותיים אלו אינם אחידים מבחינה גאוגרפית או כרונולוגית, והם משקפים שונות אזורית בדפוסי ההתנהגות הסמלית של קבוצות אנושיות. בחלק מהאזורים, ובעיקר במערב אירופה, מתועדים אתרי מערות בעלי ציורי קיר מורכבים המתארים בעלי חיים, דפוסים מופשטים ולעיתים סימנים חוזרים בעלי אופי סמלי.[200]
במקביל, מופיעה גם אמנות ניידת בצורת פסלונים ועצמים מעוטרים, אשר ייתכן כי שימשו בהקשרים חברתיים או טקסיים. דוגמה בולטת לכך היא אתר מל'טה של תרבות מל'טה–בורט (Mal'ta–Buret' culture) שבסיביר. האתר מהווה עדות משמעותית לאומנות ניידת מפותחת, הכוללת מעל 850 חפצים מגולפים משנהב ממותה. ממצאים אלו, ביניהם צלמיות ונוס מפורטות ודמויות ציפורים, מצביעים על מסורת סמלית עשירה ששימשה ככל הנראה בהקשרים טקסיים או חברתיים בתנאי שיא הקרח.[201]
באוסטרליה מתועדות מסורות אמנות סמלית קדומות. במערת קונלדה (Koonalda Cave) שבדרום-מערב היבשת מופיעים חריטות אצבע גאומטריות המתוארכות לשיא התקופה הקרחונית האחרונה, ומהוות ביטוי לאמנות מופשטת.[202]
בנוסף לאמנות החזותית, ממצאים של חלילי עצם וקבורות טקסיות כגון באתר סונגיר (Sungir)[203] ברוסיה ודולני וייסטוניצה[204] במרכז אירופה, מעידים על עולם סמלי ורוחני מפותח ועל מורכבות חברתית גבוהה. אתרים אלה כוללים קבורות מלוות במנחות עשירות, חפצי אמנות ונשק טקסי, ולעיתים גם עדויות לפעילות סמלית שאינה תועלתנית ישירה.
סיום שיא התקופה הקרחונית האחרונה עריכה
סיום שיא התקופה הקרחונית האחרונה היה תהליך ממושך של מעבר אקלימי מהתנאים הקרחוניים הקיצוניים של הפלייסטוקן המאוחר אל התקופה הבין-קרחונית של ההולוקן. המעבר לא התרחש באופן אחיד או רציף, אלא כלל תנודות חדות, שלבים של התחממות מואצת, עצירות זמניות ואף חזרות קצרות לתנאים קרחוניים. תהליך ההפשרה[כ"ד] העיקרי החל בהדרגה כ-19–20 אלף שנים לפני זמננו, והסתיים רק עם התבססות תנאי ההולוקן כ-11,700 שנים לפני זמננו.
בקווי הרוחב הצפוניים ההתחממות החלה כ-20,000 שנים שנים לפני זמננו, אך נסיגת הקרחונים נותרה בתחילה מוגבלת. שלב התחממות משמעותי יותר החל רק לפני כ-14,600 שנים לפני זמננו.[205] לעומת זאת, בחצי הכדור הדרומי החלו תהליכי התחממות כבר כ-21,000 שנים לפני זמננו באזור האוקיינוס הדרומי,[206] ובפטגוניה החלה נסיגה משמעותית של יריעת הקרח כ-19,000 שנים לפני זמננו.[207]
נסיגת הקרחונים עריכה
ראשיתו של תהליך ההפשרה נקשרת לעלייה הדרגתית בקרינת השמש בקיץ של חצי הכדור הצפוני בעקבות מחזורי מילנקוביץ'. שינוי זה, יחד עם משובי אקלים כגון ירידת האלבדו ועלייה בריכוז גזי החממה, הספיק כדי לערער את יציבות יריעות הקרח האדירות שהתקיימו במשך אלפי שנים. עם תחילת נסיגת הקרחונים הפכה ההתחממות לתהליך גלובלי שהזין את עצמו באמצעות שינויים באטמוספירה, באוקיינוסים ובפני השטח של כדור הארץ.
במהלך תהליך ההפשרה נחלש המחזור התרמוהליני בצפון האוקיינוס האטלנטי ובפרט ה-AMOC – הזרם החוזר באוקיינוס האטלנטי. שינוי זה נבע מהזרמת מים מתוקים בכמויות גדולות אל האוקיינוס, אשר הפחיתה את מליחות פני הים ופגעה ביצירת מים צפופים ושקיעת מי עומק.
שינויים אלו גרמו לתנודות אקלימיות חדות. אחת הבולטות בהן היא האינטרסטדיאל בלינג–אלרד (אנ'), שהתרחשה כ-14,700 עד 12,900 שנים לפני זמננו. בתקופה זו חלה התחממות חדה ומהירה, במיוחד באזור צפון האוקיינוס האטלנטי ובחצי הכדור הצפוני, אשר הובילה לנסיגה מואצת של יריעות הקרח ולקריסה מסיבית של קרחונים לאוקיינוסים. תנודה חריפה שהגיעה אחריה ידועה בתור אירוע ה-Younger Dryas, שהחל כ-12,900 שנים לפני זמננו ונמשך יותר מאלף שנים. במהלך תקופה זו חזרו תנאים קרובים לקרחוניים לחלקים מצפון האוקיינוס האטלנטי ומאירופה, אף על פי שמגמת ההתחממות הגלובלית הכללית נמשכה. אירועים מסוג זה מדגישים כי המעבר מן העולם הקרחוני אל ההולוקן לא היה ליניארי, אלא כלל שינויים מהירים ולעיתים בלתי יציבים במערכת האקלים. עם זאת, אירועים אלו היו חלק בלתי נפרד מהארגון מחדש של פיזור החום הגלובלי; הם אפשרו לאוקיינוסים לאזן את הטמפרטורות בין חצאי הכדור, תהליך שהיה חיוני לייצוב האקלים במעבר הסופי לעידן ההולקן.
נסיגת הקרחונים עיצבה מחדש את הנוף באזורים נרחבים. מי הפשרה יצרו אגמי ענק, עמקים קרחוניים וערוצי ניקוז עצומים, בעוד שהקרחונים הנסוגים הותירו אחריהם מורנות, אסקרים, דרמלינים,[כ"ה] פיורדים וצורות נוף קרחוניות נוספות. באמריקה הצפונית נוצרו ימת אגאסי הקדומה והימות הגדולות כחלק ממערכת אדירה של אגמי הפשרה קרחוניים. קריסתם הפתאומית של חלק מסכרי הקרח הטבעיים הובילה לשיטפונות מתפרצים,[כ"ו] מהאירועים ההידרולוגיים העוצמתיים ביותר בתקופת הרביעון. שיטפונות מיזולה באמריקה הצפונית יצרו את תצורת הרמות המחורצות בעוד שפריצת אגמים קרחוניים בהרי אלטאי שבמרכז אסיה שינתה מערכות נהרות ואגני ניקוז אזוריים.
עליית מפלס הים עריכה
עליית מפלס הים שינתה ביסודיות את הגאוגרפיה של העולם. עם הפשרת יריעות הקרח הוצפו בהדרגה מדפי יבשת נרחבים, וקווי החוף של התקופה הקרחונית נסוגו לעבר מיקומם המודרני. ברינגיה הוצפה בהדרגה והפרידה בין אסיה לאמריקה הצפונית, דוגרלנד שקעה תחת מימי הים הצפוני ובודדה את האיים הבריטיים מהיבשת ובדרום-מזרח אסיה התפרקה סונדאלנד לארכיפלג של אינדונזיה המוכר כיום.
בחלק מהתקופות הייתה העלייה במפלס הים מהירה במיוחד, ככל הנראה בעקבות אירועי Meltwater pulses.[כ"ז] הפעימה המשמעותית ביותר, המכונה Meltwater pulse 1A, התרחשה כ-14,600 שנים לפני זמננו; במהלך תקופה של כ-500 שנה, עלה מפלס הים הגלובלי בקצב מסחרר של כ-4 סנטימטרים בשנה (עלייה כוללת של 14–20 מטרים).[208]
תהליכים דומים התרחשו גם באזורים אחרים בעולם. הצטמצמות מדף הקרח של מערב אנטארקטיקה כ-14,500 שנים לפני זמננו תואמת לעדויות על עלייה דרמטית נוספת במפלס המים באותה עת.[209] האירועים המהירים של עליית מפלס הים נגרמו מקריסה מסיבית של יריעות קרח יבשתיות אל האוקיינוס ומהתפרצות אגמי הפשרה קרחוניים אדירים שנחסמו בעבר על ידי סכרי קרח.
התאמה איזוסטטית עריכה
| שגיאה: התמונה שגויה או שאינה קיימת. |
ראו גם – שקיעה איזוסטטית, התרוממות איזוסטטית |
הסרת משקלן העצום של יריעות הקרח גרמה להתאמה איזוסטטית של קרום כדור הארץ. בתהליך זה, הליתוספירה שנדחסה במשך אלפי שנים תחת מסות הקרח החלה להתרומם בהדרגה עם נסיגתן. ההתרוממות לא התרחשה באופן מיידי, משום שהאסתנוספירה, המעטפת הצמיגה שמתחת לקרום, מגיבה באיטיות לשינויים בעומס, ולכן מדובר בתהליך הנמשך אלפי שנים לאחר הפשרת הקרחונים.[210]
תהליך זה גרם לשינויים אנכיים מתמשכים בפני השטח של כדור הארץ, ומשפיע על קווי חוף, אגמים ומערכות ניקוז נהרות. באזורים שהיו מכוסים בעבר ביריעות קרח עבות ביותר, כגון סקנדינביה וצפון קנדה, נמדדת התרוממות מתמשכת של הקרום בקצב של מילימטרים עד סנטימטרים אחדים בשנה. לעומת זאת, אזורים שנמצאו בשולי הקרחונים, המכונים אזורי Forebulge, כגון החוף המזרחי של אמריקה הצפונית וחלקים ממערב אירופה, חווים שקיעה איטית כתוצאה מהתאזנות המסות.[211][212]
תנועות אנכיות אלו של הקרום נמשכות גם כיום ומהוות עדות ישירה להשפעתן ארוכת הטווח של יריעות הקרח. בנוסף, הן משפיעות על חישובי עליית מפלס הים היחסי באזורים שונים בעולם, שכן שינויי גובה הקרקע המקומיים עשויים להגביר או להפחית את ההשפעה הנמדדת של עליית פני הים.[213]
שינויים סביבתיים ואקולוגיים עריכה
אזורי הטונדרה והערבה הקרחונית, שאפיינו חלקים נרחבים של אירואסיה ואמריקה הצפונית במהלך הפלייסטוקן המאוחר, נסוגו בהדרגה צפונה או נעלמו לחלוטין. במקומם התפשטו יערות מחטניים, יערות ממוזגים, ביצות ומערכות אקולוגיות חדשות שהתאימו לאקלים החם והלח יותר. בעלי חיים שהותאמו לסביבות הקרות והיבשות של התקופה הקרחונית, ובהם הממותה הצמרית, הקרנף הצמרי ואייל הערבות, איבדו בהדרגה את בתי הגידול שאפיינו את ערבת הממותות.
מינים רבים של המגה-פאונה של התקופה נכחדו באירוע המכונה הכחדת עידן הקרח. במחקר קיימת מחלוקת לגבי הגורם המרכזי להכחדה זו; אחת ההשערות המרכזיות לכך היא היפותזת ה-"overkill", שלפיה התפשטות אוכלוסיות האדם וציד אינטנסיבי של יונקים גדולים תרמו באופן משמעותי להכחדתם.[214] מנגד, חוקרים רבים מדגישים את תפקידם המכריע של שינויי האקלים המהירים וקריסת מערכות הצמחייה, אשר שיבשו את בתי הגידול והמשאבים של המגה-פאונה. בהתאם לכך, הגישה הרווחת כיום מציעה הסבר משולב, המשתנה בעוצמתו בין אזורים גיאוגרפיים שונים.[215]
במקביל להתחממות הגלובלית, התחזקות מערכות המונסון באפריקה הובילה לתחילתה של התקופה הלחה באפריקה. שינוי זה הפך אזורים נרחבים שהיו צחיחים במיוחד במהלך שיא התקופה הקרחונית, ובראשם מדבר סהרה, לנופי סוואנה עשירים באגמים, בנהרות ובצמחייה מגוונת. תנאים אלה אפשרו התפשטות של בעלי חיים ובני אדם אל אזורים שבעבר היו בלתי נגישים כמעט לחלוטין.[216][217]
השפעה על אוכלוסיות אנושיות עריכה
נסיגת הקרחונים פתחה אזורי מחיה חדשים בצפון אירופה, בצפון אסיה ובאמריקה, ואפשרה התפשטות מחודשת של קבוצות ציידים-לקטים לאזורים שבעבר היו מכוסים קרח או קפאת-עד. שינויים אלה השפיעו על דפוסי ההגירה, על תפוצת התרבויות הפרהיסטוריות ועל קשרי הגומלין בין אוכלוסיות שונות.[218][219] תהליך בולט במיוחד התרחש במרחב ברינגיה, שבו שהו אוכלוסיות אנושיות בבידוד במשך אלפי שנים במהלך שיא הקור – תופעה המכונה "היפותזת העמידה במקום של ברינגיה" (Beringian Standstill Hypothesis).[220]
יריעות הקרח באמריקה הצפונית יצרו מחסום בין ברינגיה לבין חלקיה הדרומיים של היבשת. מסדרון נטול קרח בין היריעות החל להיווצר רק בשלבים מאוחרים יותר של נסיגת הקרחונים.[221] מחקרים ארכאולוגיים וגנטיים, לצד גילויים של עקבות אדם קדומות בניו מקסיקו, מחזקים את האפשרות כי קבוצות קטנות של ציידים-לקטים הגיעו לחלקים שונים של אמריקה עוד לפני נסיגת הקרחונים הנרחבת.[222] אחד ההסברים המרכזיים לכך הוא מודל ההגירה החופית, שלפיו תנועת אוכלוסיות התאפשרה לאורך החוף השקט,[כ"ח] אשר כלל אזורים שנותרו נקיים יחסית מקרח.[221] אוכלוסיות מוקדמות אלו היו עשויות להשתייך לאוכלוסיות המייסדות שמהן התפתחו בהמשך מרבית אוכלוסיות הילידים ביבשת אמריקה.[223][224]
קיימת מחלוקת באשר לעיתוי ההתיישבות הראשונית באמריקה הדרומית.[225] בעוד שמרבית החוקרים תומכים ב"כרונולוגיה קצרה", שלפיה ההתפשטות המשמעותית של אוכלוסיות אדם התרחשה לאחר נסיגת הקרחונים, כ-15,500–14,000 שנים לפני זמננו, ממצאים מסוימים הובילו חוקרים להציע מודלים חלופיים של יישוב מוקדם יותר של היבשת.[226] על בסיס זה הוצעה "הכרונולגיה הארוכה", שלפיה ייתכן שקבוצות קטנות חדרו לאמריקה הדרומית עוד לפני סיום שיא התקופה הקרחונית או במהלכו, אולם היקף הראיות התומכות בכך מוגבל ושנוי במחלוקת. עם זאת, מרבית העדויות הארכאולוגיות והגנטיות מצביעות על כך שההתפשטות הנרחבת וההתבוססות של אוכלוסיות אדם בכל רחבי אמריקה הדרומית – מאגן האמזונס, דרך הרי האנדים ועד פטגוניה – התרחשה במהירות יחסית לאחר סיום שיא התקופה הקרחונית, תוך הסתגלות למגוון רחב של סביבות אקולוגיות.[225]
השינויים הדרמטיים בחי ובצומח תרמו לשינוי באסטרטגיות הקיום של אוכלוסיות אנושיות. במקום ציד של מגה-פאונה במרחבים פתוחים, התפתחו תרבויות התקופה המזוליתית באירופה והתקופה האפיפליאוליתית במזרח התיכון. אלו התאפיינו בטכנולוגיית כלים זעירים (מיקרוליתים), בניצול אינטנסיבי של משאבי מים ונהרות, ובמגוון רחב יותר של מקורות מזון צמחיים, כולל ליקוט מוגבר של צמחי בר.[227] באזור הלבנט, שיפור תנאי האקלים תרם לצמיחתה של התרבות הנאטופית, המהווה אחת מהעדויות המוקדמות ביותר להתיישבות קבע מורכבת עוד לפני ביות צמחים מלא.[228]
המעבר לתנאי ההולוקן התאפיין ביציבות אקלימית יחסית, אשר אפשרה בטווח הארוך את התפתחות החקלאות, ההתיישבות הקבועה והופעתן של החברות המורכבות הראשונות באזורים שונים בעולם במהלך המהפכה הנאוליתית.[229]
חשיבות התקופה במחקר עריכה
שיא התקופה הקרחונית האחרונה נחשב לתקופת מפתח בחקר מערכת האקלים של כדור הארץ.[6] בשל תנאי התקופה היא משמשת כנקודת ייחוס מרכזית במחקר האקלימי, הגאולוגי והפלאונטולוגי, המאפשרת למדוד את קצב השינויים הטבעיים לעומת השפעות אנתרופוגניות.
התקופה מהווה מעין "מעבדה טבעית" להבנת מערכת כדור הארץ בתנאי קיצון. במהלכה התרחשו שינויים נרחבים המאפשרים לחקור את תגובת המערכת האקלימית לכפייה אקלימית שלילית.[כ"ט][230]
לשיא התקופה הקרחונית האחרונה חשיבות מיוחדת בתחום מודלי האקלים.[231] מאחר שקיימים עבור התקופה נתונים פלאוקלימטיים רבים ומגוונים – ובהם ליבות קרח, משקעים ימיים, אבק אאולי, אבקות פרחים ועדויות גאומורפולוגיות – היא משמשת כאחת מתקופות הבדיקה והכיול המרכזיות של מודלים אקלימיים גלובליים (GCM). השוואה בין תוצאות המודלים לבין העדויות הגאולוגיות מאפשרת להעריך את אמינותם של המודלים, המשמשים גם לצורך חיזוי שינויי אקלים עתידיים בתנאי התחממות גלובלית.[231]
התקופה ממלאת תפקיד מרכזי גם בחקר רגישות האקלים, כלומר מידת תגובתה של הטמפרטורה העולמית לשינויים בריכוזי גזי החממה. מאחר שבמהלך שיא התקופה ריכוז גזי החממה והטמפרטורות היו נמוכים משמעותית, היא מספקת בסיס אמפירי חיוני להבנת יחסי הגומלין בין גזי חממה, מנגנון משוב הקרח-אלבדו וטמפרטורה עולמית.[232]
בנוסף, התקופה מספקת מסגרת חיונית לחקר דינמיקת יריעות הקרח ומפלס הים, ולבחינת יציבותן של יריעות הקרח המודרניות.[233] מחקרים אלה משמשים בסיס להבנת יציבותן של יריעות הקרח המודרניות בגרינלנד ובאנטארקטיקה ולהערכת קצב עליית מפלס הים הצפוי כתוצאה מההתחממות הגלובלית.[234]
בשל ריבוי העדויות והיקף השינויים הגלובליים שאפיינו אותה, נחשבת שיא התקופה הקרחונית האחרונה לאחת התקופות הנחקרות ביותר ברביעון המאוחר. היא משמשת כלי חיוני להבנת מנגנוני האקלים של כדור הארץ ולבחינת האופן שבו מערכות סביבתיות מגיבות לשינויים אקלימיים רחבי היקף. במובן זה, הבנת הדינמיקה של התקופה אינה רק חקירה של העבר הגאולוגי, אלא מפתח לחיזוי עתידו של כדור הארץ אל מול שינויי האקלים המודרניים.[235]
קישורים חיצוניים עריכה
- הנדנדה האקלימית - שינויי אקלים במיליון השנים האחרונות, הרצאה מאת פרופ' חזי גילדור, האוניברסיטה העברית בירושלים, באתר יוטיוב
- משבר האקלים הקדום שהפך אותנו מציידים נוודים לחקלאים יושבי קבע, באתר אוניברסיטת תל אביב
- אומרים שהיה פה קר: מדענים חישבו את הטמפרטורות בעידן הקרח האחרון, באתר הארץ
- שיא התקופה הקרחונית האחרונה, ריכוז מאמרים וסקירות אקדמיות באתר ScienceDirect (באנגלית)
- שיא התקופה הקרחונית האחרונה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
לקריאה נוספת עריכה
- Developments in Quaternary Science Series
- שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- Soffer, Olga and Gamble, Clive (1990). The World at 18,000 BP: High Latitudes (Vol. 1). London: Unwin Hyman. ISBN 978-0044451266.
- Soffer, Olga and Gamble, Clive (1990). The World at 18,000 BP: Low Latitudes (Vol. 2). London: Unwin Hyman. ISBN 978-0044451273.
ביאורים עריכה
- ^ 1 2 שלב איזוטופ ימי (Marine Isotope Stages; בראשי תיבות: MIS), היא מערכת כרונולוגית המבוססת על שינויים איזוטופיים במשקעים ימיים. בשיטה זו, מספרים אי-זוגיים מייצגים תקופות חמות (בין-קרחוניות), בעוד שמספרים זוגיים מייצגים תקופות קרות (קרחוניות); ככל שהמספר נמוך יותר, כך התקופה קרובה יותר לימינו.
- ^ יסודות נדירים שנוצרים בגרעין כדור הארץ ובאטמוספירה בעקבות פגיעה של קרינה קוסמית בעלת אנרגיה גבוהה. התהליך גורם לפיצול אטומים קיימים, ומשמש מדענים כ"שעון גאולוגי" לתיארוך חשיפה לאוויר וקבורת סלעים או משקעים.[26]
- ^ 1 2 3 המונח פריגלציאציה (אנ') מתייחס לאזורים הנמצאים בשולי הקרחונים או באזורים שבהם האקלים קר מאוד, אך לא מכוסה בקרח קבוע.
- ^ אגמי גשם.
- ^ נטיפים וזקיפים.
- ^ רכסי הכורכר נוצרו כתוצאה מהתאבנות של דיונות חול שנחשפו עם נסיגת הים.
- ^ מדידות של עומק קרקעית הים או האוקיינוס ביחס לפני הים.
- ^ על ידי הרוח
- ^ ההתקרחנות מכונה על שם אגם יאנקיווה ("המקום ששקע") שבדרום צ'ילה, אשר מורנות קרחוניות מתקופה זו עיצבו את גבולותיו.
- ^ ראו שדה הקרח הפטגוני הצפוני (אנ') ושדה הקרח הפטגוני הדרומי.
- ^ 1 2 קווי קרקוע (Grounding Lines) הם הגבול הגיאוגרפי שבו קרחון יבשתי מפסיק לגעת בסלע ומתחיל לצוף על פני הים כמדף קרח.
- ^ יריעת הקרח האנטארקטית מחולקת ליריעת הקרח האנטארקטית המזרחית (אנ') והמערבית (אנ').
- ^ בניגוד לימינו, שבהם מרבית הקרח הימי האנטארקטי מפשיר בקיץ.[130]
- ^ בהקשר אוקיינוגרפי, ריבוד או שכבתיות (Stratification) פירושם היווצרות שכבות מים נפרדות שאינן מתערבבות ביניהן. בשיא התקופה הקרחונית, ההבדלים בצפיפות ובמליחות היו כה חזקים שהמים העמוקים יצרו שכבה תחתונה מבודדת, מה שמנע ערבוב ומעבר חום וגזים (כמו פחמן דו-חמצני) בין המעמקים לפני השטח.[133]
- ^ 1 2 המשאבה הביולוגית היא התהליך שבו פיטופלנקטון קולטים פחמן מהאטמוספירה, וכאשר הם מתים ושוקעים, הפחמן נאגר במעמקי האוקיינוס ובכך מופחתת השפעתו על התחממות האקלים.
- ^ תהליך שבו מיקרואורגניזמים משנים את הכימיה של סביבתם וגורמים לשקיעת סידן פחמתי, המשמש כחומר בניין מוצק לשוניות.
- ^ מפל לחצים אטמוספירי (Atmospheric Pressure Gradient) הוא המונח המתאר את ההבדל בלחץ האוויר בין שני אזורים.
- ^ המושג אוורור (Ventilation) באוקיינוגרפיה מתאר את תהליך ההתחדשות של גושי מים עמוקים באמצעות מגע וחילוף גזים עם האטמוספירה באזורי היווצרות מים עמוקים. מים הנחשבים "מאווררים פחות" הם מים ששהו זמן רב במעמקי האוקיינוס מבלי להתחלף עם מים חדשים מפני השטח; כתוצאה מכך הם נוטים להיות דלים יותר בחמצן ועשירים יותר בפחמן דו-חמצני ובנוטריינטים שהצטברו בהם לאורך הזמן.
- ^ צמחים ובעלי חיים שזקוקים לתנאי אקלים מתונים.
- ^ למונח "מקלט אקלימי" (Refugia) אין מקבילה עברית רשמית. המונח מגיע מלטינית ופירושו "מקלט" או "מחסה". בהקשר קרחוני, לעיתים הוא מכונה "מקלט קרחוני" (Glacial refugium).
- ^ הבדלים בתנאי האקלים הנובעים מהמיקום הגיאוגרפי (שונות מרחבית) או מהגובה הטופוגרפי (שונות אנכית). שונות זו מאפשרת היווצרות של "כיסי אקלים" מקומיים (מיקרו-אקלים), השונים משמעותית מהתנאים האזוריים הכלליים.
- ^ אפריקה, אירופה ואסיה.
- ^ כלי מרוכב הוא כלי המורכב משני חלקים או יותר העשויים מחומרים שונים (כגון אבן, עצם, קרן ועץ), אשר חוברו יחד כדי ליצור יחידה תפקודית אחת. בניגוד לכלי המונוליתי (כמו אבן יד העשויה כולה מגוש צור אחד), הכלי המרוכב מפריד בין הלהב החותך לבין מערכת האחיזה או השינוע.
- ^ למונח Deglaciation אין מקבילה עברית רשמית. מדובר בתהליך הנסיגה וההיעלמות של יריעות קרח וקרחונים מאזור גאוגרפי מסוים המתרחש כאשר קצב ההפשרה והתנתקות הקרחונים (אנ') של הקרח עולה על קצב הצטברות השלג החדש. מנגנון זה הוא האחראי המרכזי לעליית מפלס הים במעברים בין תקופות קרחוניות לתקופות בין-קרחוניות.
- ^ דרמלין (Drumlin) הוא גבעה מוארכת שנוצרה מתנועת קרחון.
- ^ שיטפון מתפרץ (Outburst flood) הוא אירוע שיטפון קטסטרופלי בעצימות גבוהה ובתדירות נמוכה, הכרוך בשחרור פתאומי של כמות מים אדירה. כאשר מקור המים הוא אגם קרחוני, האירוע מכונה לעיתים Glacial Lake Outburst Flood. אירועים אלו משחררים בתוך זמן קצר כמויות עצומות של מים, בעלי כוח סחיפה גבוה במיוחד, המסוגל לעצב מחדש עמקים, ערוצי נהרות ותצורות נוף בקנה מידה אזורי.
- ^ פרקי זמן קצרים יחסית שבהם השתחררו כמויות עצומות של מי הפשרה אל האוקיינוסים.
- ^ החוף המערבי של יבשת אמריקה.
- ^ כפייה אקלימית (Climate forcing) או כפייה קרינתית (Radiative forcing) היא המדד להפרש בין האנרגיה הנכנסת לכדור הארץ מהשמש לבין האנרגיה הנפלטת ממנו חזרה לחלל. כפייה חיובית (כמו עלייה בגזי חממה) גורמת להתחממות, בעוד כפייה שלילית (כמו ריכוז נמוך של גזי חממה או החזר אלבדו גבוה) גורמת להתקררות המערכת האקלימית.
הערות שוליים עריכה
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Impacts of abrupt climate changes in the Levant from Last Glacial Dead Sea levels, ScienceDirect, Adi Torfstein, Steven L. Goldstein, Mordechai Stein, Yehouda Enzel
- ^ Human responses and non-responses to climatic variations during the last Glacial-Interglacial transition in the eastern Mediterranean, ScienceDirect, Neil Roberts, Jessie Woodbridge, Andrew Bevan, Alessio Palmisano, Stephen Shennan, Eleni Asouti
- ^ [https://urbanrim.org.uk/cache/Rose-1985.pdf The Dimlington StadiaDimlington Chronozone: a proposal for naming the main glacial episode of the Late Devensian in Britain], Boreas, Rose, James 1985
- ^ 1 2 3 4 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Contrasting the Penultimate Glacial Maximum and the Last Glacial Maximum (140 and 21 ka) using coupled climate–ice sheet modelling, EGU
- ^ יוגב ישראלי, כמו באלסקה: חזיתות הקרחונים בגרינלנד נמסות מהר משסברו, באתר ynet, 19 בדצמבר 2022
- ^ Last Interglacial - an overview, ScienceDirect, Late Quaternary relative sea-level changes in the tropics
- ^ Marine Isotope Stage 4 (71–57 ka) on the Western European margin: Insights to the drainage and dynamics of the Western European Ice Sheet, ScienceDirect, Samuel Toucanne, Teresa Rodrigues, Guillemette Menot, Guillaume Soulet, Sandrine Cheron, Isabelle Billy, Frederique Eynaud, Pierre Antoine, Jaap S. Sinninghe Damste, Edouard Bard, Maria-Fernanda Sanchez Goñi
- ^ Rapid Laurentide Ice Sheet growth preceding the Last Glacial Maximum due to summer snowfall, Nature, Lu Niu, Gregor Knorr, Uta Krebs-Kanzow, Paul Gierz, Gerrit Lohmann. 12 April 2024.
- ^ Milankovitch (Orbital) Cycles and Their Role in Earth’s Climate, נאס"א
- ^ Southern Ocean influence on Atlantic Meridional Overturning Circulation across climate states, Nature, Zhaoyang Song, Mojib Latif, Wonsun Park, Yuming Zhang
- ^ Surface mass balance and climate of the Last Glacial Maximum Northern Hemisphere ice sheets: simulations with CESM2.1, EGU, Sarah L. Bradley, Raymond Sellevold, Michele Petrini, Miren Vizcaino, Sotiria Georgiou, Jiang Zhu, Bette L. Otto-Bliesner, Marcus Lofverstrom
- ^ How does present glacier extent and sea level compare to the extent of glaciers and global sea level during the Last Glacial Maximum (LGM)?, USGS
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Last Glacial Maximum climate over Korean Peninsula in PMIP3 simulations, ScienceDirect, Seong-Joong Kim, Ji-Won Kim, Baek-Min Kim
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Dust-climate couplings over the past 800,000 years from the EPICA Dome C ice core, Nature, F. Lambert, B. Delmonte, J. R. Petit, M. Bigler, P. R. Kaufmann, M. A. Hutterli, T. F. Stocker, U. Ruth, J. P. Steffensen & V. Maggi
- ^ ForCenS-LGM: a dataset of planktonic foraminifera species assemblage composition for the Last Glacial Maximum, Nature, Jonkers, L., Mix, A., Voelker, A. et al.
- ^ Reconstruction of sea-surface conditions at middle to high latitudes of the Northern Hemisphere during the Last Glacial Maximum (LGM) based on dinoflagellate cyst assemblages, ScienceDirect, A. de Vernal, F. Eynaud, M. Henry, C. Hillaire-Marcel, L. Londeix, S. Mangin, J. Matthiessen, F. Marret, T. Radi, A. Rochon, S. Solignac, J.-L. Turon
- ^ The Role of Ice-Rafted Debris (IRD) on Icebergs' Deterioration, AGU, Nash Ward, Claudia Cenedese, Jim N. McElwaine, Alan Condron
- ^ Pollen, plant macrofossil and charcoal records for palaeovegetation reconstruction in the Mediterranean-Black Sea Corridor since the Last Glacial Maximum, ResearchGate, Carlos E. Cordova, Sandy Harrison, P.J. Mudie, Simone Riehl
- ^ Total isostatic response to the complete unloading of the Greenland and Antarctic Ice Sheets, Nature, Guy J. G. Paxman, Jacqueline Austermann & Andrew Hollyday
- ^ השיטה שקובעת את גיל החול ומלמדת על שינויי אקלים קיצוניים בעבר, האוניברסיטה העברית בירושלים
- ^ A beryllium-10 chronology of late-glacial moraines in the upper Rakaia valley, Southern Alps, New Zealand supports Southern-Hemisphere warming during the Younger Dryas, ScienceDirect, Tobias N.B. Koffman, Joerg M. Schaefer, Aaron E. Putnam, George H. Denton, David J.A. Barrell, Ann V. Rowan, Robert C. Finkel, Dylan H. Rood, Roseanne Schwartz, Mitchell A. Plummer, Simon H. Brocklehurst
- ^ Synchronizing ice-core and U ∕ Th timescales in the Last Glacial Maximum using Hulu Cave 14C and new 10Be measurements from Greenland and Antarctica, AGU, Giulia Sinnl, Florian Adolphi, Marcus Christl, Kees C. Welten, Thomas Woodruff, Marc Caffee, Anders Svensson, Raimund Muscheler, and Sune Olander Rasmussen
- ^ The importance of independent chronology in integrating records of past climate change for the 60–8 ka INTIMATE time interval, ScienceDirect, Achim Brauer, Irka Hajdas, Simon P.E. Blockley, Christopher Bronk Ramsey, Marcus Christl, Susan Ivy-Ochs, Gina E. Moseley, Norbert N. Nowaczyk, Sune O. Rasmussen, Helen M. Roberts, Christoph Spötl, Richard A. Staff, Anders Svensson
- ^ Isotopic Proxies in Paleoclimatology and Environmental Change, Nature
- ^ Northeastern Pacific oxygen minimum zone variability over the past 70 kyr: Impact of biological production and oceanic ventilation, AGU, Olivier Cartapanis, Kazuyo Tachikawa, Edouard Bard
- ^ A review of molecular organic proxies for examining modern and ancient lacustrine environments, ScienceDirect, Isla S. Castañeda, Stefan Schouten
- ^ Pollen-based climate reconstruction techniques for late Quaternary studies, ScienceDirect, Manuel Chevalier, Basil A.S. Davis, Oliver Heiri, Heikki Seppä, Brian M. Chase, Konrad Gajewski, Terri Lacourse, Richard J. Telford, Walter Finsinger, Joël Guiot, Norbert Kühl, S. Yoshi Maezumi, John R. Tipton, Vachel A. Carter, Thomas Brussel, Leanne N. Phelps, Andria Dawson, Marco Zanon, Francesca Vallé, Connor Nolan, Dmitry Kupriyanov
- ^ Climate refugia: joint inference from fossil records, species distribution models and phylogeography, Gavin, D.G., Fitzpatrick, M.C., Gugger, P.F., Heath, K.D., Rodríguez-Sánchez, F., Dobrowski, S.Z., Hampe, A., Hu, F.S., Ashcroft, M.B., Bartlein, P.J., Blois, J.L., Carstens, B.C., Davis, E.B., de Lafontaine, G., Edwards, M.E., Fernandez, M., Henne, P.D., Herring, E.M., Holden, Z.A., Kong, W.-s., Liu, J., Magri, D., Matzke, N.J., McGlone, M.S., Saltré, F., Stigall, A.L., Tsai, Y.-H.E. and Williams, J.W. (2014)
- ^ Ancient DNA: the past for the future, NIH, Ningbo Chen, Artem Nedoluzhko
- ^ The PMIP4 contribution to CMIP6 – Part 1: Overview and over-arching analysis plan, Kageyama, M., Braconnot, P., Harrison, S. P., Haywood, A. M., Jungclaus, J. H., Otto-Bliesner, B. L., Peterschmitt, J.-Y., Abe-Ouchi, A., Albani, S., Bartlein, P. J., Brierley, C., Crucifix, M., Dolan, A., Fernandez-Donado, L., Fischer, H., Hopcroft, P. O., Ivanovic, R. F., Lambert, F., Lunt, D. J., Mahowald, N. M., Peltier, W. R., Phipps, S. J., Roche, D. M., Schmidt, G. A., Tarasov, L., Valdes, P. J., Zhang, Q., and Zhou, T.
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ What would happen to the climate if we had much lower CO2 levels?, Climate portal
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Changes in ITCZ location and cross-equatorial heat transport at the Last Glacial Maximum, Heinrich Stadial 1, and the mid-Holocene, ScienceDirect, David McGee, Aaron Donohoe, John Marshall, David Ferreira
- ^ Hypothesis: Possible respiratory advantages for heterozygote carriers of cystic fibrosis linked mutations during dusty climate of last glaciation, Science direct, Vladimir Borzan, Boris Tomašević, Sven Kurbel
- ^ Cowen, Robert C. "Dust Plays a Huge Role in Climate Change" Christian Science Monitor 3 April 2008 (שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).), and Claquin et al., "Radiative Forcing of Climate by Ice-Age Atmospheric Dust", Climate Dynamics (2003) 20: 193–202. (www.rem.sfu.ca/COPElab/Claquinetal2003_CD_glacialdustRF.pdf)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Timing of Cordilleran-Laurentide ice-sheet separation: Implications for sea-level rise, ScienceDirect, Alberto V. Reyes, Anders E. Carlson, Jorie Clark, Louise Guillaume, Glenn A. Milne, Lev Tarasov, Elizabeth C.B. Carlson, Feng He, Marc W. Caffee, Klaus M. Wilcken, Dylan H. Rood
- ^ The Laurentide and Innuitian Ice Sheet during the Last Glacial Maximum, Arthur S. Dyke, John T. Andrews
- ^ Coalescent Greenland and Innuitian ice during the Last Glacial Maximum: revising the Quaternary of the Canadian High Arctic, ScienceDirect, John England
- ^ An updated radiocarbon-based ice margin chronology for the last deglaciation of the North American Ice Sheet Complex, ScienceDirect
- ^ Extent of the Last Glacial Maximum (Tioga) Glaciation in Yosemite National Park and Vicinity, California, USGS, Clyde Wahrhaftig, Greg M. Stock, Reba G. McCracken, Peri Sasnett, and Andrew J. Cyr
- ^ Rapid and early deglaciation in the central Brooks Range, Arctic Alaska, GeoScienceWorld, Simon L. Pendleton; Elizabeth G. Ceperley; Jason P. Briner; Darrell S. Kaufman; Susan Zimmerman
- ^ ResearchGate, H. M. French, Susan W.S. Millar
- ^ Steering of westerly storms over western North America at the Last Glacial Maximum, Nature, Jessica L. Oster, Daniel E. Ibarra, Matthew J. Winnick & Katharine Maher
- ^ Late Pleistocene glacial transitions in North America altered major river drainages, as revealed by deep-sea sediment, NIH, Andrea Fildani, Angela M Hessler, Cody C Mason, Matthew P McKay, Daniel F Stockli
- ^ Florida Fossils: Pleistocene Epoch, Florida Museum
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ A modelling insight into the Icelandic Last Glacial Maximum ice sheet, Science direct, Alun Hubbard, David Sugden, Andrew Dugmore, Hreggvidur Norddahl, Halldór G. Pétursson
- ^ A record of rapid climate change from the Pyrenees, Spain, CORDIS - Risultati della ricerca dell’UE
- ^ Late Pleistocene glaciation in the Eastern Carpathians – a regional overview, ScienceDirect, Piotr Kłapyta, Jerzy Zasadni, Marcel Mîndrescu
- ^ Last glacial fluctuations in the southwestern Massif Central, Aubrac (France): First direct chronology from cosmogenic 10Be and 26Al exposure dating, ScienceDirect, Arthur Ancrenaz, Régis Braucher, Emmanuelle Defive, Alexandre Poiraud, Johannes Steiger
- ^ The hidden glacial landscape of the Monti della Laga (central Apennines, Italy), Azzoni, R.S., Tantardini, D. & Forti, L.
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Timing of massive ‘Fleuve Manche’ discharges over the last 350 kyr: insights into the European ice-sheet oscillations and the European drainage network from MIS 10 to 2, ScienceDirect, S. Toucanne , S. Zaragosi, J.F. Bourillet, M. Cremer, F. Eynaud, B. Van Vliet-Lanoë, A. Penaud, C. Fontanier, J.L. Turon, E. Cortijo, P.L. Gibbard
- ^ High frequency sea level fluctuations recorded in the Black Sea since the LGM, ScienceDirect, G. Lericolais, C. Bulois, H. Gillet, F. Guichard
- ^ Distribution of relict permafrost features in the Pannonian Basin, Boreas, Szabolcs Ákos Fábián, János Kovács, Gábor Varga, György Sipos, Zoltán Horváth, Edit Thamó-Bozsó, Gábor Tóth
- ^ Sudden appearance of katabatic wind in Central-Eastern Europe driven by Scandinavian Ice Sheet dynamics as recorded in Polish loess, ScienceDirect, Jerzy Nawrocki, Przemysław Mroczek, Maria Łanczont, Karol Standzikowski
- ^ 1 2 Late Quaternary ice sheet history of northern Eurasia, ScienceDirect, John Inge Svendsen, Helena Alexanderson, Valery I Astakhov, Igor Demidov, Julian A Dowdeswell, Svend Funder, Valery Gataullin, Mona Henriksen, Christian Hjort, Michael Houmark-Nielsen, Hans W Hubberten, Ólafur Ingólfsson, Martin Jakobsson, Kurt H Kjær, Eiliv Larsen, Hanna Lokrantz, Juha Pekka Lunkka, Astrid Lyså, Jan Mangerud, Alexei Matiouchkov, Ruediger Stein
- ^ Climate Constraints on Glaciation Over High-Mountain Asia During the Last Glacial Maximum, AGU, Qing Yan, Lewis A. Owen, Huijun Wang, Zhongshi Zhang
- ^ The role of the Indian Summer Monsoon and the mid-latitude westerlies in Himalayan glaciation: review and speculative discussion, ResearchGate, Douglas Benn, Lewis A. Owen. April 1998. Journal of the Geological Society 155(2):353-363. DOI:10.1144/gsjgs.155.2.0353
- ^ Reconstructions of global last glacial maximum glaciers and climate in the Karakoram Mountains, northwestern Tibetan plateau, ScienceDirect, Yaqing Sun, Xiangke Xu, Hongjie Zhang, Jiule Li
- ^ Pleistocene glaciations of Central Asia: results from 10Be surface exposure ages of erratic boulders from the Pamir (Tajikistan), and the Alay–Turkestan range (Kyrgyzstan), ScienceDirect, U. Abramowski, A. Bergau, D. Seebach, R. Zech, B. Glaser, P. Sosin, P.W. Kubik, W. Zech
- ^ The disappearance of glaciers in the Tien Shan Mountains in Central Asia at the end of Pleistocene, ScienceDirect, Nozomu Takeuchi, Koji Fujita, Vladimir B. Aizen, Chiyuki Narama, Yusuke Yokoyama, Sachiko Okamoto, Kazuhiro Naoki, Jumpei Kubota
- ^ Modelling the Last Glacial Maximum environments for a refugium of Pleistocene biota in the Russian Altai Mountains, Siberia, ScienceDirect, Martin Hais, Klára Komprdová, Nikolai Ermakov, Milan Chytrý
- ^ Last glacial loess dynamics in the Southern Caucasus (NE-Armenia) and the phenomenon of missing loess deposition during MIS-2, Nature, Daniel Wolf, Johanna Lomax, Lilit Sahakyan, Hayk Hovakimyan, Jörn Profe, Philipp Schulte, Hans von Suchodoletz, Christiane Richter, Ulrich Hambach, Markus Fuchs & Dominik Faust
- ^ Paleoglaciological reconstructions for the Tibetan Plateau during the last glacial cycle: evaluating numerical ice sheet simulations driven by GCM-ensembles, ScienceDirect, Nina Kirchner, Ralf Greve, Arjen P. Stroeven, Jakob Heyman
- ^ The extent of permafrost in China during the local Last Glacial Maximum (LLGM), Liang Zhao, Liang Zhao, Huijun Jin, li Chuanchuan, Zhijiu Cui
- ^ Cold surges and dust events: Establishing the link between the East Asian Winter Monsoon and the Chinese loess record, ScienceDirect, Karl-Heinz Wyrwoll, Junhong Wei, Zhaohui Lin, Yaping Shao, Feng He
- ^ Ice-dammed lakes and rerouting of the drainage of northern Eurasia during the Last Glaciation, ScienceDirect, Jan Mangerud, Martin Jakobsson, Helena Alexanderson, Valery Astakhov, Garry K.C Clarke, Mona Henriksen, Christian Hjort, Gerhard Krinner, Juha-Pekka Lunkka, Per Möller, Andrew Murray, Olga Nikolskaya, Matti Saarnisto, John Inge Svendsen
- ^ Recovery the extent of the pluvial lake area of hole Masile based on lake terraces in the Quaternary, University of Tehran, Arefe Shabani eraghi, Mojtaba yamani
- ^ Relative sea level changes during the Last Glacial Maximum and deglaciation (33–15 ka) inferred from the δ18O records of planktic foraminifera from the Sea of Japan, ScienceDirect, Sergey A. Gorbarenko, Xuefa Shi, Aleksandr A. Bosin, Yanguang Liu, Antonina V. Artemova, Jianjun Zou, Elena A. Yanchenko, Yuriy P. Vasilenko, Yonghua Wu, Anton S. Vladimirov
- ^ Revisit the Sedimentary Stratigraphic Evolution and Environmental Changes on the Outer Shelf of the East China Sea Since MIS 5, Frontiers, Zhongbo Wang, Shouye Yang, Haiyan Tang, Yilin Zheng, Hongyue Wang, Zhixun Zhang, Yong Zhang, Xi Mei, Qiang Wang, Zhongping Lai
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 Late Quaternary Paleoclimate in the Eastern Mediterranean Region from Stable Isotope Analysis of Speleothems at Soreq Cave, Israel, ScienceDirect, Miryam Bar-Matthews, Avner Ayalon, Aaron Kaufman
- ^ 1 2 LGM glaciers in the SE Mediterranean? First evidence from glacial landforms and 36Cl dating on Mount Lebanon, ScienceDirect, A. Moulin, L. Benedetti, L. Vidal, J. Hage-Hassan, A. Elias, J. Van der Woerd, I. Schimmelpfennig, M. Daëron, P. Tapponnier
- ^ Last glacial maximum hydro-climate and cyclone characteristics in the Levant: a regional modelling perspective, Patrick Ludwig and Assaf Hochman 2022 Environ. Res. Lett. 17 014053
- ^ Impacts of abrupt climate changes in the Levant from Last Glacial Dead Sea levels, Hebrew Univesity of Jerusalem, Adi Torfstein, Steven L. Goldstein, Mordechai Stein, Yehouda Enzel
- ^ Paleoclimate and location of the border between Mediterranean climate region and the Saharo–Arabian Desert as revealed by speleothems from the northern Negev Desert, Israel, ScienceDirect, A. Vaks, M. Bar-Matthews, A. Ayalon, A. Matthews, A. Frumkin, U. Dayan, L. Halicz, A. Almogi-Labin, B. Schilman
- ^ Holocene sea-level changes and landscape evolution on the northern Carmel coast (Israel), Ehud Galili, Dov Zviely, Mina Weinstein-Evron
- ^ Modern coastal systems of Qatar as analogues for arid climate carbonate reservoirs: improving geological and reservoir modelling, ResearchGate, Christian J. Strohmenger, Jeremy Jameson
- ^ Rose, Jeffrey I. New Light on Human Prehistory in the Arabo-Persian Gulf Oasis. Current Anthropology 51(6), 2010, pp. 849–883. doi:10.1086/657397.
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ The Late Quaternary glaciation of Africa: A regional synthesis, ScienceDirect, Henry A. Osmaston, Sandy P. Harrison
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Quaternary glaciations in Southern Africa? A “moraine” in the Lesotho highland revisited, EGQSJ, Bayer, V. S., Böse, M., Hartmann, K., Marunye, J., and Riedel, F.
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Dust sources and deposition during the last glacial maximum and current climate: A comparison of model results with paleodata from ice cores and marine sediments, ResearchGate, Natalie Mahowald, Karen E. Kohfeld, Margareta Hansson, Yves Balkanski
- ^ Attribution of Last Glacial Maximum precipitation change in Northern Hemisphere monsoon and arid regions, ScienceDirect, Jing Lei, Zhengguo Shi, Xiaoning Xie, Xinzhou Li
- ^ From desiccation to wetlands and outflow: Rapid re-filling of Lake Victoria during the Latest Pleistocene 14–13 ka, ScienceDirect, Giulia Wienhues, Yunuen Temoltzin-Loranca, Hendrik Vogel, Marina A. Morlock, Andrew S. Cohen, Flavio S. Anselmetti, Stefano M. Bernasconi, Madalina Jaggi, Wojciech Tylmann, Mary A. Kishe, Leighton King, Nare Ngoepe, Colin J. Courtney-Mustaphi, Moritz Muschick, Blake Matthews, Salome Mwaiko, Ole Seehausen, Willy Tinner, Martin Grosjean
- ^ 1 2 Water, wind, ice and sea. Prehistoric environments in the Nile Basin between 75,000 and 15,000 years, OpenEdition books, Martin Williams
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ The timing of the Last Glacial Maximum in Australia, ScienceDirect, Timothy T Barrows, John O Stone, L.Keith Fifield, Richard G Cresswell
- ^ Regional map showing the extent of glaciation in Tasmania during the LGM and locations, ResearchGate, Richard Cresswell
- ^ Late Pleistocene glaciation of the Mt Giluwe volcano, Papua New Guinea, ScienceDirect, Timothy T. Barrows, Geoffrey S. Hope, Michael L. Prentice, L. Keith Fifield, Stephen G. Tims
- ^ Kirkpatrick, R. (21999). Bateman contemporary atlas of New Zealand. Auckland:David Bateman Ltd. Plate 6. ISBN 1-86953-408-5
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ The Last Glacial Maximum and Deglacial History of the Seno Skyring Ice Lobe (52°S), Southern Patagonia, Frontiers, María-Paz Lira, Juan-Luis García, Michael J. Bentley, Stewart S. R. Jamieson, Christopher M. Darvill, Andrew S. Hein, Hans Fernández, Ángel Rodés, Derek Fabel, Rachel K. Smedley, Steven A. Binnie
- ^ Patagonian Ice Sheet at the LGM, Antarctic glaciers, Jacob Bendle
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Late Quaternary glaciations of Ecuador, Peru and Bolivia, ScieceDirect, Bryan G. Mark, Geoffrey O. Seltzer, Donald T. Rodbell
- ^ Early Local Last Glacial Maximum in the Tropical Andes, ResearchGate, Jacqueline A Smith, Geoffrey O Seltzer, D. L. Farber, Donald Rodbell
- ^ Late Pleistocene and Holocene palaeoclimate and glacier fluctuations in Patagonia, ScienceDirect, Neil F Glasser, Stephan Harrison, Vanessa Winchester, Masamu Aniya
- ^ Patagonian Ice Sheet shaped regional climate during the Last Glacial Maximum, Nature, Fabian M. Riquelme-Barraza, Álvaro Gómez-Contreras, Nicolás J. Cosentino, Jiang Zhu, Esteban A. Sagredo, María José Puentes-Nazal, Summer Rupper & Fabrice Lambert
- ^ Glacial geomorphology of the Patagonian Ice Sheet, Antarctic glaciers, Jacob Bendle
- ^ Late local glacial maximum in the Central Altiplano triggered by cold and locally-wet conditions during the paleolake Tauca episode (17–15 ka, Heinrich 1), ScienceDirect, P.-H. Blard, J. Lavé b, K.A. Farley, M. Fornari, N. Jiménez, V. Ramirez
- ^ Paleographic evolution of the Atlantic coast of Pampa and Patagonia from the Last Glacial Maximum to the Middle Holocene, ScienceDirect, Juan Federico Ponce, Jorge Rabassa, Andrea Coronato, Ana María Borromei
- ^ https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0277379114002546, ScienceDirect, The RAISED Consortium, Michael J. Bentley, Colm Ó Cofaigh, John B. Anderson, Howard Conway, Bethan Davies, Alastair G.C. Graham, Claus-Dieter Hillenbrand, Dominic A. Hodgson, Stewart S.R. Jamieson, Robert D. Larter, Andrew Mackintosh, James A. Smith, Elie Verleyen, Robert P. Ackert, Philip J. Bart, Sonja Berg, Daniel Brunstein, Miquel Canals, Eric A. Colhoun, Dan Zwartz
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Antarctic surface temperature and elevation during the Last Glacial Maximum, Science, Christo Buizert, Fudge William, H. G. Roberts, Eric J. Steig, Sam Sherriff-Tadano, Catherine Ritz, Eric Lefebvre, Jon Edwards, Kenji Kawamura, Jakob Schwander
- ^ The influence of continental shelf bathymetry on Antarctic Ice Sheet response to climate forcing, ScienceDirect, Philip J. Bart, Dan Mullally, Nicholas R. Golledge
- ^ Sea-surface temperature and sea ice distribution of the Southern Ocean at the EPILOG Last Glacial Maximum—a circum-Antarctic view based on siliceous microfossil records☆, ScienceDirect, Rainer Gersonde, Xavier Crosta, Andrea Abelmann, Leanne Armand
- ^ Seasonal Antarctic Sea Ice, Nasa Scientific Visualization Studio
- ^ Richness, growth, and persistence of life under an Antarctic ice shelf, Science Direct, David K.A. Barnes, Gerhard Kuhn, Claus-Dieter Hillenbrand, Raphael Gromig, Nikola Koglin, Boris K. Biskaborn, Betina A.V. Frinault, Johann P. Klages, Emma C. Smith, Sophie Berger, Julian Gutt
- ^ Detecting glacial refugia in the Southern Ocean, NSO, Sally C. Y. Lau, Nerida G. Wilson, Catarina N. S. Silva, Jan M. Strugnell
- ^ 1 2 Antarctic density stratification and the strength of the circumpolar current during the Last Glacial Maximum, AGU, Jean Lynch-Stieglitz, Takamitsu Ito, Elisabeth Michel
- ^ Effects of Last Glacial Maximum (LGM) sea surface temperature and sea ice extent on the isotope–temperature slope at polar ice core sites, EGU, Alexandre Cauquoin, Ayako Abe-Ouchi, Takashi Obase, Wing-Le Chan, André Paul, Martin Werner
- ^ Sea-surface temperature and sea ice distribution of the Southern Ocean at the EPILOG Last Glacial Maximum—a circum-Antarctic view based on siliceous microfossil records, Science direct, Rainer Gersonde, Xavier Crosta, Andrea Abelmann, Leanne Armand
- ^ The storm tracks and the energy cycle of the Southern Hemisphere: sensitivity to sea-ice boundary conditions, EGU, C. G. Menéndez, V. Serafini, H. Le Treut
- ^ Arctic Ocean during the Last Glacial Maximum: Atlantic and polar domains of surface water mass distribution and ice cover, PALEOCEANOGRAPHY, VOL. 18, NO. 3, 1063, doi:10.1029/2002PA000781, 2003. Niels Nørgaard-Pedersen, Robert F. Spielhagen, Helmut Erlenkeuser, Pieter M. Grootes, Jan Heinemeier, Jochen Knies
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Glacial water mass geometry and the distribution of δ13C of ΣCO2 in the western Atlantic Ocean, AGU, W. B. Curry, D. W. Oppo
- ^ 1 2 glacial-interglacial co₂ change: - the iron hypothesis, PDF, Woods Hole Oceanographic Institution, John H. Martin (1990)
- ^ Red Sea during the Last Glacial Maximum: Implications for sea level reconstruction, AGU, E. Biton, H. Gildor, W. R. Peltier
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Circulation changes in the Mediterranean Sea over the last 30,000 years – Constraints from deep-water Nd isotopes, Science direct, Yan Zhang, Jiawang Wu, Christophe Colin, Guohui Gao, Huang Huang, Marcus Gutjahr, Qiong Wu, Zhifei Liu, Katharina Pahnke, Gert J. de Lange
- ^ El Niño-Like Pattern in Ice Age Tropical Pacific Sea Surface Temperature, Science, Athanasios Koutavas, Jean Lynch-Stieglitz, Thomas M. Marchitto, Jr., Julian P. Sachs
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ [https://earth-system-biogeochemistry.net/wp-content/uploads/2021/05/Sigman_et_al_2010_Nature.pdf The polar ocean and glacial cycles in atmospheric CO2 concentration], PDF, Nature, Daniel M. Sigman, Mathis P. Hain, Gerald H. Haug
- ^ Global biome changes over the last 21 000 years inferred from model–data comparisons, EGU, Chenzhi Li, Anne Dallmeyer, Jian Ni, Manuel Chevalier, Matteo Willeit, Andrei A. Andreev, Xianyong Cao, Laura Schild, Birgit Heim, Mareike Wieczorek, Ulrike Herzschuh
- ^ Origin and causes of the mammoth steppe: a story of cloud cover, woolly mammal tooth pits, buckles, and inside-out Beringia, Science Direct, R Dale Guthrie
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Amazonian and neotropical plant communities on glacial time-scales: The failure of the aridity and refuge hypotheses, Science Direct, P.A. Colinvaux, P.E. De Oliveira, M.B. Bush
- ^ Strong influence of palaeoclimate on the structure of modern African mammal communities, NIH, John Rowan, Jason M Kamilar, Lydia Beaudrot, Kaye E Reed
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Niche-dependent forest and savanna fragmentation in Tropical South America during the Last Glacial Maximum, Nature, Douglas I. Kelley, Hiromitsu Sato, Michaela Ecker, Chantelle A. Burton, João M. G. Capurucho, John Bates
- ^ Megafauna extinction in South America: A new chronology for the Argentine Pampas, Science Direct, José L. Prado, Cayetana Martinez-Maza, María T. Alberdi
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ A global climatology of the ocean surface during the Last Glacial Maximum mapped on a regular grid (GLOMAP), EGU, André Paul, Stefan Mulitza, Rüdiger Stein, Martin Werner
- ^ Microrefugia, Wiley, Valentí Rull
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Surviving the ice: Northern refugia and postglacial colonization, PNAS, Kevin C. Rowe, Edward J. Heske, Patrick W. Brown, Ken N. Paige
- ^ Refugia: identifying and understanding safe havens for biodiversity under climate change, Wiley, Gunnar Keppel, Kimberly P. Van Niel, Grant W. Wardell-Johnson, Colin J. Yates, Margaret Byrne, Ladislav Mucina, Antonius G. T. Schut, Stephen D. Hopper, Steven E. Franklin
- ^ The deep population history of northern East Asia from the Late Pleistocene to the Holocene, Science Direct, Xiaowei Mao, Hucai Zhang, Shiyu Qiao, Yichen Liu, Fengqin Chang, Ping Xie, Ming Zhang, Tianyi Wang, Mian Li, Peng Cao, Ruowei Yang, Feng Liu, Qingyan Dai, Xiaotian Feng, Wanjing Ping, Chuzhao Lei, John W. Olsen, E. Andrew Bennett, Qiaomei Fu
- ^ Multiple refugia from penultimate glaciations in East Asia demonstrated by phylogeography and ecological modelling of an insect pest, NIH, Wei Song, Li-Jun Cao, Bing-Yan Li, Ya-Jun Gong, Ary Anthony Hoffmann, Shu-Jun Wei
- ^ A Phytolith Supported Biosphere-Hydrosphere Predictive Model for Southern Ethiopia: Insights into Paleoenvironmental Changes and Human Landscape Preferences since the Last Glacial Maximum, MDPI, by Markus L. Fischer, Felix Bachofer, Chad L. Yost, Ines J. E. Bludau, Christian Schepers, Verena Foerster, Henry Lamb, Frank Schäbitz, Asfawossen Asrat, Martin H. Trauth Annett Junginger
- ^ Human population dynamics in Europe over the Last Glacial Maximum, PNAS, Miikka Tallavaara, Miska Luoto, Natalia Korhonen, Heikki Seppä
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Glacial refugia of temperate trees in Europe: insights from species distribution modelling, ResearchGate, Jens-Christian Svenning, Signe Normand, Masa Kageyama
- ^ 1 2 The climatic and physiographic controls of the eastern Mediterranean over the late Pleistocene climates in the southern Levant and its neighboring deserts, Yehouda Enzel, Rivka Amit, Uri Dayan, Onn Crouvi, Ron Kahana, Baruch Ziv, David Sharon
- ^ The Origin of Cultivation and Proto-Weeds, Long Before Neolithic Farming, PLOS, Ainit Snir, Dani Nadel, Iris Groman Yaroslavski, Yoel Melamed, Marcelo Sternberg, Ofer Bar-Yosef, Ehud Weiss
- ^ Combined Zonation of the African-Levantine-Caucasian Areal of Ancient Hominin: Review and Integrated Analysis of Paleogeographical, Stratigraphic and Geophysical-Geodynamical Data, Research Gate, Lev V. Eppelbaum, Youri I. Katz
- ^ Humid and cold forest connections in South America between the eastern Andes and the southern Atlantic coast during the LGM, Nature, Jorge Luiz Diaz Pinaya, Nigel C. A. Pitman, Francisco William Cruz, Thomas K. Akabane, Maria del Carmen Sanz Lopez, Augusto José Pereira-Filho, Carlos H. Grohman, Luiza Santos Reis, Erika S. Ferreira Rodrigues, Gregório C. T. Ceccantini & Paulo Eduardo De Oliveira
- ^ Indigenous rock shelter in Top End pushes Australia's human history back to 65,000 years, ABC, Genelle Weule, Felicity James
- ^ Human refugia in Australia during the Last Glacial Maximum and Terminal Pleistocene: a geospatial analysis of the 25–12 ka Australian archaeological record, ScienceDirect, Alan N. Williams, Sean Ulm, Andrew R. Cook, Michelle C. Langley, Mark Collard
- ^ New estimations of habitable land area and human population size at the Last Glacial Maximum, Science Direct, Joanna R. Gautney, Trenton W. Holliday
- ^ Nature. Morten E. Allentoft, Martin Sikora, Alba Refoyo-Martínez, Evan K. Irving-Pease, Anders Fischer, William Barrie, Andrés Ingason, Jesper Stenderup, Karl-Göran Sjögren, Alice Pearson, Bárbara Sousa da Mota, Bettina Schulz Paulsson, Alma Halgren, Ruairidh Macleod, Marie Louise Schjellerup Jørkov, Fabrice Demeter, Lasse Sørensen, Poul Otto Nielsen, Rasmus A. Henriksen, Tharsika Vimala, Hugh McColl, Ashot Margaryan, Melissa Ilardo, Andrew Vaughn, Eske Willerslev. Population genomics of post-glacial western Eurasia, 10 January 2024
- ^ 1 2 3 4 New estimations of habitable land area and human population size at the Last Glacial Maximum, ScienceDirect, Joanna R. Gautney, Trenton W. Holliday
- ^ Effective population size/adult population size ratios in wildlife: a review, Cambridge University Press: 14 April 2009
- ^ 1 2 What Were Humans Doing in the Yukon 24,000 Years Ago?, Smithsonian Magazine
- ^ Grove, M. (2009). Hunter–gatherer movement patterns: Causes and constraints Journal of Anthropological Archaeology, 28(2), 222-233
- ^ Mobility and settlement strategies in southern Iberia during the Last Glacial Maximum: Evaluating the region’s refugium status, ScienceDirect, Timothy Canessa
- ^ Mobility and settlement strategies in southern Iberia during the Last Glacial Maximum: Evaluating the region’s refugium status, ScienceDirect, Timothy Canessa
- ^ Ostrich eggshell bead strontium isotopes reveal persistent macroscale social networking across late Quaternary southern Africa, Brian A Stewart, Yuchao Zhao, Peter J Mitchell, Genevieve Dewar, James D Gleason, Joel D Blum
- ^ Human refugia in Australia during the Last Glacial Maximum and Terminal Pleistocene: a geospatial analysis of the 25–12 ka Australian archaeological record, Science Direct, Alan N. Williams, Sean Ulm, Andrew R. Cook, Michelle C. Langley, Mark Collard
- ^ A Mysterious 25,000-Year-Old Structure Built of the Bones of 60 Mammoths, Smithsonian Magazine
- ^ At the origins of Solutrean culture, solutré pouilly Vergisson
- ^ Morphospace of bifacial leafpoints from the eponymous Palaeolithic sites of Sajóbábony and Szeleta Cave (Hungary), Science Direct, Claude Monnet, Zsolt Mester, Agnès Lamotte
- ^ Fire Use During the Last Glacial Maximum: Evidence From the Epigravettian at Korman' 9, Middle Dniester Valley, Ukraine, Wiley, William Chase Murphree, Cruz Ferro-Vázquez, Larissa Kulakovska, Vitalii I. Usyk, Olesia Kononenko, Marjolein D. Bosch, Paul Haesaerts, Freddy Damblon, Stéphane Pirson, Philip R. Nigst, Vera Aldeias
- ^ The Epigravettian chronology and the human population of eastern Central Europe during MIS2, Science Direct
- ^ The “Microblade Adaptation” and Recolonization of Siberia during the Late Upper Pleistocene, Research Gate, Ted Goebel
- ^ The Last Glacial Maximum in northern Eurasia: Environments and human adaptations, ResearchGate, Lawrence Guy Straus, Ian Buvit, Karisa Terry, Masami Izuho
- ^ Art during the last glacial maximum in western Europe, François Djindjian
- ^ The Siberian Paleolithic site of Mal'ta: a unique source for the study of childhood archaeology, NIH, Liudmila Lbova
- ^ Koonalda Cave: A place of ancient engravings and flint mining, The PAST, World Archaeology issue 133
- ^ Diversity and differential disposal of the dead at Sunghir, Cambridge University Press
- ^ The Upper Paleolithic triple burial of Dolní Věstonice: Pathology and funerary behavior, ResearchGate, Vincenzo Formicola, Antonella Pontrandolfi, Jiří A. Svoboda
- ^ French, Palaeolithic Europe, p. 234
- ^ Early Warming Over the Southern Ocean During the Last Deglaciation, EGU, Peisong Zheng, Thomas Bauska, Matthew Osman
- ^ Modeling the timing of Patagonian Ice Sheet retreat in the Chilean Lake District from 22–10 ka, EGU, Joshua Cuzzone, Matias Romero, Shaun A. Marcott
- ^ New research helps reconstruct sudden, dramatic sea level rise after last ice age, BROWN
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Glacial isostatic adjustment modelling: historical perspectives, recent advances, and future directions, EGU, Pippa L. Whitehouse
- ^ America’s Sinking East Coast, NASA
- ^ Glacial isostatic adjustment in Fennoscandia—A review of data and modeling, ScienceDirect, Holger Steffen, Patrick Wu
- ^ The contribution of glacial isostatic adjustment to relative sea-level rise and land subsidence along the Atlantic coast of Europe, ScienceDirect, Geoffrey Chapman, Glenn A. Milne, Soran Parang, Parviz Ajourlou, Ryan Love, Adélaïde Gunn, Lev Tarasov
- ^ Synchronous extinction of North America's Pleistocene mammals, J Tyler Faith, Todd A Surovell
- ^ The well-behaved killer: Late Pleistocene humans in Eurasia were significantly associated with living megafauna only, ScienceDirect, F. Carotenuto, M. Di Febbraro, M. Melchionna, A. Mondanaro, S. Castiglione, C. Serio, L. Rook, A. Loy, M.S. Lima-Ribeiro, J.A.F. Diniz-Filho, P. Raia
- ^ Abrupt onset and termination of the African Humid Period:: rapid climate responses to gradual insolation forcing, Science direct, Peter deMenocal, Joseph Ortiz, Tom Guilderson, Jess Adkins, Michael Sarnthein, Linda Baker, Martha Yarusinsky
- ^ Climate-Controlled Holocene Occupation in the Sahara: Motor of Africa’s Evolution, Universität zu Köln, Rudolph Kuper Stefan Kropelin
- ^ Genetic evidence for widespread population size expansion in North American boreal birds prior to the Last Glacial Maximum, The Royal Society Publishing, Abigail A. Kimmitt, Teresa M. Pegan, Andrew W. Jones, Kristen S. Wacker, Courtney L. Brennan, Jocelyn Hudon, Jeremy J. Kirchman, Kristen Ruegg, Brett W. Benz, Rachael Herman, Benjamin M. Winger
- ^ The resettlement of northern Europe, ResearchGate, Felix Riede
- ^ Evidence of Ice Age humans in eastern Beringia suggests early migration to North America, Science Direct, Richard S. Vachula, Yongsong Huang, William M. Longo, Sylvia G. Dee, William C. Daniels, James M. Russell
- ^ 1 2 The age of the opening of the Ice-Free Corridor and implications for the peopling of the Americas, PNAS, Jorie Clark, Anders E. Carlson, Alberto V. Reyes, Dylan H. Rood
- ^ Paleolake geochronology supports Last Glacial Maximum (LGM) age for human tracks at White Sands, New Mexico, Vance T. Holliday, Jason D. Windingstad, Jordon Bright, Bruce G. Phillips, Joel B. Butler, Ryan Breslawski, James E. Bowman
- ^ The genome of a late Pleistocene human from a Clovis burial site in western Montana, National library of medicine
- ^ Current evidence allows multiple models for the peopling of the Americas, Science advances, Ben A. Potte, James F. Baichta, Alwynne B. Beaudoin, Lars Fehren-Schmitz, C. Vance Haynes, Vance T. Holliday, Charles E. Holmes, John W. Ives, Robert L. Kelly, Todd A. Surovell
- ^ 1 2 Rapid radiation of humans in South America after the last glacial maximum: A radiocarbon-based study, PLOS ONE, Luciano Prates, Gustavo G. Politis, S. Ivan Perez
- ^ Climate influence on the early human occupation of South America during the late Pleistocene, Nature, L. Becerra-Valdivia
- ^ Thirty years on the “Broad Spectrum Revolution” and paleolithic demography, PNAS, Mary C. Stiner
- ^ [https://www.columbia.edu/itc/anthropology/v1007/baryo.pdf The Natufian Culture in the Levant, Threshold to the Origins of Agriculture], Ofer bar-yosef
- ^ Climate Stability and the Development of Agricultural Societies, ResearchGate, Joan Feynman, Alexander Ruzmaikin
- ^ Last Glacial Maximum (LGM) climate forcing and ocean dynamical feedback and their implications for estimating climate sensitivity, EGU, Jiang Zhu and Christopher J. Poulsen
- ^ 1 2 The PMIP4 Last Glacial Maximum experiments: preliminary results and comparison with the PMIP3 simulations, EGU, Kageyama, M., Harrison, S. P., Kapsch, M.-L., Lofverstrom, M., Lora, J. M., Mikolajewicz, U., Sherriff-Tadano, S., Vadsaria, T., Abe-Ouchi, A., Bouttes, N., Chandan, D., Gregoire, L. J., Ivanovic, R. F., Izumi, K., LeGrande, A. N., Lhardy, F., Lohmann, G., Morozova, P. A., Ohgaito, R., Paul, A., Peltier, W. R., Poulsen, C. J., Quiquet, A., Roche, D. M., Shi, X., Tierney, J. E., Valdes, P. J., Volodin, E., and Zhu, J.
- ^ Climate sensitivity estimated from LGM ensemble simulations, ResearchGate, Thomas Schneider von Deimling, H. Held, Andrey Ganopolski, S. Rahmstorf
- ^ [https://iasc.info/images/media/s41558-018-0305-8.pdf The Greenland and Antarctic ice sheets under 1.5 °C global warming], Frank Pattyn, Catherine Ritz, Edward Hanna, Xylar Asay-Davis, Rob DeConto, Gaël Durand, Lionel Favier, Xavier Fettweis, Heiko Goelzer, Nicholas R. Golledge, Peter Kuipers Munneke, Jan T. M. Lenaerts, Sophie Nowicki, Antony J. Payne, Alexander Robinson, Hélène Seroussi, Luke D. Trusel and Michiel van den Broeke
- ^ Dynamics of the last glacial maximum Antarctic ice-sheet and its response to ocean forcing, NIH, Nicholas R Golledge, Christopher J Fogwill, Andrew N Mackintosh, Kevin M Buckley
- ^ A new multivariable benchmark for Last Glacial Maximum climate simulations, EGU, Cleator, S. F., Harrison, S. P., Nichols, N. K., Prentice, I. C., and Roulstone, I.: A new multivariable benchmark for Last Glacial Maximum climate simulations, Clim. Past, 16, 699–712, https://doi.org/10.5194/cp-16-699-2020, 2020.