שטה (ליטא)
פעולות נוספות
| מדינה | ליטא ליטא |
|---|---|
| מחוז | מחוז קובנה |
| מחוז משנה | קדאיניאי |
| קואורדינטות |
Coordinates: חסר קו רוחב |
| {{#property:P856}} | |
|
(למפת ליטא רגילה) קובץ:Lithuania adm location map.svg<div style="position:absolute; left:שגיאה בביטוי: אופרנד < בלתי צפוי%; top:1890%;">
מזהים לא נמצאו עבור מידע חיצוני.
| |
שטה (בליטאית: Šėta, בפולנית: Szaty; ביידיש: שאט) היא עיירה קטנה במחוז משנה קדאיניאי, במחוז קובנה, במרכז ליטא. בשנת 2011 התגוררו בה 935 תושבים.[1]
העיירה נמצאת ליד נהר אובליס (אנ').
גאוגרפיה עריכה
בעיירה נשפך נהר ואנגה לנהר אובליס. ליד שטה משתרע רכס שטה, ובצפון-מזרח הוקמה שמורת טבע שטה. דרך שטה עוברים מספר כבישים ראשיים המחברים אותה לערים אוקמרגה, קדאיניאי, קובנה, פוניבז' ופגיריי (אנ').
היסטוריה עריכה
בשנת 1362 וב-1367 פשטו חיילי המסדר הליבוני על אדמות שטה. במאה ה-14 התיישבו בעיירה קראים. בשנת 1492 הוזכרה שטה לראשונה כעיירה, וב-1499 נבנתה בה כנסייה ראשונה ששימשה בתחילה את הקתולים, אך לאחר מכן עברה לרשות הפרוטסטנטים.
במאה ה-18 קיבלה שטה זכויות לקיים שווקים וירידים, אך במהלך מלחמת הצפון נשרפה כמעט כליל על ידי השוודים. בשנת 1777 פעלה במקום בית ספר פרטי, וב-1799 נבנתה מחדש הכנסייה.
במאה ה-19 השתתפו תושבי שטה במרד נגד השלטון הצארי ועסקו בהפצת ספרות ליטאית בתקופת האיסור הרוסי. ב-1863 הובילו בני העיירה מרד בהנהגת זיגמונט שרקובסקי (אנ'). בשנת 1892 פרצה שריפה שכילתה חלקים גדולים מהעיירה.
בתחילת המאה ה-20 היו בשטה כ-40 חנויות ופונדקים, כמו גם בית מלאכה לעיבוד עורות, טחנות קמח קיטור ומים. לפני מלחמת העולם הראשונה פעל מפעל אריגה בטירת שטה. בשנת 1896 ייסד יוזף מונטוויל (אנ') בית ספר לאריגה בשם "בירוטה" (Birutė).
במהלך מלחמת העולם הראשונה בשנת 1915 התרחשו קרבות עזים בין הצבאות הרוסים וגרמנים ליד שטה, וכתוצאה מכך נשרפה העיירה כמעט לחלוטין. בתקופה שבין המלחמות נבנתה העיירה מחדש, ואומני שטה נודעו בזכות בדי הצמר שייצרו.
בתקופה שבין המלחמות היו בשטה 140 בתים, 75 חנויות ושתי טחנות קמח. בשנת 1941 נבנה מפעל גבינות.
במהלך מלחמת העולם השנייה נפגעה העיירה שוב באופן חמור משריפות. לאחר המלחמה פעלו בסביבת שטה לוחמי פרטיזנים ליטאים.
בזמן השלטון הסובייטי הפכה העיירה למרכזית, ופעל בה סניף של מפעל החמאה והגבינות של קיידייניאי, שבו יוצר גבינת "שטה".
בשנת 2002 אושר סמל העיר של שטה.
יהדות שטה עריכה
בעיירה הייתה קהילה יהודית בית מדרש ובית קברות. בשואה נרצחו מרבית היהודים בבורות הריגה על ידי ליטאים.[2] בשנת 1949 בזזו קומוניסטים את מצבות בית הקברות לצורך בניית מבנה בחווה סמוכה. בעקבות זאת אין מצבות בבית הקברות, למעט אנדרטה לזכר תושבי העיירה שנרצו בשואה.
רבני העיירה עריכה
- רבי שמואל הקטן בנו של רבי אברהם אחי הגר"א
- רבי שלום, בן הנ"ל
- רבי אליהו רגולר (1820–1824)
- רבי נפתלי ב"ר אפרים[3]
- רבי מאיר מיכל רבינוביץ (1849–1870), בנו של רבי שלום הנ"ל
- רבי נחום שפירא, 'העילוי מדאקשיץ'
- רבי אברהם דרושקוביץ (? - 1903)
- רבי אלחנן וינר (בשנות ה-30 של המאה ה-20)
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ בן ציון קלבנסקי, חיסול יהודי עיירות השדה בליטא - התנגדות בלתי-אפשרית, הקיץ הנורא ההוא ..., 2013, עמ' 29
- ^ הסכמתו בראש ספר 'שמע יעקב', ליק תר"ך, ניתנה כנראה בשנת תר"ט, 1849.