שַׁחַר אֲבַקֶּשְׁךָ הוא פיוט שחיבר הפייטן רבי שלמה אבן גבירול. הפיוט חובר כאחד מפיוטי הרשות לנשמת כל חי ביום הכפורים,[1] אך מושר בקרב קהילות רבות במועדים שונים. כך למשל, בקרב קהילות גאורגיה נהגו לשוררו בשחרית של חג הפסח, לאחר חזרת העמידה.
הפיוט מכיל ארבעה בתים קצרים, הנאמרים בתפילת שחרית קודם לתפילת "נשמת כל חי". פיוטים דומים חוברו על ידי אבן-גבירול כרשויות לתפילת נשמת, והם מקבילים ל"שחר אבקשך" מבחינה סגנונית ותוכנית, בהם, "שפל רוח" ו"שחרתי בכל שחרי ונפשי".
בבית הראשון קיימת פנייה לקב"ה ומוזכר הזמן בו נאמר הפיוט, "שחר אבקשך". בבית השני מודגש הפער בין האדם לבוראו והרגשות העזים שחש הדובר בעקבות זה, "אעמוד ואבהל". בבית השלישי שואל הדובר באופו רטורי מה יוכל לעשות במסגרת כוחותיו הגופניים המוגבלים. את התשובה הוא מוצא בבית הרביעי, בו הוא מבין כי כל עוד קיימת בו "נשמת אלוה" יוכל להתקרב לאל באמצעות "זמרת אנוש". המילים האחרונות בפיוט קושרות אותו לתפילת "נשמת" עבורה חובר.
בשנות האלפיים זכה הפיוט ללחן עכשווי בידי הרב יהושע אנגלמן, והפיוט בלחן זה מושר מדי קבלת שבת בקהילת יקר בתל אביב, שבה שימש אנגלמן כרב.
.jpg){kind=link}
