שושלת ארטשס (איבריה)

שושלת אָרטָשֵׁס מאיבריה (בגאורגית: არტაშესიანი) הייתה ענף של שושלת ארמנית בעלת אותו שם , ששלטה באיבריה (גאורגיה העתיקה) מ-90 לפנה"ס לערך עד 30 לפנה"ס. על פי הרשומות הגאורגיות מימי הביניים, הם השיגו את כתר איבריה לאחר שהאצילים האיבריים מרדו נגד מלכם פַּרְנָאג'וֹם , משושלת פָּרְנָווָזִיָּאן , ופנו למלך ארמניה שישלח את בנו, שהיה נשוי לנסיכה משושלת פרנווזיאן, כמלך החדש שלהם. העילה למרידה שזנח את אמונת אבותיהם לטובת דת האש הפרסית גם מלך ארמניה וגם בנו מכונים ברשומות הגאורגיות בשם "ארשק", כנראה בלבול עם ארטשס, שנראה כי שימש כמונח כללי למלכי השושלת הארטשסית של ארמניה. פרופסור סיריל טומאנוף סבור כי מלך ארמניה, שנשלחה אליו פניה של האצילים, היה אַרְטָווַאסְדֶּס הראשון (שלט 159 לפנה״ס – 115 לפנה״ס לערך), וסבור כי מלך איבריה שזה עתה הומלך, ארשק הראשון (שלט 90–78 לפנה״ס), היה בנו. הרשומות הגאורגיות מתארות קרב גדול בין צבא משולב איברי־ארמני לבין פרנאג'ום ותומכיו. בסופו של דבר הובס פרנאג'ום ונהרג, ולאחר מכן נעשה הנסיך הארמני למלך איבריה.

בחיבורים של וחושטי שושלת ארטשס נקראת שושלת אַרְשָׁקוּנִיָאנִי (არშაკუნიანი). השושלת המלכותית השלישית שמלכה בכארתלי (איבריה). בעוד שההיסטוריוגרפיה המודרנית מבחינה בין הארטשסים לבין הארשקים המאוחרים יותר, וחושטי בחיבוריו משתמש במונח "ארשקוניאני" באופן רחב יותר כדי לתאר את רצף המלכים שהגיעו מהענף המלכותי הארמני באותה עת.

מעט ידוע על השנים הראשונות של שלטון הארטשסים באיבריה. נראה כי היו נתונים להשפעת קרוביהם הארמנים, ובמהלך שלטונם ויתרו האיברים על חלק ניכר משטחה. קשר זה עם הארטשסים הארמנים, שהיו בשיא כוחם בתקופת שלטונו של טיגראנס הגדול (שלט בשנים 95–55 לפנה״ס), הוביל למעורבותה של איבריה במלחמת מיתרידטס השלישית בין הברית הפונטית־ארמנית לבין רומא (75–65 לפנה״ס). ההיסטוריון פלוטרכוס ורושם הרשומות ליקיניוס מאקר ציינו בכתביהם כי כוחות איבריים מילאו תפקיד בולט בקרב טיגרנקרט (69 לפנה״ס) וקרב ארטשס (68 לפנה״ס). גם לאחר כניעתו של טיגראנס לפומפיוס, ארטג , מלך איבריה מן שושלת ארטשס (שלט בשנים 78–63 לפנה״ס), המשיך בהתנגדות לרומאים הפולשים, הוסב לבסוף ונאלץ להתחנן לשלום. ארטג, המוכר היטב במקורות הקלאסיים, הוא כנראה ארטג (ארטוג), בנו של ארשק/ארטשס, המופיע בדברי הימים הגאורגיים. בדברי הימים הללו הושמט באופן מפתיע כל אזכור לפלישה הרומית, ובמקום זאת נכתב על לחימתו של המלך "בפרסים".

עם זאת, ההגמוניה הרומית על איבריה התגלתה כבלתי יציבה, ובשנת 36 לפנה"ס נאלץ לגאטוס פובליוס קנידיוס קראסוס להוביל את צבאו לאיבריה כדי לאלץ את מלכה, פרנווז השני , לכרות ברית חדשה עם רומא. ברשומות הגאורגיות השם פרנווז לא מוזכר. במקומו מוזכר המלך ברטום המזוהה כפרנווז (השני). יחסיו שם ברטום עם רומא לא מוזכרים אף הם. הרשומות הגאורגיות מתמקדות במלך ברטום, בנו של ארטג, ובמותו, והמאבק עם הנסיך מיריאן השני, בנו של פַּרְנָאג'וֹם, שהוגלה לפרתיה לאחר שאביו נהרג על ידי ארשק הראשון מלך איבריה. מיריאן הדיח את פרנווז השני בסיוע צבא פרתי והחזיר את שושלת פרנווזיאן לכס המלוכה של איבריה. המלך פרנווז השני היה המלך האחרון של השושלת.