שברק קוצני
פעולות נוספות
| קריאת טבלת מיוןשברק קוצני | |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| תת־משפחה: | פרפרניים |
שברק קוצני (שם מדעי: Ononis spinosa) הוא צמח קוצני רב-שנתי או בן-שיח קטן ומסועף מתת-משפחת הפרפרניים שבמשפחת הקטניות.[1][2] מין זה נפוץ ובעל תפוצה עולמית רחבה, והוא שכיח בישראל בחבל הים-תיכוני.[3] קל לזיהוי בשדה, הוא היחיד שגבעוליו זקופים וקוצניים מאוד, פרחיו ורודים ועליו תלתניים. הצמח מתאפיין בדו-צורתיות עונתית בולטת, עד כי מי שמכירו במופעו הקוצני ובפרחיו הוורודים בקיץ יתקשה לזהותו בחורף כאשר עליו הגדולים ורבים, חסרי פרחים וקוצים לחלוטין.
פנולוגיה עריכה
בקיץ הענפים נושאי הפרחים, שהם קוצניים, קמלים, אך אינם נושרים ונותרים יבשים. בחורף מלבלבים מן הצוואר ענפים חדשים הנושאים עלים גדולים ורכים, המרוכזים בשושנת. בחורף מלבלבים מן הצוואר ענפים חדשים הנושאים עלים גדולים ורכים, המרוכזים בשושנת. עם בוא האביב משתנה מופע הצמח, והענפים המתפתחים נושאים עלים קטנים וקשים. הענפים וענפי המשנה היוצאים מחיק העלים מתחדדים בקודקודם, ובהמשך מתקשים והופכים קוצניים. לעיתים נראים עם שרידי גבעול קוצני מהקיץ האחרון.
העלווה מתפתחת בתחילת ינואר, שיאה בין מרץ ליוני, והיא קמלה בתחילת נובמבר. הפריחה נמשכת מאפריל עד אוקטובר. פרי ירוק ניכר מתחילת מאי ועד סוף אוגוסט; הפרי מבשיל בספטמבר, והפצת הזרעים נמשכת באוקטובר ובראשית נובמבר.
מחקרים מצביעים על כך שתזמון הפריחה של שברק קוצני משתנה בין שנים, ולעיתים אף נדחה, ככל הנראה בתגובה לשינויים אקלימיים; פנולוגיית המין רגישה במיוחד לטמפרטורה ולמשטר המשקעים.
ייתכן כי קיימים הבדלים פנולוגיים בין תת-המינים: תת-מינים מזרחיים, כגון Ononis spinosa subsp. leiosperma, הגדלים בתנאים יבשים יותר, נוטים לעונת פעילות קצרה יותר, בעוד שתת-מינים ים-תיכוניים, כגון subsp. antiquorum, מציגים מחזור עונתי ממושך יותר.
מורפולוגיה עריכה
שברק קוצני הוא צמח עשבוני רב-שנתי או בן שיח קטן ומסועף, מקריח כמעט עד מכוסה בשערות מפושקות, נושא בלוטות כמעט יושבות; גובהו 20 עד 75 ס"מ.[4]
השורשים שיפודיים, מסתעפים ומעמיקים מאוד. פקעיות חנקן, מפוזרות לאורך השורש ושלוחותיו, נראות כגושים נפרדים, כדוריים או מוארכים, ואינן עוטפות את השורש השיפודי כולו.[5]
הגבעולים רבים, עגולים, מזדקפים עד זקופים, נוקשים, דקים למדי ומפותלים, ונושאים ענפים קוצניים, לרוב בזוגות.
העלים מסורגים, מורכבים-תלתניים (בעלי שלושה עלעלים שווי צורה); העלים התחתונים לעיתים פשוטים, מקריחים כמעט עד מכוסים בשערות בלוטיות; העלים, לפחות העליונים, בעלי שפה משוננת, והשיניים הן קצות עורקי העלה.
בבסיס העלה מצויים שני לוואים גדולים, דמויי עלעלים, המעורים בפטוטרת כמעט לכל אורכם ומרוחקים מיתר העלעלים.
העלים מאופיינים בדו-צורתיות עונתית: עלי חורף ועלי קיץ.
עלי החורף באורך 4 עד 8 ס"מ, עלי בסיס, ערוכים כמעט בשושנת; העלעלים גדולים, בעלי פטוטריות ארוכות, מוארכים עד אליפטיים, ושפתם משוננת עד משוננת כמשור; העלעל האמצעי נישא על פטוטרית (עוקץ קצר נוסף).[6]
עלי הקיץ קטנים יותר, 0.7 עד 2 ס"מ, עלי גבעול, בעלי פטוטרת קצרה; העלעלים כמעט יושבים, מוארכים-דמויי ביצה הפוכה (צרים וארוכים), קודקודם קהה, ושפתם משונשנת עד משוננת קלות (כמעט תמימים).[7]
הפרחים בודדים, חיקיים, באורך כ-1.5 ס"מ, נישאים על עוקצי תפרחת הקצרים מן הגביע.
הגביע פעמוני או צינורי, לרוב בעל חמש שיניים שוות זו לזו; שיני הגביע ארוכות פי שניים מן הצינור, דמויי אזמל, כמעט מקריחות עד מכוסות שערות דלילות.
הכותרת ארוכה כמעט פי שניים מן הגביע; המפרש ארוך מן הסירה, והסירה ארוכה מן המשוטים. צבע הכותרת ורוד כתמים בהירים אדמדמים, והמפרש עם פסים (קווי אורך) ארגמניים.
זירי האבקנים עשרה, מאוחים לצינור אחד, ולא לקבוצה של תשעה ואחד מופרד. המאבקים זקופים וקטנים; האבקנים נחלקים לשתי קבוצות, חמישה ארוכים וחמישה קצרים, הערוכים לסירוגין. הארוכים שבהם מעורים אל הזיר על פי רוב בבסיסם, ואילו של האבקנים הקצרים – על פי רוב בגבם; הם נפתחים דרך חריצים קצרים בקודקודם.
עמוד השחלה כפוף.
הפרי הוא תרמיל חלק, מכוסה שערות בלוטיות, בעל מגורה אחת המכילה זרעים; דמוי ביצה-מעוין עד אליפטי-עדשתי, קצר במעט מן הגביע וכלוא בתוכו. התרמיל בנוי כעלה אחד המקופל לאורכו ומאוחה בשוליו; הוא נפתח לשתי קשוות ומכיל 1 או 2 זרעים.
הזרעים בקוטר 1 עד 2 מ"מ, פחוסים-כמעט כדוריים, גבשושיים או חלקים, חומים-שחורים.
אקולוגיה עריכה
הוא צמח הגדל בשדות מעובדים, ובעיקר בן-לוויה של גידולי שדה (כגון דגנים), ומותאם להפרעות חקלאיות כגון עיבוד קרקע, חריש ודריסה. ככזה הוא נחשב לצמח חלוץ, מן המשתלטים הראשונים על שדות נטושים, יחד עם קורטם, בטרם כניסתם של בני-שיח ושיחים. הוא מוגן יחסית מפני רעייה, בין השאר בזכות קוצניות ענפיו, ומתבסס במהירות בשטחים פתוחים; שורשיו עמוקים ומאפשרים ניצול יעיל של מים בקרקע, ועלוותו הדו-צורתית מותאמת לאקלים הים-תיכוני, המאופיין בתקופת יובש ממושכת (כשמונה חודשים). תכונות אלו מקנות לו יתרון בתחרות על משאבים בשלבים המוקדמים של התפתחות הצומח. באזור ירושלים שברק קוצני גדל בשדות נטושים על קרקע רנדזינה — קרקע אפורה עד אפורה-לבנה, הנוצרת מסלע גיר רך מתקופות הקרטיקון העליון והאאוקן.
שברק קוצני מואבק על-ידי חרקים, בעיקר דבורים. יש גם מקרים של האבקה עצמית.
תפוצה עולמית עריכה
שברק קוצני (Ononis spinosa L.) הוא מין רחב-תפוצה, שמרכז תפוצתו באירופה ובאגן הים התיכון, והוא משתרע מזרחה עד מערב ומרכז אסיה, לרבות אזור הקווקז, איראן, מרכז אסיה ושינג'יאנג, ואף מגיע להימלאיה המערבית; בדרום הוא מצוי בצפון אפריקה. המין נפוץ ברוב חלקי אירופה – מן האיים הבריטיים במערב ועד רוסיה האירופית במזרח, ומסקנדינביה בצפון ועד אזור הים התיכון בדרום – וכן באיי הים התיכון. במזרח האגן הוא מצוי ביוון, באיי הים האגאי, בקפריסין, בטורקיה ובמזרח הים התיכון. מחוץ לתחום תפוצתו הטבעי הוכנס המין לאזורים שונים בעולם, ובהם חלקים מצפון אירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה.
תפוצה בישראל עריכה
שברק קוצני גדל בעיקר בחבל הים-תיכוני של ישראל ונדיר מאוד באזורים קיצוניים יותר, כגון החרמון ובתות הספר. הוא צומח בשטחים נרחבים במזרח הגליל התחתון ומכסים שטחי סלעיים וולקנים ובמיוחד גם במרחבי הגולן.
הוא גדל בעיקר בשני טיפוסי בתי גידול: שטחים פתוחים יבשים יחסית ומקומות לחים. הוא מצוי על קרקעות כבדות בשדות מעובדים ובשוליהם, בשדות בור ובשדות נטושים, בעיקר בחבלים הרריים היא מתפתחת הן בקרקע ובבתי גידול של צומח עשבוני, וכן בבתי גידול מופרים הנתונים ללחץ רעייה חזק של בקר. שברק קוצני וקורטם יוצרים את חברת שברק קוצני וקורטם דק המצויה בשדות בעל, באדמות הרריות באזור הים-תיכוני ובבתות ספר. היא מתפתחת הן בקרקע טרה-רוסה, הן ברנדזיה.
בנוסף הוא גדל גם במקומות לחים, שבהם הוא מרכיב חשוב בצומח, כגון בשולי גדות נחלים, בחגורות הלחות המרוחקות מן הערוץ וליד מעיינות.
שברק קוצני נפוץ בגולן, בבקעת החולה, בגליל העליון, בגליל התחתון, בעמק יזרעאל, בגלבוע, בבקעת בית שאן, בשומרון, במדבר שומרון, בשפלה ובהרי יהודה, וכן בעמון ובמואב; מצוי בבקעת כנרות, בכרמל, בעמק עכו, בדרום מישור החוף, בערבות הירדן, במדבר יהודה, בצפון הנגב, בגלעד ובאדום; נדיר בשרון ונדיר מאוד בחרמון, בחוף הגליל ובחוף הכרמל[3].
תת-מינים ותפוצתם ביוגאוגרפית עריכה
המין כולל שמונה תת-מינים מובהקים, שחלקם נחשבו בעבר למינים עצמאיים עד להכללתם כתת-מינים. תפוצתם משקפת חלוקה ביוגאוגרפית ברורה: שניים מהם מרחיבים את תפוצת המין למרכז אסיה; שלושה מהווים את הליבה האירופית ומרחיבים את תפוצתו אל צפון אירופה הקרירה ואף אל אזורים שמחוץ לתחום תפוצתו הטבעי; ושלושה נוספים הם בעלי תפוצה מצומצמת ואזורית בלבד, ואינם תורמים להרחבת משרעת התפוצה של המין.
שלושה מן התת-מינים – subsp. australis, subsp. masquillierii ו-subsp. diacantha – אכן בעלי תפוצה מצומצמת ואזורית: במערב הים התיכון (ספרד–מרוקו), באיטליה ובאזור האגאי, בהתאמה, והם מייצגים יחידות פריפריאליות מבודדות יחסית בתוך הקומפלקס.
במזרח אגן הים התיכון ובמערב אסיה מיוצג המין בעיקר על ידי תת-המינים Ononis spinosa subsp. antiquorum ו-subsp. leiosperma, שהם הטיפוסים הדומיננטיים באזור זה ומהווים את עיקר ייצוגו של המין בו; לפי אתר POWO שני תת-המינים הללו מצויים בישראל וסביבתה. תפוצתו של subsp. antiquorum רחבה במיוחד, וחופפת במידה רבה את תחום התפוצה באגן הים התיכון ואת חלקו המזרחי של המין; יחד עם subsp. leiosperma היא משתרעת מזרחה עד ההימלאיה. עם זאת, תחום זה אינו כולל את רוב תפוצתו האירופית והמערבית של המין, שבה מיוצגים תת-מינים אחרים.
לעומתם, באירופה הממוזגת מתרכזת ליבת הקומפלקס בשלושה תת-מינים רחבי תפוצה: תת-מין טיפוס, subsp. spinosa, תת-מין subsp. procurrens, בעל תחום תפוצה רחב במיוחד המשתרע מצפון-מערב אירופה ועד מזרחה ואף חודר לאזורים צפוניים והקרים של אירופה; ו-subsp. austriaca, המצומצם יותר למרכז אירופה ודרומה. תת-מינים אלה משקפים הסתגלות לאקלים ממוזג ולעיתים אף קריר, בניגוד לתת-המינים המזרחיים הקשורים יותר לאקלים ים-תיכוני ולבתי גידול יבשים.
ריבוי תת-המינים משקף את מורכבות המיון של המין; יתר על כן, בארצות רבות מתקיימות זו לצד זו שתי צורות או יותר, ולעיתים אף כמה תת-מינים, דבר המקשה על הגדרת גבולותיו הטקסונומיים. במצבים אלה מדגישים בוטנאים שונים תכונות שונות, לעיתים בהתאם לאוכלוסיות המקומיות שבתחום מחקרם.
בישראל התקבלה הורדת דרגת הטקסון ממין לתת-מין בשלב מאוחר יחסית, ובספרות העברית מופיע עדיין, במקרים רבים, השם Ononis antiquorum כשם של מין עצמאי; במקביל תואר גם הטיפוס המקומי בשם var. leiosperma.
המצב הטקסונומי בישראל עריכה
בספרות הבוטנית הישראלית המסורתית, במגדירים ובפלורה ישראל, הוכר שברק קוצני כמין עצמאי אחד, Ononis antiquorum, והשונות המורפולוגית נתפסה כשונות תוך-מינית, כגון הבדלים במבנה פני הזרעים (גבשושיים לעומת חלקים), ולא כבסיס להפרדה בין מינים עצמאיים.
כבר בספרות הבוטנית האירופית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הוכללו טקסונים אלה במסגרת המין Ononis spinosa והוגדרו כתת-מינים (שמונה במספר). לפי אתר POWO, בישראל מיוצגים שני תת-מינים: Ononis spinosa subsp. antiquorum ו-subsp. leiosperma.
ההבחנה בין שני תת-מינים אלה נסמכה בעיקר על תכונה מורפולוגית אחת – מבנה פני הזרעים (גבשושיים לעומת חלקים), וכן על הבדלים גאוגרפיים כלליים. אולם תכונה זו נמצאה בלתי יציבה ובעלת חפיפה רחבה בין אוכלוסיות. מחקר פילוגנטי מולקולרי אחד לפחות הצביע על כך שהבדלים אלה אינם משקפים הפרדה גנטית ברורה.
לפיכך, יש הסבורים כי קיומם של זרעים בעלי פני שטח גבשושיים או חלקים אינו מהווה תכונה אבחנתית מספקת להבחנה בין תת-המינים leiosperma ו-antiquorum, וכי ייתכן שמדובר בשונות תוך-מינית בלבד. על רקע זה ניתן להבין את הגישה המסורתית בישראל, שראתה בטיפוסים אלה מין אחד, אך גם את הגישה המודרנית, המבחינה ביניהם כתת-מינים – אף כי הבחנה זו אינה מקובלת באופן אחיד ואינה נתמכת תמיד בראיות פילוגנטיות[8].
קישורים חיצוניים עריכה
- קובץ:ITIS logo.svg שברק קוצני, באתר ITIS (באנגלית)
- קובץ:US-NLM-NCBI-Logo.svg שברק קוצני, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
- שברק קוצני, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- שברק קוצני, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- קובץ:EOL logo.svg שברק קוצני, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- שברק קוצני, באתר FishBase (באנגלית)
- שברק קוצני, באתר צמח השדה
- שברק קוצני, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- שברק קוצני, באתר Tropicos (באנגלית)
- קובץ:GBIF-2015-full-stacked.png שברק קוצני, באתר GBIF (באנגלית)
- שברק קוצני, באתר The Plant List (באנגלית)
- קובץ:IPNI logo.svg שברק קוצני, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
- קובץ:Logo ebird.png שברק קוצני, באתר eBird (באנגלית)
- שברק קוצני, באתר Xeno-canto (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Ononis spinosa L., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ Ononis spinosa L., WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 15-12-2025
- ^ 1 2 שברק קוצני, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ Zohary, M., Flora Palaestina – Part Two, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1972, עמ' 113-123
- ^ מיכאל זהרי, כל עולם הצמחים, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1982, עמ' 433, 434, 441, 442
- ^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 240-242
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 336-339
- ^ “Phylogenetic relationships of Ononis L. (Fabaceae) in Iran based on nrDNA ITS and trnL-F sequences”