Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

רעיה הרניק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רעיה הרניק
קובץ:רעיה הרניק.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
פטירה שווייץ[1]
מספר ילדים 4

רעיה הַרְניק (7 באוגוסט 19335 בפברואר 2026) הייתה סופרת, משוררת ופעילת חברה ישראלית.

ביוגרפיה עריכה

הרניק נולדה בשם רעיה ויטקובסקי בברלין בירת גרמניה, השנייה משני ילדיהם של רות לבית קאופמן וארווין (משה) ויטקובסקי (לימים ויתקון), שהיה תעשיין ממשפחה עשירה, בעל תואר דוקטור בכלכלה פוליטית מאוניברסיטת ברלין.[2] ב-1936, כשהייתה כבת ארבע, עלתה המשפחה לארץ ישראל, והתיישבה בתל אביב. בשנת 1943 עברו לירושלים. בארץ עבד אביה במחלקת המסחר והתעשייה של הסוכנות היהודית, ובהמשך, היה הנספח הכלכלי הראשון בשגרירות ישראל בוושינגטון (19491951), ולאחר מכן, מנכ"ל בנק אגוד לישראל.

הרניק למדה סוציולוגיה באוניברסיטה העברית. עבדה כעורכת תוכניות רדיו ב"קול ישראל". נישאה למוזיקאי ועורך הרדיו מאיר הרניק, שנהרג בתאונת דרכים ב-1972. בני הזוג התגוררו בשכונת רסקו בירושלים. הם הולידו ארבעה ילדים. בנם הבכור היה רב-סרן גוני הרניק, מפקד סיירת גולני, שנפל בקרב על הבופור בתחילתו של מבצע שלום הגליל. בנם השני הוא רוני הרניק, מנהל בית-הספר הדמוקרטי במודיעין ומוזיקאי.

הרניק נחשפה לתודעת הציבור לאחר נפילתו של בנה הבכור, רב-סרן גוני הרניק. היא הייתה מהבולטות שבמבקרי מלחמת לבנון הראשונה, של מדיניות ישראל בלבנון ושל אבותיה, מנחם בגין ואריאל שרון. מחאתה עוררה הדים רבים, בייחוד משום שעד אותה תקופה לא היה מקובל שהורים שכולים יביעו מחאה על המדיניות הצבאית והביטחונית של הממשלה. הרניק נחשבת לראשונה שנהגה לקיים הפגנות מול ביתו של ראש הממשלה.[3] לאחר סיום המלחמה, החלה ליזום מפגשי דיאלוג עם אנשי ימין ונציגי הציבור הדתי, שהיו רחוקים מהשקפתה הפוליטית.

הרניק כתבה ספרי שירים וספרי ילדים. לפרסום רב במיוחד זכו השירים שכתבה לזכר בנה, אשר קובצו בספר "שירים לגוני", שיצא לאור ב-1983. ספרה לילדים "גוני" מספר את קורות חייו ומותו של בנה גוני. ספרה לילדים "אחי אחי", העוסק בהתמודדותו של ילד השוכל את אחיו, זכה ב-1994 בפרס זאב לספרות ילדים.[4]

הרניק התגוררה בירושלים. היא בחרה לסיים את חייה בהמתת חסד בשווייץ[1] ב-5 בפברואר 2026, בגיל 92.[5]

אחיו הצעיר של אביה, ד"ר אלפרד ויתקון, היה שופט בית המשפט העליון. גיסתה (אחות בעלה) הייתה הציירת נהדה גפני.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 איטה גליקסברג, קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg "האמא של הבופור" הלכה לעולמה: פרידה מהאישה שהפכה לסמל המחאה נגד המלחמה, כתבה בערוץ "כאן 11", באתר יוטיוב, 13 בפברואר 2026; במקור, מתוך "חדשות שישי" - החל מהדקה ה-16:53
  2. ^ דוד תדהר (עורך), "ד"ר משה ארוין ויתקון (ויטקובסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4520
  3. ^ איטה גליקסברג, קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg "האמא של הבופור" הלכה לעולמה: פרידה מהאישה שהפכה לסמל המחאה נגד המלחמה, כתבה בערוץ "כאן 11", באתר יוטיוב, 13 בפברואר 2026; במקור, מתוך "חדשות שישי" - החל מהדקה ה-12:42
  4. ^ זהר שביט, מנוחה גלבוע, גרשון ברגסון, נימוקים למתן הפרס לרעיה הרניק על ספרה: אחי אחי (ודבר מקבלת הפרס), ספרות ילדים ונוער כ, ב (1993), עמ' 10–12
  5. ^ רעיה הרניק, הסופרת והאם השכולה שמחתה על מלחמת לבנון, הלכה לעולמה, באתר וואלה, 5 בפברואר 2026