רעיה הרניק
פעולות נוספות
| קובץ:רעיה הרניק.jpg | |
| פטירה | שווייץ[1] |
|---|---|
| מספר ילדים | 4 |
רעיה הַרְניק (7 באוגוסט 1933 – 5 בפברואר 2026) הייתה סופרת, משוררת ופעילת חברה ישראלית.
ביוגרפיה עריכה
הרניק נולדה בשם רעיה ויטקובסקי בברלין בירת גרמניה, השנייה משני ילדיהם של רות לבית קאופמן וארווין (משה) ויטקובסקי (לימים ויתקון), שהיה תעשיין ממשפחה עשירה, בעל תואר דוקטור בכלכלה פוליטית מאוניברסיטת ברלין.[2] ב-1936, כשהייתה כבת ארבע, עלתה המשפחה לארץ ישראל, והתיישבה בתל אביב. בשנת 1943 עברו לירושלים. בארץ עבד אביה במחלקת המסחר והתעשייה של הסוכנות היהודית, ובהמשך, היה הנספח הכלכלי הראשון בשגרירות ישראל בוושינגטון (1949–1951), ולאחר מכן, מנכ"ל בנק אגוד לישראל.
הרניק למדה סוציולוגיה באוניברסיטה העברית. עבדה כעורכת תוכניות רדיו ב"קול ישראל". נישאה למוזיקאי ועורך הרדיו מאיר הרניק, שנהרג בתאונת דרכים ב-1972. בני הזוג התגוררו בשכונת רסקו בירושלים. הם הולידו ארבעה ילדים. בנם הבכור היה רב-סרן גוני הרניק, מפקד סיירת גולני, שנפל בקרב על הבופור בתחילתו של מבצע שלום הגליל. בנם השני הוא רוני הרניק, מנהל בית-הספר הדמוקרטי במודיעין ומוזיקאי.
הרניק נחשפה לתודעת הציבור לאחר נפילתו של בנה הבכור, רב-סרן גוני הרניק. היא הייתה מהבולטות שבמבקרי מלחמת לבנון הראשונה, של מדיניות ישראל בלבנון ושל אבותיה, מנחם בגין ואריאל שרון. מחאתה עוררה הדים רבים, בייחוד משום שעד אותה תקופה לא היה מקובל שהורים שכולים יביעו מחאה על המדיניות הצבאית והביטחונית של הממשלה. הרניק נחשבת לראשונה שנהגה לקיים הפגנות מול ביתו של ראש הממשלה.[3] לאחר סיום המלחמה, החלה ליזום מפגשי דיאלוג עם אנשי ימין ונציגי הציבור הדתי, שהיו רחוקים מהשקפתה הפוליטית.
הרניק כתבה ספרי שירים וספרי ילדים. לפרסום רב במיוחד זכו השירים שכתבה לזכר בנה, אשר קובצו בספר "שירים לגוני", שיצא לאור ב-1983. ספרה לילדים "גוני" מספר את קורות חייו ומותו של בנה גוני. ספרה לילדים "אחי אחי", העוסק בהתמודדותו של ילד השוכל את אחיו, זכה ב-1994 בפרס זאב לספרות ילדים.[4]
הרניק התגוררה בירושלים. היא בחרה לסיים את חייה בהמתת חסד בשווייץ[1] ב-5 בפברואר 2026, בגיל 92.[5]
אחיו הצעיר של אביה, ד"ר אלפרד ויתקון, היה שופט בית המשפט העליון. גיסתה (אחות בעלה) הייתה הציירת נהדה גפני.
קישורים חיצוניים עריכה
- רעיה הרניק, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- רשימת הפרסומים של רעיה הרניק, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רעיה הרניק, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- רחלי ריף, צריך לעזור לזיכרון, מקור ראשון, מוסף "שבת", 23 בפברואר 2012, ריאיון עם רעיה הרניק לרגל צאת מבחר משיריה
- חן קוטס בר, ההר זוכר הכל: הפצע מהבופור עדיין מדמם, באתר nrg, 10 ביוני 2012
- אתר למנויים בלבד רעיה הרניק, שיר: פראג 83', באתר הארץ, 13 ביוני 2024
- יואב בירנברג, הסופרת רעיה הרניק הלכה לעולמה בגיל 92, באתר ynet, 5 בפברואר 2026
- אתר למנויים בלבד עופר אדרת, "משהו בתוכי ממשיך לחזור שוב ושוב: בשביל מה?" רעיה הרניק, 2026-1933, באתר הארץ, 12 בפברואר 2026
- רוביק רוזנטל, כמו חץ שילחתי אותך, באתר "הזירה הלשונית", 2 במרץ 2026
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 איטה גליקסברג, קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg "האמא של הבופור" הלכה לעולמה: פרידה מהאישה שהפכה לסמל המחאה נגד המלחמה, כתבה בערוץ "כאן 11", באתר יוטיוב, 13 בפברואר 2026; במקור, מתוך "חדשות שישי" - החל מהדקה ה-16:53
- ^ דוד תדהר (עורך), "ד"ר משה ארוין ויתקון (ויטקובסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4520
- ^ איטה גליקסברג, קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg "האמא של הבופור" הלכה לעולמה: פרידה מהאישה שהפכה לסמל המחאה נגד המלחמה, כתבה בערוץ "כאן 11", באתר יוטיוב, 13 בפברואר 2026; במקור, מתוך "חדשות שישי" - החל מהדקה ה-12:42
- ^ זהר שביט, מנוחה גלבוע, גרשון ברגסון, נימוקים למתן הפרס לרעיה הרניק על ספרה: אחי אחי (ודבר מקבלת הפרס), ספרות ילדים ונוער כ, ב (1993), עמ' 10–12
- ^ רעיה הרניק, הסופרת והאם השכולה שמחתה על מלחמת לבנון, הלכה לעולמה, באתר וואלה, 5 בפברואר 2026
.svg){kind=link}